לספרו של וילם פרדריק הרמנס, לא לישון לעולם, התוודע הקורא הישראלי ב 2011. מאוד אהבתי את הספר ונפעמתי מהמורכבות שבו. ולכן, שמחתי מאוד בתרגום לספרו חדר החושך של דמוקלס. בשני הספרים עוסק הרמנס בבעיית הזהות, הפעם תוך עיסוק במלחמת העולם השנייה. יש טוענים שהוא אחד מספרי מלחמת העולם השנייה הטובים ביותר, ואף ג'ון לה קארה הושפע ממנו בספרו המרגל שחזר מן הכפור.
את שני הספרים תרגם בתבונה ורגישות רן הכהן.
וילם פרדריק הרמנס, חדר החושך של דמוקלס, הוצאת עם עובד, 2022 (1958)
אני נולד מחדש
הנרי אוסוודט היה בן שתים עשרה כשאימו רצחה את אביו בהתקף של טרוף הדעת. לא ברור, לא לקורא ולא להנרי, מה בדיוק הסיבה ואיך זה קרה. האם מתאשפזת ואילו הנרי נשלח לגור עם דודו בארט, דודה פיי וביתם ריה, המבוגרת ממנו בשבע שנים, באמסטרדם. בלילה הראשון הנרי נכנס למיטתה של ריה ושם נשאר.
הנרי נמוך קומה, לא יפה באופן מיוחד, ולא חייב להתגלח גם בבגרותו. דודתו אומרת שהוא לא נורמלי, כיוון שהוא נולד לפני הזמן. הוא מחליט שהוא מתחיל ללמוד ג'ודו כדי להתחזק.
כשהוא מסיים את לימודי התיכון, דודו ודודתו מקווים שימשיך ללמוד באוניברסיטה, אבל הוא מחליט שלא. אימו משתחררת ולאימת דודיו הוא מחליט להתחתן עם ריה ולפתוח מחדש את חנות הטבק של הוריו ולדאוג לאימו. שבוע לאחר שהוא מתחתן הנאצים פולשים לפולין, והנרי מצטרף למשמר הלאומי, כיוון שלא הותר לו להתגייס לצבא.
כך הוא מרגיש שהוא נולד מחדש – "אני נולד מחדש". אבל, הוא תוהה,
האם להיות אני זה משהו שאפשר לשמוח בו?
דורבק
יום אחד נכנס לחנות הטבק של הנרי אדם בשם דורבק. הוא מגיע לפתח תמונות, אולם למעשה הוא שולח אותן לא ברור לאן. דורבק והנרי מבחינים שהם דומים אחד לשני ודורבק גורר את הנרי לעולם הרזיזטנס. הוא מופיע ונעלם חליפות בעולמו של הנרי אפילו כשמדובר בטווחים ארוכים.
מכאן ואילך הנרי הורג משתפי פעולה ובוגדים, נתפס על ידי הגרמנים, מעונה אך מצליח לברוח, רק כדי להוביל את הגרמנים אל חבריו. הוא נלכד מחדש, ומבלה תשעה חודשים בכלא, אך שוב בורח. הפעם לאיזורים המשוחררים. הוא שוב נלכד הפעם על ידי ההולנדים.
כשהנאצים נוחלים תבוסה דורבק נעלם לגמרי, אך הנרי זקוק לו על מנת להוכיח את חפותו.
זהות
דורבק והנרי כל כך דומים, אולי זהים, שלא ברור בכלל אם דורבק קיים. ובכלל, הרמנס מתעתע כל כך בקורא שלא ברור כבר מי הוא מי?
מלבד זאת, נדמה שהנרי, בחיים האמיתיים או המעשיים קצת פחות הולך על דרך ההתנגדות: קל יותר לפתוח מחדש את חנות הטבק מאשר ללכת ללמוד באוניברסיטה; קל יותר להתחתן עם ריה – דמות שקרובה, לא יפה במיוחד, אך מעוניינת בו לעומת נשים אחרות – מאשר להתאמץ למצוא אישה מתאימה יותר; ובטח שקל יותר לעשות מה שדורבק אומר לו לעשות מאשר לבדוק לעומק, לחקור או לסרב.
אז אולי הנרי גיבור הספר, אולי גיבור-על כיוון שהוא משתף פעולה עם תנועת ההתנגדות, אבל נראה שהוא גיבור כברירת מחדל.
מיהו גיבור?
הנרי הוא ספק-גיבור. אבל לא ברור מי הוא גיבור ברומן חדר החושך של דמוקלס:
לגבי שאר חברי ההתנגדות לא ברור מה הן הפעולות ההרואיות והאמיצות שהן מבצעות, לא ברור אם הן גיבורות, כי הרמנס לא מפרט.
גם הגרמנים הנאצים הם לא הנאצים המוכרים לנו מסיפורי זוועות מלחמת העולם השנייה או שואה אחרים. הם מכים את הנרי, אך אינו מעונה ברשעות. כלומר, פעולותיהם אינה ממש מפוקפקת.
כלומר, לא ברור מול איזה גיבור הקורא אמור להרגיש זהות, חמלה, אהדה או אפילו הערצה. אין ברומן סיפורי אומץ מרהיבים והדמות הראשית – הנרי – רחוקה מלהיות מושלמת.
גם הקורא, כמו הנרי, מבולבל ולא מבין מה קורה ומה נכון ומה לא נכון. האם הנרי הוא גיבור, או נבל? האם הנרי נמצא בצד הנכון או הלא נכון של המלחמה? האם הנרי פועל באופן מוסרי? האם דורבק קיים באמת או שהוא פרי דימיונו של הנרי? האם אי השפיות של אימו עברה גם אליו, אל הנרי? ולמי, בכלל, אפשר לתת אמון?
ואולי בכלל זו החוויה ההולנדית במלחמת העולם השנייה – הקושי של היחיד להתמודד או לתרום.
חדר החושך של דמוקלס
דמוקלס
דמוקלס היה אחד מאנשי חצר המלוכה של דיוניסיוס השני מלך סירקוזה. בניסיון להחמיא לדיוניסיוס ולהתחנף אליו, ציין דמוקלס כי כאדם בעל עושר וכוח עצומים אשר חי את חייו במותרות ופאר, דיוניסיוס ודאי מרגיש בר-מזל ומאושר מאוד. בתגובה, הציע דיוניסיוס לדמוקלס להתחלף בתפקידים ליום אחד, ודמוקלס הסכים מיד.
באותו ערב נערכה סעודה, ודמוקלס נהנה מהיחס המלכותי לו זכה המלך: הוא הושב על כיסא מפואר, והוגשו לו מאכלים ומשקאות על ידי נערים יפים. בעיצומו של האירוע, הוא הבחין לפתע כי מעל ראשו תלויה חרב על שערת סוס יחידה. טעמם של המאכלים סר בעיניו, וכל היופי והעושר שסביבו לא עניינו אותו עוד. לבסוף, התחנן דמוקלס בפני דיוניסיוס שיתחלפו בחזרה, מכיוון שהוא איננו מעוניין עוד להיות עשיר (ויקיפדיה)
פולחן הגיבור
פולחן הגיבור של הנרי לדורבק דומה להערצתו של דמוקלס לדיוניסיוס, וכמו דמוקלס גם מעליו מרחפת חרב.
את חדר החושך של דמוקלס קשה לאהוב בגלל כל השאלות הנשאלות לעיל. אבל יש בו משהו מרשים, הוא כתוב נהדר, ספק-מותחן, ספק-מסתורין, ציני ולעיתים אף קפקאי. הרמנס כותב באופן מטעה: לא תמיד העלילה מהודקת והאירועים לא תמיד צרופים ומצטרפים – אלו נותנים תחושה שהדברים ספק קורים, אולי הנרי לא תמיד מספר את האמת, אולי דורבק לא באמת קיים.
