Patrick Modiano, Dora Bruder, Gallimard, 1997
ספרות

דורה ברודר / פטריק מודיאנו

הכותר דורה ברודר הוא סיפור ביוגרפי ואוטוביוגרפי כאחת, שפרסם פטריק מודיאנו ב-1997. הסופר ניסה להתחקות אחרי עקבותיה של נערה יהודיה, דורה ברודר, שעקבותיה נעלמו בפריז החשוכה של 1941.

הספר יצא לאור בעברית, בתרגומה של חגית בת-עדה, שנה לאחר פרסומו בצרפת והודפס שוב בשנת זכייתו של מודיאנו בנובל :

Patrick Modiano, Dora Bruder, Gallimard, 1997

פטריק מודיאנו, מה קרה לדורה ברודר, כנרת זמורה-דביר, 2014

כותבת המאמר: אורנה ליברמן

פטריק מודיאנו, מה קרה לדורה ברודר, כנרת זמורה-דביר, 2014
פטריק מודיאנו, מה קרה לדורה ברודר, כנרת זמורה-דביר, 2014

לפני שאפתח בסקירה עצמה, אביע תמיהה. מדוע מה קרה לדורה ברודר, למה לא דורה ברודר, כמו במקור ? אינני היחידה הסבורה שהשינוי מיותר. הארכת הכותר פוגמת בחדותו הדרמטית וחבל.

גילוי נאות : קראתי את הספר בצרפתית.

הכול בגלל מודעה

מודעה שראה מודיאנו ב-1988 בגיליון ישן של  "פראנס סואר" בו עלעל משכה את תשומת לבו. במודעה מבקשים הוריה של נערה בת 15, דורה ברודר, את עזרת הציבור במציאת בתם שברחה מהפנימייה בה גרה. 31 בדצמבר,1941, זהו התאריך בו יצא הגיליון שפרסם את המודעה. הוריה של דורה איבדו את עקבותיה ביום האחרון של שנה אפלה זו.

 

דורה ברודר בין הוריה, ארנסט וססיל
דורה ברודר בין הוריה, ארנסט וססיל

השכונה ברובע ה-18 שבה גרו ההורים משכה גם היא את תשומת לבו של מודיאנו. בולבאר אורננו, הקולנוע בו, מטרו סמפלון, מודיאנו מכיר היטב את סביבתה של דורה. בילדותו לקחה אותו אמו לשוק הפשפשים של סנט-אואן ביום שבת או ראשון אחר הצהרים, כך שבולבאר אורננו היה מוכר לו מזמן.

בספרו של סרז’ קלרספלד, הנותן את השמות, התאריכים ועוד פרטים  על 182 74 היהודים שנעצרו על אדמת צרפת ונשלחו למחנות, מצא מודיאנו עוד מידע מרטיט : תשעה חודשים לאחר היעלמותה מהפנימייה במנזר, נשלחה דורה לאושוויץ. גם הוריה מצאו מותם באותן נסיבות, אביה יחד איתה ואמה חמישה חודשים מאוחר יותר.

אביה של דורה חזר לפריז נכה בשיעור מאה אחוז לאחר ששאף גזים רעילים במלחמת העולם הראשונה בה נלחם בגדודי לגיון הזרים למען  צרפת. את מותו מצא בתאי הגזים של אושוויץ אליהם גורש על ידי שוטריה של ממשלת וישי.

 

Mémorial de la déportation des Juifs de France - Serge Klarsfeld
Mémorial de la déportation des Juifs de France – Serge Klarsfeld

ספר הזיכרון לגירוש יהודי צרפת – סרז’ קלרספלד

כריכת ההדפסה החדשה, 2012, של הספר: https://www.fondationshoah.org/memoire/memorial-de-la-deportation-des-juifs-de-france-serge-klarsfeld

מודיאנו לא מצא מנוחה. נדמה היה לו שדורה נעלמה פעמיים. פעם אחת כשברחה מהפנימייה (מדוע ? בגלל התנאים הגרועים והמשמעת החמורה?) ופעם שניה כשנעצרה ונשלחה אל מותה.

