"כדי למצוא את הנשמה מן ההכרח לאבד אותה" (א"ר לוריא)
ריצ'רד פאוארס הוא סופר אמריקאי, יליד 1957. יוצר ההדים הוא ספרו התשיעי, אך הראשון שתורגם לעברית. בספריו חוקר פאוארס השפעות של המדע המודרני והטכנולוגיה. יוצר ההדים יצא לאור באנגלית ב-2006. ב"גרדיאן", פאוארס מוגדר כסופר ש"הוא גם הטוב שבסופרים וגם פחות ידוע"..
יוצר ההדים
קארן מקבלת טלפון שלאחיה, מארק, בן העשרים ושבע קרתה תאונה. היא נוטשת את כל מה שהיא עוסקת בו ומגיעה לבית החולים, שם היא מגלה שאחיה התהפך באורח מסתורי בצידי הכביש, ומישהו, באורח מסתורי עוד יותר, הודיע למשטרה ולא מזדהה. לוקחות דקות ארוכות עד שמחלצים את מארק מהרכב, דקות שבהן הוא נמצא במהופך, חצי בהכרה, דקות קריטיות למי שנפגע בראשו. הוא מועבר לבית החולים שם הוא עובר סדרת ניתוחים, שבעטיים הוא נשאר בתרדמת. כשקארן מגיעה לבית החולים היא מוצאת פתק על השידה שליד מיטתו של אחיה:
אני אף אחד
אבל הלילה בדרך נורת' ליין
אלוהים הוביל אותי אליך
כדי לתת לך לחיות
ולהחזיר מישהו אחר (עמ' 17)
הפתק הזה הוא אחד הגיבורים בעלילה, לא ראשי, די פאסיבי, אך שומר על המתח.
לאחר שמארק מתעורר מתרדמת ארוכה ויוצא מכלל סכנה, הוא מתאושש אט אט ומשתפר ביכולות המוטוריות שלו ואפילו יכולת הדיבור שלו שנפגמה, משתפרת. אולם, מסתבר שמארק לוקה בתסמונת קפגרא – תסמונת אשליית הכפיל. זוהי הפרעה נפשית שגורמת לאדם לחשוב שהאנשים הקרובים לו הם בעצם הוכפלו ומי שמייצג אותם הם מתחזים, זוהי הפרעה ביכולת הזיהוי. הקושי בזיהוי הקרובים נובע מכך שהחלק במוח שמזהה פרצופים תקין, אבל החלק שמעבד אסוציאציות רגשיות התנתק מהן. היא נקראת כך על שמו של מי שגילה אותה, ז'וזף קפגרא. כך, מארק לא מזהה את אחותו, ומאמין שקארן היא מתחזה של אחותו האמיתית. הוא יודע שיש לו אחות, הוא זוכר הכל עליה, הוא מבין שהן נראות דומות ומתלבשות אותו הדבר, אבל הוא חושב שקארן זאת אינה אחותו. בהמשך הוא גם חושב שהכלבה שלו היא מתחזה.
כאן נכנסת דמות נוספת, דניאל ריגר, חבר ילדות של מארק שמשום מה קרתה ביניהם תקרית שבעטיה אינם מדברים. הוא גם האקס של קארן, אליו היא חוזרת עכשיו, כשאחיה לא מזהה אותה. דניאל הוא איש של סתגלנות, מדיטטבי, איש של טבע, למען האמת – סוגד לטבע. הוא זה שמפנה את קארן לספרות פסיכולוגית ונוירולוגית ובעיקר אל ספריו של ג'רלד ובר – דמות נוספת בעלילה. קארן כותבת לד"ר ובר, שהוא גם כוכב פופולרי בפני עצמו – כוכב טלויזיה וכותב ספרים, שכתב רבות בנושא הקפגרא (אולי דמותו מבוססת על דמותו של אוליבר סאקס – נוירולוג וסופר מדע פופולרי שכתב על תהליכים שעוברים על מטופליו). ד"ר ובר מגיע כדי לבדוק את מארק ומגלה שזוהי קפגרא אמיתית כתוצאה מפגיעת ראש סגורה, לעומת שאר מטופליו שלא נבדקו על ידו באופן מעבדתי.
דמות נוספת, היא האחות-המטפלת-העוזרת הסיעודית של מארק. היא דמות מסתורית שמזכירה הן לדניאל והן לד"ר ובר מישהי מהעבר, אך אינם מצליחים לזהות או לזכור מאין. היא המטפלת שמארק סומך עליה, אולי אפילו מתאהב בה. היא זאת שתביא למהפך בחייהם של ארבעת הדמויות האחרות.
נדידת הציפורים
בספר חמישה חלקים (מקביל לחמש הדמויות העיקריות?), כל חלק פותח בעלילה המקבילה – נדידת הציפורים שהחלה לפני שישים מיליון שנה. ובעיקר נדידת עגורי הסנדהיל, שבכל שנה בדיוק הם עוברים דרך ערבות נברסקה ומביאים תיירים. העגורים מקננים בעיקר באדמות ביצה, והם בסכנת הכחדה. הספר מתחיל למעשה בעלילה המקבילה, אולי העלילה הראשית, בנדידה – מכיוון שבדיוק אז קרתה התאונה: 20.02.2002. זהו סיפור של שימור בית הגידול שלהם והמאבק מול שלטונות, ביורוקרטיה ופיתוח טכנולוגיה.
כל בני האדם כיבדו את עגור, הנואם הדגול. במקום שהתכנסו עגורים, מוצא פיהם נישא למרחקים. האצטקים כינו את עצמם "עם העגור". אחד מהקלאנים של האנישינבה נקרא העגורים – אג'יג'ק או בוסינסה – יוצרי ההדים. העגורים היו מנהיגים, קולות שכינסו את כל בני האדם יחד" (עמ' 211)
אך זהו אינו הרובד היחידי בספר רב הרבדים הזה:
אינטרטקסטואליות
אחד מהרבדים עוסק בספר אחר. כשקארן עוזבת הכל, כולל את מקור תעסוקתה כדי לפנות את כל מרחב חייה לאחיה (אגב, כשהיא נשאלת למשלח ידה היא עונה שהיא "נמצאת בין הזדמנויות תעסוקה"), היא קרובת המשפחה היחידה שנשארה לו. בכל הימים שבהם מארק היה בתרדמת, קארן מלווה ומנסה להמשיך להחזיק אותו כשהיא מדברת אליו ומקריאה לו מהספר אנטוניה שלי, שגם לספר זה יש מימד נוסף בספר השאפתני הזה. אנטוניה שלי, וילה קאתר, הוא סיפורו של ילד בן עשר, שמגיע מוירג'יניה לנברסקה כדי לחיות עם סבו וסבתו, לאחר שהוריו מתו. זהו סיפור המתיישבים בערבות נברסקה – הגיבורה הראשית בספר. עם הספר הזה יסתיים גם הספר של פאוארס, שבו מארק קורא את הספר ונותן אותו לד"ר ובר. יש השלכה של הספר הזה אל סיפורו של מארק וקארן. הסיפור שלהם מתרחש כאמור בנברסקה, גם אצל פאוארס יש חזרה לטבע ולשימורו – נדידת הציפורים והמאבק לשימור נתיב הנדידה והדגירה שלהם. קארן גם חוזרת חזרה לעיר הולדתה בעקבות התאונה. גם הוריהם של קארן ומארק לא בחיים בזמן ההווה של הסיפור..
מכאן נובעים שני רבדים נוספים. האחד, משמעותם של קשרי משפחה ושימורם והשני משליך למבחן נברסקה – מבחנים לאבחונים קוגנטיביים, שמארק לא מפסיק לעבור, אולי שכולנו צריכים לעבור.
זהות
עוד רובד עוסק באיבוד הזהות – מארק אומנם לא מאבד את זכרונו אך לוקה בקפרגא, כאמור, שגורמת לו לא לזהות את אחותו, את הכלבה שלו ובהמשך הוא לא בטוח גם בזהותה של העיר שלו. קארן, בעקבות אי זיהויה על ידי אחיה, מאבדת גם היא את עצמה ואת זהותה. היא נעה בין שני מערכות יחסים מחודשות מהעבר, וגם עוזבת את מקור עבודתה ששם חשבה שתתביית לטווח הארוך. ד"ר ובר כבר לא בטוח לגבי ספריו, לגבי המשך כתיבתו, לגבי מערכת היחסים שלו עם אשתו. דניאל לא בטוח לגבי זהותו המינית, וגם המשך עבודתו בשימור הסביבה כבר לא ודאי. וגם זהותה של ברברה לא ברורה, המספר-יודע-הכל לא ממש מנדב פרטים עליה עד שקארן דולה ממנה תשובות לקוניות בשאלות שהיא מרגישה שהן חטטניות, ולבסוף זהותה האמיתית פותרת תעלומה סבוכה.
זהו איבוד הזהות בעיני העצמי ובעיני הסביבה, מה הסביבה חושבת על העצמי ומה העצמי חושב על הסביבה.
עגורים
רובד נוסף, העגורים בספר מייצגים את הטבע העומד בסכנת הכחדה בשל ניצול המים והרס הסביבה על ידי פיתוח. העלילה שלהם מתרחשת לא הרחק מהעיירה שבה מתרחשת העלילה המקבילה – קרני. פעמיים ביום יש תצוגה מרהיבה של העגורים – בנחיתתם בשעת בין הערביים ומעופם עם שחר. העגורים יש להם מוח קטן, אך זיכרון מופלא, מציין מארק. הם מייצגים את הצד האקולוגי של הסיפור: הם בעלי נאמנות משפחתית, הזוגיות שלהם נשמרת לאורך שנים ויש להם קשר אדוק עם צאצאיהם. מה שאי אפשר לומר או לכתוב על המשפחתיות האמריקאית.
היסטוריה
וכל זה סובב סביב רקע ההתרחשות של הנאראטיב: פלישתה של ארצות הברית לאפגניסטן ולעירק.
סיכום
ניכרת עבודת התחקיר הנרחבת העמוקה והמקיפה שערך ריצ'רד פאוארס בכתיבתו את הספר, שעוזרת להרים עלילה כובשת, אם כי המושגים הרבים והמרובים לעיתים מתישים ומכבידים. יותר מדי מידע על מחקרי המוח, מחקרי הסביבה, טכנולוגיה. כתיבת רקע כזה דורשת ידע מדעי רב, שלא נדבר על עבודת המתרגם, אמיר צוקרמן, שלבטח הייתה קשה למדי, אך עבודתו ראויה לשבח ולהערצה. מצד אחד, זהו סיפורו של המוח האנושי, מצד שני, סיפור נדידת העגורים, מצד שלישי סיפור מתח וכל אלו משתלבים ליצירה לא קלה אך גאונית.
"התפקיד של הטבע הוא לצמוח שוב, להפוך את העבר לעכשיו" (עמ' 104)
