אילן שיינפלד / אשת הפיראט היהודי

הפיראט

שמואל פלאח, או פאלאצ'י, היה מראשי הקהילה היהודית במרוקו, דיפלומט, אך בעיקר פעל רוב חייו כפיראט שנלחם נגד ספינות ספרדיות. יש הטוענים שהקפיד לשמור כשרות בספינות שלו ואף הפריש מעשר מהשוד כפי שדורשת ההלכה. הוא חי במאה ה-17, כשלוש מאות שנה  אחרי שכריסטובל קולון, הריהו קולומבוס, גילה את אמריקה והטמין את מטמונו ואוצרו באיי ספרד, והחלטתם של מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, לגרש את יהודי קסטיליה ואראגון. אלו יצאו למסע ארוך לחיפוש נחלה לעמנו והגיעו בעיקר למרוקו. את העובדות ההיסטוריות הללו, וכמעט המידע המועט שקיים על שמואל פלאח, לקח הסופר והמשורר אילן שיינפלד ועיבד לרומן מקסים, רומן היסטורי שגם בו, ממש כמו ב"מעשה בטבעת"- ספרו הקודם,  קיים פריט בעל ערך שמתגלגל דרך דורות רבים, עם המון תבלינים מיסטיים.

שמואל פלאח נולד נימול בעיצומו של חג שמחת תורה באותו יום שבו נגלה בין כתרי התורה נחש צהוב. אותו הנחש ישוב שוב בהמשך הסיפור. אך האם בשורת איוב היא או שמא סימן למזל טוב? את זה שיינפלד יאפשר לקורא ללמוד בהמשך הסיפור. שמואל גדל להיות ילד עדין שגילה עניין בלימוד התורה ואילו אחיו הצעיר ממנו גילה דווקא תשוקה לחרב ולמדון.

בנערותו שמואל מגלה עניין ומשיכה מינית לגברים, אך בבחרותו הוא נישא למאליקה (מלכה), נערה ידענית ודעתנית, מרדנית, יפת תואר ואדמונית ומגלה משיכה עצומה גם אליה. שמואל הופך לרב כבר בגיל 18 אך הוא ואחיו, יוסף, מגלים עניין בספינות שוד ומעוניינים לצאת למסעות והרפתקאות. את עניינו של שמואל בים אביו לא מבין ותוהה כיצד זה ייתכן שרב יהיה גם ימאי, אך את תשוקתו של יוסף הוא מבין, על כן הוא מבקש ממנו להיות למגן לאחיו הגדול ממנו, הידען אך העדין. שמואל מגלה גם תכונות דיפלומטיות ומשתמש בעורמתו כדי למצוא את האוצר הטמון של קולומבוס, אך גם לחזור לנחלת אביהם בספרד, כפי שהבטיח לאביהם. תוך כך נולדים ילדים, מתים גיבורים, מתרקמות חברויות, מתפרקות משפחות, מתאהבים, שונאים, נוקמים ומשלימים.

מאליקה

גם אם ייראה הרומן כסיפורו של שמואל ואחיו, כסיפור הרפתקאות, וגם אם פרי מחקרו של אילן שיינפלד ניכר ובולט תוך אנקדוטות היסטוריות על מסעות, חיפוש אוצרות דיפלומטיה ושאיפה לחזור לנחלת אבות, הרי שהסיפור האמיתי כאן הוא של אשתו של שמואל פלאח, מאליקה. גם אם קולה לא נשמע בכל פרק רוחה אכן שורה ופעולותיו של שמואל מושפעות ומתחשבות בדעתה ובידיעותיה של מאליקה האישה הסוערת. העלילה נעה ומתפתלת בזכות דמותה הרב גונית והמרדנית של מאליקה, דמות נשית מורכבת וחמת מזג, דעתנית, אקספרסיבית אך בעיקר פמיניסטית. וכפי ששמה מעיד עליה – מלכה אמיתית. הרומן, גם אם הוא רומן היסטורי, שמספר את סיפורו של הימאי והרב שמואל פלאח וקורות הקהילה היהודית במרוקו ובספרד, הוא מסתובב סביב נושא מורכב כשלעצמו: מגדר.

הדמויות הראשיות ברומן מסמלות כל אחת ממד אחר בנושא זה: מאליקה, כאמור, הפמיניסטית, האישה שבועטת במוסכמות, מבקשת ללמוד לקרוא ולכתוב כדי להכיר את ההלכה על בוריה, גם רוצה להיות בכל רמ"ח איבריה אם. מצד אחד היא מקנאה באשתו של יוסף, אחיו של שמואל, אך מצד שני רוצה למצוא את מקומה כעצמאית; שמואל, שהוא בי סקסואל, נמשך מאוד לגברים, אך גם לאישתו המסעירה; יוסף, אחיו, שהוא גבר-גבר כוחני ורב מדון; אשתו שנעה בין דמות הערצתה של מאליקה כאישה ולדנית שדואגת לשלום משפחתה וילדיה בין דמות מכעיסה שמקבלת בשקט ובלי קובלנא את מכותיו של בעלה ואף משתדלת להסתירם.

מיסטיקה ודת

שני נושאים נוספים ששיינפלד לא פוסח עליהם הם מיסטיציזם ויהדות. כפי שכבר כתבתי לעיל שמואל פלאח נולד נימול ביהדות נהוג לטעון שהמשיח, לא רק שיגיע על חמור לבן, הוא ייוולד נימול. כך שברגע לידתו אביו כבר הועיד אותו לגדולות. דבר נוסף שכבר הזכרתי לעיל וקשור למיסטיקה הוא הנחש הצהוב שמופיע עם לידתו של שמואל והוא יופיע שוב וילווה את הדמויות ברומן. עוד מתבל שיינפלד ברומן בכישופים ומאגיה ומאליקה נעזרת בהם. וישנו גם פריט שעובר מדור לדור עוד מימיהם של יהודי קסטיליה שנאלצו לברוח מגזרתם של מלכי ספרד. בחומרים אלו משתמש שיינפלד רבות לא רק כאן, אלא גם בספריו הקודמים. וכמו בספריו הקודמים גם כאן הוא חוזר ליהדות ולשורשים יהודיים בעולם, על גירושם, מעברם לארצות אחרות ומסעם מלא ההרפתקאות.

ברומן אשת הפיראט היהודי, שיינפלד מכביר ונכנס לפרטי הפרטים של דיני כשרות, דיני שחיטה, אביונה, עונתה, אימהות, ניאוף, בגידה. תוך כך הוא מנגיש את היהדות, בדמותו של הרב, מול שאלת השאלות: משכב זכר. האם היהדות אוסרת, ומתוך איזה תוקף, משכב זכר?

באחרית דבר כותב שיינפלד שאת הרעיון לספר הוא מצא בעקבות חלום שחלם ואחר כך החל לחפש חומר ביד. הוא מיד הבין שיש לו ספר. כאמור זהו רומן היסטורי מרתק, כתוב כסיפור אגדה והשפה של אילן שיינפלד ממכרת בליריותה והקורא לא רוצה שהסיפור ייגמר. ואכן. לבסוף מסתיים הספר אך לא הסיפור. אילן שיינפלד רומז שעוד יהיה לו המשך. אני אמתין בכיליון עיניים!