וכי לא היה המנזר הקתולי קפסולה בטוחה בלב קורי העכביש ? לו לא הייתה בורחת מהמנזר, אולי הייתה דורה ניצלת ? מודיאנו בצעירותו היה גם הוא חניך פנימייה וגם הוא ברח ממנה. הזדהות עזה עם דורה, שלא נתנה מנוח לסופר במשך שש שנים וגרמה לו לשקוע בכתיבת הספר.

הזדהות עם דורה והזדהות גם עם הוריה. ברבים מהרומנים של פטריק מודיאנו המספר, כפיל של הסופר, מחפש דמויות אבודות המהוות חלק ממנו, כמו מבוגר המחפש את הילד שהיה הוא עצמו. ברומן "דיו סימפתית", למשל, מחפש הדובר חברת ילדות שנעלמה המגלמת תקופה, מקום, הוויה, ומתחברת אתו לכמו זוג תאומים סיאמיים (1).

פסיכוגנאלוגיה/העברה בין דורית

אך לדמיון בין גורלו של מודיאנו לגורלה של הנערה היהודיה, הוריה ועמיתיהם שנרצחו בטרגדיה של השואה יש גבול ברור והסופר מודע לו באופן נוקב. פטריק הצעיר  נולד לאחר המלחמה ולא נחשף למוראותיה באופן ישיר, סכנת הגירוש מעולם לא איימה עליו כמו שאיימה על אביו.

במקרה של פטריק מודיאנו מדובר בהעברה בין דורית של מצב נפשי בו מרגיש הצאצא רדוף כמו הוריו ובני דורם. אביו של מודיאנו העביר לו, למשל, את חוויית המעצר כשהובל לתחנת המשטרה ממנה היה אמור להישלח למחנה המוות. שבריר של דקה בה נכבה האור בתחנת המשטרה ואלבר מודיאנו מצא דרכו החוצה. חייו של האב השפיעו על הבן למרות שלא היה זה אב טוב, בלשון המעטה. אלבר מודיאנו זנח את בנו ואף הסגיר אותו למשטרה, אחרי המלחמה, הוא שנעצר בעצמו בזמנה.

ולא רק חייו של אביו בצל הכיבוש השפיעו על הבן. חייהם של כל בני דורו של האב נכנסו לנפשו של פטריק בלבוש רוחות רפאים שלא מצאו קבר, כלשון הפסיכוגנולוגים וכלשון הסופר עצמו. פטריק מודיאנו וגיבורי הרומנים שלו מרגישים נרדפים, במעקב, בסיכון, גם זמן רב לאחר סיום המלחמה.

השקיעה במחקר על דורה ברודר ומשפחתה כמוה כטיפול פסיכוגנאלוגי שתפקידו היה לשחרר את הסובל מהאובססיה שאחזה בו מאז ראה את המודעה של ארנסט וססיל ברודר שביקשו את עזרת הציבור בחיפוש  אחרי הבת דורה. כשם שטיפול פסיכוגנאלוגי נותן גרסה קוהרנטית ורציונלית לסיפור משפחתי עמום ולא ברור ומסייע לשחרור מהמועקה שהוא גורם באי בהירותו (2), כך גם עריכת המחקר על דורה ברודר סייעה למודיאנו לתת פה לדיבור ושם לאזכור לרוחות הרפאים של קרבנות תקופת הכיבוש שניקרו בו וביקשו ממנו שיעלה בכתב את קורותיהן.

לבנות את הסיפור המעיק, למצוא את המילים הנכונות ואת הכותרת  המדויקת כדי למצוא מנוחה. כך המטופל בשעות הטיפול שהופך לסופר של הסיפור המשפחתי בעזרת המטפל וכך הסופר בכתיבת יצירתו שהופך למטופל, בעזרת מחקריו דרך ספרים ומסמכים ודרך חוקרים ועוד אנשים קשורים שתרמו לו מידע.

הרומן "טיול נישואים", 1989

במשך שש שנים חשב מודיאנו שלא יצליח לחלץ את דורה ברודר מתהום הנשייה ולכן פנה הצידה כדי לכתוב רומן שתפקידו היה לשחרר אותו מהריק. לאחר שסיים את הרומן שנקרא טיול נישואים המשיך שוב בתחקיר על דורה.

Patrick Modiano, Voyage de noces, Gallimard, 1990
Patrick Modiano, Voyage de noces, Gallimard, 1990

טיול נישואים, נכון להיום, לא תורגם לעברית, מצאתי את הקסם הבלתי מוסבר של כתיבתו של מודיאנו השמור לרומנים. דורה ברודר לובשת ברומן את דמותה של אינגריד טרסן, בת גילה, שגרה גם היא בזמן הכיבוש עם אביה במלון בבולבאר אורננו, שברחה גם היא, שפורסמה מודעה המחפשת גם אותה. אלא, שלא כמו דורה, הצליחה אינגריד במקרה להימלט מתפיסה בעודה עדיין בפריז. ב-1942 נמלטה עם בן זוגה לדרום צרפת והשתכנה במלון בעיר החוף ז’ואן-לה-פן יחד איתו.

כעשרים שנה לאחר מכן פוגש בה במקרה מספר הרומן, כפילו של פטריק מודיאנו, ז’אן, והיא, יחד עם בן זוגה, איתו שהתה בדרום צרפת בזמן המלחמה, מסיעה אותו לאותו אזור, חוף התכלת, לעיר סן-רפאל הפעם ומארחת אותו כבן כשהיא פורשת עליו את חסותה. אינגריד ובן זוגה משמשים לו מעין תחליף להוריו הביולוגיים שלא מילאו את תפקידם.

כעשר שנים מאוחר יותר פוגש בה שוב ז’אן אך הפעם במלון במילנו,  וזאת לאחר שנודע לו שאישה שהתאבדה בו כמה ימים לפני שהגיע לעיר בעיצומו של אוגוסט היא אותה אינגריד שהיטיבה עמו כל כך בעברו. הסיבה להתאבדותה מתגלה בסוף סופו של הרומן ומעבירה צמרמורת.

הרומן סובב סביב דמותה של אינגריד, שעל קורותיה כותב ז’אן, אך מכיוון שהוא מעוגן בדמיון ולא במציאות, מכיוון שהסופר אינו כפוף לעובדות, לא מדובר בתחקיר יבש למדי ונעדר קסם כמו "דורה ברודר" אלא בכתיבה מהפנטת למרות מועקת נסיבות המלחמה וההתאבדות. חירותו של מודיאנו שחולם את  הרומנים שלו, לדבריו, מקנה גם לעלילת חייה ומותה של אינגריד טרסן את הגוונים הייחודיים, הסתומים קמעה, שלא מצאתי אותם בספר על דורה ברודר.

מדורה ברודר, שם אמתי של נערה שנרצחה בשואה, גיבורה של ביוגרפיה אמתית, אל אינגריד טרסן, שם בדוי של נערה בדויה, גיבורה של  רומן – ביוגרפיה בדויה. ומאינגריד טרסן חזרה אל דורה ברודר.

התחקיר "דורה ברודר", 1997

הספר דורה ברודר איננו, אם כן, רומן. זהו תחקיר. ב-1994 קיבל מודיאנו עזרה חשובה מסרז’ קלרספלד בזכותה המשיך וסיימו. סרז’ קלרספלד סיפק למודיאנו פרטים על שהותה של דורה בפנימייה במנזר קתולי ברובע ה-12 שאינו קיים עוד כיום ועל מעצרה וגירושה לאושוויץ.

בעקבות המידע שקיבל מודיאנו מקלרספלד, ביקש זה הראשון ממפקדת המשטרה ומהמסדר הקתולי עוד פרטים על דורה וקיבל אותם. הפנימייה והמנזר ברובע ה-12 כבר לא קיימים, כאמור, אך נזירות מאותו המסדר הנמצאות בנורמנדי ענו למודיאנו על שאלותיו.

שיתוף פעולה שסופו בעימות

תרומתו של קלרספלד לתחקיר של מודיאנו הייתה גדולה. במשך שנתיים, מ-1994 עד 1996, המשיך ושלח קלרספלד למודיאנו מסמכים ותמונות סביב דורה והוריה. הסופר כתב לו מכתבי תודה נרגשים והביע  לו את הערכתו על ספר הזיכרון שבו הוא מנציח את שואת יהודי צרפת.

אך מסיבה עלומה מודיאנו לא ציין את שמו של קלרספלד בשום מקום בספרו "דורה ברודר". סרז’ קלרספלד נדהם ובצדק מחוסר הכרה זה וכתב למודיאנו מכתב תמיהה על ההשמטה המרגיזה.

אלוהים יודע, כתב קלרספלד, שלא חסכתי מאמציי למצוא מסמכים על דורה. האם נוכחותי הכבידה עליך עד כדי כך שמחקת אותה ? רצית להיות הבורא היחיד של העלילה ? או אולי התאהבת בדורה או בצילה .ורצית לשמור אותה לעצמך תוך כדי שיתוף הקהל הרחב בחוויה ? (3).

מדוע לא הודה מודיאנו למיטיבו קלרספלד, לפחות בתחילת הספר או בסופו, אם לא בגוף התחקיר ? לאלוהים פתרונים ואני חייבת לציין את אכזבתי הרבה נוכח כפיות הטובה של הסופר הגדול.

פה לדיבור ושם לאזכור

יד מצילה ממוות כבר אי אפשר להושיט לדורה, לארנסט ולססיל ולעוד אנשים וילדים שעליהם מדבר מודיאנו בספר הזה. אך לחלצם מאלמוניות, לצטט את שמם, להתייחס באכפתיות ובחמלה אליהם ולגורלם, זהו תפקיד המילה הכתובה.

מודיאנו מצטט, מהרהר, מחבר בינו לבין האומללים שאיתרע מזלם ונולדו לפניו, בשנים הלא נכונות. איגרת מלאת תקווה שכתב מבקר אמנות לפני מותו, מכתבים שכתבו קרובי משפחתם של עצורים שבהם מתחננים אלה בפני הרשויות העיוורות והאילמות למידע על  יקיריהם. תינוק שנעצר עם אימו והם צרפתים, בעלי אזרחות צרפתית, לא זרים…

מודיאנו נוקב בשמות אינטלקטואלים, הוגים, אנשי רוח, סופרים, משוררים שאיתם, כמובן, הוא מזדהה ומשרטט את קווי חייהם הטרגיים שנקטעו על ידי ידו הזדונית של הצורר ומשרתיו.

הספר רצוף ציטוטי מכתבים, מסמכים, תיאורי צילומים, פרוטוקולים רשמיים המקושרים ביניהם בהגיגיו של הסופר. אלה האחרונים נותנים מפתחות להבנת הרומנים "הלא ברורים" של מודיאנו שייחודם הוא באניגמטיות שלהם. ספר זה, שאיננו רומן, מבהיר את הרקע לכתיבתם ושופך אור על עמימותם. זהו יתרונו אך זהו גם חולשתו כיוון שחסר הוא, לטעמי, את הקסם המהפנט של הרומנים.

זהו ספר שבו חושף מודיאנו את עצמו יותר מאשר ברומנים האופייניים שלו. הגישה אל מקורות יצירתו ישירה וקלה יותר, אפשר לומר. לספר חשיבות אנושית והיסטורית המאפילה על חולשתו הספרותית.

ספר זה, שהוציא את דורה ברודר מאלמוניותה, מנציח לא רק אותה כי אם גם את כל הילדים שנרצחו בשואה. ספר המשרטט את מסלולה הקצר של נערה יהודיה, מבולבאר אורננו דרך מנזר קתולי ברחוב דה פיקפוס אל מתקן הכליאה דה טוּרֵל, מחנה המעבר דראנסי ומחנה המוות אושוויץ, הפך לסמל כל קרבנות המכונה המפלצתית.

הנצחת כל הילדים שנרצחו בשואה דרך דורה ברודר

לאחר זכייתו של מודיאנו בנובל, קראה אן אידלגו, ראש עיריית פריז כמה מספריו (4). דורה ברודר ריגש אותה מאוד ואז החליטה לקרוא רחוב ברובע ה-18 על שמה של דורה.

