טג'ו קול / עיר פתוחה Teju Cole / Open City
ספרות עיון

טג'ו קול / עיר פתוחה Teju Cole / Open City

Pual de man says about insight and blindness is theory has to do with an insight that can actually obscure other things, that can be blindness. And the reverse, also, how what seems blind can open up possibilities. (עמ' 127)

טג'ו קול הוא סופר ממוצא ניגרי-אמריקאי, הוא נולד בארצות הברית בשנת 1975 להורים ממוצא ניגרי, גדל בניגריה וחזר לארצות הברית כשהיה בן שבע עשרה. כרגע מתגורר בברוקלין, ניו יורק. למד היסטוריה, וזהו ספרו הראשון. הספר לא תורגם (עדיין) לעברית, ויצא לאור בהוצאת ראנדום האוס המכובדת. ב-2011. טג'ו קול מפרסם הרבה גם בכתבי עת מפורסמים כגון: ניו יורק טיימס, הניו יורקר, טין האוס ועוד.

עיר פתוחה היה מועמד ואף זכה בפרסים יוקרתים, למשל: זוכה קרן המינגווי לספר ראשון (2012). באתר הרשמי שלו טג'ו קול מציג את עצמו, מלבד היותו סופר, גם כהיסטוריון של האמנות וכצלם. לסופר היה גם ספר ביכורים מוקדם (נובלה) שפורסם בניגריה תחת השם כל יום הוא בשביל הגנב. כרגע טג'ו קול עובד על ספרו השלישי שיעסוק בלאגוס ולא יהיה בדיוני.

עיר פתוחה

המספר, כמעט כמו קול,  הוא חצי ניגרי חצי גרמני, מסתובב סביב ניו יורק ופוגש קשת רחבה של אנשים, חלקם מהגרים, הוא בסביבות גיל ה-30, בשנתו האחרונה ללימודי פסיכיאטריה.

הסיפור מתחלק לשני חלקים, המעידים על שני מימדיו של הסיפור: מצד אחד זהו ספר על ריאליזם, יחסים ואירועים היסטוריים והמוטו שלו:

Death is a perfection of the eye

ומצד שני ספר שמשקף בחינה עצמית והמוטו שלו:

I have research myself

הספר מתחיל בו' החיבור and so when i…, משמע הוא מתחיל וממשיך מאיזושהי נקודה לא ידועה בעבר ואנחנו הקוראים מצטרפים למשך שנה אחת בחייו של המספר, שמספר לנו שהתחיל במין מסע כזה לתוך מנהטן, לתוך קרביה, מין שוטטות כזאת שמאפשרת לקורא להנות ממדריך טיולים שגר בה ומכיר אותה היטב, עיר שהיא multiracial שנפתחת לקורא באמצעותו של המספר. מדריך הטיולים הזה הוא ג'וליוס, נולד בניגריה לאם בלגית וזהותו חצויה ממש כמו רוב תושבי העיר, העיר האוניברסאלית. הוא מתחיל בסיפור חיצוני על העיר על כל רעשיה, בנייניה ואנשיה, מסות של אנשים שנוהרים לכל מקום. אט-אט הסיפור נפתח ומורכבות העיר איתו.

אין בסיפור עלילה מובהקת, יש מספר שמסתובב בעיר ומספר את סיפורה לקורא, דרך עיניו וחוויותיו של גבר, רופא, מהגר ניגרי-אמריקאי, ספר שיש בו עומק מחשבתי, כי גם אם המדריך שלנו פותח בפנינו את העיר, זהו אינו טיול תיירותי שטחי, זוהי היכרות מעמיקה של אופן החיים בעיר האוניברסאלית. זהות, חברות, זיכרון ומסע אישי אל העבר. זהו ספר אווירה פילוסופי שמימדיו מתבהרים אט-אט באמצעות פגישותיו וחוויותיו של ג'וליוס עם אנשי עירו.

It's a difficult thing to live in a country that has erased your past (עמ' 27)

בריסל זאת העיר שבה נולדה אימו של גו'ליוס והוא חושב שלנסוע לשם יהיה זה מעין מסע שורשים. למעשה, ג'וליוס לא נפגש עם עברו, אך נפתח לרובד פילוסופי חשוב.

