ג'נין קאמניס, 1974, היא סופרת אמריקאית (נולדה בספרד), ספרה אדמה אמריקאית American Dirt, הוא ספרה הרביעי.
אדמה אמריקאית מספר את סיפור מסעה של אם וילד שמבקשים לברוח מקרטל הסמים במקסיקו. על גב עטיפת הספר מצויין שהוא מעובד לסרט.
אדמה אמריקאית נכלל במועדון הספרים של אופרה ווינפרי, אך התקבל באופן מעורב. למרות שקיבל ביקורות חיוביות והיה אחד הספרים הנמכרים ביותר לשנת 2020, הוא ספג גם ביקורת רבה על הצגתה של מקסיקו ואזרחיה. בעקבות זאת, אופרה ווינפרי ביטלה את השתתפותה של קאמינס ליח"צ של הספר, אך לאחר מכן הצהירה
If one author, one artist is silenced, we’re all in danger of the same. I believe that we can do this without having to cancel, to dismiss or to silence anyone
אדמה אמריקאית, ג'נין קאמינס, אחוזת בית, 2021 (2020). תרגום: עדינה קפלן
American Dirt, Jeanine Cummins, Flatiron Books, 2020
אקפולקו
הפתיחה של הספר היא כמו סצנה מתוך סרט אקשן: לוקה בן השמונה מסתתר מאש שנורית עליו. אימא שלו, לידיה בת השלושים ושתיים, רצה אליו, זורקת עצמה עליו ומגינה עליו. אוסרת עליו לדבר, לזוז ואפילו לנשום. יש לו "מזל", כיוון שהיה צריך ללכת לשירותים ברגע שנפתחה האש ורצחה את משפחתו – שש עשרה מבני המשפחה נרצחו על ידי לוס סיקריוס באקפולקו שבמקסיקו.
כוונת הרוצחים לרצוח את אביו, העיתונאי סבטסטיאן פרס דלגדו. איימו עליו בעבר שיפסיק לכתוב על הקרטלים, או שיהרגו את המשפחה שלו. אבל סבסטיאן האמין בחופש העיתונות והיה לו ידע רחב בכל הנוגע לקרטלים, אבל הקרטלים רצחו עיתונאי מקסיקני מדי כמה שבועות. על חזה גופתו של סבסטיאן הוצמד שלט שעליו כתוב במארקר: כל משפחתי מתה באשמתי.
אקפולקו היא עיר מסוכנת. פעם היא הייתה יעד תיירותי אבל עכשיו אפילו התושבים כבר לא יוצאים לרחובות. היא ממוקמת במדינת גררו שבדרום מקסיקו.
לידיה
לידיה בעלת חנות ספרים במרכז העיר אקפולקו. יום אחד נכנס לחנות שלה לקוח שהיא מפתחת איתו יחסי חברות עמוקים, אפילו רומן רגשי. חוויאר הוא לקוח אינטליגנטי, רגיש, אוהב ספר. אחד הספרים האהובים עליו, אולי על שניהם, הוא אהבה בימי כולירה של גבריאל גרסיה מרקס, שיוזכר מספר פעמים באדמה אמריקאית. הוא ועוד ספרים רבים.
שבוע לפני הרצח סבסטיאן, בעלה של לידיה, מפרסם כתבת פרופיל על הינשוף והחששות האפלים ביותר של לידיה מתגשמים.
הבריחה והמסע אל החופש
המשטרה מגיעה אל מקום הרצח, אבל גם עליהם אי אפשר לסמוך. אולי חלק מהם שייכים לקרטל, ולכן לידיה לא סומכת עליהם שיגנו עליה ועל בנה.
המשטרה מספקת את האשליה ההכרחית שהקרטל אינו חסין (שם, עמ' 21)
היא חוששת שכשידעו שהיא ובנה חיים הם יבואו להשלים את המשימה. לכן, היא מגיעה למסקנה שעליה להסתלק מכאן.
לידיה אוספת כמה שיותר חפצים בתרמיל ומחליטה שהם חייבים לברוח מאקפולקו. הם נוסעים באוטובוסים, זוכרים להחליף אותם כל חמש עשרה דקות, בשאיפה להגיע אל הצפון, אל קולורדו.
לידיה מתכננת תוכניות מטורפות לברוח. היא מחליטה להסוות את עצמה ואת לוקה כמהגרים ולברוח לאמריקה, עד שהיא מבינה שזה לא תחפושת: היא ולוקה מהגרים בפועל.
המסע מתחיל. בלי שינה, מתאבלת, פרנואידית, כשהיא רואה את אנשי הקרטל בכל מקום, לידיה מתכננת את דרכה ללה בסטיה, רכבות המטען הבוגדניות הנוסעת לאורך מקסיקו. זו הדרך היחידה שלהם להגיע אל הצפון: על הבסטיה (החיה) הידועה לשמצה, רכבת משא שמי שרוצה להגיע אל הצפון חייב לעלות על הגג שלה תוך כדי נסיעה, על החיים ועל המוות
לידיה מתחילה את המסע שלה עם בנה, לוקה, שניהם לבד. בדרך היא מתחברת לשתי אחיות שיופיין המסוכן הפך למשא, ילד רחוב חכם בן אחת עשרה שנושא עימו סכום כסף בלתי נתפס, נער שלא ברור אם הוא עוקב אחיה או שהוא עזב את אחד הקרטלים ומנסה לברוח גם הוא אל ארה"ב, וקויוט (תן, זאב ערבות), מבריח גבולות, שמוביל את כולם צפונה, דרך מדבר סונורה.
מי יכול להתווכח עם אם וילדה נרדפים שנמלטים מנוף הגיהינום המחריד שמתואר באדמה אמריקאית (עריפת ראשים, תינוקות שנתלו על עצים, קניבליזציה עצמית כפויה) למען מקדש ארצות הברית, שם הסכנה היחידה למהגרים היא איום הגירוש?
המסע של לידיה ובנה ושאר המהגרים הוא סוג של אודיסיאה מודרנית, ארצות הברית כאיתקה – מקלט נוצץ, אך לא כל הנוצץ זהב הוא. ג'נין קאמינס, כמו רבים לפניה (פיליפ מאיירס, פיליפ רות') רוצה לנקב את השאננות של חלומות אמריקאים. אדמה אמריקאית מזכיר לכולם שמקסיקו היא עדיין אמריקה, גם אם בדרומה, העפר לרגליה, קוץ בנעל.
אנשים ואנושיות
זהו ספר על פשעיהם של הנרקוס – סוחרי הסמים במקסיקו, ההרס שזרעו סביבם, העוני שיצרו ומעל הכל השחיתות שפשה בכל מקום ובכל תחום, כולל היכן שאמורים להגן על האזרחים. ג'נין קאמינס מציגה את דמותו של לה לצ'וסה (הינשוף, הבוס הגדול) כרוצח. אבל יחד עם זאת הוא מוצג כבנאדם אינטליגנטי, רגיש, משורר, מאהב מושלם.
הנשים היו מאויימות ביתר שאת, השתמשו בהן ככדור מקח, אנסו ורצחו אותן. הן פחדו לנהוג לבדן, ומבחינתה של לידיה זה היווה עלבון לעצמאות שלה כאישה.
אדמה אמריקאית הוא סיפור מסעה של אישה להצלת בנה מרצח ידוע מראש של הנרקוס. אבל גם סיפור מסעם של מהגרים רבים שמבקשים להגיע לארצות הברית ונתקלים במכשולים שהקימו הקרטלים. יחד עם זאת, קאמינס מאירה בחמלה רבה את האנשים האחרים שעוזרים למהגרים, מושיטים להם יד, מגינים עליהם, מגישים להם אוכל, מסתירים אותם, ומלווים אותם.
אחווה מחברת גם בין כל המהגרים, לא משנה מאיזה מעמד חברתי, כלכלי, דתי, מגדרי או גיל הם מגיעים ממנו. כל מי שנמצא על הבסטיה (החיה), הרכבת שמובילה את המהגרים אל נורטה (אל הצפון) – נושא סיפור של סבל.
בליבה של לידיה גוברת התחושה שעצם אנושיותה נתונה במצור (שם, עמ' 329)
אדמה אמריקאית הוא רומן רגיש, מותח, דרמטי, טרגי על רוע ועל אנושיות, על אכזריות וחמלה, וחלום אמריקאי שלא ברור עד כמה כדאי להגשים אותו. הוא מדגיש את המסע הרגלי של לידיה ולוקה, על האדמה האמריקאית, הצעידה המרובה, הלכלוך והחול בכל מקום, והרצון לדרוך על אדמה בטוחה, לכן הרגשתי שאני "אוכלת" הרבה עפר או אבק אמריקאי.
