דרך ארז  / אביבה פלקסר

אביבה פלקסר פרסמה השנה ספר על בנה ארז שהתרסק אל מותו ב-12.3.2013 יחד עם חברו לאותו אימון, נעם רון. שני הטייסים, ארז פלקסר בן השלושים ואחת וחצי ונעם רון בן הארבעים ותשע, לא נפלו בקרב, לא נהרגו בפיגוע או בתאונת דרכים, לא נפטרו ממחלה. הם איבדו את חייהם בטיסת אימון בהיותם במילואים כשהרוטור האחורי של מסוק קרב קוברה שהטיסו נשבר וניתק בגלל בורג משוחרר שיצר סדק שלא אותר על ידי כלל הגורמים. ארז פלקסר ונעם רון, שהיו אמורים לחזור בשלום הביתה אחרי אימון מילואים שגרתי, נהרגו בגלל כשל תחזוקתי וניהולי ולא בגלל כשל טכני בלתי צפוי. כרוניקה של מוות ידוע מראש.

מדוע ספר?

מאז קרות האסון ביקשה אביבה פלקסר לצקת משמעות למוות המיותר של בנה ארז וחברו נעם. במשך שש וחצי שנים עמדה אביבה פלקסר בנחישות מול חיל האוויר כדי להניע בו תהליכי שיפור בהכשרות, במיומנויות ובנוהלי עבודה שהתגלו לה כלקויים כדי למנוע את קרבן השווא הבא בתאונות אימונים.

בתום המסע הזה שנשא פרי התפנתה אביבה פלקסר להפקת ספר למען נכדה אורי שהיה בן ארבעה וחצי חודשים בעת האסון.

דרך ארז לגעת באדם. לגעת בשמים. ארז פלקסר אדם. חוקר. טייס. אבא.

כותבת המאמר: אורנה ליברמן

Erez Flekser

הספר, בהפקה איכותית ומוקפדת של הוצאת ספרי ניב, הוא אסופת סיפורים קצרים על דרכו של ארז מאת הסובבים אותו במהלך השירות הצבאי ובאוניבסיטה.

מכיוון שהספר מוגבל בכמות החומרים שאפשר לשתף, הקימה אביבה גם אתר אינטרנט ע"ש ארז פלקסר ובו תכנים מגוונים. בין השאר, במדור "זעקת אם", מציעה אביבה רפורמה בתרבות תיחקור תאונות בצבא. מוזמנים לשוטט באתר.

בעזרת המילים, התמונות והסרטונים שבספר ובאתר מצליחה אביבה להחיות את ארז שלה.

מבנה הספר 

בפתח דבר פונה אביבה פלקסר פנייה מרגשת לנכדה הבכור אוּרי, בנו של ארז, ואומרת לו: "אני יודעת, אוּרקלה, שארז היה רוצה וגם אני הייתי מעדיפה להישאר משפחה אנונימית, כפי שהיינו עד האסון. אך משקרה האסון, אני רוצה שאתה, אוּרקלה, ואחרים, תכירו את אבא שלך ארז ואת "דרך ארז" (עמ 5).

ועוד, בין היתר: "נכון, אבא הספיק לאמץ אותך אל ליבו, לחבק ולנשק אותך רק במשך ארבעה וחצי חודשים! אך היו אלה החודשים המשמעותיים ביותר עבורו בחייו. הוא היה נוכח בלידתך והיה שותף מלא עם אימך מירב בטיפול בך במשך אותם חודשים. סייע לה גם בלילות, והיה פעיל ערב-ערב בטקס הרחצה באמבט ובהשכבה במיטתך, למעט באותם ערבי המילואים, שהרגיש חובה להשתתף בהם" (עמ' 6).

בשער הראשון מדברים בני המשפחה, אביבה, מירב האלמנה ומיק, אביה של מירב. מירב כתבה שיר נוגע על ארז שלה ששורותיו הראשונות הן:

הָיֹה הָיָה אֶרֶז מָתוֹק

שֶׁנָּהַג הַרְבֵּה לִשְׁתֹּק

הָיוּ לוֹ אֶצְבָּעוֹת דַּקִּיקוֹת וַעֲדִינוֹת כְּמוֹ שֶׁל פְּסַנְתְּרָן

עִם חוּשׁ מוּזִיקָלִי לֹא מְכֻוָּן

הוּא הָיָה פָּשׁוּט פָּשׁוּט

לֹא וִתֵּר לֹא עַל אֵיכוּת וְלֹא עַל כַּמּוּת

הוּא הָיָה כְּמוֹ אוֹצָר

(…)

• סופו של השיר יחתום את הסקירה

בשער השני מדברים חבריו של ארז לקורס טיס, 2000-2001. הפרטים על שלבי הקורס, התנהלותו וניהולו מעניינים מאוד. ארז בלט בייחודו. הוא לא דחף את עצמו, לא ניסה להתבלט ולהרשים, לא התחרה באחרים ולא היה חשוב לו להיות ראשון. רק אם שאלו אותו, היה מסביר. הר של ידע שלא נפנף בו.

