מבוא
לאורך ההיסטוריה התקיימו חילוקי דעות לגבי אופן הגדרת הזמן. חיים שפירא סוקר בקצרה שתי טענות מרכזיות. האחת, של אוגוסטינוס הקדוש שטען שכל אחד יודע מה הוא הזמן, עד הרגע שמבקשים להגדיר אותו, ואת זה אף אחד לא מסוגל לעשות. השנייה, קשורה לאנטינומיה המפורסמת של עמנואל קאנט. קנט מסביר שאם לזמן יש התחלה ואם אין לו – נגיע למבוי סתום.
שפירא מסביר טענה זו כך: אם נניח ש X נולד ב 1900, כי אז היה צריך לעבור פרק זמן אינסופי עד לרגע היוולדו. אבל, פרק זמן אינסופי לא יכול לעבור ו X לא יכול להיוולד והמסקנה הנובעת מכך היא ששום אירוע היסטורי לא יכול להתרחש אם לזמן אין התחלה. אבל אם לזמן יש התחלה כי אז יתעורר שאלות לא פשוטות אחרות: מי ברא את הזמן? למה ולשם מה נברא? איפה הזמן היה קודם? האם יש משמעות למילה "קודם"? האם הזמן סופי או אינסופי? (שפירא, 2011).
מכאן ניתן להסיק שזמן קשור להתמשכות בחלל ובמרחב. לגבי מדידת הזמן, ההנחה היא שהיא נעשתה מאז ומתמיד, ובוצעה באמצעות שמש, ירח, עונות השנה. המצרים הקדמונים היו הראשונים שהמציאו את מושג השעה וחילקו את היום לשתים עשרה שעות, ואת הלילה לעוד שתים עשרה שעות. מאז, אורח חיי האדם השתנה ויחד איתו המשמעות של דיוק בזמן (יפרח, 2010).
החידושים המדעיים שהחלו עוד בימי הביניים והשקפת העולם המכניסטית שהתגבשה בעקבות חידושים אלו במאות השש עשרה והשבע עשרה (Lindberg, 2007) ולאחריה המהפכה התעשייתית, שהביאה איתה שינויים טכנולוגיים, שינו גם את החשיבה על זמן ואופן מדידתו (יפרח, 2010).
לואיס קרול מציג שינויים אלו בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות, ומתריס כנגדם. המסע של אליס בארץ הפלאות מתחיל כשאליס ואחותה יושבות ב"צהריים של זהב" (קרול, 1865, עמ' 9), ואליס משתעממת כשאחותה קוראת בספר וכנראה – כך הקורא יבין בסיומו של הספר – אליס נרדמת וחולמת. הדבר הראשון שעולה בחלומה היא תמונת ארנב לבן עם עיניים ורודות שאצה לו דרכו, מציץ בשעון ברצינות תהומית ומציין שהוא נורא מאחר. מה שמטריד את אליס זה לא שהארנב מדבר, אלא שהוא לובש כיס חזייה ויש בו שעון.
אליס נבהלת מהופעתו של השעון, ומכאן ואילך למסע ההרפתקאות יש הלך רוח דחוף, תכוף, מהיר וקופצני, מסע מלחיץ שמוביל אותו הארנב הלבן. כדי לתאר את המסע המהיר הזה קרול משתמש במילים כמו "חיפזון", "דחיפות" ו"תכיפות", "ברגע ש", "מיד", "באותו רגע", "חיש", "זינק זינוק פתאומי", "בהלה", "נחפזת", "להיטות" ומתאר סיטואציות שקורות בו בזמן.
איחור כפי שמציג הארנב הלבן, חרדה ואביזרים גופניים כמו השעון מתארים את החברה המווסתת זמן. הרפתקאות אליס בארץ הפלאות יצא לאור בשנת 1865 והשעונים כבר היו קיימים. יחד עם שעוני המפעל, השעונים היו כלי כדי לשלוט בעבודה התעשייתית (Beer, 2016). כמאתיים שנה לאחר התאמות אורחות החשיבה והפעולה של בני אירופה לזמן השעון המטרי, מתקיים מעבר מחיים על פי לוח שנה לחיים על פי השעון, התופס והמודד את כל יחידות הזמן באורח הומוגני ואוניברסלי. מאז ועד היום בני המערב הטמיעו ערכים ונורמות המחייבים מציאות המשקפת את המימרה Time is Money.
ברגע שהשעון הופך כלי מדוייק לשימוש הפרטי של בני האדם, הם התחילו למדוד באמצעותו פעילויות שונות שעד אז נהגו לעשות אותם בנחת, בתשומת לב, ותוך התחשבות הדדית. פעולות שבוצעו באופן ספונטני הפכו באמצעות השעון פרטיות, תכליתיות ומכניות יותר, כך הזמן הופך להיות מוחשי ומטריאלי יותר. השעון הפך את הזמן לחד פעמי, והתחושה של חיים חד פעמיים העצימה את החרדה של בני האדם מפני קיום סתמי ולכן העצימה את המרוץ אחרי הזמן והכסף (מאלי, 1991). בנוסף, לואיס קרול היה חובב רכבות ולוחות הזמנים שלהן דרשו רגולציה (פיקוח) של הזמן; קרול היה גם חובב צילום והוא נפעם מהאפשרות של קיפאון הזמן בתמונה (Beer, 2011), אלו יבואו לידי ביטוי בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות.
