דון חוסה דה ריי מגיע לעיירה שקור של "שלושת אלפים שדים פה", והקור הזה הוא סמל לציניות שנוקט בה המספר והרוח הנושבת מתחילתו ועד סופו של הספר הנהדר והחשוב הזה.
דוניה פרפקטה
בתחנת הרכבת הוא נפגש עם משרתה של דוניה פרפקטה, דודתו, כדי להגיע אל אורבחוסה, העיירה שבה היא מושלת. דה ריי בן ה-34 מגיע לעיירה כדי להתחתן עם דודניתו, רוסאריו, בתה של דוניה פרפקטה. ברגע ששניהם נפגשים הם מתאהבים ממבט ראשון, אף על פי שזהו שידוך יזום. לעומת זאת השידוך בינו לבין אנשי העיירה לא יעלה יפה. הוא מהנדס מלומד, ידען, רחב אופקים, ליברל, פילוסוף וצמא דעת, אך המספר יודע כל לא חוסך גם ממנו את שבטו ומציג אותו כאנטי גיבור, שהקורא לא בהכרח מתאהב בו ברגע הראשון. אולי אפילו מפתח אנטגוניזם לשחצנותו. המספר אף מתערב ומדבר ישירות אל הקורא, שזה מחזק לא רק את הנופך האירוני אלא מהווה פנייה אישית אל הקורא, יחס של קרבה, כמו למשל כשאומר "טרם נמשיך הלאה ראוי שנאמר מי היה פפה ריי ואלו עניינים נשאוהו לאורבחוסה" (עמ' 24), או במקומות אחרים הוא אפילו מכנה את דה ריי "מלומדון".
דה ריי אמנם חכם אך שחצן, בעל אדמות באיזור אורבחוסה, אך לא מבין למה הן כל כך מוזנחות ולמה חקלאים בסביבה פולשים אליה, מבלי לבקש את רשותו. ביהירותו כי רבה, הוא מביע זלזול גם כלפי המקומות שהוא ומשרתה של דוניה פרפקטה, ליקורגו, עוברים בהם. ואם ליקורגו נשמע לכם מוכר הרי זה כי הוא קרוי על שמו של החכם היווני ליקורגוס, המחוקק היווני הספרטני. דה ריי מציין "כמה רבים השמות הפיוטיים במקומות הללו המכוערים כל כך" (עמ' 11), וממשיך ומונה את שמותיהם של כפרים עם שמות נעימים, שמות של פרחים, אך "אין זה מעיד על המקומות הצחיחים והשוממים", זה מאוד אירוני לדידו. גם שמה של הנחלה שירש מאימו, "הצפצפות של בוסטמנטה", אין היא מעידה על שמה כיוון שזהו שטח אדמה עירום, ולכן הוא גם מוסיף "אני רואה שכאן כל מה שגרוע – שלי" (עמ' 14).
אנשי העיירה, לעומת רוסאריו שמתפעלת מחוכמתו של אהובה, רואים בדה ריי אתאיסט כופר ומתנשא, ודה ריי רואה אותם כדתיים, קנאים ופרימיטיביים שמסתתרים מאחורי חזות לבבית ופנים מאירות, והוא לא מפסיק להתווכח איתם, בעיקר עם ראש הכנסייה, אינוסנסיו, שגם שמו אינו מעיד אופיו: אינוסנסיו זוהי תמימות בספרדית. לכן אנשי העיירה מעוניינים לחבל בחתונתו והוא מנגד מוצא עצמו נלחם בשמועות, הם מחבלים באדמותיו והוא מוצא עצמו בעיצומה של תביעה משפטית. כשדון אינוסנסיו שואל את דה ריי מה דעתו על "עירנו האהובה" הוא עונה: "עוד לא הספקתי לגבש לי דעה על העיר הזאת… על פי המעט שראיתי, נראה לי שלא יזיקו לאורבחוסה חצי תריסר בעלי הון שיהיו מוכנים להשקיע כאן, כמה ראשים נבונים שינהלו את שיקום חבל הארץ הזה, וכמה אלפי ידיים פעילות. מן הכניסה אל העיר ועד פתח הבית הזה ראיתי למעלה ממאה קבצנים – צבא אדם מצער, שמראהו מדכדך את הלב" (עמ' 39), ומיד מקים עליו את חמתו של ראש הכנסייה ושל בעלת הבית, דודתו. דוניה פרפקטה, שעל שמה קרוי הספר, גם שמה אינו מעיד על עיסתה, ומסתתרת עם שם מושלם ויפה מאחורי דמות ערמומית ומניפולטיבית שעומדת בראש הקנוניה לביטול הסכם הנישואין. כשפפה (דה ריי) מתעמת עם דוניה פרפקטה ומתעקש על קיום הנישואין היא עונה לו: "שוטה שכמוך, ושמא אין בעולם דבר אלא היא ואתה? אין הורים, אין חברה, אין מצפון, אין אלוהים?" (עמ' 161), ומתגלה כאישה שמרנית.
נפילת הרפובליקה הספרדית
הספר נכתב ב 1876 כשנתיים לאחר נפילת הרפובליקה הספרדית (1874), כשהתקופה בין השנים 1868 ל 1874 הייתה רצופה במרדנות ושליטה צבאית. מתחת לסיפור האהבה בין דה ריי לרוסאריו והמתח בין דה ריי לאנשי העיירה, הספר מתאר את הקשרים הפוליטיים, החברתיים, אישיים ומשפחתיים והקרע שבין העיירה לעיר הגדולה. זוהי ביקורת צינית על הממשל, שחיתות ומסורת והביקורת של אנשי העיירה כלפי העיר הגדולה לא מפסיקה כמו למשל "במדריד מדברים רק שטויות.. במדריד יש רק שחיתות" (עמ' 20).
יש הטוענים כי הסופר, גלדוס, חזה למעשה בספר זה את מלחמת האזרחים שפרצה בספרד ב 1936, והסופר משתמש בשמות – אנשים, מקומות – כדי להביע את מורת רוחו. הספר עובד לסרטים במהלך המאה הקודמת: 1950, 1977 וב 1985 לסדרת טלויזיה. הוא תורגם על ידי משה רון ביד אמונה, חכמה המעבירה את רוח התקופה ואת הרוח הצינית של הסופר על התקופה.
ספר חשוב, נפלא ומעורר מחשבה ובעיקר – לא נס ליחו ואפילו ניתן לשעתק אותו לתקופתנו אנו.
