אלברטו מורביה, הקונפורמיסט וואסקו פראטוליני התבונה
ספרות

אלברטו מורביה וואסקו פראטוליני: על תבונה ונורמליות

שני ספרים, הקונפורמיסט (אלברטו מורביה) והתבונה (ואסקו פראטוליני) שמתרחשים באיטליה שלפני מלחמת העולם השנייה: האחד מתרחש ברומא, השני מתרחש בפירנצה. שניהם רומנים היסטוריים העוסקים בהתבגרותם של נערים אך משמשים אלגוריה להתפתחותה של מדינה ושל רעיון.

בחרתי לצרפם לפוסט אחד, כיוון ששניהם "נפלו" לידי יחדיו ואת שניהם קראתי במקביל, מה שאינני נוהגת לעשות בדרך כלל. שניהם ריתקו אותי, שבו את ליבי ושברו אותו בסוף. מרצ'לו של מורביה וברונו של פראטוליני מנסים לגעת בהיגיון ובנורמליות של איטליה של אמצע שנות הארבעים.

אלברטו מורביה, הקונפורמיסט, פן הוצאה לאור בשיתוף ידיעות ספרים, 2017 (1951). תרגום: עתליה זילבר

ואסקו פראטוליני, התבונה, עם עובד 1977 (1963). תרגום: גאיו שילוני

חטא קדמון

עיסוק בתבונה ובהיגיון מחזיר אותי תמיד לצו הקטגורי של עמנואל קאנט, שאומר:

עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי

בגדול, הצו דורש שהעיקרון שנובע מפעולת האדם יהיה עיקרון מנחה לכל אדם, שיהיה אוניברסלי. כלומר, קאנט יוצא מתוך נקודת הנחה שהאדם הוא תבוני. ואם בתבונתו חוקק חוק מוסרי הוא צריך לבחון אותו באופן אוניברסלי ושכל בני האדם יכולים לאמץ אותו.

מרצ'לו בקונפורמיסט של מורביה וברונו בתבונה של פראטוליני, חטאו בחטא קדמון שהרתיעה ממנו מובילה את התבונה שלהם והשאיפה שלהם למצוא נורמליות בחייהם, כל אחד בדרך אחרת, והבחינה כיצד זה משפיע על הסביבה שלהם.

בחירתו של הקונפורמיסט הפאשיסט

ספרו של מורביה, הקונפורמיסט (תורגם בעבר לעברית, הפאשיסט), הוא ספר שהיה ראוי לתרגם מחדש. הוא גם ספר שכדאי לחזור אליו יותר מפעם אחת, כיוון שהוא מתאר סיטואציה שחוזרת על עצמה בהיסטוריה תדיר, ועוסק בשאלת הנורמליות של אנשים שבוחרים בצד הרע של החיים, במקרה הזה פאשיסטים. אני לא בטוחה שמורביה מעוניין לתת לכך תשובה פסקנית – האם פאשיסטים הם אנשים נורמליים – אבל הוא בהחלט משרטט את אופן בחירת צד במשטרים אפלים. תהיתי ביני לבין עצמי למה שמורביה יספק אליבי לפאשיזם, אבל גם בזה אני לא בטוחה. אגב, אחרית הדבר נותנת תמיכה נפשית לכל הסולדים ממרצ'לו קלריצ'י – האנטי גיבור של מורביה.

תחילתה של אלימות מופלאה

הקונפורמיסט מתחיל בפתח דבר ארוך מאוד ובאלימות גרפית איומה: מרצ'לו קלריצ'י מכה לטאות ומוכן להרוג גם את החתול של השכן. כבר בגילו הצעיר הוא שואל את עצמו שאלות של נורמליות וא-נורמליות וזו הדרך שלו לבחון את הסביבה שלו: מהי התנהגות נורמלית. הנורמליות היא מילה שחוזרת בכל עמוד ברומן לפחות פעם אחת.

מרצ'לו הוא יפה תואר, ויש בו משהו נשי שגורם לחבריו לנהוג בו בברוטליות. יום אחד הם תופסים אותו בגן ציבורי ומנסים להלביש לו חצאית. הם בורחים כאשר גבר נכנס לתמונה ו"מציל" את מרצ'לו. הגבר, לינו, מצליח להעלות את מרצ'לו למכונית שלו בהבטחה שיתן לו אקדח.

