החצי הנעלם הוא ספרה השני של בריט בנט, 1989, סופרת ממוצא אמריקאי. רומן הביכורים שלה, האימהות (יצא לאור במקור ב 2016), תורגם גם הוא בהוצאת מודן.
החצי הנעלם הוא סאגה משפחתית רב דורית, רומן היסטורי, המתרחש בין שנות הארבעים לשנת 1990 של המאה הקודמת. במרכזו של הרומן, תאומות זהות, דזירה וביתה, ג'וד, וסטלה ויגנס וביתה קנדי. החצי הנעלם מציג את התמודדותן של התאומות עם בעיית ה Passing (מעבר) וניסיון ההיברידיות שלהן.
בריט בנט, החצי הנעלם, מודן, 2022. תרגום: קטיה בנוביץ. האזנתי לספר באמצעות עברית (מקריא: עודד יחזקאלי)
Brit Bennett, The Vanishing Half, Riverhead Books, 2020
סינופסיס
הרומן החצי הנעלם נפתח בכניסה דרמטית של דזירה וביתה, ג'וד, אל עיירה דימיונית בלואיזיאנה, כניסה שמעוררת תדהמה וסקרנות מצד אלו שצופים בה. זו כניסה דרמטית כיוון שדזירה ותאומתה, סטלה, נעלמו לפני שנים רבות מביתן, בלי להשאיר מכתב או התראה, ולא יצרו קשר עד לאותו רגע הכניסה. זו כניסה דרמטית כיוון שהתאומות הן שחורות-לבנות (כמו רוב תושבי העיירה הדימיונית) ואילו ביתה של דזירה היא שחורה-כחולה (לדברי תושבי העיירה), ומעוררת שאלות רבות בפני הצופים בכניסתן החוזרת אל העיירה.
במבנה נרטיבי לא ליניארי הסיפור של התאומות מתגלה אט אט.
התאומות היו עדות לאירוע דרמטי וטרגי שישנה את עולמן בעטיו הן מחליטות לברוח לניו אורלינס. הן מנסות את מזלן לבד ומחפשות את עצמן בעבודה קשה ולעיתים אף משפילה. אבל סטלה מוצאת כיוון חדש ונעלמת לדזירה, כדי לחיות את חייה בסתר כאישה לבנה. היא פוגשת גבר מצליח ועשיר, מתחתנת איתו, הופכת לאימה של קנדי, והם מתגוררים בשכונה אמידה למדי בלוס אנג'לס קליפורניה. היא שומרת על סודה שנים רבות בקנאות רבה כדי להשתלב בחייה החדשים. אבל סודות טבעם להיחשף.
גם דזירה מכירה גבר, מתחתנת איתו ועוברת לוושינגטון. לאחר לידת ביתה, ג'וד, היא נאלצת לעזוב את הנישואים הפוגעניים שלה ומתרחקת מהעיר הגדולה, כדי לחזור לעיירת הולדתה עם ביתה כהת העור בת השמונה. ג'וד מתבגרת בעיירה שלא מאירה לה פנים בלשון המעטה, ומתגלה כאצנית מוכשרת. כשמתאפשר לה היא עוברת ללוס אנג'לס באמצעות מילגת לימודים. שם, היא מתאהבת בריס ומתחילה לעבוד כדי לעזור לו לעבור ניתוח שינוי מין.
כשג'וד יוצאת לאחת ממשימותיה בחברת קייטרינג בבוורלי הילס היא רואה אישה שדומה מאוד לאימה. סטלה. מכאן הכל מתחיל להסתבך ואט אט הכל נפתח כמו בצל.
הרומן החצי הנעלם מציין את רצח מרתין לותר קינג ג'וניור וההשפעה של הרצח על הדמויות, וכן את ניסיון ההתנקשות במועמד לנשיאות, ג'ון פ. קנדי.
אבל הרומן מורכב הרבה יותר.
צבע, גזענות, מעבר והיברידיות
צבע, גזענות, מעבר והיברידיות הם נושאים מרכזיים ברומן החצי הנעלם, ומניעים את הדמויות ואת הנרטיב.
צבע (קולוריזם)
את המונח קולוריזם טבעה הסופרת הפמיניסטית והפעילה החברתית אליס ווקר. היא טענה שקולוריזם הוא יחס מפלה בין אנשים, המבוסס על שוני בצבע. העדפת עור בהיר הייתה נוהג נפוץ בקהילה השחורה במשך דורות, אבל ווקר נתן לה שם וסימן כרשע שיש לעצור.
בריט בנט חוקרת את נושא הצבע לעומק ברומן.
בעבר הרחוק עבד בשם אלפונס דקור הקים את העיירה הדימיונית מולארד (Mallard), והתכוון שהעיירה תהיה שייכת לבהירי עור בלבד. אחרי מלחמת האזרחים חלו בדרום חוקי ג'ים קרואו. בצפון הם לא היו קיימיים דה יורה, אבל היו קיימים דה פקטו. כלומר, לא היו חוקים שחוקקו אך למעשה היתה קיימת הפרדה בין הגזעים. זאת הסיבה שחלק מה'שחורים' נעו לכיוון הצפון, ובעיקר השתקעו בארלם. חלק מה'שחורים' היו נראים כ'לבנים' כיוון שבדרום היתה נפוצה התופעה של אינוס של אדונים 'לבנים' את עבדיהם הנשים. הם התכחשו לילדיהם שנולדו כתוצאה מאינוס זה, לכן ילדים אלו היו מעורבים – היו גם 'לבנים' וגם 'שחורים'. אך הם עדיין נקראו כהי עור מבחינה משפטית.
דזירה וסטלה נחשבות לבנות, צבע עורה של דזירה מתואר כ"צבע חול רך", והן מנסות להשתלב בחברה כל אחת בדרכה: דזירה מתחתנת עם גבר כהה עור ויולדת בת הדומה לו. ואילו אחותה סטלה מתחתנת עם גבר לבן, יולדת בת לבנה ושומרת על סודה בקנאות רבה.
סטלה הפכה לבנה ודזירה התחתנה הגבר האפל ביותר שהיא יכלה למצוא
נושא הצבע בולט גם ביחס אל ג'וד, ביתה של דזירה. כאמור לעיל, כששתיהן נכנסות לעיירה, אישה לבנה ובת כהת עור, הן מעוררות סקרנות בתושבים. ג'וד לא מתקבלת יפה בבית הספר וחבריה ללימודים לועגים לה. נער אחד (לבן) מתייחס אליה ומנצל אותה מינית, אבל בחושך. כי
בחושך אף־אחד לא כהה מדי
אימם של התאומות, אדל, מזהירה אותן בילדותן מגברים כהי עור, ומונעת את הקשר בין דזירה לנער ארלי. ארלי יופיע שוב בהמשך ושוב, כגבר לא רצוי. בנוגע לצבע יש רפרנסים רבים לספרים, דמויות מספרים וסופרות אפרו-אמריקאיות. כמו טאר בייבי שמוזכר אצל טוני מוריסון (טאר=זפת) או בלוסקין.
נושא הצבע מוזכר גם בספרה של נלה לרסן, חוצה את הקו (יוזכר בהמשך בהקשר של מעבר והיברידיות).
גזענות
היא שחתה בנהר, או, לפעמים, בחוף הים, שם המצילים הלבנים הורו להם להישאר בצד הצבעוני של הדגל האדום. המים התערבבו כמובן, ועברו מצד לצד, ואם השתנת בצד הצבעוני – כפי שדזירה איימה תמיד, בצחקוק, לעשות – השתן יגיע בסופו של דבר לצד הלבן
נושא הגזענות הוא נושא כבד משקל ברומן. הוא הרי מניע את התאומות לעזוב את העיירה, כשהן עדות לרצח אביהן על ידי גברים לבנים בביתן שלהן. הן עוזבות את הבית ומנסות את מזלן בניו אורלינס ובוושינגטון. אחת מחליטה להיות לבנה והשנייה רוצה להיות היא-עצמה.
אפילו כאן, במקום שבו אף אחד לא מתחתן עם שחורים־כהים, אתה עדיין נחשב לא־לבן, ולכן גברים לבנים יכולים להרוג אותך, רק מכיוון שסירבת למות
סטלה, הלבנה, מתחתנת עם גבר לבן, יולדת בת לבנה ועוברת לגור בבוורלי הילס לוס אנג'לס, מרכז הההגמוניה השלטת. שם, היא בעצמה נוהגת בגזענות כדי לשמר את הסוד שלה. דזירה, זו שמחליטה להיות היא-עצמה, יולדת בת כהת עור שכאמור, תסבול מגילויי גזענות.
במולארד אף אחת לא התחתנה עם גברים כהים
דזירה בעצמה סובלת מאלימות של בנזוגה כהה העור, סם. דזירה מנסה לתרץ את ההתעללות מצד בעלה ומייחסת אותה לתסכולים שלו מרצח מרטין לותר קינג ג'וניר, ולמהומות שפרצו באותה תקופה. בסוף, כאמור, היא מצילה את עצמה ואת ביתה, ג'וד.
הגזענות כלפי דזירה מתבטאת גם כשהשריף של העיירה מסרב לקבל אותה לעבודה למרות כישרונה המיוחד.
מעבר והיברידיות
תופעת ההארלם רנסנס (התעוררות תרבותית בשנות העשרים של המאה העשרים) הביאה לעולם התרבותי תת-קבוצה תרבותית שביצעה Passing. תופעת ה Passing, בעברית מתורגמת "מעבר", ומתייחסת בסוציולוגיה ליכולתו של אדם לקבל על עצמו זהות שאינה הזהות שאליו היה שייך מלכתחילה, להתקבל לקבוצה (אתנית) שאליה לא היה שייך מלכתחילה. מבחינה היסטורית ה"מעבר" מתייחס לערבוב של גזע, תוצר כלאיים. האקט של מעבר מקבוצה מסומנת ומדוכאת לקבוצה הגמונית שאינה מסומנת, קשור לקונטקסט ביחסי גזע שבארצות הברית, כש'שחורים' סיגלו לעצמם זהות 'לבנה' כדי לברוח מהדיכוי הגזעי.
על נושא המעבר וההיברידיות דנתי בהרחבה במאמר Passing ו Mitsein: מאבק בין שדות או היברידיות?, ובהקשר של ספרה (ולאחר מכן הסרט) של נלה לרסן, חוצה את הקו (גם ספרו של פיליפ רות' הכתם האנושי עוסק בנושא המעבר). הספר מתמקד בשנות העשרים של המאה הקודמת, ומציג את חייהם של השחורים בארצות הברית והניסיון שלהם לבצע מהלך סוציולוגי שנקרא Passing – מעבר, או חציית קו.
במובן מסויים, זהו סוג של היברידיות. הומי באבא טבע את התפיסה ההיברידית המתנגדת לראייה דיכוטומית של כובש מדכא מול נכבש מדוכא, וטען כי קיים מפגש ביניהם ומתקיימים ביניהם יחסי גומלין דיאלקטיים במרחב אחר – מרחב שלישי. הומי באבא, הציע שזהות אתנית אינה דיכוטומית בין כובש לנכבש. זהות אתנית היא היברידית (תוצר–כלאיים), אמביוולנטית ודינמית המתעצבת בצורות שונות, בין השאר גם דרך חיקוי של הקולוניאליסט עצמו. גישה זו היא גישה המאפיינת פוסטקולוניאליזם, שבוחנת את המפגש בין גזעים ותרבויות שונות. גישה זו תומכת בחציית גבולות תרבותיים, גזעיים, מעמדיים, עדתיים וכו'.
חצייה כזו מוזכרת רבות בספר ובנט דנה בו בהרחבה כשהשאלה המרכזית, כמו בחוצה את הקו, היא: האם ה Passing מצליח?
הגיוני יותר להתחזות ללבנה מאשר להתחתן עם כהה וללדת לו ילדה כחולה-שחורה
בראש ובראשונה החצייה של סטלה מתוארת בכמה ביטויים, כמו: "עברה צד", חצתה את הכביש, מתחזה
התחזרות היא כמו משחק – את מראה רק מה שאת רוצה
סטלה כבת תערובת מתנהגת כאישה 'לבנה'. כאמור, היא עוברת למעוז ההגמוניה הלבנה, בוורלי הילס בלוס אנג'לס. פרקטיקת ה acting white בסוציולוגיה מתייחסת לטשטוש הפער בין 'שחורים' ל'לבנים' ולאינטגרציה אתנית בין שתי הקבוצות. ה acting white מתבטא בחיקוי של ההביטוס של הקבוצה האתנית השלטת מעבר ל'לבן' מוביל לתחושה של בושה מכיוון שהאדם מסתיר את השורשים האתניים שלו על ידי חיקוי של קבוצה אחרת
קיימת טענה ש Acting white, מעבר, הוא כישלון ידוע מראש כיוון שלמעשה הוא מנציח את ההיררכיה האתנית, משמר את הסדר החברתי, משמר את הדומיננטיות של הויכוח האוריינטלי שמבחין בין עמדות חברתיות ראויות ולא ראויות.
בניגוד למותה של קלייר בחוצה את הקו שמבטא את המוות החברתי ובכך את הכישלון של המעבר, סטלה בחצי הנעלם ממשיכה את חייה, היא מספרת את סיפורה האמיתי לביתה, קנדי, אך ממשיכה לשקר לבעלה. אך האם זוהי הצלחה של המעבר?
שנית, החצייה מתבטאת גם באמצעות דמות של ריס, בן זוגה של ג'וד – גם ריס חוצה את הקו. כשריס בורח מביתו הוא בחורה, בזמן הבריחה הוא משיל את בגדיו, לובש ג'ינס בוקרים וחולצת משבצות, משטח את החזה בעזרת תחבושות וגוזז את תלתליו הארוכים. בהמשך הוא יעבור ניתוחים שונים לשינוי מין וג'וד תתמוך בו.
שלישית, גם קנדי חוצה קווים וגבולות פיזיים ומנטליים
בכל פעם היא הפכה למישהי אחת בכל פעם שחצתה גבול כלשהו והמציאה את חייה מחדש ללא הרף
ורביעית, מולארד כעיירה גם היא משנה את שמה ואת טבעה. גם כעיר דימיונית יש לה תפקיד משמעותי. היא משמשת מרחב שלישי לימינאלי. היא הרי מאוכלסת על ידי אפרו-אמריקאים אבל בהירי עור
שלעולם לא יהיו לבנים אבל סרבו שיתייחסו אליהם כמו כושים
נשים ונשיות, אימהות ובנות
נשים ונשיות
הרומן החצי הנעלם הוא ספר נשי. הוא ספר של אישה סופרת על נשים, אמנם דימיוניות אך נשים מייצגות. הן מייצגות את הקולוריזם, את תופעת המעבר וההיברידיות ושואלת האם הם באמת תופסים? האם באמת קיים שדה היברידי מבלי דעות קדומות נוספות? והם זה באמת מצליח?
זהו רומן שמרפרר לנשים סופרות אחרות: נלה לרסן, טוני מוריסון, אליס ווקר, זיידי סמית
אימהות ובנות
זהו רומן על אימהות ובנות והקשרים המורכבים ביניהן. המאבקים והתסכולים של סטלה ודזירה מהדהדים בצורה אלגנטית ויצירתית באתגרים העתידיים שייתקלו בהן בנותיהן. אחת "כחולה-שחורה" כהה, אחת בלונדינית, אחת חכמה ומבוססת, השנייה מפונקת ואבודה.
תאומות
תאומים הוא נושא למחקר בספרות החל מהלילה השנים עשר של שייקספיר. הם משמשים צמד למחקר של זהות שגויה, צורות כפולות או האני המפולג. מלבד הפיצול הגזעי, המעברי, בריט בנט מנסה לעמוד גם על נושא הנטישה דרך הכאב של תאומה המאבדת את החצי השני שלה
התאומות מאופיינות בצורה משכנעת כניגודים קוטביים. סטלה ספרנית, תלויה במידה מסוימת בתאומה שלה. דזירה יותר עצובה ונמרצת. כשהן בורחות, האחדות שלהם מעורפלת. עד מהרה סטלה נוטשת את דזירה, נעלמת לתוך חיים שבהם היא בונה זהות חדשה ו"עוברת" כלבנה.
נושא התאומות מאפשר לבנט להתמודד עם נושאים של השלחות בלתי צפויות של החלטות משנות חיים, בין דין וחשבון עצמי בין מה שאבד למה הרווח, מה נעלם ומה נשאר. כיצד שני אנשים יכולים להיות כל כך דומים אבל כל כך שונה,
ואולי זהו רומן על תאומות, ואולי על אישה אחת בעלת שני ראשים, מפוצלת, כמו האישה האפרו-אמריקאית.
סיכום
הרומן החצי הנעלם הוא רומן היסטורי, סאגה משפחתית רב דורית המתמודד עם נושאים מורכבים, כמו: שקר והתחזות, צבע, גזעיות וגזענות, מעבר והיברידיות, אימהות ובנות, ונושא התאומות.
