יואל תמנליס, ישראלי המתגורר במודיעין, חי תקופה קצרה בפריז כשהיה נער. העיר המסחררת והממגנטת נשארה בלבו לעד. יואל התאהב בה לכל חייו. הוא חוזר אליה לעתים תכופות כשמטרתו היחידה היא לשוטט בה עם מצלמתו ולהנציח את יופיה, לעתים פרוש וגלוי, לעתים מוחבא ומוסתר. כי יואל, צלם ברמה מקצועית שלזכותו ארבע תערוכות יחיד על פריז ועל מודיעין, יודע לגלות פינות עלומות ולהאיר אתרים ידועים מזוויות חדשות ומקוריות.
יואל תמנליס, סה לה וי, מידן, 2021
מחברת המאמר: אורנה ליברמן
פריז אהובתי
"הסקרנות שלי מפריז לעולם לא תבוא על סיפוקה והרעב ליופייה לא ידע שובע", כותב יואל בפרק הראשון של ספרו, "סה לה וי", שהוא שיר אהבה לעיר הזאת שאין לה תחליף.
"פריז היא לב העולם. היא מעניקה לי תמיד תמורה מלאה בעד זמני. היא מאפסת אותי וטוענת את מצבריי מחדש. מי שלא מבקר בה באופן קבוע לעולם לא יבין זאת ולעולם לא יהיה באמת מאושר. ככל שאני מבקר בערים אחרות, אני אוהב יותר את פריז." מוסיף וכותב יואל.
פריז היא חגיגה למצלמתו, פריז מספקת לו מענה לכל צרכיו, המטבח הצרפתי, האדריכלות, האמנות, התרבות, הגנים, ההיסטוריה, עבר, הווה ועתיד – כל אלה מביאים להתעלות רוחנית וגשמית, בלי שלדבר יהיה סוף. תמיד יהיו עוד דברים לגלות.
איני עומדת בפיתוי מלהמשיך ולצטט את שיר האהבה הלוהט ששר יואל לאהובתו פריז:
"מגיל צעיר ברור לי שאני מאוהב בפריז לנצח. אני מתמכר לה באופן מוחלט, מתאהב באתריה וברחובותיה וחוזר אליה לפחות פעמיים בשנה. לרוב בסתיו ובאביב. פריז מקבלת את פניי בחיוך רחב ובזרועות פתוחות והיא נענית לחיזוריי, למאוויי ולציפיותיי. אני מגלה כלפיה נאמנות מרבית והיא מעולם לא מאכזבת. אני חוזר אליה בקביעות של מחזר מסור והיא מגשימה את כל חלומותיי. אני מרבה ללחוש לה עד כמה היא נהדרת והיא מובילה אותי למקומות היפים ביותר בעולם. אני משדר לה סימנים של התלהבות ואהבה והיא מדליקה לכבודי את אורותיה. אני מתמיד במחמאותיי כלפיה והיא מתרחצת, מתאפרת, מתייפה לקראת בואי, מצטחצחת, מלבינה את אתריה ומחליפה אדרת לכבודי. כך מתנהל לו, מזה עשרות שנים, הרומן האגדי שביני לבין פריז. כשפגישת האוהבים ביני לבין פריז עומדת להסתיים, עוד בזמן ההמתנה באולם הנוסעים היוצאים בשדה התעופה, אני מהרהר בתכנון הפגישה הרומנטית הבאה שלנו. פריז מורידה לכבודי ממטרים קלים דמויי דמעות פרידה וגעגועים. כך פריז מאותתת לי שהיא מבקשת שאחזור. כי פריז היא פריז היא פריז. נקודה. בסופו של דבר, הביקורים החוזרים ונשנים בה יעילים יותר וזולים יותר מביקור אצל פסיכיאטר."
