חשוב לי לציין שספרה החדש של זיידי סמית, הוא למיטיבי קריאה. הוא איטי, מרהיב בסגנונו ובאוצר המילים שלו, בקומפוזיציה ובמקצב, אך התמורה ניכרת בסופו. זהו הרומן ה-5 של הסופרת הצעירה (1975) שהתפרסמה כבר בגיל 21 עם פרסום ספרה שיניים לבנות.
את הספר סווינג טיים צלחתי בשפת המקור כך שאין לי מידע על התרגום בעברית, שיצא בסדרת ספרות המופת של מודן.
סווינג
סווינג הוא תת-סגנון בתוך הג'אז שהתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-20 ומאופיין בקצביות שיש לה ביטוי חיצוני בתנועה בולטת לעין, או קלילות והתאמה לריקוד. שמו ניתן לו מהתכונה של קטע ג'אז או של ביצועו, הגורמת לו להישמע קליל, במקצב מיטלטל קלות ומעט קופצני (מתוך וויקיפדיה). בג'אז המודרני משתמשים לרוב במקצב סווינג, וקיים גם ריקוד במקצב הסווינג. סווינג טיים הוא גם סרט מ 1936 באותו השם: Swing Time, קומדיה רומנטית שמככבים בו פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס.
ההקדמה הזו חשובה הן להבנת הכותרת של הספר והן להבנת הצורה והתימה של הספר.
סווינג טיים
הספר בנוי כמו מקצב סווינג, ג'אז. הוא נע קדימה ואחורה בזמנים, לא בסדר כלשהוא, כרונולוגי, הוא נע לפי זיכרונותיה של המספרת, שאיננו יודעים את שמה. אחת הדמויות מציינת שאת מקצב הג'אז המציאו לעצמם השחורים כדי להיכנס לעולם המוזיקה של הלבנים (תרגום חופשי שלי). הספר כתוב בגוף ראשון של אותה מספרת ומתחיל בהווה: 25 באוקטובר לשנת 2008, השעה 12:36:23, המיקום: דירה בלונדון, ומתחיל במשפט מסקרן:
It was my first day in my humiliation
הדמות צופה במשחק קריקט שלא מעניין אותה, יותר נכון – בוהה, היא יוצאת מהדירה בהיחבא ונכנסת לצפות בסרט Swing Time, סרט שאהבה כל כך לצפות בילדותה. היא מדליקה את הסלולרי שלה ומגלה שבמקום מאות הודעות שצפתה להן היא מקבלת בקושי חמישים הודעות, אבל איימי לא תשלח שוב הודעות לעולם. היא מקבלת גם מיילים לא נעימים כמו: זונה, עכשיו כולם יודעים מי את באמת. פתיחת הספר אכן מעוררת סקרנות, מתח, תהייה.. אבל ייקח זמן, המון זמן עד שיתגלו הפרטים שצצים אט אט בסבלנות אין קץ של כתיבה מנוסה.
תעתועי זיכרון
פרק הפתיחה הוא הקדמה מעין מרמזת לבאות, כיוון שעיקר הספר נע, כאמור, בין תעתועי הזיכרון של המספרת, החל מילדותה, ב 1982. אני מודה שתחילת הספר הזכירה לי מיד את סדרת הרומנים האוטוביוגרפיים של אלנה פרנטה החברה הגאונה. שתי ילדות שגדלות באזור מסוים בלונדון, בצד הלא נכון של העיר, שכנות שלא הכירה אחת את השנייה, גדלות להורים מעורבים – שחורים ולבנים וצבען הוא "מוקה". האחת, המספרת, חכמה ובעלת ידע נרחב, בת לאם פמיניסטית. השנייה, טרייסי, בעלת ביטחון והרס עצמי. וכמו בספריה של פרנטה, גם כאן, האחת – חלומה לצאת מהשכונה, והיא אכן מצליחה להיות אסיסטנטית של זמרת פופ והיא מצטרפת אליה למסעות בעולם ולפעילויות פילנתרופיות, השנייה – דמות קצת מיוסרת, בעלת מודעות מינית גבוהה, מרדנית אך מוכשרת להפליא.
שתיהן נפגשות בחוג לריקוד במועדון המקומי והופכות לחברות קרובות למרות התנגדות אימותיהן. מילדותן הן "מתמכרות" לצפייה בסרט "סווינג טיים". מכאן, המספרת (ששמה לא נחשף) מספרת לנו בזיגזג את זיכרונותיה במהלך רבע מאה מגיל שבע ועד הסקנדל שמרמזת פתיחת הספר בהווה, 2008. כאמור, היא הופכת להיות עוזרת של כוכבת פופ במשך תשע שנים, מקדישה לה את חייה, אך שוכחת את חייה שלה: אין לה חיים משל עצמה, לא חברות, לא קשרים רומנטיים ולא שאיפות. היא מבינה את זה והיא אומרת על עצמה שתמיד חיה לאורם של אחרים, שמעולם לא היה לה "אור" משל עצמה, חוויתי את עצמי כסוג של צל. הסקנדל שהיא עצמה יוצרת מחזיר לעצמה את הפוקוס, אבל היא כל כך מרוכזת בעצמה שהיא לא שמה לב שאימה, שסובלת מהתקדמות של מחלת הסרטן מועברת להוספיס. שכן שהיא בקושי מכירה מיידע אותה..
סיכום
זהו ספר מרהיב, שלמרות איטיותו הוא סוחף בשל הכתיבה המהפנטת של זיידי סמית'. הוא עוסק ביחסי חברות, אימהות בנות, בנות ואבות, זיכרונות ותעתועי זיכרון, פמיניזם, גזענות, חברה מעמד ושינויים אישיים ובין אישיים, תוך שימוש במקצב הסווינג בצורת הכתיבה ובנושא הספר.
אולי אפילו יש בו שמץ ביקורת כלפי החיים המודרניים והקוסמופוליטיים שלא באמת מאפשרים שקט ושלווה ולכן זיידי סמית' מחזירה את הדמויות שלה אל השורשים שלהן. וכמו שמו של הספר הספר נע במקצב קפיצי, נתון לשינויים, אך הם תמיד למעלה: המספרת שיוצאת מהמקום הצר שבו היא חיה לעולם שבו היא עוזרת לזמרת פופ מגה-סטארית שבעצמה הגיעה ממקום קטן ושכוח מאוסטרליה, טרייסי שיוצאת גם היא ממקומה הצר לעולם והופכת להיות רקדנית ידועה, אימה של המספרת שהופכת מאישה שחורה פשוטה לאקדמאית פמיניסטית, ועוד. אך בעיקר, זהו ספר על מגדר: נשים, נשים שחורות וגברים נטושים (על ידי נשותיהם).
ספר מופלא על מסעה של הגיבורה הראשית מהמקום העלוב שבו היא חיה אל העולם הזוהר ובחזרה לאותו מקום.
אם תהיה אפשרות אשמח להאזין לפס הקול הנפלא שסמית' משלבת בספר!