מספר ע"ה: "הוא הבין משהו שלקחתי ממנו לחיי, שאדם צריך לרצות לדעת כדי להוסיף לו מידע. ארז נותן הכול כשהוא רואה שאתה באמת מבקש ורוצה לדעת עוד… וכך אני משתדל לנהוג היום בהדרכות שאני נדרש להעביר. ארז השפיע עליי במהלך הקורס ועד היום." (עמ' 70).

בשער השלישי, טייסת 160, 2002-2013, עוד פרטים טכניים למתעניינים בטיס ועוד סיפורים על ארז ש"נגע בחיים של הרבה אנשים, והשאיר טביעת כף רגל עטורת סנדל הרים על הנפש, מהסוג התמידי שמכווין אותנו לשביל הנכון בעדינות כשרק נותנים לו". (עמ' 99).

השער הרביעי,  מסורת של טיולים, מספר איך יזם, ארגן והוביל ארז טיולים ברחבי הארץ והדריך בהם תוך שהצטיין במיוחד בארכיאולוגיה, גיאולוגיה ובוטניקה. כל טיול היה מסתיים בארוחה כיפית כי ארז אהב גם לבשל. ים, מדבר וגם חופשת סקי בצרפת. וההומור… ארז סיפר על חיית מדבר משונה בשם "כדו" שמוזכרת במילון אבן-שושן בערך "מדבר". חברים חיפשו במילון ומצאו: יש בו (במדבר) חיות בר שונות:שועלים, יעלים וכדו'. (עמ' 114-115). הבדיחה אינה מקורית שלו אך ארז, בור סוד שאינו מאבד טיפה, זכר אותה מימים עברו, עת היה חניך בחוגי סיור.

השער החמישי, ארז והסימולטור, מביא פרטים מרתקים על הווי המדריכים, המדריכות והטכנאים סביב הסימולטור. הסימולטור בחצור מדמה את תא הטייס על כל מערכותיו ונועד לדמות תרחישים לאימון צוותי אוויר בנשק מונחה. מזעור הפגיעה באמצעות הנשק המונחה בבלתי מעורבים בטרור היה בראש מעייניו של ארז שהתייסר כטייס קרב וביקש בתום האימון המתקדם וההכשרה המבצעית במסק"ר קוברה הסבה למערך תובלה. בקשתו, שעלתה לו בדמים כי לא היה באופיו לבוא בדרישות, נדחתה. ארז, שהיה תמיד נינוח ושווה נפש, התייסר מהסירוב, אך זה לא מנע ממנו מלהיות "המגדלור של הסימולטור", כפי שמעידים חבריו.

ארז "צלל עמוק לנבכי מערכת הנשק ויצר לטייסים אימונים יעילים ומאתגרים בסימולטרים כדי למקד אותם בפגיעה במטרה ולא בבלתי מעורבים בטרור" (עמ' 145). "פלקסר היה המגדלור של הסימולטור ותרומתו לדיוק הרב של נשק מונחה ממסוקי הקוברה הייתה מאוד-מאוד משמעותית. פלקסר מכל האחרים השאיר חותם מהותי, תשתית ומורשת לבאים אחריו" (עמ' 151).

השער השישי, החיים בתל אביב (2002-2012), מספר על התקופה בה חי ארז עם חבריו הטייסים בתום קורס הטיס בתל אביב. כותבת אסיה, שותפה לדירה וידידה מהטייסת, שארז היה משמעותי מאוד בחייה: "העשייה הבלתי פוסקת שלו והרצון להשתפר וללמוד עוד מהכול היו השראה עבורי ועמדו בניגוד מוחלט לשקט שהוא שידר" (עמ' 165).

חברה אחרת מספרת איך ארז עזר למישהו שהתנכל לו כמה ימים קודם. היא הופתעה אך ארז השיב לה בטבעיות הכי גדולה בעולם שהוא אינו מתייחס לאנשים באותו סרגל שבו הם מתייחסים אליו (עמ' 171).

השער השביעי, אוניברסיטת תל אביב (2012-2013), מספר על לימודי הפיזיקה של ארז ועל מחקרו שהוקדש לגידולי גבישים במעבדה. גם באוניברסיטה השקיע ארז זמן רב להדרכה איכותית של הסטודנטים.

השער השמיני הולך אחורה ל-2008, שנה שבה יצא ארז לטיול באפריקה שארך שמונה חודשים. ארז יצא להרפתקאה לבדו אך מפעם לפעם, במרוצתה, הצטרפו אליו חברים.

ועוד כמה שערים, קצרים באורכם אך עזים בתוכנם, השער התשיעי נותן במה לחברים מחוגי סיור, השער העשירי, ממדפו של ארז, ממחיש את התלהבותו מספרים, השער האחד עשר חוזר  לרגע המילואים הארור בו התבשרה האם על התאונה, השער השנים עשר, ממילותיה של מירה מרקוס-קליש, חברה קרובה, השער השלושה עשר, מילותיה של אביבה בשני שירים. אצטט את תחילת השיר הראשון:

בִּמְקוֹם לָתוּר אֶת אַרְצֵנוּ בַּמִּשְׁעוֹלִים –

עִם אוּרִי בִּנְךָ, בְּסַנְדָּלִים,

בִּמְקוֹם לְהַכִּיר לוֹ כָּל תֵּל, גִּבְעָה וּפְרָחִים –

עִם מַקֵּל וְכוֹבַע עַל הָרָאשִׁים,

בִּמְקוֹם לִשְׂחוֹת בְּמַיִם עֲמֻקִּים –

עִם אוּרִי בִּנְךָ הַתִּינוֹק

וְלַעֲקֹב עִמּוֹ בַּלֵּילוֹת

אַחַר הַגָּבִישׁ –

הוּטַל גּוּפְךָ לְבֵית אֶבֶן קְטַן מִדּוֹת,

וּמִשָּׁם רוּחֲךָ בּוֹעֵט בִּי אֲנוּשׁוֹת.

• אסיים בסוף השיר של מירב, שבפתח הספר:

הוּא יָשֵׁן בְּצַד יָמִין שֶׁל הַמִּטָּה

שָׁם אֲנִי יְשֵׁנָה אַחֲרֵי הַמִּיתָה

אוּלַי הִשְׁאַרְתָּ חוֹתָם שֶׁל גּוּף עַל הַמִּזְרוֹן

שָׁם אֲנִי  אֶתְחַפֵּר לֹא אֶפֹּל בַּמִּדְרוֹן

זה היה ארז שהיה לו, כפי שאמר, נחמד במה שהוא עושה ובדרך שבה בחר.

התרשמות אישית

קראתי את הספר ביומיים, בהתרגשות גדולה. בתחילת הקריאה נאלצתי לעשות הפסקות מדי פעם כדי לנשום ולחזור לעצמי. לאחר מכן נסחפתי אל עבר דמותו הענווה של ארז, שהיו לו סיבות להתגאות אך מעולם לא התגאה (באוטובוס הביתה מקורס טיס הוריד את הכותפות…). ארז מתבלט כתאב חיים שניצל כל רגע מהם בחדוות עשיה, בצנעה ובסקרנות אין קץ.

ממרומי גילי התבשמתי מטוב לבו, נדיבותו, חוכמתו ושאר רוחו ואספתי לי צידה לדרך שעוד נשארה לי לעשות. מצאתי עצמי משחרת לעצותיו ותובנותיו של הצעיר הבשל שהיה מדריך בנשמתו בימי חייו ונשאר מדריך לאחר מותו.

על גבי כריכתו האחורית של הספר כתוב: "דרכו של ארז יכולה לשמש השראה לצעירים רבים ולאופן שבו אפשר למצות את החיים במלואם כי הרי אין לדעת כמה חיים נקצבו לאדם…". נכון אך השראה יכולים לשאוב מארז גם מבוגרים ופנסיונרים, כל הגילאים.

ארז נגע באנשים (השפיע עליהם וחולל שינוי בחייהם) ונגע בשמים (תרתי משמע).

ספר חובה, לטעמי, לכל ישראלי וישראלית, צעיר וגם מבוגר, וגם ספר אוניברסלי הנוגע לאדם בכלל, יהיה המקום בו נולד אשר יהיה. הספר הוא מדריך להתפתחות אישית ולמודעות עצמית, זרקור המורה לקורא על מה לשים את הדגש במהלך החיים ומה לזנוח, איך למצות כל רגע ורגע עד תום. משנה סדורה להתייחסות נכונה לעצמנו, לחיים ולזולת.

כפי שאומרת אביבה, ארז מייצג את אותם צעירים ערכיים, גיבורים באופן חייהם ולאו דווקא באופן מותם, צנועים ושקטים, פטריוטים ותורמים למדינה, בצבא, במדע, בתעשיה, בתרבות, לא פחות מאשר הרעשנים. חשוב שהציבור יכיר את הענווים האלה דרך ארז פלקסר שהיה בחייו הקצרים עסוק באהבה, לא בשנאה, אהבה לאנשים, לחסרי ישע, לטבע, למדע, לספורט, אהבה לחיים.

אפשר להזמין ללא תמורה ספר מודפס דרך אתר האינטרנט או דרך ספרי ניב.

את הספר אפשר לקרוא, כמו כן, בגרסה דיגיטלית חינמית ולהאזין לגרסת שמע דרך האתר. תרומה להלומי קרב במסגרת עמותת "ההלם והקרב" תתקבל בברכה.

קישור לאתר: www.erezflekser.com