(פורסם לראשונה ב 2017)
הצטרפתי למשלחת סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה שארגנה אגודת הסטודנטים, בניצוחה של לילך חייבי מנחם, יו"ר אגודת הסטודנטים, בשיתוף חברת ספארק פרו, בניצוחה של ורה קורסונסקי (ארגון המתמחה בייזום, בנייה, פיתוח והפעלה של פרויקטים חברתיים חינוכיים עבור צעירים, וחשיפתם לעולמות התוכן בעולם סביב נושאים אקטואליים בעלי חשיבות לאומית). מפגש בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים מכל העולם מאפשר פעמים רבות הכרות פתוחה ושיוונית בין הזהויות היהודיות השונות. הכרות אשר תביא להעשרה והכרה הדדים. כל הצילומים ביומן הם שלי (מירב גולן), אלא אם כן צויין אחרת (ואושר על ידם).
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת על טיול, מסע או משלחת לחוץ לארץ. טיול כזה, של קבוצה מאורגנת, מהווה פרוצדורה וביורוקרטיה נרחבת, כמו גם אוסף של אנשים שלא מכירים אחד את השני, שהחיבור ביניהם יכול להיות פורה או נפיץ. באופן אישי אני יכולה להעיד שנהניתי מהחיבור של חבריי למשלחת. התוודעתי לחבורה של אנשים שונים לגמרי, שרובם צעירים ויפים ממני, מבפנים ומבחוץ, צמאי דעת, חכמים ורחבי אופקים. לפעמים היקום מזמן לך שותפים לחדר שלא יכולת לבחור טוב מהם בשבילך, דבר שלא מובן מאליו.
יצאנו קבוצה הטרוגנית של סטודנטים למשלחת בצ'כיה. גילאים שנעו בין 19 ל 82, נשים וגברים, יהודים וערבים, קבוצה הטרוגנית מבחינת הגילאים, מגדר, דת, אידיאולוגיה ופוליטיקה. נושא המשלחת היה בסימן דיפלומטיה, וביקרנו בערים היסטוריות, ימי ביניימיות עם עבר דיפלומטי עשיר.
המשלחת החלה את דרכה ב 7 באוגוסט, בטיסת שכר לילית כשבסופה נחתנו מרוגשים בפראג. משם, הצטרפה אלינו מדריכה צ'כית בעלת ידע כאוצר בלום, דוברת אנגלית ומעט עברית, ובנסיעה בת שעתיים ברכבת ישירה הגענו לעיירה הציורית אולמוץ Olomouc.
קיימת טענה שאולמוץ הייתה קיימת עוד בתקופה הרומית, אך בוודאות ידוע כי היא היוותה יישוב כבר במאה השביעית לספירה שבתקופה מאוחרת היא הייתה בירת הפרובינציה מוראביה. אולומוץ איבדה את חשיבותה עם פלישת השבדים במאה השבע עשרה. עד המאה התשע עשרה שכנה אולמוץ בין החומות, אך לאחר מלחמת העולם השנייה העיר הורחבה. בין שתי מלחמות העולם שרר מתח בין תושבי העיר, כשרוב התושבים תמך בהיטלר ובנאצים, הכיכר המרכזית בה, אף שונתה לשמו של אדולף היטלר ורק אחרי מלחמת העולם השנייה, עם שחרורה של העיר שונה שמה שוב. אולמוץ היא לא יעד תיירותי מובהק, אף על פי שקיימים בה מבנים היסטוריים חשובים.
כמו למשל השעון האסטורונומי ששוחזר על בניין העירייה
עמוד השילוש הקדוש (שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו)
וקתדרלת ואצלב הקדוש
ראשוני המתיישבים היהודים במאה העשירית יושבו בגטו והצטוו לענוד טלאי צהוב, בשנת 1454 גורשו היהודים מהעיר, כשרק במאה התשע עשרה צו הגירוש בוטל. בשנת 1939 חלק מיהודי העיר נשלחו למחנות דכאו, טרייזנשטט ואחרים, חלקם למחנות השמדה. מי שנשאר גורש מביתו שנמסר למשפחות גרמניות
אולמוץ משופעת גם בגראפיטי
בעיר אולומוץ שהינו יומיים. כשבהם ביקרנו בעירייה ושוחחנו עם שניים מסגני העיר, שניהם ממחנות שונים במפה הפוליטית, וביקרנו במסגרת המטפלת בילדים מוגבלים.
ביום השלישי נסענו ברכבת לעיר אוניצ'וב, שם ביקרנו במרכז המטפל בילדים ואנשים בעלי מגבלות שונות. אוניצ'וב עצמה היא אתר היסטורי רגוע ושלו.
ביום הרביעי נפגשנו בבית הקפה Nase Cafe, יחיד ומיוחד במינו. מנהל אותו נרקומן לשעבר שהקים את המקום במטרה ברורה: להעסיק עובדים שהם נרקומנים לשעבר גם הם. התפריט מגוון, מצוייר ומפורט והעוגות המזוגגות למראה, נימוחות בחיך וטעימות להפליא. חזרנו אחר הצהריים ברכבת המהירה לפראג, ביום חם באופן מיוחד. פראג בלילה כובשת בזוהרה, אך לא ידענו מה עוד מחכה בבוקר שלאחריה.
ביום החמישי קמנו לבוקר קר וגשום, מלווה אפילו בסופות רעמים וברקים
נסענו ברכבת החשמלית לבניין הפרלמנט ושם הוסבר לנו ההרכב, הצבעות, מפלגות, נשים וגברים, שחיתויות ועוד. מה שהפתיע אותי היה שבניין הפרלמנט לא נמצא במקום מבודד ומרוחק מכל אדם, אלא בכיכר המרכזית, נגיש ואולי אף עממי.
כשמסתכלים למעלה בתקרה רואים גבר ואישה לכל האורך, ולסרוגין, המחזיקים את הגג. משמעה – שחברי הפרלמנט מתחייבים להחזיק את העם על גבו.
אחרי שאכלנו במסעדה (לא יאמן – אכלתי ריזוטו, כשבמקום אורז עגול הם השתמשו בחיטה!) התפזרנו. עם החליפות היפות שהגענו איתן לפרלמנט רצנו בחזרה למלון כדי להחליף לבגדים נוחים ולקרוע את העיר, עד ארוחת השבת.
אז אחרי שהחלפנו בגדים וביקרנו ב"פלדיום" – הקניון הצפוף בעל שש הקומות, שמצוי 2 דקות מהמלון שלנו, ביקרנו במוזיאון הקומוניסטי.
מה שהדהים אותי זה שהיינו צריכים לשלם!! כן, כן, המוזיאון הקומוניסטי דורש תשלום!! מחיר לסטודנט 250 קרונות, כלומר 40 שח!!
משם לקחנו מונית ספיישל ל (Tančící dům) Dancing House, בניין ארכיטקטוני מרהיב שתוכנן על ידי האדריכל הקרואטי ולאדו מילוניץ', והאדריכל הקנדי-אמריקני פרנק גרי. הבניין תוכנן בסגנון הדה-קונסטרוקטיביזם, שנבנה ביוזמתו של ואצלב האוול. מקור ההשארה הם צמד הרקדנים ג'ינג'ר רוג'רס ופרד אסטר. למעשה הוא מרכז שלושה סגנונות בנייה שמאוד אופייניים לפראג: נאו-בארוק, נאו-גותיקה ואר-נובו. בקומה השביעית יש מסעדה הצופה 280 מעלות, ועוד חצי מדרגה ו100 קרונות (16 שקלים) שיתבטאו בקפה או בירה אתם יוצאים אל הנוף הפתוח ולתצפית של 360 מעלות לנהר הולטאבה ולעיר היפהפיה.
משם רצנו לבית הכנסת ברובע היהודי לארוחת שבת, כשבדרך נעצרנו להצטלם עם פסלו של פרנץ קפקא שנמצא ליד ביתו.