אחרי שיר האהבה ההדדית לעיר שאין שניה לה, פריז יש רק אחת, עובר יואל תמנליס לכתיבה על מה שהבטיח לנו בהקדמה: השושלת. יואל הוא נצר למשפחה מיוחדת במינה המונה בין שורותיה גברים ונשים יוצאים מן הכלל שכולם הצטיינו בפעילויות מרתקות והשאירו עדויות וספרים. בכתיבת הספר הזה, שעוד מעט תוליד ספר שני, הוכיח המחבר שהוא ראוי להם, "אנשים שלא הפסיקו להשתמש בכשרונותיהם". זהו אחד מסודות האושר.
סיפורי האהבה של הסבא והסבתא, האבא והאימא
לפני 120 שנה התרחש סיפור אהבה בין סבתא קלר לסבא דוד-לואי בעיירת חוף בנורמנדי, קורסל-סור-מר Courseulles-sur-Mer.
קלר הבחינה בדוד-לואי ב-1901 בעת חופשה בנורמנדי וחזרה ופגשה אותו באופן פלאי ביער בולון בפריז, כמה פעמים. אווירה מיסטית, בלב "התנועה הקוסמית", עליה ידובר בהמשך, אופפת את פגישת הזוג. דוד-לואי לא שם לב אל קלר הביישנית וזו השפיעה על הוריה לחזור לחופשה באותה עיירה כדי ללכוד הפעם את מבטו של בחיר ליבה.
ב-1906 פגשה אכן קלר בדוד-לואי על חוף העיירה והפעם אזרה עוז וניגשה אליו. השניים התחתנו בחג החנוכה של אותה שנה ושלוש שנים לאחר מכן נולד פסקל, אביו של יואל.
ב-1947 חל נס נוסף. ברובע היהודי העתיק של פריז גרו אם וביתה, רבקה ורמונד, שיצאה נפשן לחופשה בנורמנדי כדי להימלט מהשרב הכבד שנחת על העיר. פסקל השכיר כמה חדרים בביתו הגדול בנורמנדי כדי להשלים הכנסות. הפנסיון היה מלא אך משהו בנועם הפניה של רמונד הניע אותו להגיד כן. חודש וחצי לאחר טיול החוף שערכו פסקל ורמונד, כמו דוד-לואי וקלר לפניהם, נישאו השניים בגן הבית.
הגן והבית היוו מרכז אינטלקטואלי וחברתי שאותו פקד טומאש מסריק שהתעניין בפילוסופיה של "התנועה הקוסמית" שבה היה מומחה גדול דוד-לואי, שניהל את מרכזה בפריז. מנהיגה הרוחני של התנועה בכבודו ובעצמו היה מתארח גם הוא יחד עם אשתו בבית בנורמנדי.
פקדו את המקום גם בנו המאומץ של מקסים גורקי, גם רַבִּינְדְרָנָת טאגור, גם פול ואלרי ועוד ועוד. תיאורים מלבבים של הווילה וגנה כמו גם של העיירה האינטימית, שכיום גדלה, שופעה בבתים ושינתה פניה, מצטט יואל מספרו של אביו, "מסע מפריז לירושלים".
מפריז לירושלים, מסעו של פסקל תמנליס, פעיל ציוני, הצעיר בציוני צרפת, שהגשים את חלומו ועלה לארץ ב-1949 עם אשתו רמונד כמה שנים לאחר נישואיהם.
נס שלישי שאיפשר את הגעתו לעולם של יואל תמנליס
בפרק החמישי של ספרו מספר יואל על הנס השלישי שאיפשר את היוולדו. חנה ההריונית, מאנוסי פורטוגל, נקברה ברעידת האדמה הקטלנית בפורטוגל ב-1 בנובמבר 1755. על נסיבות הצלתה המופלאות תקראו בספר.
התינוק בבטנה, בן 3 חודשים בזמן אותן שעות נוראיות מתחת להריסות, נולד בריא ושלם ונעשה למנהיג חשוב של האמנסיפציה של יהודי צרפת: אברהם פורטדו, 1756-1817, מדינאי, סופר, פילוסוף, סוציולוג, שתולדותיו המרתקות מפורטות במסע השורשים האינטלקטואלי של יואל בספרו זה. על שמו של אברהם פורטדו קרוי רחוב בעיר מגוריו בורדו.
אז'ן בלו – הסבא הרבא של יואל, סוחר האמנות שהאמין באימפרסיוניסטים
בפרק השישי מספר יואל על אז'ן בלו, 1857-1938, אביה של סבתו קלר, סוחר אמנות ואספן שהפך לאגדה. בגלריה החשובה והמפוארת שלו בבולבאר דה לה מדלן מספר 5 הציג את ציורי האימפרסיוניסטים בעת שלא היה להם ביקוש או נמכרו בפרוטות. תמיכתו בקאמי קלודל אחרי הפרידה מרודן הייתה אדירה ואי אפשר לדבר על הפסלת הגדולה בלי להזכירו (1). גם פה לא יאומן כי יסופר…
אז'ן בלו הפריזאי, שיואל תמנליס הוא נינו, מוכשר, חד עין, חכם, אמיץ, נאמן ונדיב, פעיל בזירה במשך חמישים שנה במאה הקודמת, שיחק תפקיד מכריע בתולדות האמנות של צרפת ובכלל. ציורי המים שלו שרבים מהם מתארים את פריז ונורמנדי וכתביו החשובים נמצאים בביתו של יואל במודיעין.
מסע שורשים אינטלקטואלי מרגש
סבתא קלר בלו, בתו של אז'ן בלו ואחותו של הצייר ז'אק בלו, הייתה מוזיקאית, נגנית נבל ופסנתר מחוננת (ראו כריכת הספר), אך העדיפה בהמשך הדרך לכתוב מחזות וספרים. קלר ודוד-לואי תמנליס ארחו בביתם המרווח ברובע ה-16 המהודר בפריז, שהפך למוקד חברתי תוסס, אינטלקטואלים ואמנים רבים. דוד-לואי ערך שני כתבי עת וכל יום ב' היו מתקבצים בסלון הבית האנשים שהשתתפו בהם ועוד ידידים: סופרים, כותבי מחזות, משוררים, הוגים, מוזיקאים, שחקנים (תיאטרון וקולנוע), ציירים, מאיירים. נוגנו לחנים, דוקלמו שירים, נערכו דיונים.
דוד-לואי נקשר בקשרים עבותים אל מקס תיאון, המנהיג הרוחני הנערץ של "התנועה הקוסמית". מקס תיאון, ביוונית "הגדול באלים", שם שבחר לעצמו, בשם הלידה שלו לואי בימשטיין, יהודי, הגיע לפריז בסוף המאה ה-19 מפולין או מרוסיה. מעט מאוד ידוע על עברו. מקס תיאון היה מומחה לתורת הנסתר ופיתח משנה לשיפור האדם והחברה המשלבת את הקבלה היהודית בחוכמת המזרח.
דוד-לואי תמנליס קיבל חיזוקים לתובנותיו כשפגש את משנתו של תיאון בכתב עת בחנות ספרים ברובע הלטיני ולאחר מכן את האיש עצמו. ספרים רבים כתב דוד-לואי תמנליס, דנדי צנוע, פילוסוף אידיאליסט, מסות פילוסופיות ברוחו של תיאון עוד לפני שפגש בו, מחזות תיאטרון מרובים ולאחר פגישתו עם מקס תיאון מחקרים על תורתו (2).
את שם המשפחה "תמנליס" המציא הוא, דוד-לואי, ב-1902, כשם עט, כדי לציין את רעיונות האלוהות, האנושות והטוהר: ת – תיאוס, אלוהים ביוונית, מנ – איש, ליס –שושנה, פרח של ברכה שהעניק אלוהים לאדם בשעת בריאת היקום. וכי לא מסכם השם תמנליס את הדרך בה האמין נושאו ובה הלך? על האדם לשאוף לטוהר האלוהים, כל התורה במילה אחת.
בנו היחיד של דוד-לואי, פסקל, 1909-2000, אביו של יואל, הלך בדרכי אביו והוציא יותר מ-20 ספרים. פסקל התחיל דרכו בנעוריו בשירה והוסיף וכתב בהמשך על קבלה ומקובלים, על ההיסטוריה של ישראל ואישיה הגדולים, על משנתו של מקס תיאון, על פוליטיקה וסדרי עולם. גם ביתו של פסקל בירושלים הפך מוקד אינטלקטואלי וחברתי תוסס. פרטים רבים על פעילותו הענפה של האיש בספרו של יואל, המספר על אביו באהבה ובהערכה.
והוא אינו היחיד. חוקרים ישראלים עכשוויים כמו פרופסור יונתן מאיר ופרופסור בועז הוס מפרסמים ומרצים על פסקל תמנליס ויצירתו בתחום הקבלה המאוחרת (3).
לא להאמין, אבל דמויות מרתקות נוספות, כולן מאותה משפחה, צצות במהלך הספר. לצד אברהם פורטדו הספרדי, שעליו כבר שמענו, נשיא האסיפה המכוננת הלאומית שכונסה על ידי נפוליאון ב-1806, מככב בר יצחק בר האשכנזי מהעיר ננסי, 1744-1828, שמילא אף הוא תפקיד מכריע באמנסיפציה של יהודי צרפת. ועוד ועוד עד לאימו של יואל, רמונד, שעלתה כמעט בכפיה עם פסקל לישראל והשתלבה בה להפליא, בתחילה כקריינית בקול ישראל בשפה הצרפתית ומ-1961 כמנהלת המחלקה הצרפתית של קול ישראל.
ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, יצאה רמונד להשתלמות של כשנה מטעם קול ישראל ברדיו צרפת בפריז. המשפחה, פסקל ורמונד, יואל, אחיו ואחותו התגוררו מול גן הטווילרי, בין כיכר הקונקורד למוזיאון הלובר. לחיות בתוך חלום – מרשם בדוק להתאהבות בפריז, לדבריו של יואל. כך החל סיפורו עם פריז.
ושוב חזרה לנקודת הפתיחה, פריז ואתריה האהובים ביותר על המחבר, גן לוקסמבור, פארק דה בוט שומון, מוזיאון דורסה, מוזיאון רודן, יער ונסן, יער בולון, גבעת מונמארטר, המחבר חושף את סודותיהם ומשדרג את ביקורינו הבאים בהם. וכל העושר והאושר הזה שזור ב"אני מאמין" של יואל, אפיזודות, זכרונות, חוויות ודעות מחייו שלו, המקצועיים והאישיים. וגילויים נוספים על היותו של יואל נצר לעוד אישיות מפורסמת מגדולי ישראל בתחום היהדות ולשושלת מלכי צרפת, לא פחות ולא יותר.
ספר מענג ומשכיל, מעורר השראה בדמויותיו שכולן מודל לחיקוי
קראתי בעונג ובהתלהבות את ספרו של יואל תמנליס שהכרתי קודם כצלם מוכשר דרך האתר "פרנקופילים אנונימיים" שהקים צבי חזנוב. רווי אופטימיזם, חוכמת חיים, חדווה והומור, הספר מראה לקורא את דרך החיים של אבותיו ואימותיו של יואל שלא רק שהיו מוכשרים ושקדנים אלא היו גם מונעים על ידי הרצון לעשות טוב ולהפיץ אור, להשפיע מהשפע שחוננו בו, אידיאליסטים גמורים ויחד עם זאת אנשי מעשה. כן, אפשר לחיות חיים מלאים ומספקים. שושלתו של יואל, עליה הוא מספר בהתפעלות מאוזנת, מביאה הוכחה ניצחת.