לואיס קרול הצעיר כבר הוקסם מתמורות אלו הרבה לפני שכתב את הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. הוא אפילו הציג שתי חידות זמן במגזין המקומי The Rectory Umbrella. כצ'ארלס דודג'סון, מתמטיקאי ולוגיקן, לואיס קרול היה אוקלידי אדוק, והאמין למשל שקווים מקבילים לא נפגשים. דודג'סון נתקל במאמר של הפיזיקאי והפיזיולוג הגרמני הרמן פון הלמהולץ, שסיכם את טענותיו בכך ש somewhat startling conclusion, that the axioms of Euclid may be, perhaps, only approximately true” .
כלואיס קרול, צ'ארלס דודג'סון חצה את הגבולות האוקלידיים הללו, גבולות שהיו קריטיים בעולם הלוגי (Beer, 2016). פיזיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, לוגיקה, מתמטיקה, משחקי לשון, זמן ומרחב הם מוטיבים שקרול השתמש בהם בספרו ושימשו אותו לחציית הגבולות האוקלידיים האלו, למשל: אליס מתרחבת ומתכווצת, צווארה מתארך, איכשהו היא מצליחה להיכנס למחילת הארנב, ואפילו מדברת עם חיות.
להרפתקאות אליס בארץ הפלאות יש מקצב זמן משעשע מאוד. כאמור, עניין הזמן מתחיל עם הופעת הארנב הממהר והלחוץ המסתכל בשעון. כולנו דומים במקצת לארנב הממהר, שפירא מכנה זאת "פרדוקס החיסכון": המציאו לנו מכשירים משוכללים (פקסמיליות מיקרוגלים, מטוסים ועוד) וכל אלו נועדו לפנות לנו זמן, אך התוצאה הפוכה לגמרי. גם הנסיעות נמשכו פעם זמן רב, ואילו היום עולים על המטוס וגם שם מציעים לנוסע לעשות משהו – לאכול או לקנות – והזמן נעלם לחלוטין תוך כדי הניסיון לחסוך אותו (שפירא, 2011, עמ' 94).
כל אלו הטרידו את לואיס קרול והוא ביקש לבקר תופעה זו. כך למשל, באופן אנקדוטלי ולוגי, אפשר למצוא את הריבה המפורסמת שכתוב עליה "ריבת המחר" או "ריבת האתמול" ומי שרוצה לאכול אותה נתקל בקשיים רבים, כי אי אפשר למצוא "ריבת היום". שפירא כותב שויטגנשטיין ציין שאתמול או מחר אינם תאריך, ולכן לא ברור מתי פג תוקפה של הריבה הזו. כי אם ייתכן שדווקא בארץ הפלאות אפשר לאכול את הריבה הזו, שהרי שם צריך לרוץ במלוא הכוח כדי להישאר במקום, וייתכן שמי שאינו רץ הולך אחורה, מגיע לאתמול, יכול לאכול "ריבת אתמול" והכל בא על מקומו בשלום (עמ' 95).
כחובב רכבות וצילום קרול הבין שהתכונה הבולטת ביותר של הזמן הוא שהוא לכאורה עובר, הוא בתנועה, ליניארי, והאדם "רודף" אחריו. הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מערער על הנחות אלו. כל סצנה מבטאת את הערעור הזה, אך סיטואציה אחת ממחישה זאת טוב מכולם. כשאליס והמלך רצים בקצב מהיר, אליס נמצאת על סף אפיסת כוחות ואומרת למלך: "תעצור דקה", המלך עונה לך: "קל יותר לעצור רכבת דוהרת מאשר לעצור דקה". שפירא כותב על סצנה זו, שמשמעותו של הביטוי "תעצור דקה" ברורה לחלוטין בשפת היומיום אבל המלך מבין זאת אחרת. לטענת שפירא, בכמה מהתרגומים הוחמצה המשמעות המיוחדת של הקטע, כיוון שאי אפשר לעצור אף דקה, אף שנייה, אף רגע. הכל חולף (שפירא, 2015).
לואיס קרול היה חובב אנגרמות, ורמיזות למשמעויות של שמות בנוגע לזמן שאותם שיבץ בספר. לדוגמה: הצב הוא סמל לאיטיות ועומד בניגוד גמור לתכיפות ולדחיפות השורה בארץ הפלאות, נמנמן מעיד על תרדמת חורף, ארנביב (שבביתו ובידו השעונים לא זזים) הוא הלחם של ארנב ואביב, ובאנגלית הוא March Hare, כלומר: ארנב מרץ – תקופת הייחום של הארנבים, וכמובן הזחל שעובר שינויים שמעידים על השינוי בזהות שהוא עובר (גולם, זחל, פרפר), ולכן הוא גם לא מבין למה השינויים שאליס עוברת מפריעים לה. זמן הוא מרכיב משמעותי וחשוב בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות ולואיס קרול בוחן אותו בכמה כיוונים, החל מהופעתו של הארנב.