וכולנו מכירים את הקלישאה של צ'כוב, שאקדח שמופיע במערכה הראשונה סופו לירות…

לינו מביא את מרצ'לו אל ביתה של אישה שהוא עובד אצלה כנהג, מתוודה בפניו שהוא לא אדם טוב, ומפר את הבטחתו לתת לילד אקדח. מרצ'לו מצליח לשכנע את לינו לשחרר אותו הביתה. לינו מצליח לשדל את מרצ'לו לבוא אליו פעם נוספת ומרצ'לו יורה בו.

בפרק הבא מרצ'לו כבר גבר צעיר ועומד להינשא לג'וליה. הפרק מתחיל כשהוא מחפש בעיתונות את דבר הרצח ומוצא אותו. הירייה הזו היא החטא הקדמון של מרצ'לו שתלווה אותו כל חייו, היא זו שמובילה אותו לבחור צד בחיים, כיוון שהקורא מוצא את מרצ'לו בשורות המפלגה הפאשיסטית פעיל כסוכן. "דוקטור", מכנים אותו. הנורמליות עבור מרצ'לו מתבטאת על ידי המדים, סדר וניקיון והוא דבק בהם.

מרצ'לו נשלח למשימה סודית תוך בילוי בירח הדבש שלו ושל אישתו ג'וליה בפאריז, וחושב שמילוי המשימה שלו תוביל אותו לנורמליות שחיפש, שתסגור איתו מעגל עם החטא הקדמון שלו והוא יחזור אל החיים הנורמליים שלו: יחזור לרומא, יקים משפחה ויחיה חיים שלווים ונורמליים.

אבל אז סדקים מתחילים לערער את חייו ומתגלים כמדרון תלול אל הנפילה הגדולה. ראשית, נאמר לו, שהמשימה אליה נשלח הייתה לשווא. משהו מתערער בו ובנורמליות שבחר לחיות על פיה. שנית, ברומא מתקיימות חגיגות נפילת הפאשיזם, ואישתו ג'וליה מתחילה לדאוג לחייהם. מרצ'לו בוחר לצאת אל רחובות רומא ולצפות בהמון חוגג את נפילתו של מוסוליני ונפילת הפאשיזם.

הנפילה

רגעי הנפילה של מרצ'לו או של הפאשיזם, או של הנורמליות או של הקונפורמיזם, מתוארים על ידי מורביה באמצעות טיול של מרצ'לו עם ג'ויליה ברחובות רומא: נסיעה מהירה ב ויה דל קורסו, המומים מההמון החוגג המתערטל, פונים אל ארמוון קוירינאלה מופתעים שהוא יחסית דליל בקהל, ובנסיעה איטית ממשיכים אל ויה ונטו עד לאחד האתרים היפהפיים ברומא, אל וילה בורגזה (שם נמצאת גם וילה ג'וליה, שמה של אישתו של מרצ'לו). שם הם עוצרים ומטיילים בגני בורגזה בין הפסלים כמעט לבדם.

כי שם, פנס מחפש אותם, את מרצ'לו בעיקר. הפנס שמסנוור את מרצ'לו מסתיר את פניו של המחפש, מזהה את מרצ'לו אך מסתיר את פניו של גבר שקורא בשמו של מרצ'לו. ואז נסגר מעגל הנורמליות

כולנו מאבדים את תמימותינו בדרך זו או אחרת … זו הנורמליות

הנורמליות היא פשוט התשוקה הקדחתנית וחסרת התוחלת להצדיק את חייו שהתערערו בשל החטא הקדמון ולא תעתוע הכזב שאחריו רדף מיום שפגש את לינו

דת ונורמליות

שם משפחתו של מרצ'לו, קלריצ'י, מרמז על נטייה אחר קונפורמיסטית אחרת. קלריצ'י באיטלקית הוא: כהן דת. כשמרצ'לו וג'וליה מחליטים להתחתן ג'וליה מבקשת ממרצ'לו ללכת אל הכומר ולהתוודות. הרגש המיידי של מרצ'לו הוא רתיעה, אך לאחר מחשבה הוא מחליט ללכת להתוודות, אולי זה יוביל אותו לנורמליות, אולי זה יעזור לו להתנקות מהפשע שביצע, מהחטא הקדמון, ויעזור לו להשקיט את ליבו.

