How Long Is Now

ברלין – ? How Long is Now

חשבתי שטיולים בזמן קורונה זה מסע מורכב מביורוקרטיה מתישה, ועדיף להישאר בארץ ולא להסתבך במילוי טפסים אינסופיים ובטח לא להידבק. אבל השנתיים האחרונות, שנתיים של מגיפה הפושה בכל העולם, היו מפרכות ולא רק במובן הפיזי של המילה. אני מניחה שאנשים רבים עברו משהו בתקופה הזו, איזשהו חשבון נפש, סיכום או כל דבר שגרם להם לשינוי בתפיסה. איזושהי תפיסה.
אחד מהדברים שאני חשבתי עליהם היה מושג הזמן. בעקבות קורס אקדמי שבדיוק למדתי בו, נגעתי בנושא הזה דרך ספרו של לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. זמן הוא מושג חמקמק: מי המציא אותו? בשביל מה? מתי בכלל הומצא השעון ולמה? מה זה בכלל זמן? ולמה אנחנו בכלל רודפים אחריו?
ללא ספק ימי המגפה האטו את הקצב, גרמו לנו לחשוב מחשבות על עצמנו ועל העולם, והזמן המפרך הזה, של סגרים, מחלות, חיסונים, ועוד מושגים שחשבתי שלא נשמע יותר דורשים חופשה מהעיסוק המתמיד הזה. זה מסקרן איך במדינות אחרות מתמודדים עם אותו מצב. ולכמה זמן אנחנו הולכים להישאר עם הדבר הזה – קורונה.

למה בחרתי דווקא בברלין?
היו לי כמה יעדים שרציתי מאוד לבקר בהם: אתונה, רומא, פאריז, וארשה, ברלין ועוד אינספור. בלי סדר מיוחד, את כולם רציתי באותה המידה. כאדם שמילדות קרא ספרות ענפה שקשורה לשואה, לגרמניה ולברלין היה לי ברור שבאיזשהו שלב גרמניה היא יעד "מועדף" וברלין היא יעד שחשוב לי להגיע אליו.
בדיוק סיימתי לקרוא את מלון אדלון של רודיקה דנרט, והוקסמתי, אם אפשר לומר על ספר כזה שהוא קסום, כיוון שהוא עוסק בסאגה משפחתית שסובבת סביב המלון. ולא רק. מלון אדלון הוא סיפורה ההיסטורי והטראגי של ברלין, של גרמניה ואולי של אירופה בכלל. ואיזה כיף זה לעשות טיולים בעקבות ספרים.
מלון אדלון פוגש את מלון אדלון
מלון אדלון פוגש את מלון אדלון
לא מזמן אף קראתי את ספרו של יורם קניוק, הברלינאי האחרון (ידיעות ספרים, 2004), שם הוא ליווה אותי בליבי ובמחשבותיי.
יורם קניוק, הברלינאי האחרון, ידיעות ספרים, 2004
יורם קניוק, הברלינאי האחרון, ידיעות ספרים, 2004
יורם קניוק תוהה הרבה על מקומה ומיקומה של ברלין, פיזית ומנטלית. קניוק נסע הרבה לגרמניה ולברלין ובספר הוא איגד את הרשמים שלו ומהמפגשים שלו עם אנשים בעיר ברלין. הוא כותב לא פעם שזו עיר "שאינה קיימת היום", ובספרו גם מנסה לברר את הזהות החדשה שלה ושל גרמניה. למשל, הוא כועס על המלווה שלו "איפה החורבות" כי "רבע מבתי ברלין נהרסו במלחמה, ויזואליות יכולה להיות צורה מסויימת של חרטה ואתיקה. הייתם צריכים להשאיר יותר חורבות.." (עמ' 17). והתשובה של אחת הנשים לא פחות קשה.
מבחינתו של קניוק "ברלין היא המוזיאון היהודי החשוב ביותר בעולם, מוזיאון יהודי מהודר" (עמ' 21)
המפגשים שלו עם אנשים בדרכים והשאלות ששאל אותם ואת עצמו הצחיקו אותי לא פעם, אך גם הותירו אותי במחשבות עמוקות.
גם ספרו רואה השחורות של אריך קסטנר, אל האבדון, משך אותי כדי לבדוק ולנסות לראות, מה קסטנר בדיוק ראה.
לכן, בהרבה מובנים זהו טיול בעקבות ספרים. לא אחד, אלא כמה וכמה. בסוף – אחרי רשימת הטיפים – תמצאו רשימה (בהחלט חלקית של הספרים שקראתי וקשורים לברלין).
זמן, קורונה וברלין
אז אם נחזור לרגע למושג הזמן, לקורונה ולתמונה הראשית: התמונה הזו עולה בכל חיפוש על ברלין (לא צילום שלי. מקור). אני חושבת שבהרבה מובנים היא מייצגת את המגה עיר הזו שמשתנה, משופצת ומתחדשת כל הזמן. ברלין היא מסע בנקודות זמן חשובות מסוף המאה ה 19 וכל המאה העשרים. כל פינה, כל רחוב, כל בניין, כל אבן, מייצגים ומנציחים נקודת זמן חשובה בהיסטוריה של העיר, של גרמניה ואולי של אירופה בכלל.
תכל'ס (Tacheles)
המבנה שעליו מתנוסס הכיתוב נמצא ברחוב אורניינבורג ברובע המיטה (Mitte) בברלין. הבניין, שנקרא תחילה פרידריכסשטאטפסאז'ן, הוא סמל לשינויים מהפכניים, אולי כמו ברלין כולה: המבנה הוא למעשה הריסותיו של מרכז קניות שנבנה בשנים 1908-1909. מה שנותר עומד עד היום הוא החלק שניצל בהפצצות שספגה העיר במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה מרכז אס אס וכלא נאצי, נמצא במרחק קצר מאוד מבית הכנסת הגדול (אחד מהמקומות ששרד את הפוגרום של 9–10 בנובמבר 1938).
בשנת 1990 החליטה חבורת אומנים צעירים העונה לשם "תכלס" (ביידיש פירושה של המילה הוא תכלית, מטרה) לשפץ את המבנה, ולהפוך אותו לבית אמנות שנקרא: Kunsthaus Tacheles (בית האמנות תכל'ס). במרוצת השנים הפך המקום למרכז תרבות ואומנות שוקק חיים ומשמעותי ביותר בסצנת האומנות של ברלין.
המקום נסגר ב 2009 וכרגע הוא מעוטר בכתובות גרפיטי (ויקיפדיה)
The Time Is Now
ברלין היא "עכשיו" אחד גדול. לא במובן של זמן ליניארי, אלא שהכל קורה בה בבת אחת. זמן ליניארי הוא זמן שיש לו נקודת התחלה ונקודת סוף, לא חשוב אם נקודת הסוף לא ידועה. אבל לא כך בברלין. כל המאה העשרים עוברת נגד עיניך המשתאות, ובכך ברלין כאילו "מאריכה" ו"מרחיבה" את העכשיו. ואולי אנחנו חיים בהיסטוריה מרובה וחופפת, רצף של זמן הומוגני.
שעון זמן העולם, אלכסנדרפלאץ
שעון זמן העולם, אלכסנדרפלאץ (הסבר בהמשך)
יאללה... טסים
יאללה… טסים
איך מטיילים בזמן קורונה?
נכון, יש טפסים למלא וכל מיני בדיקות, קצת בירוקרטיה, אבל זה לא נורא כל כך.
אני מחוסנת פעם שלישית, אז אני לא ממש יודעת איך זה עם מחלימים או עם לא מתחסנים (וגם לו ידעתי ההוראות משתנות תדיר). אז קודם כל, אל תשכחו לקחת איתכם את תעודת המתחסן, כי תצטרכו אותה לא רק בשני שדות התעופה, אלא גם בחלק מהאתרים ואפילו לחלק מהמסעדות ובתי הקפה.
שנית, מלאו טופס הצהרת נוסע היוצא מישראל עד 24 שעות לפני הטיסה וטופס כניסה לגרמניה, שאותו תצטרכו להציג בביקורת הגבולות בגרמניה, אז הכינו בשלוף. מי שנוסע בחברת אל על הדיילות מחלקות את הטופס בטיסה.
שלישית, כשהגעתי לבית המלון שלי מיד שאלתי אם הם יכולים לכוון אותי איך והיכן עושים בדיקת PCR לקראת הטיסה, והם נתנו לי שני ניוזלטרים: אחד לבדיקה באיזור מואביט, Turmstraße 47, 10551, וזה עולה 50 יורו. הניוזלטר השני מאפשר להזמין בדיקה עד אליך, משעה 7-8 בבוקר ועד 10 בלילה, במחיר של 80 יורו. TEL. 01677893124 או מייל: info@corona-test-kreuzberg.de
את הבדיקה רצוי לעשות עד 72 שעות לפני הטיסה. אני עשיתי ביום חמישי בבוקר (טסתי חזרה ביום שישי בבוקר) וקיבלתי תשובה בשמונה בערב.
רביעית, עד 24 שעות לפני הטיסה יש למלא טופס הצהרת נוסע נכנס לישראל.
חמישית, בנמל התעופה בן גוריון, לאלו הנכנסים לטרמינל 3 בלבד, צריך לבצע בדיקת PCR. יש אפשרות לשלם מראש (100 שח) באתר (80 שח), או לשלם בשדה עצמו (מזומן וכרטיס אשראי). הגעתי לישראל בחול המועד סוכות והיה גם ערב שבת, אז השדה לא היה עמוס במיוחד ותוך שלושת רבעי שעה (מרגע הנחיתה) הייתי בחוץ.
וכל זה נכון לספטמבר 2021, ואולי בקרוב הכל ישתנה שוב.
כדי לתכנן את הטיול נעזרתי בכמה אתרים ובראשם באתר של אוספת אוצרות, של הגדולה מכולן – רבקה קופלר (למטייל, במכונת זמן לברלין). רבקה נסעה מספר פעמים לברלין והתובנות שלה הקלו עליי מאוד. היא חברתי למסע מכמה בחינות ונעזרתי בה גם תוך כדי תנועה.
בחירת בית המלון
במקרה של ברלין הבחירה היא מאוד אינדיבידואלית, וצריכה לכלול שיקולים של מיקום. כלומר בחירת בית המלון צריכה להיות קשורה לאיזור שבו הולכים לטייל. ברלין, כמו הרבה ערים בעולם בנויה רבעים וכל רובע ראוי לתשומת לב מירבית, כי לכל רובע יש אופי משלו, למשל:
המיטה (Mitte) הוא הרובע התיירותי, הרובע שיש בו את אי המוזיאונים, ואתרי היסטוריה מוכרים; פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) הוא רובע שקט ורגוע, יש המכנים אותו רובע הסטודנטים; שרלוטנבורג, רובע נוסטלגי שתמצאו בו את ארמון שרלוטנבורג, את הקו-דאם וכמובן את מרכז הקניות המפואר Ka De We (קאופהאוז דה וסטנס – בית הממכר של המערב). אומרים שבסוויני פלאץ לגם ביאליק את הקפה שלו, מרלן דיטריך שרה וג'ון לה קארה הביא לכאן את המרגל שלו, שחזר מן הכפור; קרוייצברג (Kreuzberg), כאן תמצאו את חיי הלילה הידועים של ברלין; פרידריכסהיין (Friedrichshain) עוד רובע של צעירים, כאן נמצא החלק הארוך ביותר של חומת ברלין, הלא הוא האיסט סייד גלרי; כמובן שיש עוד רבעים כמו המואביט (Moabit) ולא של עדן בן זקן..
הבחירה שלי היא בית המלון InterCity Hotel Berlin Hauptbahnhof, השיקולים היו: קירבה לתחנה המרכזית של ברלין והעובדה שהמלון העניק כרטיס נסיעה חינם לכל סוגי התחבורה הציבורית (אוטובוס, רכבת קלה-הטראם, רכבת רגילה, רכבת תחתית) בברלין למשך כל ימי השהות שלי בעיר.
התחנה המרכזית האופטבנהוף, ברלין
התחנה המרכזית האופטבנהוף, ברלין
ברלין האופטבנהוף  Berlin Hauptbahnhof