הארנב הלבן
כאמור, המסע של אליס בזמן מתחיל כשהיא רואה ארנב לבן שיש לו עיניים ורודות, וגם לא חריג במיוחד בעיניה של אליס כשהיא מבחינה שהוא מדבר לעצמו ואומר שהוא ממהר. אבל אליס מזנקת על רגליה כאשר הארנבון מוציא שעון מכיס האפודית שלו. בוערת מסקרנות היא רצה בעקבותיו. מנקודה זו ואילך אליס נתקלת במגוון בעלי חיים קסומים שיכולים לדבר, לחשוב, להתווכח ולהתנהג בעצמאות מדאיגה. היצורים הללו כוללים את העכבר בבריכת הדמעות, ביל הלטאה, הזחל, החתול צ'שייר, ארנביב, וכמו הארנב הלבן, גם היצורים האלה מתנהלים בצורה חיה ויש להם איכויות אנתרופומורפיות (Bulkeley, 2019).
העלילה מתחילה ומסתיימת עם דמותו של הארנב הלבן: החל מהבריחה של אליס אל היער, גילוי המחילה, הנפילה של אליס בתוך המחילה כמו נפילה אל תוך מנהרת זמן, גילוי ביתו של הארנב, שינוי הצורה של אליס (גדילה), היכלאות בחדר, מאבק בין אליס לבין הארנב הלבן ומשרתיו, שינוי הצורה של אליס (קְטֵנָּה) והיחלצות ובריחה מביתו של הארנב (שביט, 1996, 224). הארנב הוא זה שמסמל את המעבר בין מציאות לחלום. תיאור הנפילה של אליס אל המחילה של הארנב מסתכם בשורות ספורות בלבד, אבל מתרחשים בו כמה דברים שקשורים לזמן, פיסיקה, מתמטיקה ואיגיון.
בזמן שאליס נופלת היא תוהה מה יקרה כשהנפילה שלה תסתיים, כי הרי "היה לה שפע זמן להתבונן סביבה תוך כדי נפילה" (קרול, עמ' 14): בוודאי תצא במקום שבו אנשים הולכים על הראש, וקוראת להם "אנטיפתים". אליס חושבת שכדור הארץ הוא כדור שהיא נמצאת בחציו העליון. כך חושבים רוב האנשים: שכדור הארץ הוא כדור שיש בו שני חצאים (שפירא, 2011, עמ' 36). שפירא מוסיף וטוען שחשיבה זו נידונה בהרחבה ב"חקירות פילוסופיות" של ויטגנשטיין: בכל הנוגע ליקום אי אפשר אפילו לדבר על שני כיווני זרימה של הזמן. מבחינת היקום אין זמן שזורם קדימה וזמן שזורם לאחור, וגם מבחינת המרחב אין למעלה ולמטה, אין שמאלה וימינה (עמ' 38).
רעיון נוסף שמתבקש מהנפילה אל מחילת הארנב היא שאלה מתמטית-פיסיקלית – מה יקרה אם באמת נחפור מנהרה שעוברת את כל כדור הארץ דרך מרכזו ונזרוק לשם חפץ כלשהו? גלילאו כתב שאם נזרוק חפץ כלשהו לתוך מנהרה שעוברת מקצהו האחד של כדור הארץ דרך מרכזו אל קצהו האחר, ייפול החפץ במהירות הולכת וגדלה עד שיגיע למרכז כדור הארץ, שבו תתאפס התאוצה שלו. לאחר מכן תלך מהירותו ותקטן, שכן התאוצה הנגדית תלך ותגבר, עד שיגיע לפתח בקצה הארח ואז ייפול בחזרה. אם נתעלם מהתנגדות האוויר, החפץ ייטלטל הלוך ושוב לעולם ועד, בתנועה שקרויה בפיסיקה "תנועה הרמונית". אם לא נתעלם מכוח ההתנגדות של האוויר, החפץ כמובן יגיע לבסוף למנוחה במרכז כדור הארץ (שם). סוגיה זו היתה ידועה לכל הפיסיקאים, אולם היא הטרידה את לואיס קרול.
עוד שתי סוגיות שרק פיסיקאים מבינים אותן, לטענת שפירא, מופיעות בזמן הנפילה של אליס. האחת, בזמן נפילתה של אליס היא מפילה בטעות צנצנת שהיא מחזיקה בידה. זוהי בדיחה פיסיקלית כיוון שבשעת נפילה חופשית צנצנת שמפילים אותה לא יכולה ליפול לשום מקום, היא פשוט נשארת ליד הנופל. את אליס זה מאוד מטריד, כיוון שלדעתה הצנצנת תיפול על ראשם של האנשים שעומדים על הראש. לכן, היא מתחילה ליפול מהר יותר. גם זה בלתי אפשרי, כי לילדות אין מנוע ואי אפשר להגביר מהירות של נפילה. הסוגייה השנייה שמתעוררת היא לוגית. אליס רואה שכתוב על הצנצנת "ריבת תפוזים" אבל הצנצנת ריקה. כך מתעוררת שאלה אם הצנצנת ריקה מה זה משנה מה כתוב עליה. כאן עולה השאלה במה נבדלים דברים שלא קיימים? למשל אם דרקון לא קיים וסנטה קלאוס אינו קיים – במה הם שונים? (עמ' 40)
פטרסון כותב שהמפגש בין אליס לארנב מייצג סוג של אירוניה. תפיסת הזמן מסמלת איזשהו ריקבון, כיוון ש"עידן ההתקדמות" לא ממש הביא את העולם לאיזושהי קידמה, כי אם אל מקום שבו הזמן הורס כל. תפיסת הזמן מסמלת את הלחץ של הקיום המודרני. הזמן, המהירות והלחץ שהוא מייצג מטרידים את קרול, והוא מבקר אותו באמצעות שימוש אירוני במתמטיקה, לוגיקה, פיסיקה והומור (Petersen, 1985).
החלום
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מתחיל בנוף כפרי בשעות צהריים זהובות, שהארנב יכול להיות חלק ממנו, לכן לא ברור אם הופעתו של הארנב הלבן קורית בערותה או בחלומה של אליס, חלום שמתרחש בחצות היום "בשעת נמנום חמה" (קרול, עמ' 9) ולא בחצות הליל. המעבר בין הארנב הזה לארנב המדבר יכול להיות מעבר בין המציאות לחלום, אך זהו אינו חד משמעי. העובדה שאליס "נופלת" אל תוך המחילה הסיפור הופך להיות לא מציאותי ומכאן רובו מתרחש בחלום. זהו סיפור המסגרת והדימוי המרכזי בו, דימוי שהגבולות בינו לבין המציאות מטושטש, אף על פי שהוא מכיל מרכיבים ריאליסטיים. טשטוש הגבולות הללו מאפשר למרכיבים אלו לשנות מימדים ותפקידים, כיוון שלא חלים עליו חוקי העולם האמיתי. לואיס קרול מפנה את תשומת הלב לקיום של דימוי החלום:
לא היה בזה שום דבר יוצא דופן במיוחד ואליס לא חשבה את זה לחריג במיוחד, כששמעה את הארנבון אומר לעצמו: "אוי לי! אוי לי! אני נורא מאחר!" (כשחזרה להרהר בכך כעבור זמן, נראה לה שהייתה צריכה להתפלא על כך, אבל באותה שעה כל זה נראה לה טבעי לגמרי (קרול, עמ' 13)
נקודת המוצא אם כן, היא חווית החלום. החלום של אליס מפגיש את הקורא עם תחושות פסיכוטיות: שינויים חומריים, מעברים ממקום למקום, קירות הופכים לחדירים, חלל שלא משתנה למרות המעבר ממקום למקום, זמן שאינו קיים במשמעות המוכרת לנו. החלום של אליס מהווה גם רבדים סמליים ומעלה גם את השאלה: מיהו החולם?, כפי שעולה בסוף הספר. ההרפתקאות של אליס בארץ הפלאות מתרחשים בתוך סיפור מסגרת שהוא החלום עשוי לטלטל את חווית המציאות המוכרת בין שפיות לטירוף, בין תבונה לאבסורד, בין סדר לאי סדר. החלום מאפשר ללואיס קרול להעביר את המסרים שהוא חפץ להעבירם, כיוון שזו מסגרת גמישה, של עולם בלי חוקים, עולם שהתקשורת בו קורית באופן טלפתי, עולם שבו מצבים הופכים נזילים יותר.
החלום של לואיס קרול משמש שופר ולעג לכל אלו שחושבים מחד גיסא שניתן לחיות על פי חוקים לוגיים ורציונליים ועל פי כללים קבועים, ביקורת כנגד דפוסי חשיבה מצמצמים, ומאידך גיסא שניתן לחיות על פי הבלתי אפשרי: "אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים", אומרת המלכה הלבנה. לכן לואיס קרול נחשב מי שביסס את הספרות הפנטסטית, קו תפר המתווך בין שני העולמות – המציאותי והחלומי (גונן, 1989). יתרה מכך, החוקים המגבילים האלו מסמלים של אוקספורד מהמעמד הבינוני הוויקטוריאני ( Hutcheon, 2020), חוקים שאותם קרול מבקש לבקר ולערער, כפי שאבדוק בפרק הבא.
כשאליס מתעוררת מהחלום הרפתקאות אליס בארץ הפלאות לא נגמר. שאלת החלום נשארת פתוחה כשאחותה של אליס חולמת שוב את כל הסיפור, ובכך מתווסף רובד נוסף בטשטוש ובבלבול בין מציאות לחלום, מעין חלום בתוך חלום, או חלום על חלום. אולי טכניקה זו מאפשרת להרפתקאותיה של אליס להתרחש במציאות, כאילו שני העולמות, החלום והמציאות הם שווי ערך. בעולם החלומי שקרול יצר מתרחשים טרנספורמציות רבות: מעבר מחלל לחלל, מזמן לזמן, טרנספורמציות של איכויות חומריות שאינן אפשריות בעולם הריאלי, אך אפשריות בעולם של קרול-אליס.
בכך, קרול משלב שני דגמים בולטים ומוכרים של ספרות הילדים: ספרות הרפתקאות וספרות פנטסטית, עליהם שילב את האי-גיון והפארודיה (שביט, 1996). שפירא משאיר את נושא החלום פתוח עוד יותר ושואל: אם אליס חולמת את ארץ הפלאות, אז השאלה המתבקשת היא מה משמעות החלום הזה. פרויד אמר פעם שכל חלום הוא מילוי משאלה, או ניסיון למילוי משאלה. איזו משאלה מנסה להגשים אליס? ואולי יש פה עוד חולם שהוא לואיס קרול? (שפירא, 2011, עמ' 100)
בעיית הזהות והזיכרון
אליס היא הדמות המרכזית בספר והמסע שהיא עוברת זהו המסע הפרטי שלה ששובר את חוקי הזמן והמעיד גם על השינוי בזהות שהיא עוברת, שמתבטא בנפילה אל מחילת הארנב, היציאה מהחדר הקטן מידי של הארנב, והשינויים בגופה. לטענתו של שפירא מושג הזיכרון קשור בקשר הדוק למושג הזמן, כיוון שאיזו משמעות יש לזמן אם אין זיכרונות? (שפירא, 2011, עמ' 93). הזמן מתבטא גם בזיכרונות של אליס: בזיכרון שלה את עצמה (זהות), של מה שלמדה בבית הספר – לוח הכפל, שיר שלמדה – ובגיל שלה.
זהות
כמו הרבה סוגיות אחרות, גם בעיית הזהות נידונה בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות. רק שסוגייה זו נידונה באופן גלוי ולא מרומז. השינויים בזמן משפיעים על השינויים בזהות של אליס את עצמה. אז מה הקורא יודע על אליס? מן התיאור הקורא לומד מעט על דמותה אליס: אחותה מספרת עליה שיש לה שיער ישר, הכובען מספר שיש לה ידיים קטנות ועיניים מבריקות, וכנראה שיש לה שיער ארוך, כיוון שהוא אומר שהיא זקוקה לתספורת (קרול, עמ' 77). הקורא לומד שהיא לובשת שמלה ונועלת נעליים מבריקות. קרול יוצר דמות של ילדה ויקטוריאנית טובה, יפה, מחונכת ובעלת נימוסים מעודנים.
כשאליס נופלת אל מחילת הארנב היא תוהה אם תמצא את עצמה בצד השני של כדור הארץ מבלי לדעת באיזו ארץ תהיה. היא חושבת שאולי תשאל מישהו אבל אז היא מבינה שאותו מישהו עלול לחשוב שהיא בורה והחינוך שלה יוטל בספק. היא נחושה בדעתה לא להיתפס ככזו. חשוב לה איך רואים אותה – גברת צעירה וחכמה, בטוחה בעצמה ושקולה. אבל, המטמורפוזה שאליס עוברת מתבטאת גם בבחינה העצמית הזו והפיכתה לילדה-נערה שמרגישה, שלא כבולה בכבלי החינוך השמרניים (Gabriele, 1982).
גודלה המשתנה של אליס פוגע בתחושת הזהות שלה. היא אומרת שהיא כבר לא מבינה מי היא, היא לא אותו הדבר כפי שהכירה, ולכן היא חושבת שהיא מישהו אחר, היא לא יכולה להישאר יותר אליס אם היא תשתנה. היא תוהה אם החליפו אותה בלילה: "רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? … אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים?" (קרול, עמ' 23). מה שקורה הוא שזיכרונה מכשיל אותה: היא מוצאת עצמה לא מסוגלת לסנתז את האני העבר שלה עם האני הנוכחי שלה, וזה גורם לאי המשכיות בזהותה. לכן, אליס משתמשת בטכניקה מסויימת כדי לבדוק את הזהות שלה – היא חושבת שהיא מייבל, חברתה. אבל גם זה לא מסתדר לה, ומנסה לבסס את העצמי שלה באמצעות הזיכרון (עמ' 379-380)
ולא יכול להיות שאני מייבל, כי אני יודעת כל מיני דברים והיא יודעת כל-כך מעט! וחוץ מזה היא היא, ואני אני, ו- אלוהים! כמה שכל זה מבלבל! אנסה לבדוק אם אני יודעת את כל הדברים שידעתי פעם. רגע אחד: ארבע כפול חמש הם שתים-עשרה, וארבע כפול שש הם שלוש עשרה, וארבע כפול שבע, הם- אלוהים! בקצב כזה לעולם לא אגיע עד עשרים! 14 מילא לוח הכפל לא נחשב: אנסה בגיאוגרפיה. לונדון היא בירת פריס, ופריס היא בירת רומא (שם)
באמצעות ניסיון החזרה על לוח הכפל, שאינו נכון ומציג בעיה מתמטית, מעיד על הרצון של אליס לבדוק את זיכרונה ובכך את הזהות שלה.
בסצינה אחרת אליס פוגשת את החתול שהחיוך שלו מחזק את ביטחונה. היא מבקשת ממנו לעזור לה לבחור את הכיוון הנכון בו עליה להמשיך לנוע, בקשה אותה ניתן לפרש כחוליה נוספת בשרשרת החיפוש העצמי שלה. תהייה זו מכילה ממד מטאפיזי החורג מגבולות הזמן והמקום. מתשובתו של החתול, "לא משנה באיזו דרך תלכי… אם רק תתמידי בהליכה" (קרול, עמ' 71), עולה כי הבחירה כמו גם השליטה והאחריות לצעדיה העתידיים נמצאות אך ורק בידיה.
זאת ועוד, מכיוון שבחלום המציאות משתנה והחוקים אינם נשמרים יש להטיל ספק באשר לזהותם של היצורים (אם חיות ואם אנשים) בהם נתקלים. לשון אחר, האם החתול הוא אכן חתול או שהוא ביטוי דמיוני ודמוני לנבכי נפשה של אליס, פחדיה ולבטיה הפנימיים? (מאיר, 2011, עמ' 293), או אולי של לואיס קרול עצמו?
גם שפירא (2005) טוען שבעיית הזהות מתרחשת בשינויים בגופה של אליס. כשאליס שואלת את עצמה מי אני? לכאורה, אליס אמורה לדעת מי היא, אולם אין זו שאלה פשוטה לאור המצבים והשינויים שאליס עברה: היא אכלה ושתתה כל מיני דברים שגרמו למטמורפוזות בגופה: פעם היא קטנה מידי פעם היא גדולה מידי, פעם צווארה מתארך. הפגישה של אליס עם הזחל קריטית בנושא זהות וזמן. פגישה זו מתחילה כשהזחל שואל את אליס "מי את?" ואליס עונה לו ".. אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה – לפחות אני יודעת מי הייתי (ההדגש במקור) כשקמתי הבוקר, אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז" (קרול, עמ' 53), הזחל לא מבין ומבקש ממנה להסביר את עצמה ואליס אומרת לו שאינה יכולה להסביר את עצמה, מפני שהיא לא היא, והזחל עדיין לא מבין. גם כשאליס מסבירה שהיא נבוכה מהשינויים בגודל שלה, הזחל עדיין לא מבין. הוא גם לא מבין למה הוא צריך להרגיש מוזר אם מגולם יהפוך לפרפר, ושוב הוא שואל אותה "מי את?" (עמ' 54), לשאלתה של אליס הוא עונה שאין לו צורך להסביר מי הוא.
לכן, התשובה לשאלה מי אני, אינה יכולה להיות שהיא, אליס, זה הגוף שלה. היא בכל זאת מבינה שהיא זו אליס וכך היא נשארה. לכן, בשאלה היא היכן טמונה מהותה של אליס, עולה הבעיה הפסיכופיזית, ששואלת על יחסי הגוף והנפש. חיים שפירא סוקר בקצרה את מהותה של הבעיה ומגיע למסקנה שהפילוסופיה הטמונה בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות היא של הפילוסוף ג'ון לוק, שטען שהאדם הוא רצף של זיכרונות. והזיכרון קשור בקשר הדוק לזמן. פילוסופיה זו מבוטאת על ידי הזחל כשהוא מבקש מאליס לדקלם שיר (שפירא, 2005).
זיכרון
רבות מן הדמויות שאליס נפגשת עימן מצוות עליה לחזור ולשנן, הן מבקשות לבדוק את זיכרונה. יחסן אליה מזכיר את יחסם של מורים קפדניים לתלמידיהם הנדרשים לשנן בעל-פה ולדקלם שירים הכלולים (שביט, 1996). בשיחת הזהות בין אליס לזחל הזחל אומר לאליס "אז את חושבת שהשתנית?" (קרול, עמ' 54), ואליס מנסה להסביר לזחל שאינה זוכרת דברים. הזחל מבקש מאליס לחזור על שיר ילדים אליס מגלה לתדהמתה שאינה זוכרת אותו במדוייק והיא לא יכולה לחזור על מה שלימדו אותה, ומשבשת את המילים. ולא רק היא. גם הדוכסית שרה שיר ילדים ומשבשת את המילים. שפירא כותב ששיר זה מבטא את הצביעות של החברה הוויקטוריאנית, שמצד אחד דגלה בחינוך עדין לילדים, חינוך לסובלנות ועוד ערכים מעין אלה, ומצד שני, היו פני הדברים שונים לחלוטין: ילדים קטנים עבדו מבוקר עד לילה בשכר זעום, הוכו קשות בידי הוריהם, נוצלו מינית וגם נרצחו. ייתכן אפוא שלואיס קרול רצה להתריס נגד המצב הזה, ומכיוון שלא העז לעשות זאת ישירות עשה זאת באמצעות שיבוש מילות השיר (שפירא, 2011, עמ' 19)
כאמור, כשאליס מתעוררת, היא מספרת את חלומה לאחותה. האחות עוברת את החלום שוב בהדהוד, ואז מדמיינת את אליס הבוגרת זוכרת את חלומה ומספרת לילדיה. במילים אחרות, הרפתקאותיה של אליס ממוסגרות בזיכרון על ידי קריאתן לא פעם אלא פעמיים. אחותה נרדמת וחולמת על "סירה עם מסיבה עליזה של ילדים על סיפונה … וביניהם אליס קטנה אחרת, שישבה והקשיבה בעיניים להוטות בהירות לסיפור שנאמר, והיא הקשיבה למילים של הסיפור, וחחח זה היה החלום של אחותה הקטנה שלה". כלומר, הספר מסתיים כמו הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות: היא מדמיינת את אליס הבוגרת שמגדירה את החלום לילדיה ו"זוכרת את חיי ילדה שלה ואת ימי הקיץ המאושרים" (Morton, 1978, 287)
מסיבת התה המטורפת
מסיבת התה המטורפת הוא פרק שעוסק כולו בנושא הזמן והוא נושא בחובו משמעות כבירה בנושא זה (Hutcheon, 2020, שביט, 1996, שפירא 2011, שפירא, 2015, Beer 2016, Morton, 1978). כאמור, ההופעה הראשונה של השעון בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות מרמזת שהזמן בארץ הפלאות זז מהר מידי וכשהשעון מופיע מחדש במסיבת התה קורים דברים מוזרים. מסיבת התה מתרחשת בארץ הפלאות בלא-זמן ("כעת השעה תמיד שש", קרול, עמ' 83), וכפי שמורטון כותב, במסיבת התה הזמן "צוחק מהקיום", ואליס נמצאת בעולם בלי זְמַן. אין ספק שארץ הפלאות היא מעין עולם מאולתר שבו דברים מוזרים יכולים לקרות, אבל הזמן הוא עדיין נוכחות (Morton, 1978, 291).
מורטון מביא כמה הערות בנוגע לנוכחותו של הזמן. הכובען אומר לאליס שהזמן הוא אדם ושאפשר להיות איתו ביחסים טובים או ביחסים רעים. במילים אחרות, כפי שאומר דונלד רקין, "הזמן הוא כמו אדם, סוג של ילד חסר התנהגות שנוצר על ידי האדם, [ויש] הסכנה הבלתי נמנעת שהוא יתמרד ויסרב להיות עקבי." אליזבת סוול טענה כי "הדגש באליס הוא על מתן זמן שליטה גדולה יותר בכיוון הרצון" ו"הזמן" של הכובען המטורף שייך גם לדפוס זה. אך הרצון להפוך את הזמן לשליט, שקיים בהחלט, מבטא פחד נסתר ממציאות הזמן כמשהו בלתי נשלט ולא אישי.
קינקאיד מציג את אליס כפולשת בארץ הפלאות ובמסיבת התה, ומשבשת את "השמחה הקומית עם נקודת המבט הליניארית שלה של סופיות." אף על פי שקרול מרד בסופיות ליניארית, בספריו כמו בחייו, הוא בחר להציג מרד זה לא באופן שמח. לפיכך הכובען נמצא בקשרים רעים עם "הזמן", שנראה כמוסבר כפנטזיה פרנואידית, המבוססת על אי הבנה של ההתפרצות של מלכת הלבבות: "הוא רוצח את הזמן! יוצא עם הראש!" (שם). גם האצ'און מציעה את ההסבר שהזמן במסיבת התה הוא בלתי נשלט ואף דמות מרכזית ופעילה בנרטיב, כיוון שעל פי הכובען הזמן האישי הוא גחמני ואימפולסיבי: "נניח שהשעה הייתה תשע בבוקר, בדיוק הזמן להתחיל בשיעורים: היית צריך רק ללחוש רמז לזמן, וסביב השעון מסתובב נִצנוּץ! אחת וחצי, זמן לארוחת ערב (קרול, עמ' 82) ( Hutcheon, 2020).
המסיבה מתרחשת מחוץ לביתו של הארנביב "שמשתולל באביב" (קרול, עמ' 72). הארנבונים עוברים את עונת הייחום שלהם בחודש מארס, באביב, ובתקופה זו הם קופצניים מאוד ומתרוצצים בשדות תוך ניתורים ודילוגים פרועים, שנראו לבני האדם כביטוי לשיגעון. גם מסיבת התה, tea party, מהווה ביטוי לשוני שמתקשר לשיגעון. הכוונה בביטוי זה לארוחת ארבע, מעבר להיותה אחת הארוחות המקובלות לצד ארוחת הבוקר, הצהריים והערב, ארוחה זו היא "מוסד" בתרבות האנגלית הכרוך גם באירוח. בפארודיה על מסיבת התה קרץ קרול לעבר המבוגרים (שביט, 1996, עמ' 242)
במקום לזוז בזמן הדמויות נעות סביב השולחן, כאילו על פי שעון. אבל שעת התה אינה זמן בארץ הפלאות כי אם תקופה, כדי שזה יאפשר למשתתפים בה להמשיך בחייהם ובשיחות שלהם בזמן שנעצר. הכובען שולף את השעון שלו ומעיד שהשעון שלו מפגר ביומיים, ואליס אומרת שהשעון שלו מצחיק כיוון שהוא מראה את היום בחודש אבל לא את השעה. לשאלתו של הכובען עונה אליס שהשעון שלה לא מראה את השנה "מפני שאותה השנה נמשכת כל כך הרבה זמן" (קרול, עמ' 80) (Beer, 32). כשמנסים לתקן את השעון הזה, צריך לעשות זאת רק באמצעות החמאה הטובה ביותר, אחרת התיקון לא יצליח. בסוף גם טובלים את השעון בכוס תה (שפירא, 2011, עמ' 94). שפירא מתייחס אל טבילת השעון בכוס תה גם במקום אחר וטוען שדבר דומה קרה לניוטון. פעם הוא שם את השעון שלו לבישול במקום ביצה. לא דווח מה הייתה השעה שראה בביצה שנשארה בידו (שפירא, 2015).
אחת השיחות העצובות בספר, טוען שפירא, היא על מהות הזמן והיא מתרחשת כשהכובען פונה אל אליס וחוזר איתה אל החידה שחד לה בתחילת הפרק, אליס עונה שהוא היה "יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להן פתרון" הכובען עונה לה שאם היתה מכירה את הזמן, היא לא היתה מדברת על לבזבז אותו, "הוא לא אחד שמתבזבז" (קרול, עמ' 80). אליס ממשיכה ואומרת שהיא יודעת איך לנצל את הזמן והכובען עונה לה שזה מסביר את הכל, כיוון שהזמן "לא סובל כשמנצלים אותו" (עמ' 81), "תראי אילו היית מכירה את הזמן טוב כמוני היית מבינה שבזבוז שלו זוהי מהותו. מהות הזמן היא הבזבוז".
במסיבת התה המטורפת השעה אינה משתנה והשעון אינו מתקדם ואינו נסוג, כי הכובען המטורף הרג את הזמן תרתי משמע. במובן מסויים הם חיים במעין זמן נצחי, כי רק ההווה קיים ואי אפשר לדון בזמן במושגים הרגילים. (שפירא, 2011, עמ' 95). מסיבת התה מציגה אם כן את הזמן כדמות מרכזית, נוכחת-נפקדת, שמשפיעה ומכוונת את החיים במציאות, אך בעולמה של אליס בארץ ההרפתקאות אין לו משמעות.
סיכום
עיון בספרו של קרול תחת משקפי הזמן, הובילה למסקנה שקרול ביקש לערער את היחס אל הזמן, תוך שהוא הופך את הזמן לדמות מרכזית פעילה ובלתי נשלטת, מעין אנטי גיבור שמלחיץ, מערער, מנכר ומזרז. כדי להסיק מסקנה זו בחנתי ארבעה נושאים מרכזיים: הופעתו של הארנב הלבן שהובילה את מסע ההרפתקאות של אליס מהתחלה ועד סופה. הארנב הלבן הוא זה שמפתיע את אליס עם הופעת השעון בחזייתו ומעביר אותה לטשטוש הגבולות בין מציאות לחלום. הנפילה של אליס אל תוך מחילתו של הארנב מעידה על הביקורת של קרול על הזמן והכיוון שלו ובאמצעותו קרול הצביע על בעיות פיסיקליות, פירוק החוקים בעולם החלום והגמשתם.
הזמן מתבטא גם בזיכרון של אליס שמתערער בארץ הפלאות ומוביל אותה לשאול שאלות בנוגע לעצמה ולזהות שלה. בעיית הזהות של אליס מתבטאת היטב באמצעות הזחל שלא מבין למה מטריד את אליס שהיא משתנה כל הזמן, הרי לו-עצמו אין בעיה עם זה, וכידוע הזחל עובר מספר מטמורפוזות. מסיבת התה המטורפת הוא הפרק החשוב והמשמעותי ביותר מבחינת נושא הזמן, שבאמצעותו מתריס קרול לגבי המשמעות שבני האדם נותנים לו בתקופתו, והבזבוז שלו. שהרי הזמן לא אוהב שמבזבזים אותו, כדברי הכובען. לזמן, על פי קרול, אין משמעות קיום. הזמן אינו רק מרכיב חשוב ומשמעותי בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות – הוא דמות מרכזית שמציגה את יחסו של קרול אליו והביקורת שלו כלפי הלחץ, הדחיפות והתכיפות של האנושות שנובעת עם הצורך לדייק, להגיע בזמן, לא לבזבז אותו.
ביבליוגרפיה
גונן רות, אם חלום איננו פנטזיה – אז מה כאן ממשי?, מעגלי קריאה, 18, 1989 , עמ' 30-1
יפרח כנרת, המצאת הזמן: מתי התחלנו להציץ בשעון?, גלילאו צעיר, 7.1.2010 https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3830559,00.html
מאיר שרון, לואיס קרול – האיש והמוזה, כיוונים חדשים, 24, 2011, עמ' 287-298
מאלי יוסף, בחיפוש הזמן ההיסטורי, מחשבות 61, אפריל 1991, https://thinkil.co.il/texts/m061p008-023/
קרול לואיס, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, תרגום: רנה ליטוין, תל-אביב, הספריה החדשה (הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), 1997
שביט זהר, מקרה מבחן: הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, בתוך: מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1996, עמ' 199-243
שפירא חיים, מי אני – זיכרון וזהות, כוורת, 11, 2005, עמ' 20-22
שפירא חיים, בעקבות אליס: מסעות לעולמו של לואיס קרול, האוניברסיטה המשודרת, מודן, משרד הבטחון, תל אביב, 2011
שפירא חיים, מסע בעקבות אליס: 150 שנים לספר "אליס בארץ הפלאות", גלילאו, ספסטמבר 2015 https://timeout.co.il/%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a1/
Beer Gillian, Alice in Time, The Sideways Victorian World of Lewis Carroll, The University of Chicago Press Chicago, and London, 2016, Chapter 1 p. 27-43
Beer Gillian, Alice in Time, Nature, Vol. 479, 3 November 2011, p. 38-39
Bulkeley Kelly, The subversive dreams of Alice in Wonderland, International Journal of Dream Research, 2019, Volume 12, No. 2, pp. 49-59
Hutcheon Rebecca, Time and place in Lewis Carroll’s dream-worlds, British Library, 28.1.2020 https://www.bl.uk/romantics-and-victorians/articles/time-and-place-in-lewis-carrolls-dream-worlds
Lindberg David C, The Legacy of Ancient and Medieval Science, in: The Beginning of Western Science: The European Scientific Tradition in Philosophical, Religious, and Institutional Context, Prehistoric to A.D. 1450, Chicago: University of Chicago Press, 2007, pp. 357-368
Mark Gabriele, Alice in Wonderland: Problem of Identity—Aggressive Content and Form Control, American Imago, The Johns Hopkins University Press, Winter 1982, Vol. 39, No. 4 pp. 369-390
Morton Lionel, Memory in the Alice Books, Nineteenth-Century Fiction, University of California Press, 1978, Dec. 1978, Vol. 33, No. 3 pp. 285-308
Petersen Calvin R., Time, and Stress: Alice in Wonderland, Journal of the History of Ideas, University of Pennsylvania Press, Jul. – Sep. 1985, Vol. 46, No. 3 (Jul. – Sep. 1985), pp. 427-433