בכניסה לבית הכנסת יש שומר שהפנה אותנו לשומר-מאבטח אחר (עם אזנייה) שבדק את הדרכון שלנו, לידו עמדו עוד שני שוטרים במדים ואבטחו את הנכנסים. אחד מהשוטרים אפילו דיבר עברית. אני לא חסידה של דתיות אבל המעמד בבית הכנסת היה עוצמתי: הקול של החזן היה צלול, נמוך וחזק. ומה שריגש אותי יותר שגם הסטודנטים הערביים הצטרפו אלינו בלי אומר.
משם הסתובבנו ברחובות והפתיעה אותי תערוכה עומדת של ציורים, ונכנסו למסעדה אסייאתית לארוחת ערב מושלמת.
לאחר ארוחת הערב יצאנו למועדון באזור התעשייה שהוא בנוי ומורכב ממנועים ובוכנות למיניהם.
למחרת בבוקר קמנו מוקדם בבוקר ליום בלי גשם, אך קריר, להספיק מה שנשאר לנו וכמה שיותר. הסתייענו במפה כדי להגיע למוזיאון של קפקא בצד השני של העיר. הלכנו ברגל לאיטנו, צילמנו את השמש העולה אט אט ומזדהרת ומשתקפת על הבניינים
אך לפני כן, היינו צריכים לפרוט עוד קצת קרונות. ביקשנו עזרה מאיש הקבלה במלון שלנו שהפנה אותנו לכל צ'אנג' באזור של בית המלון, רק לא להגיע למרכז העיר! על פי עצתו הגענו לצ'אנג' כזה כדקה וחצי הליכה מבית המלון, ואני מספרת לכם כי הופתעתי מיושרה של הסוכנת. היא נתנה לנו את השער שהופיע גם באינטרנט שטרחנו לבדוק אותו לפני שהגענו אליה, בצרוף קבלה ופתק קטן שבו מודפס השער שהיא החליפה לנו את הכסף, כדי שבפעם הבאה שנגיע, נוכל להציגו בפניה שוב כדי שיחליפו לנו באותו השער.
איזה כיף של התחלה של יום!
משם המשכנו ישר על הטיילת של נהר הולאטבה ופגשנו באנדרטה לזכרו של יאן פאלאך, סטודנט צ'כי אשר הצית את עצמו והתאבד במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968 בסופה של תקופת האביב של פראג
המשכנו עד גשר צ'ארלס הרביעי (או קארל), שם עומד וניצב שער העיר מימי הביניים
בסוף הגשר פנינו ימינה לחלק ציורי לא פחות, ובדרך לקפקא אפילו פגשנו את שייקספיר
וסוף סוף הגשמתי פנטזיה: המוזיאון של פרנץ קפקא:
התשלום בכניסה הוא 120 קרונות לסטודנט, כלומר קצת פחות מעשרים שקלים. אתה מקבל כרטיס כניסה למוזיאון הנושא את תמונתו של קפקא. מזכרת נכבדת!
החוויה במוזיאון היא אינטראקטיבית, הצופה קורא – את המכתבים של קפקא – חי את עולמו וההיסטוריה המשפחתית של הסופר האהוב, משתתף בחווית הכתיבה, בניכור, בבדידות, בחושך, האדם מול המכונה, אקזיסטנציאליזם בהתגלמותו, עותקים ראשונים של ספריו, טלפון שכשהמשתתף מרים אותו הוא מאזין לקולו של קפקא, ותאים תאים הנושאים שמות: של בני משפחתו, של בנות זוגו, של הדמויות מספריו! אמנע מלהמשיך ולפרט כדי לא לפגום בחוויה העתידית וההכרחית של כל חובב קפקא באחד המוזיאונים הטובים שביקרתי בהם.
משם, הליכה ברגל של רבע שעה בערך הגענו למשכנם של אצולת פראג בעבר: יופי פראי ועוצר נשימה.
מתחילת דרכנו ראינו את אחד היעדים שלנו: קדתרלת סנט ויטוס: בעלייה במדרגות אינסופיות (כמעט) עצרנו במסעדה קטנה ומקסימה, להשביע את רעבוננו ולהתחמם קצת.
בסוף העלייה התלולה והצפופה מתיירים רבים הגענו לקתדרלה ולמקום מושבו של הארכיבישוף של פראג
הקתדרלה הגותית היא גם מושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא של הקתדרלה הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג. הקתדרלה נבנתה בין השנים 1344-1929, אורכה: 124 מטר, ורוחבה: 60 מטר.
שם, ברחבה, עצרנו לעוד רגע של התחממות בתה טעים טעים: מים רותחים עם קוביות ג'ינג'ר ומלא דבש.
במהירות עלינו עוד קצת למנזר סטרחוב. המנזר נוסד בידי הנסיך ולאדיסלאב השני ב-1140 המוסד הינו ספרייה ציבורית, ואוסף של 30,000 ספרים קובצו והובאו ממנזר לוקה שבמורביה בפרוזדור המוליך אל אולם התיאולוגיה מוצגים חפצי אספנות מוזרים כקונכיות, סרטנים מיובשים, אלמוגים, פרפרים ותנינים מפוחלצים. באולם התיאולוגיה שמור בין היתר "תנ"ך סטרחוב" יקר הערך מהמאה ה-9, וכן גלובוסים מהמאה ה-17.
מוצרט ניגן בבזיליקה בשנת 1787
מחיר הכניסה למנזר מורכב מכמה פרמטרים: לסטודנט עד גיל 27 120 קרונות (קצת פחות מ-20 שח), כל מאן דבעי 240 קרונות (38.5 שקלים, כמעט כמו ארוחות צהריים), אם אתה רוצה לצלם אתה צריך להוסיף 50 קרונות (8 שקלים) ואם אתה רוצה לצלם וידאו תצטרך להוסיף 100 קרונות (16 שקלים) ואתה מקבל מדבקה שאתה מצמיד לעצמך, כדי שידעו שאתה רשאי לצלם
משם נסענו במונית חזרה לכיכר ואצלב, שמחליפה את שדרות סנסט של הוליווד בצ'כיה, שם גילינו את המאכל הלאומי-מסורתי: סוג של קיורטוש מתבשל על גחלים ממולא בגלידה
הגענו למסעדה לארוחה אחרונה, ומשם הלכנו ברגל למלון לאסוף את הכבודה. בדרך השמש ששקעה צבעה את הרחוב בצבע מיוחד, סופו של יום, סופו של מסע.
טיפים:
צ'כיה ידועה בשפע סוגי הבירות שלה, הן טעימות, טובות, קרירות אך בעיקר – זולות ! (זה יכול להגיע לשלושה שקלים לכוס בירה!)
ארוחה במסעדה יכולה להגיע 300 קרונות, ארבעים ושמונה שקלים, שזה כולל מנה עיקרית, קולה וטיפ (עדיף בירה)
נסיעה ברכבת החשמלית עולה 14 קרונות (קצת פחות מ 2.5 שקלים)
ומונית ספיישל מקצה אחד של העיר לקצה השני יכולה להגיע ל 350 קרונות, 56 שקלים.
אינטרנט wi-fi וחיבור לחשמל יש בכל מסעדה והצ'כים אדיבים ומאירי פנים לתיירים, מסבירי פנים לטועים בדרך, ונכונים לעזור במציאת החשמלית הנכונה למקום יעדך.
בצ'כיה גיליתי משהו שלא ידעתי עליו: Cat Bar! בארים כמו כל באר, רק שבין הרגליים מסתובבים לך חתולים והם מארחים לך לחברה גם בשתייה.
הכל נקי בצ'כיה: הרחובות, המסעדות, החנויות, השירותים – כל כך נקי שתמיד יש ריח טוב לאן שלא תפנה
