תשע נשמות והכורסא חברו יחדיו להוציא לאור יצירות מופת מהעבר. הספר הטבח יצא לאור ב 1968. הארי קרסינג הוא שם העט של הארי אדם רובר, הוא נולד בניו יורק ב 1928 ומת במינסוטה ב 1990 הטבח עובד לסרט בשם Something for Everyone
קונרד
העלילה נפתחת בתיאור נוף מפורט של העיירה קוב (Cobb) מנקודת מבטו של קונרד. קונרד, הטבח, גבוה מאוד (למעלה משני מטרים), רזה מאוד, לבוש כולו בשחור ונראה כמו "עיט שחור רעב" (עמ 16) ובכיסו הוא נושא סכין עם "להב מרושע למראה" (עמ' 19), משפט שמעלה אסוציאציה בביטוי המפורסם של צ'כוב "אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השלישית".
אדמות הגבעה בעיירה קוב שייכות למשפחת היל (Hill, גבעה) ואדמות הבקעה שייכות למשפחת וייל (Vale, בקעה). מעל הגבעות ניצבת במלוא הדרה טירה ששמה פרומיננס (Prominence, חשיבות או התבלטות). שתי המשפחות, היל ו-וייל, שנאו זו את זו ומלחמות היו ניצתות ביניהן כל הזמן עד שלפני שנים אחדות התחרות היחידה ביניהן הייתה מי מגיש ארוחות טובות יותר או למי יש טבח טוב יותר. כבר בהתחלה ברור שכניסתו של קונרד לקוב מונחית מטרה ובדרכו למטרתו הוא נכנס לחנויות (ירקן, איטליז, שימורים), מבקר את הסחורה ומעליב את בעלי החנויות. אז הוא פונה לאחוזת היל לפגישתו עם בעל האחוזה, מצויד בהמלצות מטובי השפים ואנשים בעלי ייחוס. הוא מתקבל לעבודה ומר היל מבהיר לו את דרישות התפקיד. לקונרד נהיר שחתונה בין בת וייל לבן היל תוביל לאיחוד סופי ובעלי השמחה יחזרו לגור בטירה העתיקה לשארית ימי חייהם.
טבח
כשקונרד מתחיל לעבוד גם בבית האחוזה הוא נוהג בקשיחות, קרירות, סמכותיות ורודנות בעובדי המטבח ובשאר נושאי התפקידים. הוא מעליב, ממליץ לפטר, מקצץ בסמכויות האחים. כשהוא יוצא לקניות בחנויות העיירה כדי למלא את המבטחים של משפחת היל, הוא חוזר לאותן חנויות שעלב בבעליהן ומחליט מה בדיוק הוא לוקח גם אם אין זה אפשרי והוא זה שמחליט כמה לשלם, על מה ואם בכלל. הוא מצליח לגרום לבעלי החנויות, הפאבים והפונדקים בעיירה לסור למרותו, ולא רק הם. הוא אפילו מצליח לאלף את כלבי האחוזה – משהו שאף אחד לא הצליח לפניו. אחד מילדיו של מר היל, הרולד, מבקש ללמוד בישול ומתלהב מספרי הבישול סובבי העולם של קונרד. כשהרולד מציע לקונרד לבקר בטירה העתיקה והמפוארת קונרד מסרב, הוא לא רוצה לבקר במטבח הטירה "לעולם לא", הוא חוזר ואומר. על ידי בישוליו המופלאים הוא מצליח להוריד במשקל את אותם בעלי עודף משקל ולהשמין את הרזים, הוא מצליח לעשות ככל העולה ברוחו באמצעות בישוליו המכושפים.
יש לציין שלקונרד יש יחס מיוחד לנשים – היא מיזוגן ועקבות לכך אנו רואים די בהתחלה כשקונרד יוצא לבלות באחד הערבים באחד מהפונדקים ויחסו לבעלת הפונדק, נל. הוא מתייחס אליה ביהירות ופוקד עליה מה לעשות כדי לרצות אותו. ובמידה שהיא מעזה לסרב הוא משתמש במניפולציה כדי לכופף את גאוותה ולסור למרותו. אולי זהו רמז לבאות..
אט אט אנו מגלים שלקונרד יש תיאבון והוא מתחיל לעלות במשקל, עוד פרצות באופיו נפתחים כמו קליפות בצל ומטרתו מתגלית, למי שעדיין לא הבין, בשיאו של הספר בארוחה מיוחדת מאוד.
וכמו שכתוב בגב הספר הקורא באמת סקרן מהי מטרתו של קונרד שהוא מונחה על פיה ולא זז ממנה לא משנה מה? מה יקרה בסופה של האגדה, אלגוריה או סיפור המתח? ומהו תפקידו האמתי של הסכין בעלילה המרתקת? האם כמאמר הידוע הסכין תפקידו רק לפרוס, לחתוך, לקצוץ לארוחות? האם, כמאמרו של צ'כוב, בחלק השלישי באמת קורה משהו יוצא דופן?
שם הספר באנגלית The Cook נושא דו משמעות: טבח או בישול. כך שהוא יכול להתייחס גם לקונרד הטבח, גם לסופר כטבח וגם כתבשיל מיוחד שהטבח ו/או הסופר רוקמים לקורא הסקרן. הסיפור מחולק לשישה חלקים, כמו ארוחת ערב מלאה ומכובדת הכוללות אפריטיף ודיז'סטיף, כאילו הסופר עצמו הכין לנו ארוחת מטעמים מיוחדת מאוד על כל חלקיה, ארוחה המקבלת במהלכה תפנית, כמו שליטה של תבלין שמחזק או משפיע על הטעם, שצריך להשתמש בו בכמות המדויקת כמעדן כדי לשבח או לשנות טעם אחר, ששימוש יתר יגרום לדחייה ואילו שימוש מופחת בו יגרום לאוכל להיות תפל.
כאמור, הספר יצא לאור ב 1968, אך גם בקריאה במאה ה 21 הוא עדיין רלוונטי וניתן להשתמש בו כתמונת מצב לא רק בקוב, אלא בכל עיר או מדינה בעולם – הוא תמיד ישמש משל למצב קיים.
הקריאה בספר עוררה בי אסוציאציה עגנונית, ואולי אף את האדונית והרוכל, הסכין ובעיקר ההתעמקות בתיאור אפו של קונרד שבתחילת הספר וגם בסופו הוא היחידי שלא משתנה בגופו, ונשאר אף חד ומעוקל, אף של עיט.
ביד אמן, או אולי ביד שף בוטח, הטבח/סופר הכין תבשיל שאתה רוצה להמשיך ולאכול ממנו בלי לדעת שובע
מאנגלית: תומר בן אהרון