סצינת הווידוי בקונפורמיסט היא סצנה עוצמתית. היא מלווה בעינוי של הכריעה על הברכיים והשאלות שהכומר שואל את מרצ'לו ובעקבותיהן התהיות של מרצ'לו.

גבריות ונורמליות

הנורמליות שאליה שואף מרצ'לו מתערערת על ידי דמותו של אביו. כבר בילדותו משהו בשפיותו של אביו מתערער, ומרצ'לו הקטן עד לכמה מרגעים של איבוד הדעת. בהמשך האב אושפז בבית חולים לתשושי נפש. האב, ואולי הגבריות בכלל, מסמל את ערעור הסדר הטוב המנוגד כל כך לנורמליות שמרצ'לו רוצה בה. ולכן, הוא בוחר בפאשיזם, סמל הגבריות האיטלקי

אני לא יודעת אם הקונפורמיסט הוא אליבי לפאשיזם, אבל הוא בהחלט מעלה את שאלת השאלות: האם הקונפורמיזם הוא הנורמליות?

בחירתה של התבונה

ספרו של ואסקו פראטוליני, התבונה, הוא חלק מטרילוגיה (מטלו הוא הראשון, שפורסם גם הוא בהוצאת עם עובד ודמותו של מטלו אף מוזכרת בתבונה). הוא בנוי מארבעה פרקים, כל אחד הוא חלק משמעותי אחר בחייו של הנער ברונו סאנטיני. בחלקו הגדול הוא מספר את הסיפור דרך זיכרונותיה של איוואנה, אימו של ברונו.

הרומן התבונה מתרחש בפירנצה כשהעיר והמדינה עדיין מלקקים את פצעי המלחמה והשואה, הפאשיזם בדיוק נפל. המיקום המדוייק יותר הוא מרכז העיר, בחלקה של שכונת הפועלים (נובולו, ריפרדי, קסטלו), על גדות הנחל טרוצלה, גני פורטזה, בדיוק בתקופה שהכביש הראשי והארוך רג'ינאלדו ג'יוליאני הופך משדרת חולות אל כביש מזופת, בדיוק כשהמסעדה צ'זארינו מוקמת מפונדק קטן (על ידי הוריו של ארמאנדו, חברו הטוב של ברונו. מיקומה המקורי בין רובע ססטו לרובע קסטלו, כיום יש לה סניף באזור התיירותי בסנטה קרוצ'ה לא רחוק משדרות גראמשי), והמפעל גאלי (קיצור של גלילאיי, מפעל למכשירים מדוייקים) הוא סמל ומעמד בשכונה הקטנה של הפועלים, של הרצון של התושבים להיכנס לעבוד בו בכל מחיר כיוון שהוא מהווה סטטוס.

החלק הראשון מתאר את ילדותו המוקדמת של ברונו. הוא מתאר את חייו של הילד מבעד לזיכרונותיה של אימו, רגשותיה שמאכלים אותה ולא רק אותה. אביו של ברונו נעדר במלחמת העולם השנייה, ורק אימו והוא נשארו. האם עוזבת את הילד לפעמים עם השכנה ולפעמים עם מילו, "הדוד" שמנחה אותו. ברונו הילד קצר רוח כלפי רגשנותה של האם שכל הזמן מחזירה אותו אחורה אל העבר והוא חושב

נדמה כאילו רק אנו הנערים הגענו לבגרות ולתבונה. ובתבונה יש לפעול, ובעקשנות, אם אנו רוצים לראות את הצד הנסתר של העולם ושל בני האדם; אם רוצים אנו לדון את הזקנים האלה שעוד היו רוצים לשמש לנו אומנות: את האבות ואת האימהות למיניהם, אלה שהולידו אותנו בפועל ואלה שבידיהם הפקדנו למשמר את דעותינו ואת רעיונותינו. עלינו להבהיר הכל, הדבר נחוץ כפי שנחוץ האור כדי לראות את הדרך שאנו הולכים בה; ויש לעשות זאת, כי אנו נקיים מכל חטא

כי

התבונה, ועימה הגוף הגדל ההולך ומשתכלל, או מזדהם, ועל כל פנים משתנה, התבונה נעשית לכלי של סינון וזיקוק

ברונו מרגיש שהוא חייב לדבוק בתבונה כי אחרת כל רעשי הרקע האחרים יסיטו אותו ממסלולו: לראות את הצד הנסתר של העולם ושל בני האדם. החיים עצמם הם מסלולו של ברונו, החיים הנורמליים של לימודים-אהבה-עבודה. היעדרו של האב עירער את עולמה של אימו, וגם את שלו, לכן השאיפה שלו לדבוק בתבונה כדי שתחזיר את הנורמליות אל חייו.

החלק השני מתאר את ימי ילדותו של ברונו בבית הספר, החברים החדשים שילוו אותו עד לבגרותו, הנשים בחייהם והחטא הקדמון שילווה את ברונו וינחה את חייו. החלק הזה מתאר היטב את התבגרותו של ברונו והתפתחותה המודרנית של פירנצה במקביל.

החלק השלישי מתאר את אהבתו האמיתית הראשונה של ברונו אל לורי, הנערה שחזרה ממילאנו

החלק הרביעי והאחרון, עוסק במוות ובתחייה מחדש. החלק הזה מחזיר אותי למוטו הפותח של הרומן היפהפה והפיוטי הזה, ציטוט של בן העיר פירנצה – דנטה אליגיירי

ובשעה שפקדוני זיכרונות … על פי סדר קורות הזמן שעבר, החל לבבי להתחרט בכאב על התשוקה שהרשה לה בשפלות כה רבה כי תשתלט עליו ימים-כמה, כנגד התמדת התבונה (מתוך החיים החדשים, דנטה אליגיירי)

ברונו מסרב בכל תוקף לתת לתשוקה לעוור את התבונה שבחר לחיות על פיה. תשוקה, שהובילה לאיזשהו חטא קדמון שיוביל את הרצון להשקיט אותה ולדבוק בתבונה. זה יקבל ביטוי עצום בסוף החלק השלישי ובחלק הרביעי והטראגי של הרומן.

שלטון התבונה – מעין סיכום

הן ברונו והן מרצ'לו חטאו חטא קדמון. שניהם מנסים להשקיט את מצפונם על ידי הבחירה בחיים נורמליים שבהם התבונה שולטת. הם מבינים שהחטא הזה לא יכול להוות את הצו הקטגורי ומנסים להדחיק אותו בחייהם ובבחירת הנורמליות. כנערים שאביהם נעדר בחייהם (אביו של ברונו נעדר במלחמה אביו של מרצ'לו נעדר מנטלית-נפשית) הם מחפשים את האיזון הגברי שבו יוכלו למצוא האת הנורמליות, אבל הדרך שלהם שונה: ברונו בוחר בחיי פועלים פשוטים, השאיפה שלו להתקבל למפעל גאלי, להתאהב ולהקים משפחה צנועה. גם מרצ'לו רוצה בזה אך הבחירה בנורמליות עבורו היא בחירה בצד השולט באותם בימים באיטליה – הפאשיזם.

חשוב לשוב ולהזכיר שהקונפורמיסט מתרחש בימי הפאשיזם והתבונה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, לכן ייתכן וזו הסיבה לבחירות השונות של השניים. זו הבחירה שלי לצרף אותם לפוסט אחד, מכיוון ששני הנערים – מרצ'לו וברונו – מחפשים את הנורמליות בחייהם על ידי התמדת התבונה.

שני הספרים שבו את ליבי, שני ספרים יפהפיים, רומנים של חניכה, שמתארים את סיפור התבגרותם של שני נערים. סיפור התבגרותם הוא אליגוריה להתפתחותן של רומא, פירנצה בפרט ואיטליה בכלל.

הסרט הקונפורמיסט של הבימאי ברנרדו ברטולוצ'י:

Facebook Comments Box

אודותMeirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

%d בלוגרים אהבו את זה: