"אני לא שלם בראש"
מויא נולד ב 1957 בהונדורס, גדל באל סלבדור, חי בגואטמלה, קוסטה ריקה, מקסיקו, ספרד וכיום השתקע בפנסילבניה. זהו ספרו הראשון שמתורגם לעברית.
נדמה כי כל המקומות האלו, שבהם חי מוזכרים בספר הזה, התרחשויות שיכולות לקרות בכל מקום, אם בדרום אמריקה או בכל מקום אחר בעולם.
הדמות המרכזית, ששמה אינו ידוע, הוא עיתונאי או סופר שכותב מאמר שבו טען שאל סלבדור היא המדינה הלטינו-אמריקאית היחידה שיש לה נשיא אפריקאי, הערה שנחשבת גזענית לדידם של חצי מהמדינה ולכן נאלץ להגר למדינה שכנה. כאן, הוא מתבקש לערוך למעלה מאלף עמודים שהם עדויות של ילידים אינדיאניים שעברו אלימות ברוטלית, אונס, רצח וטבח. הדמות, היא דמות "נסחפת" – יש לו נטייה לאלכוהול, מין מזדמן, דמות שאוהבת בכחנליה (ה"בכחנליה" היתה לכבודו של בכחוס, תהלוכות שבהן מותר היה לאנשים לפרוק כול עול, לשמוח ולהתהולל. ועד היום מציינת המילה "בכחנליה" הוללות או התפרעות של שיכורים(.
זוהי דמות שקל לה להגיע למצבים פסיכוטיים קיצוניים ועל כן, החומרים והעדויות שהוא קורא משפיעים עליו די מהר. יש לו פנקס שמות, שבו הוא כותב משפטים ממהלך עבודתו וזה מלווה אותו בהתנהגותו היומיומית בפגישותיו עם חברו הטוב, עם בחורות או סתם כך… התיאורים המזוויעים משפיעים עליו כל כך שהוא שוקע במצב נפשי פרנואידי.
הספר אינו רחב יריעה, ודווקא בשל קוצר יריעתו הוא חזק ומטלטל. הכתיבה מוסיפה לנושא עצמו והופכת את המקצב לתחושה מעיקה של קלסטרופוביה לא נוחה, אם כי מתווסף הומור שבכל זאת גורם לקורא לצחוק צחוק קשה, מצחיק אבל קשה לצחוק. המילה "איוולת" מופיעה בספר פעם אחת בלבד ולקראת סופו: כאשר הדמות נכנסת למצב פרנואידי מגוחך (?) הוא צועק בכל כוחו "פצוע קשה לצאת, אבל מת זה שלו" מספר פעמים (כמו כל משפט הלקוח מתוך העדויות והוא מקריא אותו לפחות שלוש פעמים), ופתאום הוא קולט שזאת איוולת, איוולת כיוון שהמשפטים הללו הולמים את מצבם של הילידים שניצלו מהטבח, ולא את מצבו. הוא מבין לפתע שגם הוא לא שלם בראשו, כמו אחת הדמויות שפותחת את הספר שלא יכולה להישאר שלמה בראשה אחרי שמול עיניה בוצע טבח אכזרי של בני משפחתה… למרות שהוא "רק" קרא את העדויות…