בבריסל הוא נכנס לקופי-שופ ופוגש את פארוק, בחור ממוצא מרוקאי, שגורם לג'וליוס להסתקרן כיוון שהבחור המאוד צעיר הזה קורא את טאהר בן ג'אלון ואת מארקס, מעמיק בפילוסופיה ואומר:

Turks, Arabs, Russians: all has been part of visual vocabulary of the time. But the stranger had remained strange, and had become a foil for new discontents (עמ' 106)

גם אותי הבחור הזה מסקרן ולו בגלל עיסוקו בנושא היהודי-ישראלי-ציוני כשהוא מסביר לג'וליוס:

They say that Israel is democratic, but it's actually a religious state… Europe is not free. The rhetoric claims freedom, but only the rhetoric. If you say anything about Israel, you have your mouth plugged with six million… The Jews use it to silence the world… All death is suffering… That is history: suffering… Germany should be responsible for Israel. If anyone should bear the burden, it should them, not the Palestinians. What I am against is Zionism, and the religious claim they make on a land where someone else is already living.(עמ' 118-124)

ג'וליוס ירצה לענות לו אך יחשוש

We were particularly wary os strong criticism of Israel because it could become anti-semitic(עמ' 124)

הוא עצמו מפחד מאנטי-שמיות כמו שהוא מפחד מגזענות.

כאמור, ג'וליוס הוא גם פסיכיאטר ואת עבודתו ומטרותיו הוא מסביר כ:

The practice of psychiatry is partly about seeing the world as a collection of tribes (עמ' 204)

האנשים בעולם מחולקים לשבטים באופן שהמוח שלהם ממפה את המציאות. תפקידו של הפסיכיאטר לרפא את אלו שחולים נפשית, ואם לא לרפא אותם אז לפחות להתמודד. אך לא בטוח שהוא עצמו יכול להתמודד עם משהו שקשור לעברו.

הוא חוזר למנהטן שם נפגש עם מוג'י, בחורה שהכיר בניגריה ושכח או אולי העדיף לשכוח, היא מכירה לו את חוג מכריה ומזכירה לו מקרה מהעבר. כמעט והנחתי את הספר בנקודה זאת, אולם המשכתי כדי לבדוק את יכולת ההתמודדות שלו-עצמו מול המקרה הזה והתאכזבתי. מאוד התאכזבתי. כפסיכיאטר, נדהמתי לגלות שהוא עצמו מדחיק, לא מגיב ולא מתנצל. וכן, כמו המוטו שמצוטט לעיל גם בן אדם לא יכול לחיות בתוך עצמו אם מחק את עברו….

לא בכדי ג'וליוס מצטט את פול דה מאן. פול דה מאן הוא מבקר ופרופסור לספרות שכתב את "ההתנגדות לתיאוריה". בחיבור זה בדק דה מאן את הנחות היסוד של הספרות, וטען כי ההתנגדות לתיאוריה היא מהותה של התיאוריה והיא ההתנגדות לקריאה עצמה.

פול דה מאן נזכר דווקא בנקודה זאת של פגישותיו של ג'וליוס עם פארוק, פארוק ודה מאן למדו באותה האוניברסיטה בבריסל, פארוק רצה ללמוד תיאוריה ביקורתית וזה היה חלומו: להיות אדוארד סעיד הבא! אך הוא נדחה…

כאשר דה מאן פרסם את מאמריו בעיתון בלגי נחשפו דעותיו האנטישמיות.

למעשה, גם הקריאה בספרו של קול אינה קריאה רגילה כי זה אינו סיפור עלילתי רגיל, זוהי אמנם נובלה אולם היא מאגדת בחובה תיאוריות פילוסופיות נרחבות. מסעותיו של ג'וליוס ברחובות מנהטן כאינדיבידואליסט וגילוייו מאירים את עינינו המטיילים עימו וצופים כמו בסרט נע, חווים את חוויותיו מסיקים את מסקנותיו וחושבים את מחשבותיו. זהו סיפור מסע מצולם במילים של מהגר ניגרי בודד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכן, יש בזה טעם לפגם.

אם אנו בעידן אידיאליסטי שבו אינדיבידואליסטים שואפים לליברליזם ולחופש הפרט, הרי שלא נותר לנו אלא להיות בודדים, ומי יכולה יותר מארה"ב, ארץ החופש הבלתי מוגבלת, ארץ הליברליזם, להמחיש זאת?

עיר פתוחה / טג'ו קול
Facebook Comments Box

אודותMeirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *