לוק, 2013, תסריט ובימוי: סטיבן נייט; צילום: האריס זמבארלוקוס; מוזיקה: דיקון הינצ'ליף; שחקן: טום הארדי, 85 דקות
לוק מצטרף לרשימת הסרטים שמבוססים על שחקן אחד, כמו קבור (ראיין רנולדס) , הכל אבוד (רוברט רדפורד) ועוד. טום הארדי שחקן עילוי, לדעתי, אחד הטובים באמת בקולנוע העכשווי, מצליח להחזיק סרט שלם על כתפיו החסונות והזכורות לטוב מסרטי האבקות או איגרוף אחרים. הוא בוחר את סרטיו בקפידה, כך נראה, כי הדמויות שהוא משחק הן דמויות עם אופי מיוחד מאוד (ילד 44, המסירה, האיש שנולד מחדש – עליו קיבל את פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ובצדק).
עלילת הסרט?
עלילת הסרט, אם אפשר לקרוא לכך עלילה, מתרחשת עם עלייתו של הגיבור למכוניתו, מכונית משוכללת מאוד (BMW) הבימאי מקפיד לרמוז לנו, ולא בכדי. היא משוכללת כל כך כדי שהשחקן יוכל לנהל את ענייניו בתוך המכונית בלי שהשיחות תפרענה לנהיגתו, ולהיפך. יתכן והקורא יראה בהמשך הכתוב כספוילר, אבל אין לי ברירה, כיוון שאין יותר מידי עלילה בסרט:
טום הארדי הוא אייבן לוק, מנהל אתרי בנייה שקול, נבון, הגון, נאמן וקפדן שנוסע מבירמינגהם ללונדון כיוון שיש דבר מה שעשה בעברו והוא מרגיש צורך לתקנו, אולי בשל הגינותו המופרזת. כל כך הגון שהוא מוכן לאבד את עבודתו ואת משפחתו עבור אותו תיקון. לוק נוהג בזהירות, לפעמים הוא מגביר את מהירותו, מדבר בשיקול דעת, לא מתרגז גם כשצריך להתרגז, בכל אופן לא גורם לצד השני שעל קו הטלפון להבין שהוא כועס, מרוגז, מתעצבן, לחוץ או מתרגש. הצופה מבין ומרגיש את לוק תוך הבעות פניו ואחר כך מעשיו וקללותיו – אך מעולם לא לבני שיחו. לוק נשוי לקתרין יש להם שני בנים והם מחכים לו כדי לצפות במשחק הכדורגל שכל כך רצו לצפות בו ביחד. את הנסיעה הזאת הוא חייב לבצע אפילו שהיא קורית בתזמון כל כך רע מבחינתו – בדיוק בבוקר שלמחרת אמורה להתבצע הנחת היסודות לבניין גבוה מאוד, כנראה אחד הבניינים החשובים ללוק שבנה בחייו. במשך כל הנסיעה, הסרט, לוק מתנהל בין שיחות טלפון עם דמויות שמדברות, מנתקות, חוזרות או שהוא חוזר אליהן: אישתו, בניו, מנהל העבודה שלו, העובד שלו ועברו.
מרחב
הסרט כולו קורה בתוך המכונית של לוק, בנסיעה אחת ארוכה. הצילומים מתמקדים בתוך המכונית, בפעולותיו של לוק בתוך המכונית (בעיקר מקנח את אפו כמה וכמה פעמים), וכמובן אל הטלפון המובנה שבמכונית המשוכללת – השיחות היוצאות ונכנסות, הממתינות והלא נענות. לוק שומר על איפוק, על קול רגוע ושליו מול אלו שהוא מדבר איתם, אך המצלמה קולטת את עצביו המתרופפים, התרגשויותיו וכאבו.
יש סיבה מאוד מיוחדת לכך שלוק מתעקש לתקן את עברו ולעשות את הנסיעה החשובה הזאת בסוף יום עבודה ולפני אחד הפרויקטים החשובים בחייו ושאפילו אולי יאבד את משפחתו. קוראים לסיבה הזאת: תסביך אדיפוס. על פי פרויד, הילד, שמשתוקק לאימו, מפנה כלפיה את האנרגיה המינית שלו ומפתח קשר של יריבות כלפי אביו כתוצאה מכך, הילד חושש שהאב גוזל את האם ממנו. כמו כן הילד חושש שמא האב יפגע בילד, זוהי חרדת הסירוס שמעורר האב בילד. התהליך הזה מסתיים כאשר בסופו של דבר הילד מזדהה עם אביו ומסגל את השפה הגברית וההתנהגות הגברית. אבל מה קורה כשהתהליך לא מסתיים? מה קורה כשהילד לא מזדהה עם אביו? ומה מקומה של האם בסרט?
אשאיר את כל שאר הפרטים לצופה שימצא שהסרט הזה מצוין ואפילו מותח, שטום הארדי שחקן מצוין שכל קשת הרגשות עוברות על פניו בנסיעה אחת ארוכה, שהצילומים מרהיבים ברכותם ושהמוסיקה מותאמת לסרט באופן יוצא מן הכלל