הספר חשף אותי להשקפות עולם של אנשים דגולים ונתן לי עצות לשיפור ההתנהלות. תהיי אופטימית, תדבקי במטרה. קריאתו השרתה עליי רוח טובה, הציפה אותי בגלים של זוהר ומילאה לי את חצי הכוס הריקה. זהו מסוג הספרים האהוב עליי.
הערות:
(1) בכתבתי על קאמי קלודל הזכרתי את אז'ן בלו בלי לדעת כלל בזמנו שיואל תמנליס, חבר וירטואלי, הוא נינו.
ד"ר אורנה ליברמן, הזהב והטיט: סיפור חייה של קאמי קלודל ומסלול טיול בפריז בעקבותיה, באתר "פרנקופילים אנונימיים", 2018
(2) מעניין לציין שדוד-לואי תמנליס שיחק תפקיד מכריע בהטיית כיוון חייה של מירה אלפסה, המנהיגה הרוחנית הנודעת מפונדיצ'רי בהודו, מייסדת העיר הבינלאומית אורוויל, אל עבר יעודה. דוד-לואי, חבר לבית ספר של מתיאו, אחיה של מירה אלפסה, הזמין אותו לפגישה של קבוצתו של מקס תיאון. מתיאו הביא את אחותו ועד מהרה נעשתה זו דמות מפתח בתנועה וסייעה לתיאון בהפצת משנתו, מ-1903 עד 1908. עד שנפרדו דרכיהם, נחשפה לתורתו של תיאון שנתנה לה השראה לתורה שפיתחה בהמשך, כבת זוגו הרוחנית של סרי אורובינדו.
(3) ראו, למשל, את הסרטון ממפגש עיון לכבוד צאת הספר "רחובות הנהר" מאת יונתן מאיר, הרצאה של פרופסור בועז הוס מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב: פסקל תמנליס – קבלה ואזוטריקה מערבית בירושלים
אני אוהבת את הכתבות של יואל תאמליס, אז כנראה שגם אהנה מהספר… תודה מירב על ההמלצה!
הי רבקה
תודה על תגובתך!
אורנה ליברמן כתבה את המאמר ❤❤❤
אורנה ליברמן יקירתי. באמצעות כישרונך העצום את מעניקה לספר שלי ולמשפחתי פרסום שמעולם לא חשבתי שהוא אפשרי. כתיבת ביקורות וסקירה על ספרים זה מקצוע. מסתבר שזה המקצוע שלך ושאת עושה אותו ברמה הכי גבוהה שיש. עשית עבודה אדירה, איכותית, מקצועית, מעמיקה, תוך הבחנה בדקויות ונגיעה בעיקר. אם אבותיי היו בחיים הם בוודאי היו מחבקים אותך חזק חזק. אני נרגש מהכתבה שלך ולעולם לא אצליח להודות לך כפי שמגיע לך. אני יותר משמח שספרי נגע ללבך ושאדם בעל שיעור קומה כמוך התחבר אליו ומצא לנכון לכתוב על כך. תודה, תודה, תודה ושוב תודה … וכמובן תודה למירב על הבמה המכובדת.
תודה רבה, יואל. התרוממות רוח אחזה בי כשקראתי את ספרך ואני שמחה שיכולתי לתת לה ביטוי ששימח גם אותך. ושוב שאפו על הספר ומצפה לספר השני אך קח את הזמן. מפעלים כאלה זקוקים לבישול אטי.
להתרוממות רוחי מוסיפה העובדה שספרך, יואל יקר, מאחד בצירוף מקרים מופלא שתי אהבות גדולות שלי: התרבות הצרפתית ולשון התנ"ך. אמנם הספר מדבר על מיסטיקה יהודית אך בבלוג שלי על לשון התנ"ך אני מראה את הקשר בין השפה לבין המיסטיקה. השפה משקפת את המיסטיקה. וכך מצאתי את עולמי בעולמה של משפחת תמנליס שחרתה על דגלה את חיקוי טוהר האלוהים כמטרת האדם. זהו פירוש השם "תמנליס". פרטים בסקירה.