ביוזמתה, אם כן, של אן אידלגו, נחנכה בראשון ביוני 2015 "טיילת דורה ברודר" ברובע ה-18. כך הוצאה דורה מאלמוניותה לא רק על דפי הספר במילותיו של מודיאנו כי אם גם במפת רחובותיה של העיר שבה ראתה אור יום.

לו לא היה נתקל מודיאנו במודעה שפרסמו הוריה של דורה, לא היה כותב את הספר ולא היה נקרא מקום בעיר על שמה. הספר הוליד רחוב ולא ההפך הפעם. שמה של נערה יהודיה אלמונית הונצח לעד בגיאוגרפיה של פריז.

בטקס חנוכת הטיילת, לפני בני משפחתה של דורה ברודר, נציגים של הקהילה היהודית, נבחרי ציבור פריזאיים ותלמידי בית ספר, מצא מודיאנו את המילים הנכונות כדי להנציח את זכרה של דורה ברודר שב-18 בספטמבר 1942 גורשה למוות באושוויץ.

דורה הייתה בת השכונה, הוריה נישאו בעיריית הרובע ה-18, אמר מודיאנו, היא הלכה לבית הספר שאת חזיתו אנחנו רואים, לאחר מכן הלכה לבית ספר אחר, הנמצא קצת יותר למעלה על הגבעה. היא גרה עם הוריה ברחוב למארק ובבולבאר אורננו, סבה וסבתה גרו במרחק מטרים ספורים מהמקום בו אנחנו עומדים עכשיו.

דורה ברודר הפכה לסמל, המשיך ואמר מודיאנו, ומייצגת מכאן ואילך את אלפי הילדים והילדות, הנערים והנערות היהודים שנשלחו מצרפת אל המוות ושעל איסוף תמונותיהם ופרסומן בספרו כדי שנוכל להכיר את פניהם שקד ללא ליאות סרז’ קלרספלד.

 

אן אידלגו ופטריק מודיאנו מסירים את הלוט מעל השלט "טיילת דורה ברודר" (צילום אנרי גארה/עיריית פריז)
אן אידלגו ופטריק מודיאנו מסירים את הלוט מעל השלט "טיילת דורה ברודר" (צילום אנרי גארה/עיריית פריז). מקור

Anne Hidalgo et Patrick Modiano dévoilent la plaque "Promenade Dora Bruder" (photo Henri Garat/Mairie de Paris)

המעוניינים במידע נוסף על דרכה של דורה ברודר במרחב העיר פריז, מוזמנים לקרוא את כתבתי השניה על הנושא:

הערות :

(1) אורנה ליברמן, דיו סימפתית / פטריק מודיאנו, היתרבות

(2) ,Marion Rollin ,לדבריה של מריון רולן פסיכוגנולוגית, המאמינה שאם סיפור טראומטי לא מועבר נכון מדור  לדור, לא תהיה מנוחה לצאצאים עד שישכתבו אותו באופן המתאים.  זוהי אמונתם של אנשי מקצוע רבים אחרים, כמו, למשל, אן אנסלן שוצנברגר, שטבעה את המושג פסיכוגנאולגיה ופרסמה ספר חשוב בתחום:

Anne Ancelin Schützenberger , Aïe, mes aïeux !, Desclée de Brouwer,  2015

(3) בתרגום חופשי שלי מתוך הבלוג של המומחה לפטריק מודיאנו, העיתונאי והסופר דני קוסנאר:

Denis Cosnard, Le Réseau Modiano, Dora Bruder et Patrick Modiano, 25 décembre, 2011

http://lereseaumodiano.blogspot.com/search?q=dora+brude

(4) לפי הבלוג של דני קוסנאר :

Denis Cosnard, Le Réseau Modiano, Une promenade Dora Bruder inaugurée à Paris, 1 juin, 2015

http://lereseaumodiano.blogspot.com/2015/06/une-promenade-dora-bruder-inauguree.html

Facebook Comments Box

תגובה 1

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

%d בלוגרים אהבו את זה: