אחרי יומיים במנצ'סטר שהיתה טובה אליי מאוד (כאן), אני נוסעת ברכבת צפונה אל לידס (Leeds), העיר שבה מתקיים הכנס (שלשמו נתכנסנו). לידס שוכנת בחבל יורקשייר והיא נקראה בהתחלה לאודיס (Leodis), כנראה חלק מהממלכה הקלטית. גם לידס היתה והינה מרכז סחר ותעשייה גדול, באנגליה ולעולם כולו.
נסיעה ברכבת במשך שעה ורבע בערך תוביל אותך לעיר השלישית בגודלה באנגליה (הידעת?!), אחרי לונדון ובירמינגהם. כשאתה מגיע לתחנת הרכבת ורואה את גודלה אתה מבין שאכן הגעת לעיר השלישית בגודלה באנגליה. גם כאן, הכל ברור ופשוט.
הפניתי את ראשי לצד השני והצבעים היממו אותי
הליכה רגלית של 8 דקות אמורה להוביל אותי ישירות למלון שתיאמתי מראש. אבל הצבעים שקיבלו את פניי, גרמו לי לעצור יותר מפעם אחת ולצלם את היופי הורדרד, כתמתם שהעיר קיבלה בשקיעה. מפעים!
מיהרתי לבית המלון לעשות צ'ק אין, כדי לזרוק את המזוודה בחדר ולרוץ להמשיך ולצלם את הטבע היפהפה הזה. זכרתי שלידס שוכנת ליד נהר האייר (Aire) ושזה לא רחוק מבית המלון שבו לנתי, עוד שנייה מחשיך, וממש לא רציתי לפספס את היופי המרגש הזה!
וכך נגלה הנהר לפניי:
אז ישבתי על ספסל, קפאתי למוות, אבל לא יכולתי להתנתק מהנוף הזה. מצד אחד אתה מרגיש במאה ה 18, אבל מצד שני המודרניזציה מגיחה. וזה מה שיפה באיזור הזה – אתה נמצא באנגליה במאה העשרים ואחת אבל יכול להיות בכל מאה אחרת אחורה בזמן.
כשהחשיך, עליתי בחזרה לבית המלון וגיליתי מסעדה איטלקית, ראיתי שמגישים ריזוטו – ואני מתה על ריזוטו – אז נכנסתי (מצטערת, איני זוכרת את שמה.. אבל היא ממש מקבילה לבית המלון)
ברגע שהתיישבתי והתקלפתי מכל השכבות שכיסו אותי הרגשתי לרגע באיטליה. אי איטלקי קטן בלב לידס: ציורים וצילומים אותנטיים, מוזיקה אותנטית (בפטיפון!), מלצרים איטלקיים, בעלים איטלקיים ואוכל איטלקי אמיתי! תענוג!
מכיוון שכבר החשיך והייתי עייפה מהנסיעה, חזרתי לבית המלון כדי לתכנן את יום המחר..
למחרת בבוקר לפני היציאה לשיטוט, עברתי שוב להגיד שלום לנהר
ושוב יצאתי לשיטוט מעגלי. הנקודה הראשונה שנגלתה לפניי היתה הכנסייה האנגליקנית, Leeds Minster
הנקודה השנייה היתה בית מונרו, Munro House, שאת מקורותיו גיליתי רק שהגעתי לבית המלון לחפש מה בדיוק מצאתי
בית מונרו, במקור Union House, שימש בשנות השלושים את The United Yeast Co. Ltd – סוחרי שמרים. במהלך שנות השישים קומת הקרקע נכבשה על ידי סוחרי אופנועי וולטר ורגס, ובאותה תקופה שימש חלק גדול של שאר הבניין את ענף החייטות. במהלך שנות ה -90 וה -2000 הבניין הכיל את משרדי Ad Trader, Ad Trader (יורקשייר) ומכוניות סוחר רכב של יורקשייר. זה היה גם המיקום של מספר עסקים קטנים. האזור המקיף את בית מונרו ידוע כיום כמרכז התרבות המודרני של לידס. בית מונרו משמש כעת כמרכז לאומנויות לידס (הקולג' למוסיקה, תיאטרון הבלט, מרכז יורקשייר לריקוד נמצאים כולם בסביבתו).
משם רציתי להספיק את גלריית טטליי (Tetley), אז במובן מסויים חזרתי חזרה (הכניסה חינם. תרומה למי שרוצה)
עכשיו אפשר לחזור למרכזי הקניות ולשוטט במרכזים הכי יפים שראיתי עד כה בעולם כולו: לידס קירקגייט, לידס מרקט, ויקטוריה מרקט, לייט, דה ארקיידס, מריון סנטר, טריניטי לידס, דה הדראו:
בדרך פגשתי את הבלו רינס – אפנת וינטג'
המשכתי הלאה ובצומת דרכים ראיתי בנייין עגול, והסתקרנתי. אז הבנתי שאני נמצאת במרכז סחר עולמי, שקיים כבר 153 שנה, ה – Corn Exchange
מאחורי מרכזי הקניות סנט ג'ון סנטר נמצאת כנסיית St. John's
ולא רחוק משם, ליד בית העירייה נמצא Henry Moore Institute
וגם גלריית לידס והספריה המרכזית
טיילתי עוד במרכזי הקניות, התפעלתי, השתוממתי, קניתי וחזרתי לחדר להתכונן לקראת ההרצאה מחר…
כשחזרתי לחדר הנוף המדהים והצבעוני שוב קיבל את פניי בססגוניות עוצמתית
למחרת בבוקר התעוררתי להכנות אחרונות לקראת ההרצאה. התרגשתי מאוד. פעם ראשונה שלי באנגלית. הכנס היה במלון קווין, 5 דק הליכה מהמלון שלי:
על ההרצאה אכתוב בנפרד – Spatial Mobility as Intertextual Mestizaian Expression in Shafak's Honor
עד כאן החלק השני לשיטוטיי במנצ'סטר-לידס-ליברפול(-לידס)
חלק ראשון: מנצ'סטר
החלק השלישי: ליברפול
לגלריית התמונות המלאות: לידס
תהנו המון!