נניח שהייתה לנו אפשרות לבחור להעלים מישהו או משהו מחיינו, האם היינו עושים זאת? במה היינו בוחרים/ות?
ומה אם נתחרט? נתגעגע?
שירה היא אישה נשואה לארנון ויש לה תאומות, היא עובדת במשרה תובענית ויש לה, כמו לכולנו, הרגלים קבועים בבוקר. שירותים-מקלחת-קפה-בנות-לאסוף את הדואר מהאסקופה ולנסוע במישור החוף לעבודה. הכל מתחיל כרגיל. שירה נוהגת בדרך לעבודה, לחוצה כי היא מאחרת לפגישה, אבל אז משהו משתבש. בהתחלה שירה לא מבינה מה השתבש וכשהיא מבינה היא עוברת תאונה.
שירה מבינה שהעיר נתניה נעלמה לה משדה הראייה. פשוטו כמשמעו. אט אט עולות תמונות מחייה כסטודנטית, על ניסוי שבוצע והפחד אוחז בה.
הם היו שלושה: אמיר, מיכה ושירה. הייתה גם נעמה אבל נעמה לא תמיד רצתה להצטרף. הם הלכו ללמוד למבחן בפסיכולוגיה אבל אז אמיר, סטודנט גאון אמיץ וקצת משוגע, הציע הצעה מסקרנת. הוא רוצה לערוך ניסוי ומבקש את עזרת חבריו. בניסוי הוא מבקש להעלים מחייהם של מיכה ושירה מישהו או משהו. אין דרך חרטה ואין דרך חזרה. הוא לא מבטיח שהבחירה תיעלם מיידית, אבל זה יקרה בשלב כלשהו בחייהם.
הבחירה הזו תשפיע על חייהם של השלושה, ובעיקר על שירה, שמנסה להבין ולהשלים עם טעויות שעשתה ולגלות מי היא באמת.
זהו רעיון מקסים לכתיבת ספר מסקרן, ישראלי מאוד, שעוסק בבחירה, על משובה סטודנטיאלית, געגוע, זיכרון ופנומנולוגיה. טלי כהן-צדק לקחה רעיון פילוסופי, במודע או שלא במודע, ויצרה עלילה קצבית ומרתקת. אט-אט מתקלפים הזיכרונות והתמונות מן העבר מתבהרות והן לא תמיד נעימות.
זהו ספק ספר מתח, ספק מסתורין, ספק פנטסטי, ספק פילוסופי. והוא הכל.
פנומנולוגיה
פנומנולוגיה הוא זרם פילוסופי שחוקר את התהליך שבין הניסיון להכרה, במילים נוספות: חקר תהליך הגעת התופעה להכרה. דוגמה: אדם (סובייקט) רואה (תהליך) סוס (אובייקט). אדמונד הוסרל בחן את הפנומנולוגיה הפסיכולוגית כתיאור מבני תודעה שונים כמו זיכרון, תחושה, דמיון, יצירה אמנותית, הערכה אסתטית, הערכה מוסרית ואמוציות.
מוריס מרלו-פונטי הושפע מאוד מהוסרל והפנומנולוגיה האקזיסטנציאליסטית שלו, שבה לאדם יש חלק פעיל מאוד בתהליך תפיסת העולם. תהליך התפיסה של מרלו-פונטי הוא מאוד פעיל, חווייתי ואפילו מקשר בין גוף-נפש. מרלו-פונטי ניסח את היחס שבין התפיסה האנושית לבין ההכרה.
העין שימשה לו כמטפורה לבדיקת יחס זה. העין היא המכשיר שבאמצעותו רואים, והראייה היא המראה של היקום. העין היא מטאפורה בין התפיסה האנושית להכרה. לקריאה עמוקה יותר בתיאוריה של מרלו-פונטי: במאמר הזה.
ספרה של טלי כהן-צדק, תנינה במישור החוף, איכשהו מצליח להפוך את הרעיון הפילוסופי לממשיות בכך שאמיר, הסטודנט הגאון לפסיכולוגיה, מצליח לנתק בין העין להכרה, בין התפיסה למוח. הניתוק הזה מעלים משדה הראייה משהו או מישהו שנבחרו.
שוב, אני לא יודעת אם כהן-צדק התכוונה לכך, אבל במובן מסויים תנינה במישור החוף הוא לא רק ספר מקורי, הוא גאוני!
ואם תהיתם/ן על הכותרת המקורית, תצטרכו לקרוא את הספר. ממליצה בחום!