זו התחנה המרכזית הגדולה באירופה, היא החלה לפעול ה 28 במאי 2006, כשלפניה פעלה תחנת הרכבת "לרטה" (Lehrter Bahnhof), מ 1871. בתחנה שתי קומות רציפים המונחות בצורת צלב.

רכבות
עד שהצלחתי להתרגל לכל סוגי הרכבות הייתי צריכה לחזור, אז אנסה לעזור:
עדיף להשתמש ברכבות בברלין, הן נוחות, יעילות, מהירות, זמינות מאוד ולא עמוסות, וכמובן – מאוד נקיות.
סימון הרכבת R מתאר את הרכבות הבינעירוניות. אם תרצו לצאת מחוץ לעיר זו הרכבת המתאימה.
סימון הרכבת U מתאר את הרכבת התחתית. היא מהירה ומגיעה לנקודות מרכזיות בעיר (כיכר אלכסנדרפלאץ, כיכר פוטסדאם וכיו"ב).
סימון הרכבת S מתאר את הרכבת הרגילה שמסתובבת בכל העיר ויש לה יותר תחנות, בניגוד לרכבת התחתית.
סימון הרכבת M מתאר את הטראם, הרכבת הקלה
ויש כמובן את האוטובוסים.
גוגל מפס מקל מאוד על השימוש בהן
אגב, הנסיעה ברכבות בעיר ברלין העירה בי מחדש את האמוציות שחשתי, כשקראתי את ספרו של אורליך בושוויץ', הנוסע (ידיעות ספרים, 2019). הספר מספר את סיפורו של אוטו זילברמן בברלין של 1938, והפוגרומים שמאלצים אותו להיות נרדף ולנסוע ברכבות לכל אורך גרמניה, ולהביא אותו לשיחות עם דמויות שונות ולחשבון נפש
הרכבת התחתית. נקי ומוזיאלי
הרכבת התחתית. נקי ומוזיאלי
ולטר בנימין ופרנץ הסל
אז אם כבר ברלין, לנושא הזמן ושיטוטים בעולם מתחבר לי הפילוסוף היהודי-גרמני ולטר בנימין (שעליו כתבתי פוסט). רק אציין שלבנימין כמה פרוייקטים שמתחברים לשני הנושאים הללו: המשוטט, פרוייקט הפסאז'ים ותיזות על מושג ההיסטוריה (שבזה האחרון, הוא ביקר את תפיסת הזמן הדטרמיניסטית והליניארית).
לקחתי את עצמי לשיטוט נוסף בעולם, והפעם למגה-עיר ברלין, עיר שהעכשיו מתקיים בה למעלה ממאה שנים. וכמו העיר הזו, גם הטיול שלי בברלין קרה פעם פה ופעם שם, בכל מקום ובכל זמן, אבל בהווה. מפאת קוצר הזמן שלי בחרתי לטייל ארבעה ימים בלבד. זהו זמן קצר לעיר עצומה, מגה-עיר, וחשובה כמו ברלין ואני ממליצה למי שזו פעם ראשונה לקחת לפחות שבעה ימים.
אל פרוייקט הפסאז'ים הלא גמור של בנימין הצטרף חברו פרנץ הסל (1880-1941). הסל לקח את הרעיון שפיתח בנימין לגבי פאריז והביא למולדתו. את ספרו שיטוטים בברלין (הוצאת כרמל, תרגום טלי קונס, 2016 יצא לאור במקור בשנת 1929), קראתי יום לפני הטיסה שלי ובמשך רוב הטיול.
חשוב לי להדגיש ולציין שהספר יצא לאור ב 1929, מה שאומר שהוא נכתב בין שתי מלחמות עולם, ארבע שנים לפני עלייתו של היטלר לשלטון. זה חשוב כיוון שהמקום והעולם שהסל חי ומשוטט בו עומד להשתנות, מקומות רבים שמצויינים בספר עומדים להיהרס, אך גם להיבנות שוב. לכן, במובנים רבים ברלין של הסל לא השתנתה מאוד מברלין של 2021, כפי שנובע מהשיטוטים שלי. ללא ספק ברלין מתחדשת, אבל אינה הורסת את הישן, אלא מחדשת אותו. אותם מקומות שהסל מתאר אותם, לא השתנו יותר מדי קצת פחות ממאה שנים אחרי. בנוסף, הסל משתמש במילה פיהרר, עוד לפני שהיטלר השתמש בו, אבל השימוש של הסל הוא שונה, הוא משתמש בו במשמעות המקורית של הכינוי: מדריך, מדריך תיירים.
פרנץ הסל, שיטוטים בברלין, הוצאת כרמל, 2016 (1929). תרגום: טלי קונס
פרנץ הסל, שיטוטים בברלין, הוצאת כרמל, 2016 (1929). תרגום: טלי קונס

הספר שעשע אותי, הדריך אותי והשתמשתי בציטוטים ממנו ברשימה זו. הסל טוען שאין ספק שיש ערים שהבילוי, הנאות החיים התענוגות והבידור יותר ניכר בהן, ואילו ברלין, "יש לה יופי מיוחד וגלוי משלה בזמן ובמקום שבהם היא עובדת" (עמ' 8). לדידו, וכפי שגיליתי אני בהמשך, ברלין היא חרוצה, לומדת מהר ומשתנה בהתאם.

באחרית הדבר של הספר, כותבת המתרגמת טלי קונס:

המפגש עם ולטר בנימין גרם להסל להביא איתו, בשובו למולדתו, את תרבות המשוטט הלא הוא ה Flâneur, איש העיר הגדולה המתהלך ברחובותיה בלא מטרה מוגדרת, קשוב לרשמים רגעיים מחיי היומיום (עמ' 165)

באחד משיטוטיו, הסל מצטרף אל אוטובוס תיירים. כדי להוציא לפועל את רעיון השיטוט הוא מבקש להסתכל על העיר שלו כתייר, כזר. אבל הסל מבקש מהתייר ללכת ברגל, ללמוד לבדו, למתוח ביקורת, להסתקרן, להתמרד, לצוד בעיניים את כל הפרטים. המשוטט הוא כמו רקדן, נע קדימה ואחורה, ימין ושמאל, למעלה ולמיטה וטווה חפירות, הוא לעד צופה מן הצד, מנודה קמעה, יחיד בין המונים

כשאתה מטייל, התכוון להגיע למקום כלשהו. אולי תסטה מהדרך וינעם לך. אבל הסטייה מן הדרך מתווה תמיד דרך חדשה (עמ' 173)

ובסוף ספרו, הסל מעלה בקשה ואני מצטרפת אליו:

אל תוכיחו אותי על כל הדברים החשובים והראויים לציון שפסחתי עליהם, אלא קומו כמוני וצאו בלא מטרה אל מסעות הגילוי הקטנים של יד המקרה ... העניקו לעיר מעט מאהבתכם לנוף (עמ' 154)

הערה: התמונות כאן צולמו על ידי, וכל הזכויות שמורות לי. במידה שעשיתם בהן שימוש ללא ידיעתי אנא מכם צרפו קרדיט.

יום 1
נחתתי בברלין באחת עשרה לקראת הצהריים. מונית (המוניות בברלין צבועות בצבע קרם) לקחה אותי לבית המלון, תמורת 55 יורו. אולי קראתי יותר מידי ספרים על ברלין וגרמניה והנאצים, ואולי בכלל אני משם מתישהו (אפרופו זמן), אבל הנסיעה בת חצי השעה משדה התעופה אל ברלין "פערה" בי "פצע" שהתקשיתי להגליד אותו במשך השהות הקצרה שלי. הארובות בדרך, האפרוריות והאויר הערפילי חנקו אותי.
אני לא שוטטתי בעיר, אני רצתי ורציתי לבלוע הכל ומהר. הייתי חנוקה ומעורפלת ורק לקראת סופו של הטיול התאוששתי.
הנחתי את החפצים שלי במלון, לבשתי משהו קצת יותר חם ויצאתי לחוות את העיר.
לקחתי את הטראם אל אתר ההנצחה של חומת ברלין, מאואר פארק (Mauerpark), פארק החומה.
אתר ההנצחה הוא לא מקום אחד, זהו אתר לכל אורכו של ברנאוארשטראסה (Bernauer Straße), שמנציח את החומה שנבנתה ממש ביום אחד באוגוסט 1961 וחילקה לא רק את ברלין אלא את חיי משפחות ואנשים רבים שמצאו את מותם בניסיונות בריחה. האתר מתאר את חיי התושבים בגרמניה המזרחית, את ניסיונות הבריחה, את החומה ואת הבטונדות שהעמידו כדי לחסום את הדרכים. לכן המקום נקרא גם רצועת המוות.

האנדרטה החיצונית מחולקת לארבעה חלקים עיקריים (A, B, C, D). לכל קטע יש את המיקוד המסוים שלו, אך התוכן בהחלט חופף מקטע אחד לאחר.

  • אזור A – רצועת החומה והמוות – חלק זה מתאר כיצד החומה שינתה את הנוף הפיזי, כמו גם את האכזריות שלו.
  • אזור B הרס העיר – מתרכז באנשים שחיו כאן ברחוב ברנאואר והסביבה, במיוחד אלה במזרח ברלין.
  • אזור C – בניית החומה – מתאר את התפתחות בניית חומת הגבול, חיזוק וכן כיצד ממשלת מזרח גרמניה אכפה את הביטחון באזור ממש מאחורי הגבול.
  • אזור D – חיי היומיום על הקיר – בעיקר מדבר על כיצד השפיעה החומה על מי שהתגורר במערב ברלין.
Bernauer Straße
Bernauer Straße
אתר ההנצחה של חומת ברלין
אתר ההנצחה של חומת ברלין
ג'וספינה דה ואסקונצ'לו, קריאה לפיוס אחרי החורבן של מלחמת העולם השנייה
ג'וספינה דה ואסקונצ'לו, קריאה לפיוס אחרי החורבן של מלחמת העולם השנייה
Berlin Mauer, חומת ברלין
Berlin Mauer, חומת ברלין

חזרתי בחזרה בטראם לכיוון התחנה המרכזית אך המשכתי ברגל כדי לחוש את המקום, האוירה, הארכיטקטורה, הריח. הכל היה שקט כל כך.. אין כלב ולא חתול שיסתובב ברחוב.. אפילו הציפורים לא צייצו. הסתכלתי על מבני העיר וראיתי את הניגודיות הבולטת שבין הארכיטקטורה הישנה מול הארכיטקטורה המודרנית, שימור מול חידוש.

ארכיטקטורה. ישן מול חדש
ארכיטקטורה. ישן מול חדש

ירדתי והלכתי על גדות נהר השפרה (Spree) (הסל כותב בספרו כי קיימת אגדה שבמימי השפרה שוכב לוויתן גדול שנים רבות. עמ' 56), ופגשתי באבני הנגף. אבני הנגף הוא פרוייקט הנצחה של האמן גונטר דמינג, ואלו אבנים השקועות במדרכות בערים שונות בעולם, כדי להזכיר ולהנציח את קורבנות הנאצים.

אבני הנגף
אבני הנגף

ואז ראיתי את מבנה הרייכסטאג, עצום, מפחיד, מאיים.

המילה רייכסטאג מקורה באימפריה הרומית. בשנת 1871 נקבע מקומו בברלין על ידי ביסמרק.

הבניין עצמו נוסד במאה התשע עשרה, לאחר איחוד גרמניה. בשנת 1933 המשטר הנאצי עולה לשלטון וב 27 לפברואר, פחות מחודש לאחר מינוי של היטלר בניין הרייכסטאג עולה באש (לגבי הנסיבות והאשם – יש חילוקי דיעות). הרייכסטאג התקיים עד 1939, ובזמן שלטונו של היטלר לא היתה לו משמעות.

ב 2 למאי 1945 עם כניסת בעלות הברית לגרמניה והפלת שלטון הנאצים, מונף הדגל הסובייטי מעל הרייכסטאג (ויקיפדיה)

בתום מלחמת העולם השנייה וכסמל למפלתם של הנאצים, הבניין עבר שיפוץ מהותי. לאחר נפילת החומה ואיחודה של גרמניה המערבית עם גרמניה המזרחית בשנת 1991, הוחלט שברלין תחזור להיות בירתה של גרמניה המאוחדת.

