הדרך לכבוש את כוחו של אדם היא רק באמצעות אהבה וחוכמה ולא בעזרת כוח (סוקרטס)
אחרי מספר טיולים חורפיים ואביביים, כאלה שדורשים סחיבת מעילים, חיפשתי טיול קייצי ומאוורר. רציתי שיהיה קייצי, כייפי, קל במזוודה, בלי מטריה ומעיל למקרה ש.. רציתי שיהיה זול וקרוב. הבחירה הייתה יכולה להיות יעד קרוב, יוון או כל אחד מאייה. כבוגרת לימודי מדעי המדינה ופילוסופיה ולימודי תרבות, לימודים המחייבים דרך חיים, ראיתי בביקור באתונה חשיבות עליונה. מיתוס ופילוסופיה משולבים בה יחדיו מקדמת דנא ולנצח נצחים – כאן נולדה הדמוקרטיה, כאן נולדה המיתולוגיה. הדמוקרטיה עדיין, כמו אז, זקוקה למקצה שיפורים אבל טוב שהיא כאן. ומיתוסים? עליהם אנחנו חיים, לא..?
חוץ מדמוקרטיה, פילוסופיה ומיתולגיות הרי שאני מטיילת בעקבות ספרים, ובסוף הפוסט יש רשימה של ספרים שהתרחשו באתונה (שקראתי ואהבתי). וגולת הכותרת – גרפיטי באתונה (ועל כך פוסט נפרד)
לפני שנוסעים, כדאי ורצוי להכיר את המיתולוגיה היוונית, אפילו באופן שיטחי, כדי שיעשה קצת סדר, כדי להבין מה אתם הולכים לראות ולמה. חלק מהטיולים ברחובות – שמות של חנויות, רחובות והגרפיטי – משופעים בהרמזים למיתולוגיות ולפילוסופים.
המיתולוגיה היוונית על קצה המזלג
נעזרתי מאוד בספרה המתומצת להפליא של מעין מזור, אלים גיבורים ומיתוסים ביוון העתיקה, שממקד את הסיפור.
בראשית היה תוהו ובוהו
כמו כל סיפורי המיתולוגיה הקיימים, גם במיתולוגיה היוונית מצויין שבראשית היה כאוס. מתוך הכאוס נוצרו גאיה (האדמה), טרטרוס (השאול), ארבוס (החושך), ניקס (הלילה) וארוס (המוליד).
גאיה יצרה את השמים (אורנוס), את הים (פונטוס) וההרים. ניקס וארבוס יצרו את האתר (האור) העליון ואת היום.
גאיה ואורנוס, הזוג הראשון ששלטו ביקום ומתוכם נוצרו הטיטנים (כוחות הטבע), ביניהם הקיקלופים ואוקינוס. מפה הכל מתחיל להסתבך.
בין האלים מתלקחת מריבה, אורנוס מקנא בילדיו ומחביא אותם בגופם של גאיה. המשא של הילדים היה כבד על גאיה והיא מבקשת מהם לנקום באורנוס. קרונוס, הבן הצעיר, מסרס את אביו באמצעות מגל (כך לכאורה נפרדו השמים מן האדמה). מטיפות הדם של אורנוס נולדו האריניות – אלות הנקם, והגיגנטים – הענקים. כשאיברו של אורנוס מושלך לים נוצר קצץ שממנו נולדה אפרודיטה (או במיתולוגיה הרומית, ונוס).
מזיווג בין האחים קרונוס וריאה נולדו ילדים, הצעיר ביניהם היה זאוס. קרונוס בחרון אפו בולע את ילדיו, את זאוס הוא לא מצליח כיוון שהוסתר בכרתים. כשבגר זאוס, נלחם הוא בתורו באביו, קרונוס, וגרם לו להקיא את הילדים. כאות הוקרה הוא מקבל מהקיקלופים את הברק (מזכיר קצת את סיפורו של ת'ור).
מלחמת הטיטנים
זאוס ובעלי בריתו התרכזו בהר האולימפוס, קרונוס ובעלי בריתו באורתריס. המלחמה בין זאוס לקרונוס נמשכה כעשר שנים וידועה כמלחמת הטיטנים. בסופו של דבר, זאוס מנצח ומשחרר את אחיו: פוסידון (אל הים), הדס (אל השאול), אפולון (אל הנבואה, השומר על המרחק בין האלים לבני האדם, שומר על הרמוניה), הרה (אלת הנישואין, גם אחותו וגם אישתו של זאוס), דמטר (אלת התבואה או החקלאות) והסטיה. זו היתה קבוצת האלים הראשונה.
קבוצת האלים השנייה הייתה: אפולון, דיוניסוס, הרמס, אפרודיטה, אתנה וארטמיס.
מלחמת הגיגנטים
כמו כל מיתוס גם המיתולוגיה היוונית תפקידה לספק הסבר מוסרי ליקום, למלחמה ולשלום. ומלחמת הגיגנטים משמשת לכאורה שיקוף כיצד הגיע הסדר העולם הקבוע אחרי היעדר כל חוק, או: מלחמת התרבות האנושית לבין כוחות טבע פראיים. ולכן, כשהאלים מנצחים ומגיע שלב של שלום קוסמי זהו סמן לעידן של סדר וחוק.
שלושה דורות
המלחמות מסמנות יצירה של שלושה דורות:
- הדור של אורנוס וגאיה – יצרו את המסגרת של העולם: אדמה, שמים, ים
- הדור של קרונוס וריאה – יצרו את מרכיב התנועה: שמש, ירח, כוכבים, נהרות ורוחות. כאן נכנסו לעולם גם ישויות אינטלקטואליות: תמיס (חוכמה), מטיס (תבונה ועורמה) ומנמוסינה (זיכרון) – זה הדור המשמר את המסורת האנושית
- הדור של זאוס והאלים האולימפיים – בדור הזה העולם מקבל את הסדר, האלימות נעצרת ונראה כי האלים ישלטו לנצח
אתנה ואתונה
זאוס מתחתן עם מטיס, אבל כשהוא מקבל את הנבואה שבנו יעשה את מה שעשו הוא ודורות לפניו – יהרגו את אביהם – הוא בולע אותו. כתוצאה מכך נולדת אתנה, אלת החוכמה. לפי מסורת אחרת, פרומתאוס (אחד מהטיטנים, בורא האדם ואל האש) נתן לזאוס את הנבואה שבנו יהרוג אותו, אך סרב לגלות לו מי האם. זאוס מגלה שזו תטיס, אך זו התחתנה עם פלאוס (בן תמותה) ולהם נולד אכילס.
כך, סיפורי המיתולוגיה היוונית שזורים אלימות, אלימות מינית וגילויי עריות, שזורים שמות רבים שאנחנו מכירים בשמם, אבל נתכנסנו לכבודה של אתנה.
כאמור, האלה אתנה היא אלת החוכמה, אך גם המלחמה, האמנות והצדק (ויש האומרים גם אלת שמן הזית והאריגה). לעיתים מלווה את אתנה ניקה, אלת הניצחון. ככל הנראה אתונה נקראת על שמה של האלה. אתונה היא עיר הבירה של יוון והיא אחת הערים העתיקות בעולם. ההיסטוריה המתועדת שלה היא כבת 3500 שנה. היא נבנתה לפני כ 2000 שנה, סביב המאה החמש עשרה לפני הספירה. באתונה נמצא מקדש הפרתנון במתחם האקרופוליס, שנבנה כאות תודה לאתנה על ניצחונה של אתונה והיוונים במלחמת פרס-יוון.
ללא ספק לאתונה השפעה עצומה ברחבי העולם בעת העתיקה והיא נחשבת לערש התרבות המערבית וערש הדמוקרטיה.
הטיול ברחבי מרכז העיר הוא שיטוט בין חורבותיה התרבותיים-היסטוריים-אמנותיים-מיתולוגיים של עיר עוצמתית. חוץ מחורבות העיר, הטיול באתונה מאוד מאוד דומה לטיול ברחובות תל אביב יפו על כל סמטאותיה. כדאי מאוד להיכנס ולהכיר את השכונות והסימטאות היפהפיות, הציוריות והמוזיקליות של העיר. רק כך ניתן להכיר (במובן של לחוש ולטעום. ויש מה לחוש ולטעום) את העיר.
אם תרצו להרחיב את הידע לגבי דמויות נוספות במיתולוגיה, תוכלו למצוא כאן רשימה של הדמויות המיתולוגיות ועל פועלן.
חדר עם נוף, A for Athens
התנאי ההכרחי שלי לבחירת המלון היה חדר עם נוף לאקרופוליס. חובה מבחינתי. על כל פרט אחר התפשרתי.
כמעט כל מלון מתהדר בחדר עם נוף למקום המרהיב ביותר באתונה בתוספת תשלום. המלון שנבחר בסופו של דבר היה A for Athens, מלון שלושה כוכבים בכיכר מונסטיראקי (Monastiraki Square). ממנו אל כל מקום באתונה (כמעט) רבע שעת הליכה ברגל. המלון יושב ממש בחצי פנייה מרחוב הארמו המרכזי והחדר שלנו פנה אל רחוב הארמו, אל הכיכר, אל המנזר והמסגד שבכיכר, ואל האקרופוליס. בערב עד מאוחר יש רעש, המעלית קטנה וצפופה, אבל החדר המרווח, פינת הקפה, השולחן, הכורסא, הנוף המדהים פיצו על הכל.
*עריכה
חזרנו לאתונה לאחר שנתיים, סופש הופעות של קולדפליי. מכיוון שלא הצלחנו למצוא בית מלון במרכז העיר, למרות שהתכוננו שנה מראש, נאלצנו למצוא בית מלון במחיר סביר רק באיזור כיכר אמוניה.
האיזור לא מסביר פנים בלשון המעטה, אבל בית המלון שלנו בו היה ממש נחמד: מלון בוס בוטיק. המחיר היה שווה לכל נפש. קצת מרוחק ממרכז העיר – אבל זה מה יש!
בגג בית המלון יש בר מדהים שמגיעים אליו תיירים ומקומיים. לאורחי בית המלון יש ארוחת בוקר עד עשר וחצי, ארוחה טובה מאוד ומשעה 11 המקום מיועד לבילוי. בדלפק יש שירותי איחסון במידה שתצטרכו לעשות צ'ק אין מאוחר בהגעה או צ'ק אאוט מוקדם בחזרה.
השירות של הצוות אדיב ומעבר לזה. הם אפילו הסכימו לעשות עבורנו טלפונים לשמירת שולחנות במסעדות ובירורים אחרים.
כיכר מונסטיראקי
כאמור, המלון שבו לנו היה על כיכר מונסטיראקי (על שמה של שכונת מונסטיראקי), ממש על גבול השכונות המתויירות פלאקה (Plaka) ופסירי (Psyri). בכיכר יש מנזר ביזנטי (Church of the Pantanassa) מהמאה העשירית, ומסגד עות'ומני (Tzistarakis Mosque) שנבנה ב 1759. על פי המסורת, ציסטראקיס, מושל טורקי באתונה, השתמש באחד מעמודי המקדש של זאוס האולימפי להכנת סיד למבנה, אם כי סביר יותר שהוא השתמש באחד מעמודי ספריית אדריאנוס הסמוכה. מעשה זה הוביל לפיטוריו, מאחר שהטורקים ראו בכך חילול קודש שיגרום לרוחות נקם להתרופף בעיר. אמונה טפלה, שכמה אתונאים האמינו בה ואושרה כשהתפרצה המגיפה בהמשך השנה.
בכיכר יש תחנת רכבת (ניתן להגיע אליה משדה התעופה וממנה ניתן להגיע גם אל נמל פיראוס) ושוק הפשפשים.
הכיכר תמיד מלאת אנשים ויש בה אוירה של חגיגה תמידית (זהירות מכייסים).
אם תיכנסו לסמטאות הרבות של השוק ניתן למצוא בסביבה את Hans & Gretel, חנות ממתקים לילדים, את Hard Rock Cafe האמריקאי, וטברנות נפלאות עם אוכל יווני אותנטי ומוזיקה יוונית. ישבנו בטברנת אפכריס (Efcharis), האוכל היה מצויין, טרי והשירות אדיב. בחלק מהטברנות יש תפריט מיוחד בעברית (לא בדקנו את ההבדל במחירים). בהמשך נמצא גם קוטילי קפה (Kotili Kafe) שהומלץ על ידי מטיילים רבים, אבל ממש לא נהנינו (שירות גרוע ביותר). בהמשך נמצא גם Ellyz Cafe, אם בא לכם לצלם ולהצטלם.
מכאן ודרומה זהו האיזור ההיסטורי העתיק של העיר אתונה, האיזור שבאופן אישי ריגש אותי ובשבילו הגעתי.
כדאי להגיע אל פסגת האקרופוליס ברגל למי שיכול להרשות לעצמו. הטיול בין הריסות ארכיאולוגיות ממלא את הנפש ומעצים את ההתרגשות לקראת הדובדבן שבקצפת. ממש אחרי שוק הפשפשים, בקו ישר, פוגשים בספריית אדריאנוס (Hadrian's Library). הספריה נבנתה ב 132 לספירה על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס. הוא בנוי על פי הארכיטקטורה הרומית והפרופילאנית (שורת עמודים), עוצב עם כמאה עמודים וכיום נשארו רק אחדים מהם.
עוד קצת ישר ומגיעים אל מתחם עצום, הפורום הרומי והאגורה הרומית (Roman Agora).
מי שמכיר והיה בפורום הרומי ברומא יודע שאין מה להשוות. ובכל זאת, הפורום, שבו נמצא מגדל הרוחות, נמצא ממש בכניסה לשכונת פלאקה ובדרך למעלה האקרופוליס. הפורום הוא המרכז הפוליטי והדתי של העיר העתיקה, מרכז המסחר והפעילות של העיר. הוא נבנה במאה הראשונה לפני הספירה כשיוליוס קיסר (Julius Caesar) והקיסר אוגוסטוס (Emperor Augustus) מימנו את בנייתו של הפורום וציוו על בנייתם של מספר מבנים שנבנו כהרחבה של אגורה היוונית הישנה.
אגורה או “מקום מפגש”, הייתה ליבה של אתונה העתיקה. אנשים היו באים לשם כדי לעשות עסקים, לעשות קניות, לבלות בזמנם הפנוי, לשמוע פילוסופים מרצים את דעתם, להשתתף בדיונים בבית המשפט, ללכת לבית הספר, לפתח קשרים חברתיים ולנהל פוליטיקה. חפירות באתר העתיקה החלו בתחילת המאה ה20 וממצאים ארכאולוגיים רבים כללו מבנים עתיקים. המבנים העתיקים שהשתמרו בצורה הכי טובה, הם בית המקדש הפאייסטאון (Hephaisteion) והסטואה של אטלוס (Stoa of Attalos) – מרכז קניות עתיק. כיום, בתוך הסטואה שוכן מוזיאון ובית המקדש ובפארק גדול.
להתהלך בין שרידי האגורה ולנסות לחוש את חיי העיר העתיקה בשבילי זהו ריגוש עצום.
כאמור, בתוך המתחם נמצא גם מגדל הרוחות (Horologion of Andronikos Kyrrhestes). זהו מגדל מתומן שתפקד כשעון. המבנה כולל שילוב של שעוני שמש, שעון מים וששבת רוח. הוא תוכנן על ידי אנדרוניקוס מקירוס בסביבות שנת 50 לפנה"ס, אך על פי מקורות אחרים, ייתכן שהוא נבנה במאה ה-2 לפנה"ס לפני שאר הפורום. בכל אחת משמונת צלעותיו מפוסלת דמות ייחודית המייצגת כיוון אחר בשושנת הרוחות. בראשית ימי הנצרות שימש המגדל ככנסייה. המגדל כוסה ונקבר באדמה בחלוף השנים, והתגלה בחפירות שנערכו במקום בין השנים 1837-1845.
בתוך מתחם האגורה נמצאים עוד שני אתרים יפהפיים: שער אתנה ארכגיטיס (Gate of Athena Archegetis), נבנה במאה ה 11 לפני הספריה; וספריית פאנטאינוס (Library of Pantainos), נבנתה בסביבות שנת 100 לספירה, בעלת צורה מלבנית מוזרה ומולה שלושה סטאוסים שהכילו חנויות וחדר לכת הקיסר. תורם הספרייה, טיטוס פלביוס פנטינוס, ומשפחתו יצרו אנדרטה שקשרה אותם לקיסר, לאימפריה הרומית, ליוון ולאליטה של אתונה
ההליכה הרגלית תוביל לשכונה קטנה, העתק של כפר מהאיים הקיקלאדיים, אנפיוטיקה
אנפיוטיקה
העלייה אל האקרופוליס מהצד הצפוני של העיר עוברת באנפיוטיקה, שכונה ציורית יפהפיה. השיטוט בשכונה (יש אומרים כפר דייגים עתיק) הוא כמו ביקור בכפר יווני שהזמן עצר בו מלכת. הבנייה של השכונה החלה באמצע המאה התשע עשרה על ידי בעלי מקצוע מהאי הקיקלאדי אנאפי. אלו הוזמנו לבנות את הארמון של מלך יוון, הארמון שבו שוכן היום הפרלמנט היווני מאז 1935. היא גובלת בשכונת פלאקה, אבל עוד אגיע אליה.. בניגוד לפלאקה אין כאן חנויות מזכרות אלא סמטאות צרות ולבנות, מרוצפות באופן המיוחד לה, ותוך כדי עלייה תסתובבו גם אחורה לצפות על העיר אתונה
ההליכה מאחרי תיירים בעלייה הזו היא חוויה בפני עצמה, הם מתלהבים ומדביקים בהתלהבותם, מצלמים ומצטלמים רבות. נגני הבוזוקי בצידי הדרך מאפשרים חוויה עדינה ומלבבת, כניסה לאוירה של ימים עברו.
התאפקתי עוד קצת מלהגיע אל האקרופוליס והפרתנון, ונכנסתי לתוך גבעה הממוקמת קרוב לטיילת המקיפה את האקרופוליס, גבעת Mouseion (גבעת המוזות). שם נמצאים כמה אתרים, אחד מהם היה חשוב לי מאוד לבקר בו, הכלא של סוקרטס
הכלא של סוקרטס The Prison of Socrates
איך זה שאדם אחד יכול להוות סיכון למדינה? כיצד שלטון טוטליטרי יכול להרוס אנשים חזקים וחכמים? אמנם אנחנו שומעים על כך בימינו ורוסיה היא דוגמה לכך, אבל רדיפת אנשים חזקים לא מאוד אופייני למאה העשרים ואחת בלבד. המקרה הקדום הידוע הוא ביוון העתיקה, כשאדם אחד הוקרב למען הצלת היסודות של המדינה. לכאורה.
זהו סיפור הוצאתו להורג של סוקרטס
מי היה סוקרטס ולמה הוא היה בכלא?
סוקרטס נולד וחי ביוון בין 470 ל 399 לפנה"ס. הוא היה פילוסוף יווני ונחשב בעיני רבים לאבי הפילוסופיה המערבית. הפילוסופיה המערבית התחלקה לפילוסופים קדם סוקרטיים ולכל אלו שבאו אחרי סוקרטס והושפעו ממנו. סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים ומה שאנחנו יודעים עליו הוא מכתבי אפלטון וקסנופון.
עיקר עיסוקו של סוקרטס הוא בתורת המידות, אתיקה, מוסר. סוקרטס היה ידוע כמי ששוטט ברחובות אתונה פנה לאנשים ושאל אותם שאלות על העולם, אושר, אהבה, מהו ערך עליון וכיצד מגיעים לאושר. ראשית הוא ביקש מהאנשים להגדיר את אותו נושא ואז שאל שאלות כדי להבין אם שאלה זו אמיתית או מה מקורה ושורשיה. סוקרטס השתמש בתשובותיהם של הנשאלים כמסקנות והמשיך איתן את הדיון כדי להפריך את דעותיו של הנשאל. כך בעצם ניסה להסביר שאנשים – והוא בעצמו – לא יודעים על מה הם מדברים. המוטו שלו
כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע
שיטת דיון זו מכונה דו שיח דאלקטי וידועה גם באירוניה הסוקרטית – סוקרטס למעשה ידע מראש את תשובותיהם של הנשאלים ורק רצה לגרום להם להבין שאין הם יודעים דבר, גם אם הם חושבים שהם יודעים (מופיע בדיאלוג מנון)
בשנת 399 נשפט סוקרטס כשהוא בן 70 בעוון כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער. הוא נמצא אשם ונגזר עליו גזר דין מוות, הוצאה להורג בשתיית רעל. כשישב בכלא תלמידיו ניסו לשכנע אותו לברוח, אבל סוקרטס-אזרח-טוב טען כי אדם שחי במדינה חייב לקבל על עצמו את חוקיה ולכן לא הסכים לברוח:
אם אתם חושבים כי בהורגכם אותי תצליחו למנוע מישהו מלגנות את חייכם המושחתים, אינכם אלא טועים; אין זו דרך מילוט אפשרית או מכובדת
לא ידוע בוודאות שזה אכן הכלא שבו בילה סוקרטס את ימיו האחרונים. הוא נקרא כך, בגלל אמונה שכאן היה כלוא. החפירות הארכיאולוגיות במקום הוכיחו בעקיפין את הקשר של המקום לסוקרטס (למידע נוסף).
עוד ציטוט ידוע של סוקרטס
אינני אתונאי או יווני, אלא אזרח העולם
כאמור, הדמוקרטיה לא הכי מושלמת בעולם, וגם כיום היא רחוקה משלמות. ועדיין טוב שהיא קיימת.
ליד הכלא של סוקרטס נמצאת גבעת פילופאפוס (Philopappos Monument)
אנדרטת פילופאפוס היא אנדטרה יוונית המוקדשת לגאיוס יוליוס אנטיוכוס אפיפנס פילופאפוס ("אהובו של הסב"), 65–116 לפני הספירה. במקום כדאי לבקר מכיוון שמהגבעה תגלו נוף מדהים לא משנה לאיזה כיוון מבטכם יופנה : זוית נוספת אל האקרופוליס והפרתנון, גבעת ליקאביטוס, מקדש זאוס האגורה העתיקה, הפלקה, שכונות אתונה הצפופות, נמל פיראוס ולעיתים ניתן לראות גם את הים.
אם מזדמן לכם, כדאי לבקר גם בשעת הדמדומים והערב כדי לצפות בשקיעה מדהימה והאורות המנצנצים של אתונה בין הערביים.
כאמור, מסביב לאקרופוליס יש טיילת (ביום חם השמש מכה ולוהטת) ויש גם בתי קפה לנוח. בטיילת יש שני מוזיאונים, באחד מהם (לפחות) כדאי לבקר לפני הכניסה לאקרופוליס, מוזיאון האקרופוליס, כיוון שהביקור במוזיאון מוסיף נופך מיוחד לביקור בגבעת האקרופוליס.
מוזיאון האקרופוליס
מוזיאון האקרופוליס הוא אחד המוזיאונים החשובים בעולם. הוא בנוי כמו קופסה זוהרת ומנצנצת למרגלות האקרופוליס על הריסות ארכיאולוגיות של שכונה עתיקה.
את הכרטיס למוזיאון רכשתי במקום (10 יורו בלבד לאחד המוזיאונים החשובים בעולם!). כשהגעתי לא היה תור בכלל, הקופאיות גם נותנות מידע רב. יש אפשרות לקחת סיור מודרך, אבל אם אתם נמנים על אלו שבונים חקירה עצמאית, כמוני, תוכלו לדלות את המידע בקריאה ברשת.
בשנת 1865 הוקם מוזיאון האקרופוליס הראשון על גבעת האקרופוליס בסמוך לפרתנון, ומאז המוזיאון עבר הרחבות ושינויים לאורך השנים. בשנת 1989 יזמה מלינה מרקיורי, שרת התרבות של יוון, תחרות אדריכלות בינלאומית של שחזור אלמנטים מהפרתנון, ובמקביל תבעה מהבריטים להחזיר פסלים ועיטורים המוצגים לראווה במוזיאון הבריטי.
האדריכל השוויצרי ברנרד טשומי חבר לאדריכל היווני מיכאיל פוטיאדיס ושניהם השקיעו מחשבה עצומה בתכנון ובעיצוב, ויצרו במרחק של כ 300 מטרים מגבעת האקרופוליס מבנה בן 23000 מ"ר, הבנוי מבטון חשוף, זכוכית, מתכת וריצוף שיש. המוזיאון בנוי מארבעה מיפלסים, כאשר כל מיפלס שונה חיצונית מהאחר. המיוחד והבולט במבנה הוא השילוב הגאוני בין העיצוב המודרני לבין סגנון אדריכלות המיקדש היווני המסורתי. התוצאה הסופית יצרה עבור המבקר במוזיאון תחושה של שילוב ורצף בין המוצגים לבין האקרופוליס ולפרתנון שבפסגתו. בזמן חפירת היסודות למבנה התגלתה שכונה אתונאית מהתקופה הביזנטית הכוללת רחובות, בתי מלאכה, פסיפסים, בתי מרחץ ומערכות ניקוז, אשר שולבו בקומת המרתף של המוזיאון. רצפת הזכוכית בקומת הכניסה מאפשרת צפייה בחלק מהממצאים הללו (מקור)
המוזיאון בנוי שלוש קומות (ועוד קומת המרתף), ויש הממליצים להתחיל את הסיור דווקא מהקומה השלישית, שמאפשר הצצה על חיי הפרתנון: ההליכה בו מאפשרת הליכה בהיסטוריה העתיקה של המקום. ניתן גם לצפות בסרט שמוקרן כל חצי שעה. בקומה הזו נימצאים גם פרטי פיסול מהפרופיליאה, מקדש אתנה ניקה ומקדש הארכתאון, וניתן לראות את חמש הקריאטידות המקוריות שעיטרו את המרפסת הדרומית של הארכתאון (באתר מצויים העתקים. קריאטידה הוא עמוד אדריכלי מפוסל בדמות אישה הנושאת חלק ממבנה או תומכת בו), זו פעם ראשונה שהקהל יכול להתבונן בפסלי נשים אלה מכל הכיוונים, ומקרוב.
בקומה השנייה מוצגים שרידים של פסלי שיש וחיות ויש מסעדה עם מרפסת המשקיפה אל האקרופוליס
בקומה הראשונה מוצגים שרידי חרס שנמצאו למרגלות האקרופוליס. הקומה, קומת הכניסה, מאפשרת התקדמות איטית אל תוך המוזיאון, כמו מדרון מתון, ולכן גם נקראת הגלריה של מדרונות האקרופוליס. החפצים המוצגים הם מתקופת יוון העתיקה ומעידים על חיי העיר השוקקים והתרבותיים. חלקם הם מתקופות קדומות הרבה יותר.
כאמור, בקומת המרתף מוצגים שרידי רובע מגורים על מתקניו שנחפרו לפני בניית המוזיאון. ניתן להשקיף על השרידים מבעד לרצפת זכוכית, מרביתם שייכים לתקופה הביזנטית הקדומה
התחלתי את הסיור במוזיאון ואחר כך עברתי אל גבעת האקרופוליס והפרתנון. זה איפשר מידע רב על המקום, על חיי האתונאים בעת העתיקה, הצצתי לשכונה העתיקה, וראיתי את הקריאטידות המקוריות. אחר כך בשבילי הגבעה אל האקרופוליס הלכתי כמי שכבר ביקרה במקום והביקור היווה רצץ ישיר בין שרידי חפצים ופסלים אל שרידי המקום עצמו. מול המוזיאון יש כניסה נוספת אל האתר.
המוזיאון השני שמומלץ לבקר בו הוא מוזיאון התכשיטים על שם מעצב התכשיטים איליאס לאלואניס Ilias Lalaounis Jewelry Museum.
כאחת שמתעניינת מאוד באופן שבו חיו אנשים בעולמות עתיקים, שמבקשת לחפור ולבחון את עיצוב הבתים שלהם, הכלים שבהם הם משתמשים, כיצד נשאו את כספם, וכיצד התקשטו, מאוד מאוד התעניינתי במוזיאון. אבל לצערי הרב לא הספקתי לבקר בו
מוזיאון התכשיטנות הוא על שם מעצב התכשיטים היווני איליאס לאלוניס, מוזיאון המוקדש לאמנות התכשיטים והוא אחד משלושה בעולם. הוא ממוקם קרוב מאוד למוזיאון האקרופוליס וכולל אוספים של למעלה מ 4000 תכשיטים וקישוטים המוקדשים להיסטוריה ולאמנות של ייצור תכשיטים.
המוזיאון בנוי למעשה משני בניינים, כל אחד מהם פונה לרחוב אחר. האחד בנוי על בית המלאכה והסטודיו של לאלאוניס והוא מתחם המוזיאון, והשני היה ביתו והוא משמש כיום למשרדי המוזיאון. ניתן לרכוש כרטיסים במקום בעלות של 5 יורו בלבד (אתר המוזיאון)
האקרופוליס והפרתנון
מבחינתי ביקור במתחם הוא לא רק בגדר חובה תיירותית אלא חובה תרבותית. זהו אחד מהאתרים האריכאולוגיים העתיקים בעולם ששרדו. ביקרתי במקום בשעות הבוקר המאוחרות, אבל אני חושבת שכדאי לבקר גם בשעות בין הערביים, כי אז האתר מקבל צבעים מרהיבים של בין אורות טבעיים לאורות מודרניים.
הזמנתי כרטיסים מראש (לינק), וכדאי לשים לב שיש מספר אפשרויות (כניסה רגילה, כניסה עם מדריך, כניסה מרובה למספר אתרים). הזמנת כרטיסים מראש, או און ליין כשאתם נמצאים כבר בסביבה, חוסכת עמידה בתור ארוך מאוד, ובימות הקיץ לא פשוט לעמוד שם..
אקרופוליס משמעו העיר העליונה (אקרו – פסגה, פוליס – עיר). כלומר, המקום הכי גבוה בעיר. כאן התפתחה העיר (יש טוענים שההתיישבות הראשונה היתה במאה החמישית לפני הספירה), כאן היה משכנו של המלך ומסביבו מקדשים ומבנים של העיר. היא ממוקמת על גבעה המשקיפה על כל העיר, ומכל מקום בעיר ניתן לראות אותה ולכן הסיבה למיקום הזה היא אסטרטגית.
מתחם האקרופוליס מכיל גם את הפרתנון.
הפרתנון הוא מקדש שנוצר כאות תודה לאלה אתנה, האלה הפטרונית של העיר, על ניצחון אתונה והיוונים במלחמת פרס–יוון. הבניין נקרא רשמית "המקדש של אתנה הבתולה", ושמו הפופולרי, פרתנון, נגזר מהמילה היוונית לבתולה, "פרתנוס". הפרתנון שימש גם כבית אוצר, מאוחר יותר שימש כמסגד ובתקופה העות'ומאנית שימש גם בית איחסון לאבק שריפה
יופיו של הפרתנון נובע בעיקר בזכות תכנון קפדני של הפרופורציות בין כל אחד מחלקי הבניין ומידות הבניין כולו. פרופורציות אלה הן חלק מהסדר הדורי לפיו הוא בנוי אך ההקפדה על המידות יחד עם העקמומיות הקלה של המבנה ופרטיו העיטוריים הפכו אותו למקדש הדורי המושלם ביותר שנבנה.
את הפרתנון ניתן לראות כשמתקרבים אל שיפולי האקרופוליס מכמה זוויות שונות. בעלייה המפותלת אל ההר לא ניתן לראות את המקדש עד אשר עוברים את הפרופילאה – מבנה השער של האקרופוליס. עם ההגעה לראש האקרופוליס נראה הפרתנון במלוא הדרו ויופיו בזווית ובמרחק כאלו אשר יוצרים את הפרספקטיבה המרשימה ביותר של המקדש. הפרתנון נראה מכיוון מערב וניתן מכיוון זה לראות שתיים מחזיתותיו ולתפוש את כל גודלו. תוך כדי התנועה במתחם מראה הפרתנון משתנה בעוד העולה אל ההר סובב אותו ומתרשם מיופיו. החזית הדינמית נוצרת בזכות החללים המקיפים את המבנה מאחורי שדרות העמודים.
המבנה המפואר מייצג שיא של תרבות יוון העתיקה בפרט, והעולם המערבי בכלל, כשהוא מסמל את חיי הפוליטיקה, החברה, התרבות והבידור, ספרות, ארכיטקטורה ואפילו שפה.
הפרופיליאה, שער העמודים, השער המונומנטלי שהיה נהוג באדריכלות היוונית ולאחריה באדריכלות הרומית, נחשבת לפסגת היצירה והועתקה גם לתקופות אדריכליות מודרניות כמו בשער ברנדנבורג בברלין
במתחם האקרופוליס ניתן להתרשם מעוד אתרים עוצמתיים:
מקדש ארכאתוס – מקדש שנבנה לכבוד המלך ארכאתון, אחד ממלכי אתונה. ארכאתון נולד לפי המיתולוגיה היוונית מזרעו של אל האש הפיסטוס, כאשר פיסטוס ניסה לאנוס את אתנה ולא הצליח. אתנה מחתה את זרעו בממחטה וזרקה אותה לארץ. מזרע זה נולד ארכתאוס (ויקיפדיה)
כשמוזיאון האקרופוליס נבנה, ב 2009, הועברו חמש מהקריאטידות הנושאות את גג המרפסת אל מבנה המוזיאון, באתר נמצאים העתקים שלהן. קריאטדה אחת הועברה על ידי הלורד אלגין לבריטניה ומוצגת כיום במוזיאון הבריטי
תיאטרון דיוניסוס – נבנה לכבודו של דיוניסוס, אל היין, בסוף המאה השישית ותחילת המאה החמישית לפני הספירה. הוא נבנה על גבעה, ובנוי בצורת פרסה. במרכז התיאטרון הייתה התזמורת ובה מזבח לכבודו של דיוניסוס
מקדש אתנה ניקה – מקדש קטן הממוקם סמוך לפרופילאה. זה היה מקום פולחנה של האלה אתנה ניקה – אלת הנצחון. התבליטים הוסרו ממנו ומוצגים כיום במוזיאון האקרופוליס.
מהאקרופוליס ישנה תצפית יפהפיה על העיר אתונה מכל כיוון, וגם לצפות בגבעת ארס (Areopagus). זהו מחשוף סלע עצום שנקרא על שם ארפאוגוס, המועצה הממשלתית האתונאית שדנה במקרים של רצח מכוון, פציעה ועניינים דתיים. זהו בדיוק המקום בו הכריז השליח פאולוס על "דרשת האל הלא ידוע" שלו. לעתים קרובות אנשים מתייחסים לגבעה כ"גבעת ארס" או "גבעת המאדים" לכבודם של אלי המלחמה הרומאים והיוונים. כאן בית המשפט המקומי העביר לסוקרטס את עונש המוות מאחר שלא כיבד את האלים והשחית את הנוער בנאומיו.
כאן, בגובה 115 מטר, הכל נראה כמו ספר פתוח: נוף של 360 מעלות: האקרופוליס, אתונה התוססת והאגורה העתיקה.
האראופגוס שוכן במרכז אתונה, בין האקרופוליס לאגורה העתיקה. כדאי לטייל כאן כדי להתפעל מהטבע המקומי.
מכאן יש שתי אפשרויות: לחזור בחזרה לכיוון אנפיוטיקה ואז להיכנס לשכונת פלאקה לנוח באיזו טברנה או בית קפה ולהמשיך לכיוון הגנים הלאומיים וכיכר סינטאגמה, או ללכת לכיוון האגורה היוונית. אנחנו המשכנו לכיוון הפלאקה.
הפלאקה
לא, זה לא המועדון הישן והוותיק בתל אביב. זו שכונה ציורית עתיקה ויפהפייה. השיטוט בין סמטאותיה יוביל אתכם לטברנות קטנות ומקסימות ולא רועשות, כאן מרגישים יוון. רחובות צרים ומרוצפי אבן, חנויות זעירות לתכשיטים, בגדים ופריטי קרמיקה, בתי קפה וטברנות משפחתיות. כדאי מאוד לנוח בה להנות מהאוירה, המוסיקה הנעימה והלא מעיקה, מהשירות האדיב של המלצרים (רובם גברים). אם מזדמן לכם, כדאי לבקר גם כאן בדמדומים כיוון שהשקיעה צובעת את המקום בצבעים רכים ומלטפים, ואפילו חיזרו לבקר בערב, האורות, המוזיקה האוירה המיוחדת.
שכונת הפלאקה מגיעה עד לגבול עם החלק המודרני יותר של העיר. הגבול הזה מתוחם באמצעות שער עתיק, שער / קשת אדריאנוס (Arch of Hadrian). קשת אדריאנוס ממוקמת על הדרך העתיקה בגבול שבין עיר האלים (האקרופוליס) לעיר הרומית החדשה ומקדשו של זאוס, היא נבנתה במאה השניה לספירה כשער הניצחון לאדריאנוס, שתקופת שלטונו המשגשגת הביאה עמה את פריחת האומנויות, הציור, הפיסול, הכתיבה והאדריכלות.
זהו השער למקדש זאוס אולימפיון ( Temple of Olympian Zeus), מקדש אדיר ממדים, בעל חמישה עשר עמודים, שבנייתו החלה במאה ה-6 לפנה"ס באתר עתיק ומוקדש לאל זאוס. הבנייה של המקדש הסתיימה ב 131 לספירה (כשבע מאות שנה אחרי הקמתו)
למבנה היו 104 עמודים, ופסל ענק של זאוס שלצידו פסל ענק של אדריאנוס. צמוד למקדש תראו את שער אדריאנוס שהוקם שנה לאחר המקדש ולכבודו. על השער חקוקה בצד הצפון מערבי הכתובת “זו העיר אתונה, עירו העתיקה של תזאוס” (תזאוס היה מלכה המיתולוגי של אתונה), ובצד בדרום מזרחי “זו עירו של אדריאנוס, ולא של תזאוס”
לא רחוק משם נמצאים הגנים הלאומיים של אתונה. זוהי ריאה ירוקה בלב ליבה של אתונה, פארק היסטורי עצום ושקט, עם צמחים מקומיים ואקזוטיים, וגם שרידים ארכיאולוגיים וספרייה לילדים. ליד הגנים נמצא זפיון (Zappeion Hall) –
בניין גדול המשמש בדרך כלל לפגישות וטקסים, רשמיים ופרטיים כאחד, והוא אחד מציוני הדרך המודרניים המפורסמים ביותר של העיר.
מול הבניין נמצאת כיכר סינטאגמה (Syntagma Square), הכיכר המרכזית של אתונה. הכיכר נקראת כך לזכר החוקה שהוענקה לעם בעקבות המרד שפרץ בכיכר ב 3 בספטמבר 1843, ולכן נקראת גם כיכר החוקה. זו הכיכר החשובה ביותר של אתונה המודרנית מבחינה היסטורית וחברתית.
ולא רחוק ממנה נמצאת האנדרטה לזכר החייל האלמוני (Monument to the Unknown Soldier), אנדרטה המוקדשת לשירותיו של חיילים אלמוניים שנהרגו במלחמה. אנדרטה דומה נמצאת בערים גדולות נוספות בעולם, והיא נבעה מתנועה להנצחת החיילים האלמונים שקמה במלחמת העולם הראשונה.
בית הפרלמנט (Old Parliament), נמצא בסמוך למצבת החייל האלמני, מבנה מרשים הבנוי בסגנון יווני קלאסי, וניצב במרכז העיר אתונה. יש בו מוזיאון שמציג את יוון וכלים עתיקים
לא רחוק משם נמצא רחוב Voukourestiou רחוב המותגים של אתונה. תמצאו שם את לואי ויטון, דיור, Zadig&Voltaire ועוד.. יש גם בתי קפה ומסעדות לנוח.
ומשם אפשר ללכת ברחוב ארמו, או ללכת לכיוון כיכר אומוניה (Omonia Square). אנחנו המשכנו לכיכר.
כיכר אומוניה היא אחת הכיכרות העתיקות ביותר בעיר אתונה ומרכז קניות חשוב. הכיכר נבנתה בשנת 1846 ושמה המקורי היה כיכר הארמון. מאוחר יותר שונה שמה של הכיכר ל"כיכר אוטונוס" לכבוד המלך אוטו. לאחר שאוטו הודח, בשנת 1862 היא קיבלה את שמה הסופי, "כיכר אומוניה", כי כאן נתנו מנהיגי הפלגים הפוליטיים המנוגדים את שבועת השלום (אומוניה) להפסיק את מעשי האיבה.
קיבלנו דיסהמלצה להגיע למקום בשעות הערב, לתשומת ליבכם.
בסביבת הכיכר ניתן למצוא חנויות זארה (לא אחת..!).
אם בחרתם ללכת ברחוב ארמו (Ermou) כדאי לדעת שזהו רחוב המשתרע על קילומטר וחצי מכיכר סינטאגמה ועד אחרי כיכר מונסטיראקי. זהו רחוב הקניות המפורסם ביותר באתונה וניתן למצוא לכל אורכו רצף של מותגים בין לאומיים, לצד חנויות אחרות ידועות ומרהיבות של מוצרים יווניים מקומיים, תבלינים, ממתקים, שילוב של מותגים בינלאומיים עם מקומיים. כדאי להיכנס גם לסמטאות הרחוב שם תמצאו, שוב, טברנות וחנויות מקומיות שוות לא פחות.
באחת הסמטאות ניתן למצוא את הקתדרלה היוונית, או קתדרלת המטרופוליטן של הבשורה (Metropolitan Cathedral of Athens), זוהי כנסיית הקתדרלה של הארכיבישופות של אתונה וכל יוון. בנייתה החלה ב 1842 והסתיימה ב 1862.
אם היה לכם עוד כוח להמשיך כמעט עד סופו של הרחוב תוכלו לגלות את בית הכנסת בית השלום. זהו בית הכנסת הגדול ביותר באתונה שנבנה משיש ב 1935. קראתי באיזשהו מקום סיפור מעניין שקשור לבית הכנסת הזה. במלחמת העולם השנייה יהדות יוון הייתה מוגנת. המשטרה הייתה בקשר אדוק עם רבה של הקהילה והגנה על הקהילה מפני הגרמנים. כשהנאצים הגיעו לאתונה וביקשו לשלח את יהודי אתונה אל הגטו באושוויץ הם נתקלו בהתנגדות והגנה אינטסיביים. הם החליטו "לעבוד" על כולם, ובאחד מערבי החג (פסח או ראש השנה, איני זוכרת) ביקשו לרכז את היהודים ברחבת בית הכנסת בתואנה של חלוקת תלושי חג. יהודי אתונה התאספו, אך הם לא קיבלו תלושים. הם נשלחו אל מותם.
לא שמתי לב שליד בית הכנסת נמצאים שני שומרים (גבר ואישה) לבושים אזרחית ואחרי שצילמתי ביקשו ממני לעזוב.. (לא ידעתי שאסור היה לצלם. לתשומת ליבכם).
גם אם בחרתם להגיע אחרי האקרופוליס אל האגורה וגם אם לאו, זהו מקום שמומלץ להגיע אליו.
האגורה היוונית
האגורה באתונה העתיקה היא הידועות בעולם העתיק. האיזור נבנה במאה השישית לפני הספירה, ובתחילה היו בה מבני מגורים. לאחר מכן נוצרה רחבה שנועדה לממשל של אתונה ונבנו במקום מקדשים להפייסטוס, זאוס ואפולון. נערכו בה מפגשים ציבוריים, נבנתה בה מערכת בתי המשפט של אתונה, וכל אזרח היה יכול לשמש בחבר המושבעים. בתקופת האימפריה הרומית הפך האזור לאיזור מגורים ואיבד את חשיבותו הציבורית.
סביב האגורה היו חמש סטואיי שהידועה והמפוארת שביניהן הייתה הסטואה של אטאלוס שנבנתה בתקופה ההלניסטית. תוכלו למצוא שם גם את המקדש לאלה אפרודיטה (Altar of Aphrodite Urania), שנבנה במאה החמישית לספירה. וגם את פסלו של זאוס (Stoa of Zeus Eleutherios), שנבנה ב 425-410 לפני הספירה.
לאן שלא תלכו תראו גבעה שבראשה אנטנות, זוהי גבעת ליקאביטוס.
גבעת ליקאביטוס
הנקודה הגבוהה בעיר שניתן לראות אותה מכל נקודה בעיר. פסגתה נקראת גבעת הזאבים (ליקאביטוס), וגם היא טומנת בחובה סיפור מיתולוגי:
האלה אתנה חפצה בכך שארמונה העתיד להיבנות על גבעת האקרופוליס יהיה כמה שיותר גבוה וקרוב לשמיים. כדי לקדם את הרעיון יצאה אתנה בלילה גשום וסוער לרכס הרי הפנטלי "ולקחה" משם חתיכת סלע ענק אותו התכוונה להניח על גבעת האקרופוליס במטרה שישמש בסיס והגבהה לארמון שיבנה עליו. בדרכה לשם פגשה שתי ציפורים שחורות, אשר מסרו לה חדשות לא טובות בנוגע לנושא בו הייתה אמורה לטפל בדחיפות. עקב הבהלה שתקפה אותה נשמט הסלע הענק מידיה ונפל לקרקע, כך נולדה גבעת הליקאביטוס…
בתקופה הקדומה ניצב במקום מקדש לכבודו של זאוס, ראש האלים במיתולגיה. לאחר מכן בתקופה הביזנטית החליפה אותו כנסייה על שמו של פרופיטיס איליאס, הלא הוא אליהו הנביא. כיום ניצבת במקום כנסיית סיינט ג'ורג'. בכל ערב פסחא ניתן לחזות במקום בטקס דתי בו משולבת תהלוכת לפידים מיסטית (מקור)
יש כמה הסברים ואגדות אורבניות אודות מקור השם ליקאביטוס Lycabettus – הראשון ברשימה הוא: "גבעת הזאבים", זאת משום שבימים עברו הוא שימש כביתם של להקות זאבים שהתמקמו על הגבעה המיוערת (lykos הוא זאב ביוונית). ההסבר השני מתייחס למילה היוונית העתיקה Lykavges שמשמעותה היא זריחה, והכוונה לכך שממקום זה ניתן לצפות בזריחה היפה ביותר. ההסבר האחרון קשור לשמו של פרח לבן וקטן בשם Lykous, אשר בעבר כיסה בהמוניו את הגבעה.
עוד שכונות שכדאי לבקר בהן
הזכרתי את הפלאקה, אך טרם כתבתי על שכונת פסירי (Psyri), השכונה בה המלון שלנו נמצא. מפתח המלון פונים ימינה בקו ישר ומגיעים לשכונה הכי מתויירת, אבל מעניינת, יפה, צבעונית ותוססת, שמאוד מזכירה את הבוהמיינות של פלורנטין. פסירי היא שכונת פועלים טרנדית שניתן למצוא בה חנויות קטנות ומקסימות של תבלינים, שמן זית, מוצרי בית, קוסמטיקה, תכשיטים, צעצועים, אופנה ונעליים לצד טברנות שמנגנים בהן רמבטיקה, או מוזיקת רוק כבד – כל מה שתבחרו נמצא כאן.
השכונה בנויה בתים ישנים מאוד, חלקם שופצו וחלקם נותרו עתיקים ואפילו נטושים. חלק מהבתים שוחזרו. בשכונה נמצא בית הקברות העתיק קרמייקוס (Kerameikos Ancient Cemetery) המוזיאון לאמנות האסלאם, מוזיאון הקדרות ברחוב מלידוני וגם הרובע הארמני.
אפשר לבקר בה ביום ולגלות את החנויות הקטנות האלו ואפשר ורצוי גם בלילה, כי אז יש גם הופעות חיות ולא מזיקות לאוזן.
חוצמזה, ועיקר העיקרים – זו שכונת הגרפיטי, וכאמור, יש על כך פוסט נפרד
יש עוד שכונות שלא הספקתי לבקר בהן, אך נאמר שהן יפהפיות: Koukaki וגם Pagrati (לידה נמצא בית הקברות הראשון של אתונה), Metaxourghiou, Kaffisia
גרפיטי באתונה
שיט או חוף ים?
ואם נשאר לכם עוד זמן, יש אפשרויות רבות של בילוי בחופים, או יציאה לכיוונים אחרים ביוון באמצעות רכבת המטרו שבכיכר מונסטיראקי:
חוף בוליבר או Mojito Bay – חופים נקיים ומסודרים שיש בהם מוזיקה נעימה במהלך היום ולקראת הערב היא מתגברת למסיבות עד הבוקר.
אגם ווליאגמני – לפי המלצות של אנשים כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם כי אחרת לא יהיה לכם מקום, יש שם מסעדות ובתי קפה. אני לא יודעת אם יש תחבורה ציבורית, ניתן להגיע במונית. אפשר לבלות במקום כחצי יום, ויש דגים קטנים שעושים טיפול פדיקוריסטי..
הפלגה – ניתן להגיע לנמל פיראוס (ברכבת מכיכר מונסטיראקי או במונית) ומשם להפליג לאחד האיים הקרובים (אגינה, הידרה – האי של לאונרד כהן – אגיסטרי ועוד). אם זו העונה החמה כדאי מאוד להזמין כרטיסים מראש: לינק לאתר
וכמובן שאפשר לקחת את הרכבת אל כל מקום אחר ביוון, כולל מטאורה.
*עריכה:
חזרתי לאתונה לאחר שנתיים. הפעם הפלגנו.
רכשנו מבעוד מועד (לינק לאתר) כרטיסים לאי אגינה, אי הפיסטוקים, ולאי אגיסטרי.
לקחנו רכבת ממרכז העיר אתונה (יש במונסטירקי וגם באמוניה – הרכבת היא חוויה בפני עצמה: מצויירת גרפיטי, ישנה והתחושה היא של חזרה בזמן. המחיר זול מאוד – פחות מ 5 יורו לשני כרטיסים הלוך ושוב. יורדים בנמל פיראוס וניגשים לשער שכתוב על הכרטיס. משם לקחנו מעבורת עד האי אגינה.
האי אגינה ידוע בגידולי הפיסטוקים הרבים שבו. מכאן הם משווקים לרחבי אירופה. מטעמי הפיסטוקים נפלאים: ממתקים, פסטו, ליקר, והפיסטוקים עצמם באמת מיוחדים. ואפילו יש קונדיטוריה מיוחדת שמבוססת על .. פיסטוקים. טיילנו בסימטאות שליד הנמל ואחר כך לקחנו מונית לאחד החופים.
מזג האוויר היה מוזר: מעונן ואף התחיל לרדת גשם. אז החלטנו לקצר את הטיול ולחזור לאתונה. כשרצינו לעשות את זה דרך האתר, הם ביקשו עמלה של 9 יורו לאדם. אבל כשמגיעים לנמל האי יש בודקה ששם ניתן לבטל את הכרטיסים ללא עמלה – אבל גם ללא החזר כספי.
כשהגענו לנמל פיראוס באתונה ירד גשם חזק, אז חלקנו נכנסו לזארה, כמובן.
אני הייתי ממש רעבה וגיליתי שממש מצד שמאל בפינה חבויה יש את אחת הטברנות הטעימות שאכלתי בהן באתונה (בחלק על האוכל)
עוד מוזיאונים שכדאי לבקר בהם:
המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי באתונה, Benaki Museum, המוזיאון היהודי של יוון, הגלריה הלאומית, המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, Basil & Elise Goulandris Foundation (ויש עוד רבים לבחירתכם)
קניות
רחוב ארמו
רחוב המותגים Voukourestiou
מתחם האאוטלט McArthurGlen Designer Outlet Athens
נסיעות
אוכל
אוכל הוא עניין של טעם, וטברנות ומסעדות שהומלצו על ידי רבים התגלו כמאכזבות. אם חשקה נפשכם באוכל יווני אותנטי אתם מוזמנים לבחור לכם טברנה מכל מיליוני הטברנות הזרועות בשטח אתונה, אם בסמטאות ארמו ואם בשכונות הציוריות והיפהפיות וכדאי מאוד לחוות אותן (ההמלצה שלי לעיל היא טברנת אפכריס (Efcharis) ), ויש את זורבס (Zorbas) בפלאקה, הציורית והיפהפייה, וליד הארמו (וגם בכיכר מונסטיראקי) נמצא ה Greco Project, אוכל יווני טעים ושירות מצויין.
במלון NYX נמצאת בקומה ה 9 מסעדה מושלמת. לא זולה אבל נהדרת ועם נוף לאקרופוליס: Kalua Athens (להזמין מקום מראש!)
עוד טברנה שכדאי להזמין אליה מקום מראש: Zurbaran Athens
מסעדות נוספות מומלצות: atitamos, Tavern Klimataria
בנמל פיראוס, מצד שמאל של זארה נמצאת בפינה חבויה טברנה מקסימה עם אוכל אותנטי וטעים ממש!
*עריכה
רק בטיול השני שלי לאתונה גיליתי שיש הבדל בין טברנה לבוזוקייה. טברנה היא כמעט כל מקום שבה אוכלים וקצת מנגנים. בוזוקייה זה המקום שבו גם רוקדים ושוברים צלחות
אני צמחונית ואני שמחה לגלות כל פעם מחדש שבעולם כולו יש בתפריט סימן מיוחד לצמחונים וסימון מיוחד לטבעונים. אז שמחתי לגלות שאפילו יש סופלקי (Souvlaki) צמחוני (פירוש המילה סופלקי הוא שיפוד, וזה הוא בשר על שיפוד עם ירקות).
אוכל איטלקי טוב תמצאו באוביו (ליד האוביו יש מסעדה בשם נולאן, מומלצת גם היא) או בקוזינה
ברים: בסביבת מונסטיראקי (ונאמר לי שבכלל) כמעט בכל בית מלון יש RoofTop, בר מסעדה שמשקיפים לאקרופוליס. במלון שבו לנו יש בר שהמוני תיירים ומקומיים (ממש!) הגיעו אליו.
בשכונת פסירי נמצא Little Kook, בית קפה צבעוני שלקוח מאגדות ילדים, בעיקר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. אטרקציה חביבה לצילום, ממש לא לאכול שם..
פינת כל בית צריך מרפסת
ספרים שהתרחשו באתונה (וקראתי)
אלים, גיבורים ומיתוסים ביוון העתיקה / מעין מזור, האוניברסיטה הפתוחה, 2014
רבים מספריה של ויקטוריה היסלופ
אנטיגונה / סופוקלס | הדוד פטרוס והשערת גולדבך / דוקסיאדיס ופאפאדימיטריו | קווי מתאר / רייצ'ל קאסק | הלילה אין לנו חברים / סופיה ניקולאידו | סוחרי האומות / אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס | חאדולה / אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס | זורבה היווני / ניקוס קאזאנצאקיס | היסטוריות / הרודוטוס | שירו של אכילס / מדלין מילר | קירקה / מדלין מילר | האימא של הכלב / פאוולוס מאטסיס
The Colossus of Maroussi / Henry Miller | Apartment in Athens / Glenway Westcott
The House on Paradise Street | Sofka Zinovief | Outline / Rachel Cusk | Plunder With Intent / J E D’Este Clark | The Names / Don DeLillo