חזית הרייכסטאג המקורית נשמרה גם לאחר השיפוץ, ולכן ישנו הניגוד הבולט בין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו בנוי על עמודים כאשר מעטרים את החזית חלונות מקושתים ופסלים הממוקמים לאורכה. אלמנט השמירה על הישן תוך התחדשות והתקדמות מאפיינת את ברלין באופן כללי.

באפריל 1999 הפרלמנט הגרמני עובר שוב לרייכסטאג ומאז זהו משכנו.

בניין הרייכסטאג וגג הזכוכית
בניין הרייכסטאג וגג הזכוכית
קידמת הבניין עם הכיתוב: לעם הגרמני
קידמת הבניין עם הכיתוב: לעם הגרמני

כבר שעות הצהריים המאוחרות ואני רעבה. חיפשתי את המסעדות שסימנתי לי כדי לבקר בהן, אך חלקן נסגרות מוקדם מידי, חלקן סגורות לצמיתות, אולי בגלל הקורונה.

לא היו לי יותר מידי ברירות אז בחרתי במסעדה בשם Five Rivers, מסעדה יפנית זו לא הבחירה שלי בביקור בגרמניה, אבל היא לא רחוקה מתחנת הרכבת פרידריכשטראסה, כמעט על גדות נהר השפרה. וממש לא התאכזבתי.

Five Rivers
Five Rivers

בחינה של המפה גילתה לי שמושא הנסיעה שלי הוא בהחלט במרחק הליכה סביר, אז המשכתי בהתרגשות הולכת ומתעצמת – מלון אדלון!

מלון אדלון, פאריזר פאלאץ, רחוב אונטר דן לינדן
מלון אדלון, פאריזר פאלאץ, רחוב אונטר דן לינדן

כל כך התרגשתי מהרגע הזה שאפילו היה לי האומץ לגשת לפקיד שעומד בכניסה וביקשתי רשות להיכנס. הוא היה ממש נחמד ואישר לי, אפילו התרצה לבקשתי לצלם מבפנים רק בזהירות, Like a Spy, הוא אומר לי

האדלון מבפנים
האדלון מבפנים

כאמור, על הספר, סאגה משפחתית היסטורית, כתבתי כאן.

ממול האדלון עומד כמובן השער המפורסם, שער ברנדנבורג, הוא שער הניצחון ואחד מסמליה החשובים ביותר של גרמניה בכלל וברלין בפרט. השער ממוקם בפאריזר פלאץ, זה מה שהסל כתב על כיכר פאריזר פאלאץ, שאחרי שקראתי זאת, הבנתי למה כל כך שקט שם

צורתה של הכיכר הזאת - עם השער החותם אותה, חזיתותיהם של הארמונות הפשוטים, החובקות חצרות קדמיות, וירוק הדשא המרענן מימין ומשמאל - משמרת דממה וסגירות שהרעש וההמולה הגועשים על פניהן אינם יכולים להפריע. נעים למראה סגנונם האחיד של המבנים .. (עמ' 68)

שער ברנדנבורג הוא השער היחיד שנותר מתוך מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה ראשית לעיר. מאז הקמתו ב -1788 שימש משטרים רבים כסמל לשלטונם, תוך שינויים רבים בתפקודו ובסמליו החיצוניים. שער ברנדנבורג הוזמן על ידי פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה כסימן לשלום.

השער מעוצב בהשראת הפרופילאה, ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה, על קצהו העליון של השער, הוצבה קוודריגה, מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים, כאשר אלת הניצחון ויקטוריה הנושאת ענף זית רוכבת בה, אך היא נבזזה על ידי נפוליאון בשנת 1806 ונלקחה לפריז לאחר כיבוש ברלין. הקוודריגה הושבה ב1814 אך ענף הזית הוחלף לצלב ברזל.

עם עליית השלטון הנאצי, שימש השער כסמל לכוחם והוא המבנה היחידי ששרד, מלבד האקדמיה לאמנות בכיכר פאריזר. השער שופץ לאחר המלחמה, אך ב-13 באוגוסט 1961 עם בניית חומת ברלין, נהפך האזור לשטח סגור. ב14 באוגוסט השער נסגר לתנועה ונאסר כל מעבר בין צידה המזרחי לצידה המערבי. החיילים המזרח גרמניים היו היחידים שיכלו להתקרב לשער.

ב-12 ביוני 1987 נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נאם בצידה המערבי של החומה לאנשי מערב גרמניה, כאשר למעשה הנאום כוון גם לצידה המזרחי ולאנשיה. בנאום זה קרא רייגן את קריאתו המפורסמת "מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!".

כחודש וחצי לאחר נפילתה של חומת ברלין, השער נפתח השער מחדש (ויקיפדיה)

שער ברדנבורג
שער ברדנבורג

משם הדרך קצרה מאוד לאנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, ורק אחרי שצילמתי הבחנתי שבין האפור של ישיבה למעלה לבין האפור של ישיבה למטה יש פס ירוק בוהק ומלבלב

האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה
האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה

האנדרטה הוקמה בברלין לזכר היהודים שנרצחו בשואה, ותוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. האנדרטה נחנכה בתאריך 10 במאי 2005 והיא ממוקמת בצידה המזרחי של העיר, מעט דרומית לשער ברנדנבורג, מול בניין השגרירות האמריקאית בברלין. במקום שכן בימי הרייך השלישי בניין משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר, ברחוב חנה ארנדט. מול האנדרטה נמצא הבונקר של הפיהרר, אדולף היטלר.

מאתיים חמישים מטר משם נמצא גם קניון ברלין.. ניגודיות משוועת, אבל אלו החיים בברלין.

מגלשה באמצע הקניון
מגלשה באמצע הקניון, קניון ברלין

לא רחוק מהקניון נמצא ה DDR Watch Tower, מגדל השמירה ברצועת המוות של ברלין.

כדי לסיים את היום צעדתי לכיכר פוטסדאם, כיכר שב 1961 נחצתה על ידי חומת ברלין. ב 1990 בוצע בכיכר הקונצרט של פינק פלויד, החומה.

בכיכר שכן בעבר קפה יוסטי, המקום בו אריך קסטנר כתב חלק מספרו אמיל והבלשים.

ירדתי לתחתית, כדי לתפוס את הרכבת לתחנה המרכזית שליד המלון שלי, כדי לאזור כוחות ליום שלמחרת

Potsdamer Platz
Potsdamer Platz

בכל השהות שלי בברלין ישבתי מספר פעמים בבתי קפה, כדי להתאושש מההליכות המרובות ולהטעין את הטלפון (בשביל גוגל מפס וצילומים). שני בתי קפה שימשו אותי לצורך זה: קפה איינשטיין ו Espresso Haus. קפה איינשטיין היום הוא רשת מסחרית ענפה בגרמניה, אבל הוא היה בית קפה קטן ואינטימי, אייקון היסטורי שכיכב בתרבות הפופולרית רבות, ושטרודל התפוחים שלו ידוע בכל גרמניה (ובעולם). אני חייבת לציין שהקפה בשתי הרשתות לא ערב לחיכי, בלשון המעטה.

יום 2 – למיטיבי לכת (או: לחלק את היום הזה ליומיים)

ברלין מתעוררת לאט. בתי הקפה מקומות הבילוי והמוזיאונים כולם נפתחים מהשעה עשר. כמובן שיש כאלו שפתוחים מוקדם יותר אבל צריך ממש לחפש אותם.

לקחתי את הטראם לאינוואלידשטראסה למוזיאון הטבע, אחד ממוזיאוני המדע החשובים והגדולים בעולם. הוא ידוע גם בזכות תצוגת שלד הדינוזאור הגדול ביותר בעולם (הג'ירפטיטאן) ועוד שלדים של דינוזאורים, ושרידי הציפור הקדומה ביותר שהתגלתה (ארכאופטריקס). המוזיאון נקרא בעבר המוזיאון הגיאולוגי לחקר הטבע, והוא קרוי על שם אחד מגדולי חוקרי הטבע ומגלי הארצות בתבל, תושב פרוסיה, אלכסנדר פון הומבולדט (על שמו גם האוניברסיטה שאפגוש יותר מאוחר)

שימו לב שבשל הקורונה צריך לרכוש כרטיסים מראש, אי אפשר בשום אופן לרכוש כרטיסים בו במקום. כרטיס כניסה 8 יורו (לינק לאתר ולרכישת כרטיס)

מוזיאון הטבע של ברלין
מוזיאון הטבע של ברלין

משם לקחתי רכבת אל רחוב אורניינבורג, רחוב שתמצאו בו המון בתי קפה (די שקט ורגוע, שוב אולי אפקט הקורונה)

בית קפה, אורניינבורגשטראסה
בית קפה, אורניינבורגשטראסה

הגעתי לבית הכנסת הגדול בברלין, שנקרא בית הכנסת החדש (Neue Synagoge). בית הכנסת אינו פעיל. הוא נבנה בין השנים 1859 – 1866, והוא מזכיר ארמון מורי, כמו ארמון אלהמברה. בחניכת בית הכנסת נכח ביסמרק.

אגב, בליל הבדולח (הלילה שבין 9 ו 10 בנובמבר 1938) המון התכוון לשרוף אותו, אבל קצין משטרה שלף את אקדחו והכריז שהבניין הוא אתר היסטורי ואסור לפגוע בו. במהלך ההפצצות על העיר נפגע הבניין באופן קשה ושוקם מחדש בשנים 1988 עד 1993 עם נפילת חומת ברלין ואיחוד העיר.

בית הכנסת החדש, ברלין
בית הכנסת החדש, ברלין
 "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (ישעיהו כ"ו, ב)
"פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (ישעיהו כ"ו, ב)

משם הלכתי ברגל אל ארמון הדמעות (Tränenpalast). ארמון הדמעות היה נקודת הגבול בין מערב למזרח ברלין, הממוקם ליד תחנת הרכבת פרידריכשטראסה. היום הוא משמש מוזיאון שמציג את חיי העיר במהלך המלחמה הקרה, מציג חפצים שהושארו על ידי מבקרים, חיי הפקידות בנקודת הגבול, קלסרים, עמוד הגבול ועוד.

למה הוא נקרא ארמון הדמעות? השם נגזר מהפרידות הדומעות שהתרחשו מול הבניין בין מבקרים מערביים לבין תושבי מזרח גרמניה שלא הורשו לנסוע למערב ברלין. זהו מוזיאון פתוח, הכניסה חינם.

ארמון הדמעות. מאחוריו ניתן לראות את תחנת הרכבת פרידריכשטראסה
ארמון הדמעות. מאחוריו ניתן לראות את תחנת הרכבת פרידריכשטראסה
חפצים שאולצו להישאר..
חפצים שאולצו להישאר..

מתחנת הרכבת פרידריכשטראסה לקחתי רכבת אל טירגארטן (שמשמעו: גן חיות).

תחנת הרכבת פרידריכשטראסה
תחנת הרכבת פרידריכשטראסה

כיום, טירגארטן (Tiergarten) היא עוד רובע בברלין שאוחד עם המיטה, והוא נקרא על שם הפארק המדהים ששוכן בו. הוא כל כך ירוק, כל כך רגוע ושלו שלא משנה לאן ממהרים חייבים לעבור בו כדי להרגע.

הסל הקדיש פרק שלם על טירגארטן וההיסטוריה שלו. בקיצור, הוא קיים מ 1527, השתרע עד כיכר ז'נדרמנמארקט של היום, ואף הגיע לאיזור מואביט, הכיכר שנקראה פעם הכוכב הגדול (היכן שעומד עמוד הניצחון). טירגארטן בעברו היה פארק ציד.

פארק הטירגרטן
פארק הטירגרטן

בקצהו עומד וניצב עמוד הניצחון (Siegessäule) של ברלין, שמטרתו להנציח את ניצחון צבא פרוסיה ב 1864. בעקבות ניצחונות נוספים הוחלט להעמיד בראשו את פסלה של ויקטוריה, אלת הניצחון.

בעת הקמתו ניצב העמוד מול בניין הרייכסטאג בקֶניגספלאץ (Königsplatz), הנקראת כיום כיכר הרפובליקה. בשנת 1939 בעקבות התכנון המחודש של העיר ברלין על ידי המפלגה הנאצית הוחלט להעביר את העמוד לכיכר הכוכב הגדול בו הוא נמצא כיום באמצע רחוב ה-17 ביוני, במרכז כיכר הנמצאת במרכז פארק הטירגארטן.

ככל הנראה, העברת העמוד למקומו הביאה לכך ששרד את מלחמת העולם השנייה. בעוד שבניין הרייכסטאג נפגע קשות בקרבות כיבוש ברלין והאזור ממול הבניין נהרס לחלוטין, האזור בו נמצא העמוד שרד את המלחמה

עמוד הניצחון של ברלין
עמוד הניצחון של ברלין

עמוד הניצחון שימש בסרט "מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס, ואף בקליפ Stay (Faraway, So Close), של להקת U2.

עמוד הניצחון ניצב בכיכר כשמסביב לה מונצחים אישים מההיסטוריה של גרמניה

אלברכט פון רון, מפקד בצבא פרוסיה
אלברכט פון רון, מפקד בצבא פרוסיה

 

אוטו פון ביסמרק (בשיפוצים) קנצלר "הברזל" של פרוסיה
אוטו פון ביסמרק (בשיפוצים) קנצלר "הברזל" של פרוסיה

ובחזרה להסל: כנראה שבעת כתיבת ספרו, 1928, שדרת הניצחון מנתה כשלושים ושניים פסלים, והוא מביע את מורת רוחו על כל פסלי השיש "המעטרים" את השדרה, הוא גם מביע תקווה שכל זה ייעלם עד הביקור הבא שלו. הסל גם מפנה את תשומת ליבו של התייר שבכל מקום שבו ביסמרק נמצא נמצאים גם רון ומולטקה (שאת תמונת פסלו חסכתי מכם)

משער הניצחון ועד שער ברנדנבורג, בכיוון אונטר דן לינדן, חוצה רחוב 17 ביוני. זהו רחוב מרכזי שמוזכר רבות בתרבות (ספרות בעיקר). בראשיתו הוא היה דרך סלולה משנת 1799, אחר כך הוחלף שמו על שם הארמון שנמצא באיזור – שרלוטנבורג, ובתקופת השלטון הנאצית הוא שימש הדרך הראשית ותהלוכות של הצבא הנאצי. לקראת סוף המלחמה הוא שימש שדה נחיתה של קציני הצבא, כיוון ששדה התעופה המרכזי הופצץ.

בשנת 1953 שמו הוחלף ל 17 ביוני, שמנציח את מרד פועלי מזרח גרמניה שחל בתאריך זה.

בקצהו של פארק טירגרטן נמצאת בבניין מדהים ומעורר קנאה שגרירות ספרד (ולא רחוק משם עוד בנייני שגרירויות) ומאחוריו ממש גן החיות (להסל יש פרק מיוחד על גן החיות "ארמונותיהן של החיות")

על הגשר מול גן החיות
על הגשר מול גן החיות

באמצע הדרך יש אנדרטת זיכרון לרוזה לוקסמבורג, הוגת דעות ממוצא יהודי-פולני-גרמני, מהפכנית מרקסיסטית-פמיניסטית

אל אנדרטת רוזה לוקסמבורג
אל אנדרטת רוזה לוקסמבורג
האנדרטה לזכרה של רוזה לוקסמבורג
האנדרטה לזכרה של רוזה לוקסמבורג

מכאן המשכתי אל כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם, היא נקראת כמובן על שמו של וילהלם השני.  הכנסייה נבנתה בסוף המאה התשעה עשרה והמגדל שלה ניזוק מאוד בהפצצות על העיר ב 1943. המגדל לא שוקם ונותר הרוס כאנדרטה למלחמה. תושבי ברלין מכנים את המגדל "השן החלולה" (der Hohler Zahn) או "הליפסטיק" (Lippenstift) בשל צורתו. הוא נשאר כך כאנדרטה לזכר מוראות המלחמה. אגב, בספרו של הסל יש תיאור נהדר של הכנסייה כפי שהוא ראה אותה אז, ב 1929 (עמ' 48)

כנסיית הזיכרון על שם וילהלם השני
כנסיית הזיכרון על שם וילהלם השני

לא רחוק משם נמצא רחוב Kurfurstendamm, או בשמו המקוצר Ku-damm. זהו רחוב הקניות של האיזור ונמצאות בו רוב סניפי הרשתות הגדולות (למשל: H&M, C&A, Benetton, Nike). וכמובן נמצא בו מרכז הקניות המפואר Ka De We, בעל שבע הקומות של חנויות יוקרה, ובקומה השביעית מתחם אוכל שמזכיר מאוד את שרונה (בתל אביב), רק הרבה יותר יפה. הוא נפתח ב 1907

לדידו של הסל, לקורפירסטנדאם

יש שליחות תרבותית נכבדת: ללמד את הברלינאים את השיטוט, אלא אם כן העיסוק האורבני הזה כבר נעלם ואיננו ... עומדים שפע מבנים מגובבים להחריד, עמוסים ומחטטים עד פלצות ... "בתי מורסה" נהגו לכנות אותם בעבר אבל חנויות חדשות קמות, ונוסף צבע לאפור ולצהוב החיוור של ברלין (עמ' 83)

Ka De We

אמרתי כבר שזה יום ארוך..?

מכאן רציתי להגיע לארכיב הבאוהאוס, אבל לא נעים לראות מוזיאון סגור. קצת יותר רחוק משם נמצא הבנדלרבלוק (Bendlerblock). בזמן מלחמת העולם השנייה הוא שימש מפקדת קשר של הנאצים. המבנה ידוע גם בכיכובו בסרטו של בריאן סינגר, מבצע ואלקירי. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, סיפורו של הקצין קולונל קלאוס פון שטאופנברג, על שמו שם הרחוב בו נמצא המבנה, שקשר קשר נגד המשטר הנאצי ורקם את תכנית ואלקירי. בחצר המבנה צולמה סצינת ההוצאה להורג. כיום נמצאים במקום משרד ההגנה הפדרלי של גרמניה ומוזיאון ההתנגדות הגרמנית לנאציזם

מוזיאון ההתנגדות הגרמנית לנאציזם
מוזיאון ההתנגדות הגרמנית לנאציזם

לא רחוק משם תחנת רכבת, משם לקחתי רכבת לז'נדרמנמארקט (Gendarmenmarkt). זוהי כיכר יפהפיה שממוקם בה בית הקונצרטים (Konzerthaus) של ברלין, ובכניסה אליו נמצא פסלו של פרידריך שילר (שבין היתר, כתב את האודה לשמחה שקטע ממנו מופיע בסימפוניה התשיעית של בטהובן).

הכיכר הוקמה על ידי גאורג כריסטיאן אונגר בסוף המאה ה-17 ונועדה לשמש כיכר שוק. שמה של הכיכר מקורו בגדוד ז'נדארמים שהיה מוצב בקרבתה מ 1736 ועד שנת 1773

במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוקו מבני הכיכר בצורה קשה ביותר. לאחר המלחמה שוקמו המבנים וכיום לא ניתן לראות את נזקי המלחמה

אולם הקונצרטים ופסלו של פרידריך שילר
אולם הקונצרטים ופסלו של פרידריך שילר

בכיכר שתי קתדרלות מרשימות – הקתדרלה הצרפתית (Franzosischer Dom), יש בה גם מוזיאון, והקתדרלה הגרמנית (Deutscher Dom). שתיהן יפות מאד מבחוץ ואל שתיהן ניתן להיכנס.

משם המשכתי דקה וחצי ברגל לגלרי לאפייט, כי הייתי חייבת (על חשבון גמלדה גאלרי…). ואפילו במקום המפואר הזה מצאתי מקטע של חומת ברלין. הגלרי לאפייט בברלין הוא כמובן סניף של בית הכלבו הענק בפריז, והוא ממוקם ברחוב הקניות פרידריכשטראסה.

הסל כותב שפרידריכשטראסה היה פעם מרכז החטאים של ברלין, ואילו כיום מרחפת רוח הרפאים של העבר במידה מועטת ביותר (עמ' 136)

גלרי לאפאייט VS חומת ברלין
גלרי לאפאייט VS חומת ברלין

לא ויתרתי על הליכה באונטר דן לינדן (שמשמעות שמו: תחת עצי התרזה), הרחוב הכי ידוע בברלין. אונטר דן לינדן היא שדרה ששימשה כמרכז ההיסטורי של ברלין ובמחצית השנייה של המאה העשרים גם כמרכזה של ברלין המזרחית. המוזיאונים, התיאטראות, מבני הממשל והכנסיות החשובים ביותר בעיר נבנו לאורכה מהמאה ה-18 עד המאה ה-20 (בצד השמאלי של התמונה הקתדרלה שעוד אשוב אליה והמגדל הארוך הוא מגדל הטלויזיה שממנו יש תצפית על העיר).

הסל כותב על אונטר דן לינדן

עודנו לב ליבה של עיר הבירה; כדאי לחלוק לרחוב הזה את מלוא הכבוד, לחוות את העבר בהווה יש להעלות באוב את כל תקופותיו, מן הזמנים שהנסיך הבוחר הגדול הורה לסלול אותו כשדרה המבילה מפאתי העיר אל פארק הציד שלו, הטירגארטן ... טיילת אונטר דן לינדן מומלצת כטיילת מוכחת של שמחת חיים (עמ' 66)
אונטר דן לינדן
אונטר דן לינדן, תחת עצי התרזה

ואיך אפשר שלא להגיע אל כיכר בבלפלאץ (Bebelplatz), כיכר בבל. הכיכר מתחמת את אוניבסיטת הומבולדט, הפקולטה למשפטים ובניין האופרה. הכיכר נקראה בימי ראשיתה כיכר האופרה ולפני כן, הפורום פרידרציאנום. לידו נמצאת הגלריה Palais Populaire.

בית האופרה
בית האופרה
אוניברסיטת הומבולדט
אוניברסיטת הומבולדט

אני לא בטוחה שיש צורך לכתוב מהי כיכר בבל, ובכל זאת כמה מילים: הכיכר ידועה בשל ליל שריפת הספרים בעשירי במאי 1933. בליל זה נשרפו למעלה מעשרים אלף ספרים של כמאתיים סופרים, אנשי מדע, היסטוריונים, פילוסופיים, אנשי עיתונות ואמנות שני שליש מהם יהודים, וביניהם גם קומוניסטים, ליברליים ומתנגדי השלטון. וזאת בליווי מוזיקלי של מקהלות אס אס ואס אה. את הספרים גנבו מספריות ואוספים, ובעקבות זאת התרחשו עוד כמה אירועים כאלו ברחבי גרמניה.

אחרי מלחמת העולם השנייה הוסב שמה לכיכר בבל על שמו של אוגוסט פרדיננד בבל, מנהיג המפלגה הסוציאל דמוקרטית של גרמניה במאה ה 19.

במרץ 1995 נחנכה אנדרטת הספריה (Bibliothek), הספריה הריקה של האמן הישראלי, מיכה אולמן.

הספריה הריקה, מיכה אולמן
הספריה הריקה, מיכה אולמן

עייפה ורעבה נעזרתי בגוגל מפס כדי לאתר מסעדה גרמנית קרובה, אבל גם סחוטה עצרתי לבחון ולצלם מה שרואים בדרך

ארכיטקטורה בברלין
ארכיטקטורה בברלין

ואף פגשתי את השניים האלו

מרקס ואנגלס
מרקס ואנגלס

ליד חנויות מזכרות תיירותיות למדי מצאתי את המסעדה Mutter Hoppe, שם עם לוגו של ביג מאמא. מסעדה, גן בירה, שבהתחלה לא הבנתי איך הגעתי לכאן ולמה. הכל נראה ריק, אבל אז יורדים במדרגות אל מרתף שבנוי כולו עץ עתיק, ונכנסים למסעדה (כנראה עתיקה אף היא, לפי התמונות והאוצרות שנמצאים בה), שבנויה תאים תאים, אוירה חמימה ונעימה והאוכל מנחם

Biergarten
Biergarten
Mutter Hoppe
Mutter Hoppe

ובזה הסתיים היום המעייף הזה..

יום 3

מכיוון שאני ממשכימי הקום וברלין, כאמור, דווקא מהמתעוררים מאוחר, שיניתי תכניות כדי לבקר קודם באתרים פתוחים. לקחתי רכבת לצ'ק פוינט צ'ארלי

צ'ק פוינט צ'ארלי – נקודת ביקורת C הוא השם שהעניקו בעלות הברית המערביות למעבר הגבול הנודע ביותר בחומת ברלין, שבין ברלין המערבית לברלין המזרחית בתקופה המלחמה הקרה. המעבר היה בשימוש במשך 28 שנים, במקביל לקיומה של החומה, ולאחר התפוררות הגוש המזרחי ואיחוד גרמניה ב-1989 הפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר.

החומה נפתחה בנובמבר 1989 למעבר ממזרח גרמניה למערב, אך צ'ק פוינט צ'ארלי המשיך לשמש כנקודת גבול רשמית למעבר זרים ודיפלומטים עד לאיחוד גרמניה באוקטובר 1990, אז הוסר גם המבנה ששימש את החיילים האמריקנים. נתיב החומה מסומן כיום ברחוב באמצעות שורת לבנים (ויקיפדיה). השם צ'ארלי אינו על שמו של בנאדם, כי אם האות השלישית בא"ב הפונטי הלטיני.

אחד מהמקרים הידועים שקרו במקום הוא מותו האיטי והאכזרי של הנער פטר פרכט.

צ'ק פוינט צ'ארלי הפך גם לסמל בספרות הריגול הקשורה למלחמה הקרה, שהתפתחה במערב בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים.

סרטים שצ'ק פוינט צ'ארלי הופיע בהם: המרגל שחזר מן הכפור 1965, לוויה בברלין 1966, אוקטופוסי 1983, מלאכים בשמי ברלין 1987, גשר המרגלים 2015

צ'ק פוינט צ'ארלי
צ'ק פוינט צ'ארלי
ליד הצ'ק פוינט צ'ארלי נמצא, איך לא, מקדונלדס
ליד הצ'ק פוינט צ'ארלי נמצא, איך לא, מקדונלד'ס

מרחק הליכה קצר ממנו נמצא מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור, מוזיאון פתוח אך מתוחם ושעריו נפתחים בעשר. הוא ממוקם ברחוב נידרקירכנר (Niederkirchnerstraße) במקום בו עמדה בעבר מפקדת הגסטפו וה-SS בין השנים 1933–1945 בתקופת השלטון הנאצי.

המבנה נהרס בהפצצות בעלות הברית בראשית 1945 ושרידי המבנה נהרסו זמן קצר לאחר המלחמה. במקום בו היה ממוקם המבנה, עבר הגבול בין החלק האמריקאי לחלק הסובייטי, ולימים הגבול בין ברלין המזרחית וברלין המערבית – בשל כך עברה במקום חומת ברלין ששרידיה עדיין ניצבים באתר.

המוזיאון מתעד את פעולותיהם של הגסטפו ואת הSS וכן מתאר את משפטי נירנברג (ויקיפדיה).

מוזיאון טופוגרפיה של הטרור
מוזיאון טופוגרפיה של הטרור

מאחוריו נמצא מוזיאון מרטין גרופיוס, אבל גם הוא היה סגור.

מרטין גרופיוס באו
מרטין גרופיוס באו

משם, נסיעה של חצי שעה באוטובוס (קו 300) אל איסט סייד גלרי, גלריה של ציורי קיר (גרפיטי שצוירו על גבי חומת ברלין, ברחוב מילנשטראסה (Mühlenstraße) שברובע פרידריכסהיין. זהו השריד הארוך ביותר (1.3 ק"מ) שנותר מחומת ברלין. על גבי החומה צוירו 106 ציורי קיר על ידי אמנים מכל רחבי העולם.

איסט סייד גלרי
איסט סייד גלרי
איסט סייד גלרי
איסט סייד גלרי
איסט סייד גלרי
איסט סייד גלרי
עבודה מפורסמת בגלריה הוא אלי, עזור לי לשרוד את האהבה הקטלנית הזו. (עבודה שאני אוהבת לשתף)
עבודה מפורסמת בגלריה היא אלי, עזור לי לשרוד את האהבה הקטלנית הזו. (עבודה שאני אוהבת לשתף)

 

משם, חזרתי באותו קו אוטובוס אל אלכסנדרפלאץ, אל קניון אלכסה (קצת קניות לא יזיקו..). באלכסנדרפלאץ צילמתי את שעון הזמן שלעיל. השעון הוא אחד מסימניה הבולטים והמרהיבים ביותר של אלכסנדרפלאץ שבמזרח ברלין. השעון העולמי נבנה בשנת 1969 כחלק מפיתוחה ועיצובה המחודש של הכיכר.

אגב, הסל דווקא ניבא שאלכסנדרפלאץ תיעלם "לפני שהשורות האלו יודפסו" ובמקום אחר כתב שבעבר היה פה פארק שהתהדר בקישוט מיוחד – אכסרות המלך של גונטרד.

השעון בנוי בצורה גלילית ומראה את השעות במגוון ערים ברחבי העולם. מעל הגליל המסתובב הנושא את אזורי הזמן ישנו מודל מפושט של מערכת השמש. פעם בדקה ניתן לראות את מערכת השמש מסתובבת ואת הכוכבים הנעים במסלולם סביב השמש. סיבוב הגליל בצירוף סיבוב מערכת השמש ממחיש את היקום העצום בו אנו חיים (מוזה)

ולסיום, איך לא, חזרתי אל המסעדה המנחמת.

Mutter Hoppe
Mutter Hoppe
השקיעה צבעה יפה את הבניינים
השקיעה צבעה יפה את הבניינים
וזהרה כל כך יפה גם בתוך התחנה המרכזית
וזהרה כל כך יפה גם בתוך התחנה המרכזית

הלכתי לנוח ויצאתי שוב בערב, כי ברלין של היום שונה מברלין של הלילה

שער ברנדנבורג בלילה
שער ברנדנבורג בלילה
גם לאדלון יש קסם מיוחד בלילה
גם לאדלון יש קסם מיוחד בלילה
מרכז סוני
מרכז סוני
מרכז סוני
מתחם המסעדות במרכז סוני
יום 4 – אי המוזיאונים

הקדשתי את היום האחרון לאי המוזיאונים. אי המוזיאונים נמצא מאחורי ארמון העיר וליד קתדרלת ברלין והוא מורכב מחמישה מוזיאונים.

ארמון העיר, Berliner Stadtschloss, נבנה בסגנון הבארוק (בנייתו הסתיימה ב 1451). הוא הורחב מספר פעמים, הפעם האחרונה היתה ב 1894. במלחמת העולם השנייה הוא נפגע וביולי 1950 נהרס לחלוטין ובמקומו נבנה ארמון הרפובליקה. על פי ספרו של הסל איזור ארמון העיר נקרא פעם כיכר "חירות הארמון" (עמ' 49), הפארק – לוסטגרטן, לשעבר גן השעשועים של הארמון.

הפארק משתרע עד

 מדרגות המזויאון הישן, המוליכות אל אי רב קסם בלב העיר. הכינוי שניתן לחלק העיר הזה המוקף במימי נהר מגוננים - "אי המוזיאונים" - נכון לא רק מבחינה טופוגרפית (עמ' 50-51)

הסל מתלהב מהאוצרות שהוא רואה במוזיאונים ומשווה אותם לאוצרות במוזיאונים גדולים אחרים בעולם – הלובר, הותיקן, פירנצה, נאפולי ואתונה.

לאחר איחוד ברלין הוחלט לבנות את ארמון העיר מחדש והשחזור שלו הסתיים ב 2020.

ארמון העיר
ארמון העיר

קתדרלת העיר נמצאת ממש ליד הארמון ובסמוך לפארק לוסטגארטן. במקומה של הקתדרלה כיום נבנו ונהרסו ארבע כנסיות, האחרונה ב 1894 על ידי הקייזר וילהלם. במלחמת העולם השנייה גם מבנה זה נהרס בשל ההפצצות ומשנת 1975 הוא עבר מספר שחזורים ושיקומים. בשנת 1993 הקתדרלה נפתחה לציבור

הסל כותב על הניגוד בין הלוסטגארטן והקתדרלה

על שטחה הרחב של הכיכר הזאת שרויה מין שלווה של אי ... אי השקט היחיד במקום העזוב הזה הוא הקתדרלה עם פרטיה הרבים בסגנון הרנסאנס המאוחר ... אין טעם להיכנס ... כי גם תוכו של המבנה התפלצתי הזה הוא עלבון לכל רגש דתי (עמ' 53)
הברלינר דום
הברלינר דום

אני ממליצה לרכוש כרטיסים לאי המוזיאונים מראש. כרטיס לכל מוזיאון בנפרד עולה 10-12 יורו, כרטיס משולב לחמשת המוזיאונים 19 יורו בלבד, וניתן לבחור תאריך, לפצל את הביקור ליומיים ולציין באיזו שעה תגיעו (כרטיסים).

המוזיאון הישן Alte Museum

המוזיאון הישן
המוזיאון הישן

המוזיאון נבנה ב 1823 והיה אמור לשמש מקור איחסון לאוסף האמנות המשפחתי של משפחת המלוכה הפרוסית. המבנה שלו דומה למבנה הפרתנון באתונה, והכיפה שנראית מבפנים דומה למבנה הכיפה בפנתאון ברומא (גם הסל מתלהב מהכיפה הזו, "רוטונצה", ומפרט לפרטי פרטים). המבנה נפתח לציבור ב 1830. גם המבנה הזה נפגע במלחמת העולם השנייה, אך שופץ ונפתח שוב ב 1966. במוזיאון תצוגה של פריטים מהתקופה הקלאסית של יוון ורומא

מבנה הכיפה של המוזיאון הישן מבפנים
מבנה הכיפה של המוזיאון הישן מבפנים

פסל תלת מימדי, כבר ביוון העתיקה
פסל תלת מימדי, כבר ביוון העתיקה

הגלריה הלאומית Alte National Galerie

הגלריה נבנתה ב 1876 והיא נועדה להכיל את אוסף העתיקות של הבנקאי יואכים ואגנר. כיום המוזיאון מציג אמנות מהמאה ה 19. כמו מבנים רבים בעיר גם הבניין הזה ניזוק במלחמת העולם השנייה וחלקים ממנו נפתחו לציבור ב 1949. הוא שופץ ב 1968 ואחר כך שוב בין 1998 ל 2001

הגלריה הלאומית הישנה
הגלריה הלאומית הישנה
כניסת המוזיאון מבפנים
כניסת המוזיאון מבפנים

פגשתי כאן את דלקרואה, קורבה, בקמן וליברמן וגם גרסה מוקטנת של האדם החושב של רודן

Le Penseur
Le Penseur

ואת ביקרנאו המצמררת של גרהרד ריכטר

ריכטר
ריכטר
מבט מהקומה השנייה
מבט מהקומה השנייה

המוזיאון החדש Neue Museum

המוזיאון ממוקם מאחרי המוזיאון הישן. הוא נבנה ב 1830 ויש בו אוסף עתיקות נדיר. המוזיאון מכיל את מוצגי מצרים העתיקה, אשר הוצגו במוזיאון קודם למלחמת העולם השנייה, ועד פתיחת המוזיאון החדש הוצגו במוזיאון הישן. המבנה נהרס לחלוטין במלחמת העולם הראשונה, רק קירותיו החיצוניים נשארו. הוא שוקם ונפתח מחדש לקהל ב 2009

המוזיאון החדש
המוזיאון החדש

פפירוסים
פפירוסים

במוזיאונים עצמם ישנם בתי קפה, כך שאפשר לנוח ולשתות. יש גם מסביב בתי קפה. מאחורי המוזיאון יש מסעדה ויינטאמית שבה ישבתי לאכול ולשתות (יש שם את הסושי הכי טעים!)

פרגמון PergamonMuseum

פרגמון הוא כנראה החדש ביותר באי המוזיאונים, נפתח לציבור ב 1930. המוזיאון מכיל מספר מבנים עתיקים שהובאו אליו בשלמותם והוקמו בו מחדש, בהם מזבח פרגמון (פרגמון היתה עיר מדינה באזור אנטוליה, עיר חשובה בתקופה ההלניסטית), שער השוק של מילטוס, שער אישתר ורחוב התהלוכות של בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב

מוזיאון פרגמון
מוזיאון פרגמון
שער אישתר
שער אישתר

אמנות איסלאמית
אמנות איסלאמית

מוזיאון בודה Bode Museum

נמצא בקצה הצפוני של אי המוזיאונים. למבנה המוזיאון חשיבות ארכיטקטונית והיסטורית, ולמוצגיו חשיבות תרבותית רבה. כיום המוזיאון מציג פסלים מתקופת הרנסאנס ואמנות ביזנטית. יש בו את אוסף המטבעות והמדליות הגדול בעולם.

מוזיאון בודה
מוזיאון בודה
הכניסה הפנימית
הכניסה הפנימית

בכחוס
בכחוס
אטלס
אטלס
מבט מהבודה החוצה
מבט מהבודה החוצה

זהו, לקראת סוף היום ומחר חוזרים.. ניצלתי כוחות אחרונים לשיטוט אחרון בעיר והלכתי עד קצהו של רחוב אורניינבורג (להבדיל מהעיר אורניינבורג, שם היה מחנה ריכוז שאף מוזכר בספר מלון אדלון לעיל)

Hackeschen Market
Hackeschen Market
Hackeschen Market
Hackeschen Market
Hackeschen Hofe
Hackeschen Hofe
החצר הפנימית של Hackeschen Hofe, נמצאת בו מסעדה מצויינת Oxymoron
החצר הפנימית של Hackeschen Hofe, נמצאת בו מסעדה מצויינת Oxymoron. הרבה מבנים בעיר מסתירים מאחוריהם חצרות מרהיבות
בסופו של דבר, אין על אוכל רחוב
בסופו של דבר, אין על אוכל רחוב
טיפים:
  • בברלין מתלבשים לפי שיטת הבצל: לוקחים תרמיל ריק, לובשים חולצה קצרה או חולצה ארוכה בעלת שרוול דק ומעיל עבה ומחמם (אפילו צעיף). בחוץ קר מאוד, במקומות הסגורים חם מאוד. כך שברגע שנכנסים למקום סגור מקלפים את השכבה העליונה
  • אני לא יודעת למה אני בעצמי חוזרת על אותה הטעות אבל עשו לעצמכם טובה ואל תטוסו אל על
  • בבקשה הימינו! ברלין אוהבת שהצועדים והיורדים במדרגות/מהרכבת נצמדים לימין, כך שאתם לא מפריעים לאלו שבאים מולכם
  • היו נחמדים ושימו מסיכות
  • כיתוב על מדרכות ברלין
    כיתוב על מדרכות ברלין
רשימת חלקית של ספרים (שזכרתי שקראתי) שברלין מתקשרת אליהם:

ברלין אלכסנדרפלאץ של אלפרד דבלין, ברלין סוף של היינץ ריין, התמים של איאן מקיואן, מר להמן של סוון רגנר, פרידה בברלין ולבד בברלין של הנס פלאדה, אני כריסטיאנה פ. של קאי הרמן, נערה מברלין של ג'ייק ווליס סימונס, ספרים רבים של אריך קסטנר (אמיל והבלשים, אל האבדון), אישה בברלין של אלמונית, המרגל שחזר מן הכפור של ג'ון לה קארה, בארץ רדופת העבר ורקוויאם גרמני של עמוס אילון, הברלינאי האחרון של יורם קניוק, כל מקום אחר של כריסטופר אישרווד, עיר של נשים של דיויד גילהם, מפגש בברלין של מישקה בן דוד, הנוסע של אוריך בושוויץ, בראש של ברונו שולץ של מקסים בילר, אל שולחנו של הזאב של רוזלה פוסטורינו, אמה ויגואר של אריקה פישר, החבורה מברלין של ארנסט האפנר, כל  הדרכים של רווה שגיא, הרחק מעצי התרזה של יונתן ברג, כמה וכמה מספריו של שטפן צוויג.

פוסט קצרצר לשני ספרים שקשורים לאמנות בתקופה הנאציזם

Facebook Comments Box

מאת

Meirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *