שמעתי מהרבה מטיילים, חלקם חברים, שאין מה לעשות במדריד, שברצלונה יפה יותר, שחוץ מהגראן ויה אין מה לעשות וממצים את העיר מהר.
ובכן… יש ויש! בעיקר אם אתם חובבי היסטוריה, אדריכלות, אמנות ו.. ספרות!
אני לא בטוחה לגבי המשפט העממי הספרדי שבכותרת (בכל זאת.. איטליה עדייין עומדת על כנה וכנראה עוד תעמוד לנצח!), אבל זו הייתה חופשה ספונטנית, קצרה, אינטנסיבית ומהנה ביותר.
הפוסט מחולק כך: נוסעת לבד, בחירת בית המלון, קצת על מדריד, ארכיטקטורה, אתרים, מוזיאונים, קניות, שכונות שכדאי לבקר בהן, מקומות שלא הספקתי, אוכל, גרפיטי, כל בית צריך מרפסת, פנס בודד הוא הלב וספרים שהתרחשו במדריד. הגחתי גם לטולדו, על כך בפוסט נפרד.
אזהרת מסע: הכייסים של מדריד, וספרד בכלל, הם מיומנים, מקצועיים ומתוחכמים ממש. היזהרו!
נוסעת לבד
גם כיום, במאה ה 21, כשאישה נוסעת לבד בעולם אנשים מרימים גבה: לבד? מה יש לעשות לבד? לא חסרה לך חברה? עם מי לחלוק חוויות? מה, את כזו בודדה? אבל כבר בגיל צעיר מאוד למדתי לא לשעות יותר מידי למה אנשים אומרים. יש חוויה שונה בלטייל לבד: הלמידה העצמית והעצמאית. הבחירה לעשות מה שאני רוצה, איך שאני רוצה ומתי שרק אני רוצה. חופש.
גם כיום, במאה ה 21, כשאישה נוסעת לבד בעולם, היא צריכה לנקוט משנה זהירות מכל כך הרבה היבטים: משנה זהירות כשמגיעה בלילה, משנה זהירות בתחבורה ציבורית (ביום ובלילה), משנה זהירות מלינה לבד, משנה זהירות במשיכת תשומת לב, משנה זהירות ללכת לבד ברחובות – ביום ובלילה, משנה זהירות מגנבים / כייסים / שודדים, משנה זהירות בבחירת המלון, משנה זהירות בסיורים ליליים, משנה זהירות בבחירת מקומות הבילוי. משנה זהירות בכל, ועירנות יתר.
גם כיום, במאה ה 21, כשאישה נוסעת לבד בעולם היא צריכה להתנהג בצניעות: לא להתבלט מידי בלבוש, בתכשוט, בהתנהגות. להצניע את קיומה כמה שיותר.
גם כיום, במאה ה 21, אישה שמטיילת לבד בעולם היא מוקד.
אבל יש משהו קסום כשאישה נוסעת לבד בעולם. הטיול שלה שונה מטיולים בקבוצה, הטיול שלה שונה מטיול של גבר. כתבתי על כך מספר פעמים: המשוטטת במרחב העירוני, במאמר ארוך לגבי ספריה של אליף שאפאק אבל הנה כמה מילים בקצרה:
… המסע הנשי הפיזי שלהן בעולם הוא מסע שאמנם מחזיר את הדמויות הראשיות בחזרה אל המרחב שממנו יצאו אליו נדהמות ומלאות בעושר ותובנות אישיות שהן חוזרות לשם מרצון. היציאה למסע היא פריבילגיה גברית מובהקת, טוענת הלפרן. סיפורי המסע מעמידים במרכזיותם גיבור גברי, סיפור מסעו של אודיסיאוס כמשל. הגבר כמי שבורח מהמרחב הדומסטי וככובש. גם רות נצר מתייחסת בספרה למסע הגיבור הגבר, כמו מסעו של אדיפוס, כמסע האגו המתרחב אל העצמיות כולה. נצר מתארת סולם ארכיטיפי, שהוא ליניארי, בדרך להגשמת כישוריו של הגיבור. אישה שיוצאת מהמרחב הביתי היא הפרה בוטה של ההתנהלות הנשית התקינה, כיוון שעצם המסע מאפשר לאישה נקודת מבט ביקורתית, טרנספורמציה של זהות. אם שפת הנרטיב הגברי היא ליניארית כי אז שפת הנרטיב הנשי היא מעגלית, הגוף הנשי נע מנקודה אחת לאחרת וחוזר בחזרה לנקודת היציאה, אבל החזרה היא מכילה, מלאה ומגוונת.
ואם תרצו להרחיב מעט: גוף האישה, אונס וזנות: איסטנבול כמבע טקסטואלי אצל אליף שאפאק
זה כיף לטייל לבד, את לומדת על עצמך ועל הסביבה שלך באופן שונה כשאת לא לבד. ובכלל, אני בעד ד"ר סוס:
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים
בחירת בית המלון
מכיוון שאני מטיילת לבד, בדרך כלל, ההעדפות של בתי המלון שבהם אני לנה הן מיקום מרכזי. לא רועש מידי, לעיתים לא רחוק מהמרכז, לא יקר מידי ושיהיה קרוב מרחק הליכה רגלית, כי אני אוהבת לטייל ולחוש את המקום ברגל. הפעם החופשה הייתה ממש ספונטנית, ממש תוך שבוע סגרתי הכל – טיסה, בית מלון וסימוני מקומות שממש רציתי לבקר בהם. מכיוון שזהו חודש יולי, חופשת קיץ לכולם – החופשה מתייקרת מאוד, אבל הייתי חייבת לנשום אוויר.
הטיסה דרך ארקיע קורית ביום שבת אחר הצהריים, ובאורח מפתיע הטרמינל היה ריק! הגעתי ממש מוקדם לאחר שקיבלתי סמס להגיע ארבע שעות לפני הזמן מהחשש ללחץ בשדה. הדלפק לא נפתח עדיין, אבל משנפתח – הדרך לשער הבורדינג הייתה קצרה להפליא. תוך חצי שעה הייתי מוכנה אחרי צ'ק אין, בידוק ביטחוני וביקורת דרכונים. מפתיע!
בחירת בית המלון הייתה דרך בוקינג. התלבטתי בין כמה בתי מלון קרובים לגראן ויה, נקודת מוצא מרכזית שמשם מסלולי ההליכה למקומות שרציתי לבקר בהם היה דומה וקצר. המטרו קרוב אם כי תחנת הרכבת המרכזית קצת רחוקה. בסופו של דבר בחרתי ב Vincci the Mint מלון ארבעה כוכבים. בדיעבד מסתבר שזו הייתה בחירה ממש מעולה.
משדה התעופה במדריד לקחתי מונית למלון תמורת 30 יורו. יש אפשרות להגיע גם דרך תחבורה ציבורית שמגיעה עד תחנת הרכבת אטוצה ומשם להחליף למטרו עד לגראן ויה.
וינצ'י דה מינט מעוצב יפה, הכניסה שלו מרשימה כמו כניסה לבר, המון ספות לשבת לנוח, ופקידות קבלה מקסימות. שודרגתי בחינם לחדר גדול יותר, מעוצב מקסים, פונה לצד השני של הרחוב השקט להפליא.
ארוחת הבוקר מוגשת מ 7:30 ועד 14:00 בסגנון מסעדה יוקרתית. יושבים בכורסאות נוחות ומזמינים מתפריט שצריך לסרוק.
למלון יש RoofTop מקסים שפתוח מ 16:00 עד חצות, עם נוף מקסים ומטבח קליל טעים.
כשהשמש מתחילה לשקוע רק 21:30 ואין חשק לחזור לחדר, גם הרופטופ מחכה לכם !
קצת על מדריד
מדריד היא העיר הגדולה בספרד, וחיים בה קצת יותר משלושה מיליון תושבים. היא נמצאת בגובה 667 מטר מעל פני הים וזו עיר הבירה השנייה בגובהה באירופה (אחרי בירת אנדורה).
היא נוסדה בשנת 852 (למרות שהמקום היה מיושב כבר בתקופה הפרה היסטורית) והיו לה שמות רבים, ביניהם אורסריה (Ursaria, לטינית), שמשמעה ארץ הדובים, בזכות כמות הדובים הגדולה באיזור. יחד עם עצי התות הפכו הדובים לסמל העיר החל מימי הביניים.
סיפור ייסודה הוא בניית ארמון מלכותי ומצודה על פי הוראה של מוחמד הראשון מקורדובה כדי להגן על ממלכת טולדו. בהמשך, המסגד שליד הארמון הפך לכנסייה בשם כנסיית הבתולה מאלמודנה.
אני מגיעה למדריד בחודש יולי, בשבוע החם ביותר במדריד ובעולם כולו. אני נוחתת ב 21:30 ומופתעת משקיעה אדומה ויפהפייה שהופכת לאדומה יותר בזכות גגות הבתים האדומים של העיר. וחם. חם מאוד. מרגיש כמו החום של אילת ביולי אוגוסט בחצות היום. אבל בזכות בנייניה היחסית גבוהים של העיר והעצים המרובים, הרחובות די מוצללים.
החופשה שלי הייתה קצרצרה ולכן הכל היה אינטנסיבי, הלכתי המון המון ברגל, ומהר – כדי להספיק את כל מה שחפצתי לראות. שמחתי שבחרתי במלון במרכז העיר, כך שמידי פעם יכולתי להיכנס אליו ולנפוש. טיילתי גם במקומות התיירותייים ביותר וגם אלו שפחות. תוכלו למצוא כאן פוסט מרכז של רוב המקומות שכולם מטיילים בהם, מהם ברחתי מהר. אבל גם אלו שפחות מתויירים והיו מיוחדים מאוד.
לספרדים יש קצב מיוחד משלהם. הם קמים מאוחר (הרחובות ממריאים לאט, כמאמר השיר), יוצאים לסייסטה בצוהריים וממשיכים עד מאוחר בלילה, כשהשכונות משנות את פניהן
הגראן ויה Calle Gran Vía
הגראן ויה (הדרך הגדולה) הוא אחד הרחובות המרכזיים והתיירותיים במדריד. חוץ מהחנויות (זארה והפרימרק הנחשבים לטובים ביותר בספרד), הברים והמסעדות הרבות ברחוב, ניתן להינות מהארכיטקטורה המדהימה והמרובה ברחוב ובסביבותיו. הוא מחבר את הדרך בין שער אלקלה לכיכר אספניה ואורכו כ 1.3 ק"מ. כן, זו הדרך הגדולה אל כל האתרים המרכזיים בעיר.
הגראן ויה מופיעה הרבה בקולנוע ובספרות (למשל סצנת הסיום של ספרו של ארנסט המינגווי, וזרח השמש)
בסוף הפוסט תוכלו למצוא רשימת ספרים שמתרחשים במדריד
ארכיטקטורה בגראן ויה ובמדריד
מדריד, כמו רוב בירות אירופה משמרת את מבניה, בניגוד לישראל שלרוב הורסת כדי לבנות חדש. למרות התשתית המודרנית של העיר יש תחושה למבקר בה שזהו מסע בזמן, כיוון שהארכיטקטורה בה משקפת מספר סגנונות מתקופות שונות בהיסטוריה.
אין במדריד סגנון אחד אלא ערב רב של סגנונות שגם נובעים מהשפעות שונות של שלטונות. מעט מאוד אתרים מימי הביניים נשתמרו בעיר, אבל ניתן לראות גם בניינים בסגנון הבארוק, הגותי, ארט דקו, מודרני ועוד.
יש אומרים שבשל הסגנונות הרבים מדריד נראית כמו קופסת תכשיטים.
ציוני הדרך בסגנונות הרבים כוללים את: הארמון המלכותי, התיאטרון המלכותי עם בית האופרה משנת 1850, פארק רטירו (שנוסד ב 1631), בניין הספריה הלאומית (נוסד ב 1712), מבני משולש הזהב של האמנות לאורך הפראדו (מוזיאון הפראדו, מוזיאון ריינה סופיה ומוזיאון תיסן ברונמיסה), כיכר סיבלס הכוללת את הארמון והמזרקה שהפכו לסמל האנדרטה של העיר ועוד ועוד..
התיאטרון המלכותי Teatro Real
הבנייה של התיאטרון החלה ב 1850, לא רחוק מארמון המלוכה.
ב 1969 אירח התיאטרון את תחרות גמר האירווזיון, במהלכו הוצב על הבמה פסל מתכת, פרי עבודתו של האמן הספרדי סלבדור דאלי.
שער טולדו Puerta de Toledo
מעין שער הניצחון של מדריד. יש אומרים שהשער ניצב כבר במאה ה 15 על שמה של העיר טולדו. בשנת 1625 הוא נבנה מחדש על ידי המלך פיליפה הרביעי וקרוב יותר למרכז מדריד. ושוב נבנה בין השנים 1817 – 1827 להנצחת עלייתו לשלטון של המלך פרננדו השביעי.
כיכר מאיור Plaza Mayor
כיכר מאיור היא כיכר מרכזית במדריד, והיא דווקא מלבנית. אורכה 129 מטרים ורוחבה 94 מטרים, והיא מוקפת בבניינים ו 237 מרפסות הפונות אל הכיכר. היא שימשה מאז הקמתה במאה ה 16, לאירועים רבים – שווקים, מלחמות שוורים, משחקי כדורגל, הוצאות להורג ואף טקסי אוטו דה פה.
לא רחוק משם נמצא פוארטה דל סול
פוארטה דל סול Puerta del Sol
משמעו שער השמש. השער היווה חלק מחומות העיר העתיקה שהקיפה את מדריד במאה ה 15. הכיכר שליד השער נחשבת לאחת העמוסות במדריד. האתרים בכיכר:
פסל הדב ועץ התות – פסל לא גדול באופן מיוחד, המסמל את החיים, האדמה, העבודה והשורשים החזקים של ספרד. הדוב מסמל את עוצמתה של הממלכה, האדמה את יציבותה, העץ את הכנסייה המעניקה את הפרי – טעם החיים.
מגדל השעון – כי כל עיר מתהדרת בשעון משלה – שפעמוניו מציינים את האכילה המסורתית של שנים עשר הענבים ואת תחילתה של שנה חדשה. בניית מגדל השעון החלה ב-1787 והסתיימה ב-1866.
בית הדואר – מאכלס כיום את נשיאות קהילת מדריד, ופסל לזכרו של המלך פיליפה השלישי.
סימון הק"מ ה 0 – הנקודה הרשמית שממנה נמדדים המרחקים בשש הכבישים המרכזיים של ספרד.
כיכר אספניה Plaza de España
עוד כיכר מפורסמת ומרכזית במדריד. נמצאת בקצה המערבי של גראן ויה לא רחוק מהארמון המלכותי. במרכז הכיכר מוצב מונומנט לזיכרו של הסופר מיגל דה סרוואנטס, שנבנתה בין 1925 – 1930 (הושלמה ב 1957). לצידו של סרוואנטס מוצב פסלו של דון קישוט ודולצינאה.
ליד הכיכר נמצאים שני בניינים ידועים והגבוהים בעיר: מגדל מדריד ובניין ספרד
מקדש דבוד Templo de Debod
מקדש דבוד נבנה במקור באסואן שבמצרים, בתחילת המאה השנייה לפני הספירה. בעקבות תחילת בנייתו של סכר אסואן ב 1960, נראה כי נשקפת סכנה למספר אתרים ארכיאולוגיים. אונסק"ו ביקש עזרה בינלאומית להצלת המורשת, וכאות תודה לעזרתה של ספרד בהצלת מקדש אחר (אבו סימבל), מצרים תרמה את מקדש דבוד לספרד ב 1968. לאתר המקדש.
המקדש נבנה מחדש בתוך פארק מקסים וגבוה לא רחוק מהארמון המלכותי ומשם ניתן לצפות על נופה של העיר מדריד.
מקדש דבוד הוא אחד מדוגמאות ספורות של אדריכלות מצרים העתיקה שמוצגות מחוץ למצרים והוא יחיד מסוגו בספרד (ויקיפדיה). ב 2020 החלה בנייה לשימור המבנה מפני פגעי מזג האוויר.
כיכר סיבלס Plaza de Cibeles
עוד כיכר מרכזית ומפורסמת במדריד, לא רחוק מהגראן ויה. היא קרויה על שם סיבלס האלה האם בדת הפריגית.
קבוצות הכדורגל והכדורסל של ריאל מדריד נוהגות לחגוג בכיכר את נצחונותיהן.
מוזיאונים
מדריד משופעת במוזיאונים. שלושה מהם נחשבים משולש הזהב של האמנות במדריד: Prado ,Thyssen-Bornemisza Museum ו Reina Sofía. שלושתם נמצאים לאורך שדרת פראדו והם בעלי חשיבות עולמית.
טיפים:
- ניתן לרכוש כרטיס אחד (Paseo del Arte) בדוכני הכרטיסים של שלושת המוזיאונים. הכרטיס מעניק כניסה חד-פעמית לכל אחד משלושת המוזיאונים, ולאחר הביקור באחד מהם נותרה שנה שלמה לבקר באחרים.
- ממליצה בחום לרכוש כרטיסים מראש!! אחרת, תעמדו בתורים בלתי נגמרים, לעיתים בשמש הקופחת (או בקור החורפי). רכישה מראש תאפשר כניסה מיידית למוזיאון.
- המוזיאונים עצומים ומורכבים מבחינת התמצאות. כדאי לקחת את אוזניות השמע
- אם מוזיאון הוא חלק מהמסלול כדאי להתחיל איתו את היום וכמה שיותר מוקדם בבוקר – המוזיאון יהיה יחסית דליל במבקרים והביקור עשוי לארוך בין שעתיים לחמש שעות (בפראדו)
מוזיאון סופיה ריינה Museo Nacional Centro de Arte Reina Sofía
הציור גרניקה הוא קריאת גנאי של פיקאסו נגד המלחמה והפאשיזם וכנגד הפצצת העיר גרניקה על ידי הגרמנים. פיקאסו לא הורשה להציג את הציור בספרד כל עוד פרנקו בשלטון. ורק ב 1981 הוא עבר לחזקת המדינה. למוזיאון הוא הועבר מאז 1992.
להסבר נוסף על הציור וההפצצה: כאן.
וסליחה ומחילה מהסדרניות.. לא יכולתי לעמוד בפיתוי..
מוזיאון הפראדו Museo del Prado
מוזיאון הפראדו, המוזיאון השני בצלע משולש הזהב, נחשב למוזיאון הגדול במדריד (יש המשווים אותו ללובר שבפריז). ניתן למצוא בו אוסף אמנות אירופאית עצום מהמאה ה 14 ועד תחילת המאה ה 19: למעלה מ 5000 איורים, כאלף מטבעות ומדליות, כ 700 פסלים ומעל הכל – כ 8600 יצירות.
בכניסה אחת של המוזיאון נמצא פסלו של ולאסקס ובצידו האחר – גויה.
שמו, פראדו, משמעו אחו, והוא נשען על הפארק המפואר שנמצא ליד המוזיאון. הוא נחנך ב 1819, ונמצא במבנה ניאו קלאסי עצום, שהיה אמור להיות במקור מוזיאון למדעי הטבע. אולם, מאריה איזבל דה ברגאסנה, רעייתו השנייה של פרדננדו ה 7, היא זו שדחפה לשינוי שהמוזיאון יהפוך לאוסף אמנות. לכן עד היום נחשבת למייסדת המוזיאון.
בין האמנים שניתן למצוא במוזיאון: אל גרקו, גויה, בוש, טיציאן, ברויגל האב, רמברנדט, ולאסקס. לגויה מוקדשות כמה קומות, אחת מהן היא הקומה הראשונה. כל שלב בקריירה של גויה מתואר כאן.
במוזיאון אסור לצלם כלל! וזה קצת מעצבן.. אל אתר המוזיאון
מוזיאון תיסן בורנמיסה Museo Nacional Thyssen-Bornemisza
הצלע השלישית והאחרונה במשולש הזהב האמנותי של מדריד, שוכן לא רחוק מהפראדו בשדרות פראדו.
מוזיאון תיסן בורנמיסה נקרא על שמו של הברון היינריך תיסן בורנמיסה, ולמעשה הוא היה דווקא הצלע השנייה במשולש הזהב של מדריד. יש טוענים שהוא ממלא את הפערים ההיסטוריים באוספים של המוזיאונים שלעיל. הפראדו מציג אוספים איטלקיים ומעט מהאסכולות אנגליות, הולנדיות וגרמניות וריינה סופיה מציג יותר אימפרסיוניסטים, אקספרסיוניסטיים וכמה מהאמריקאים של המאה ה 20.
אם יש אפשרות לעקוב אחרי התצוגות לפי סדר כרונולוגי ניתן אפילו לקבל סוג של שיעור בהיסטוריה של האמנות המערבית.
אל המוזיאון הגעתי קצת לפני שעת הפתיחה וכבר השתרך תור על המדרכה. אבל משנכנסתי היה כיף וחוויית בלעדיות להיות כמעט לבד בין חדרי המוזיאון עד לשעת הלחץ.
במוזיאון הזה מותר לצלם.. אז קצת התפרעתי.
המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה Museo Nacional Arqueológico או MAN
המוזיאון שוכן במבנה יפהפה, ממש ממול תחנת הרכבת אטוצה ולא רחוק מהפראדו. נוסד ב 1867 ומאחסן פריטים ארכיאולוגיים ופריטי אמנות דקורטיביים. אל אתר המוזיאון.
מוזיאון הבלונים
מוזיאון שנבנה כפופ אייר ותערוכת הבלונים שבו מסתיימת בסוף חודש יולי השנה. קיבלתי המלצה מחבר שלא משנה מה – כדאי ללכת.
התערוכה מגניבה, אינטרקטיבית מלבבת, משמחת ומתאימה לכל המשפחה (כרטיסים). עם ההגעה תונחו לעמוד בתור לפי השעה שאתם אמורים להיכנס, אחר כך תודרכו לחבוש על הנעליים כיסוי (כמו של מנתחים), אחר כך תבינו למה. אחרי הכניסה המרשימה המעבר יהיה בין תא לתא כשלכל תא יש לו קונספט משלו
שעתיים לפני שאני צריכה להגיע לשדה התעופה בחזרה לישראל, אני קולטת בזווית העין שלט ענק, על מבנה ארכיטקטוני יפהפה, שאחר כך הסתבר שזוהי האקדמיה המלכותית לאמנויות סן פרננדו. על השלט שכתוב בספרדית זיהיתי את השם של פיקאסו וגויה (כן, שוב). אז נכנסתי.
האקדמיה המלכותית לאמנויות סן פרננדו Real Academia de Bellas Artes de San Fernando
האקדמיה נמצאת בלב מדריד ברחוב Calle de Alcalá המקביל לגראן ויה, ומתפקדת כיום כמוזיאון וגלריה. היא הוקמה בצו מלכותי ב 1752.
כשהגעתי המוזיאון היה סגור (יש שם ציורים של ולאסקס, ארצ'ימבולדו, ריברה, רפאל וגויה כמובן), אבל התערוכה הספציפית המוצגת, "מלחמות השוורים של גויה ופיקאסו", הייתה פתוחה (5 יורו, לאתר), והיא מציגה רישומים של גויה ופיקאסו הנוגעים למלחמות השוורים האופיינית לספרד, לאו דווקא בהיבט החיובי.
רטירו פארק El Retiro Park
לא רחוק ממוזיאון הפראדו נמצא הפארק היפה במדריד. בכלל, מדריד בנויה מבנים גבוהים והיא מאוד מוצללת על ידי עצים בשדרות רחבות, כך שלרוב השמש לא קופחת ישירות על הראש. יש בה "ריאות ירוקות" רבות לעצור ולנוח, אבל הגדול והיפה מכולם הוא פארק רטירו.
לפני שהפארק היה פארק ציבורי הוא היה שייך לשושלת המלוכה בספרד.
הפארק משופע בצל, מזרקות ופסלים רבים המפוזרים בו, שמוסיפים נופך מדהים גם לאריכטקטורה של העיר.
קניות
אחד הדברים המרכזיים בביקור במדריד הוא מסע הקניות. אני לא ממש חובבת קניות מדופלמת אבל הכינו אותי מראש שמדריד ידועה כיעד אטרקטיבי לקניות. המחירים השפויים והשפע קורצים לכל תייר. כנראה חוץ ממני.
חוץ מהגראן ויה, הרחוב המרכזי והשוקק של מדריד, כדאי ורצוי להסתובב בין סמטאותיה היפות ולחפש את החנויות, הן את הרשתות והן את המקומיות. בגלל החום הלוהט והבלתי נסבל נכנסתי למנגו לקנות שמלה שתתאים למזג האוויר והיא אכן עלתה בחצי המחיר מהארץ. זארה, דיסיגוואל ומנגו, למשל, הן רשתות שנמצאות בכמה מקומות בעיר. סניפי הדגל של פרימרק ושל דיסיגוואל נמצאים על הגראן ויה.
המשיכו להסתובב בין סמטאות העיר, אל תחששו להתרחק תמצאו שם עוד רשתות (ליוויס, פוט לוקר), תגיעו גם לרחוב Calle de Fuencarral (ברחוב הזה תמצאו גם את מוזיאון ההיסטוריה של מדריד) שמלא בחנויות.
המשיכו עד ל Calle de Velarde, רחוב חנויות הוינטאג' (אל תתבלבלו אם אתם רואים את החנויות לכאורה סגורות ומצויירות בגרפיטי, מישכו בידית, היכנסו ותכירו עולם מלא: וינטאג' ספורט, וינטאג' גברים, וינטאג' נשים, וינטאג' יד שנייה ווינטאג' יוקרתי).
Calle de Fuencarral
הרחוב שואב את שמו מהעיירה העתיקה Fuencarral ששכנה מחוץ לעיר העתיקה של מדריד. לפני שהוכרזה מדריד כבירת ספרד, חלקו הצפוני של הרחוב היה מכוסה בנחלים ויערות, והרחוב חיבר את העיר מדריד לעיירה העתיקה בשם זה, שסופחה לעיר מדריד ב-1950. בשנת 2009 הוסב חלק מהרחוב כך שיאפשר רק תנועה רגלית (מדרחוב).
Galeria Canalejas
הגלריה היא קניון ענק של חנויות יוקרה (ארמני, דולצ'ה וכו').
שוק הפשפשים אל רסטרו El Rastro
אם תגיעו למדריד באחד מימי ראשון, תוכלו להתערבב עם מיליוני אנשים בצפיפות (ובמקרה הזה בחום הלוהט) בשוק הפשפשים המרהיב אל רסטרו. השוק נחשב לגדול במדריד ומהווה חוויה אותנטית ספרדית, מתפרש על פני מספר רחובות וכיכרות ונחשב לחגיגה. תוכלו למצוא כאן מגוון רחב של מוצרים, חלקם משומשים (ביגוד, אקססוריז, עבודות יד, חנויות עתיקות, אספנות, ודוכני אוכל ושתייה). כל רחוב מציג מגוון אחד של מוצרים.
הרחוב המרכזי של השוק נמצא בפלאזה דל קאסקורו (Plaza de Cascorro), משם יוליכו אתכם רגליכם (פתוח מתשע בבוקר ועד אחר הצוהריים).
שכונות שכדאי לבקר בהן
ציינתי לעיל את רחוב Calle de Fuencarral, רחוב קניות. אבל הרחוב הזה הוא הגבול בין שתי שכונות טרנדיות, שקטות ומקסימות שכדאי לבקר בהן ביום, ובלילה הן הופכות לאיזור ברים שוקק חיים: Chueca ו- Malasaña
מלסניה Malasaña
מלסניה היא אחת השכונות העתיקות במדריד. יזמים צעירים החליטו להפוך אותה לשכונה טרנדית והיפסטרית. לשכונה יש קצב שונה ביום וקצב שונה בלילה. ביום תמצאו שם חנויות קונספט מעניינות, שלל חנויות וינטאג', חנויות ספרים ותקליטים ישנים. גם ביום ובעיקר בלילה תמצאו שם בתי קפה וברים מדליקים.
צ'ואקה Chueca
שכונה צמודה למלסניה, שהייתה בעבר גם היא שכונה ענייה ומוזנחת. כיום היא הפכה לסמלה של הקהילה הגאה. כיף להסתובב בין סמטאותיה היפהפיות, וכאמור לא לשכוח את רחוב הקניות Calle de fuencarral. רחוב הנעליים המיוחדות נמצא ב Calle Agusto Figuero.
גם כאן יש מגוון רחב של בתי קפה וברים, ומסעדות טאפסים, וחיי הלילה כאן תוססים ממש.
בשכונה הזו נמצא מוזיאון הרומנטיקה המציג אוסף מרשים של ציורים, רהיטים, כלי פורצלן וכלי אוכל מהמאה ה-18 באולמות רחבים וסלונים בהם נערכו המפגשים של אצילי ספרד.
מקומות שלא הספקתי
שכונות שלא הספקתי ורשמתי לפניי לפעם הבאה:
לה לטינה La latina ו לאבאפייס Lavapiés שהם לא רק שכונות יפות לטייל בהן, אלא גם סיור גרפיטי עומד בפני עצמו.
רובע סלמנקה Barrio de Salamanca
רשמתי לפניי לנסות להגיע בפעם הבאה אל סגוביה
אוכל
לכל המסעדות והבארים במדריד יש תפריט שסורקים ב QR ויש אפשרות בחירת תשלום בין יורו לשקל ישראלי
אני אוכלת אוכל צמחוני ולפני שנסעתי בדקתי היכן יש מסעדות וברים המבוססים על אוכל צמחוני וטבעוני במדריד. יש המון! אבל כידוע, כמעט כל מסעדה או בר מכבדים את עצמם בתפריט בעל אופי צמחוני. בכל מקום שישבתי הזמנתי גם סנגרייה, המשקה הספרדי הידוע (המבוסס על יין אדום / לבן), מוגש קר וטעים. ספרד ידועה גם בטאפסים הטעימים והססגוניים שלה, אל תפספסו.
למסעדת Sanissimo, שמגישים בה רק אוכל צמחוני (וקוקה קולה בגרסה מקומית ללא קפאין), יש כמה סניפים בעיר. חזרתי אליה מספר פעמים, בעיקר לזו הקרובה לגראן ויה, כי היא הייתה ממש ממש טובה.
עוד כמה שממולצות:
ראיתי הרבה המלצות על Vibar וגם להם יש כמה סניפים. אני ניגשתי אל הסניף שנמצא בתוך מתחם הקניות היוקרתי Galeria Canalejas, שיש בה חנויות יוקרה, אבל לא מצאתי את עצמי שם. במקום זאת, אכלתי במסעדת יוקרה במתחם בשם St. James, מסעדת מאכלי ים יוקרתית ומצויינת (יקרה מאוד). אם תרצו להשקיע מכספכם על אוכל אנין טעם – זה המקום.
מסעדת טפסים טובה שאכלתי בה Tapa Tapa Montera על הגראן ויה ומול המטרו.
כשהייתי עייפה ממש, צמוד למלון נמצאת מסעדת OSADÍA, שמתהדרת באוכל אסייאתי. צריך להזמין מקום מראש, אבל הסכימו להכניס אותי בלי הזמנה כיוון שהגעתי בשעה יחסית ריקה. הסושי והסביצ'ה היו מהטובים שאכלתי.
** שתי המלצות מיוחדות ממש! **
הנה שני מקומות מיוחדים לבקר בהם במדריד:
ברים
קפה ברלין קיים מאז שנות ה-50, ממוקם בלב מדריד. הוא נפתח על ידי אנגלי שרצה להביא קצת טעם אירופאי לספרד עם תערובת משלו של פולי קפה שיובאו מלונדון. מאז, המוניטין שלהם כקפה מעולה גדל ואנשים מגיעים מכל עבר כדי ליהנות מהמשקאות שלהם בבית הקפה האייקוני הזה. לבית הקפה עיצוב תעשייתי עם תקרות גבוהות וריהוט עץ כהה והוא מציע מוזיקה טובה ממש – לרוב ג'אז.
בר נוסף הוא בר אירי על שם ג'יימס ג'ויס לא רחוק משער אלקלה.
בכל מקרה, מדריד משופעת בברים מיוחדים, קונספטואליים ומרהיבים (אל תשכחו לבקר בשכונות שהזכרתי לעיל גם בלילה).
גרפיטי
לא חייבים להיכנס למוזיאונים כדי לצרוך אמנות במדריד. לאורך כל ההיסטוריה שלה מדריד שימשה מוזה לציירים, סופרים ואמנים רבים, לכן היא גם נקראת "עיר המוזות". ציטוטים רבים של סופרי ספרד ובכלל בעולם מצוטטים ברחובותיה.
על מושג הגרפיטי כתבתי כאן, לכן לא אכביר שוב במילים עיוניות. נכון, יש הרבה סיורים בשכונות העיר עם או בלי דגש על גרפיטי, חלקם בחינם. אבל אפשר לעשות את זה לבד, כיוון שגם מדריד היא גן עדן לאמנות הגרפיטי, והאמנות נמצאת בכל מקום. השכונות העיקריות בהן קורה הקסם של אמנות הרחוב והגרפיטי במדריד הן: לבהפייס, לה לטינה, מלסניה וקרבנצ׳ל (Carabanchel).
צאו לטייל ברגל בסמטאות תהנו מהיופי של העיר ולא רק ברחובות הראשיים שלה, הביטו ימין ושמאלה, למעלה ולמטה, חקרו את העיר!
כל בית צריך מרפסת
פנס בודד הוא הלב
ספרים שהתרחשו במדריד
רבים מספריו של חוויאר מריאס
רבים מספריו של אנטוניו מוניוס מולינה
רוברטו בולניו / 2666 | מוות אחר הצוהריים / ארנסט המינגווי | וזרח השמש / ארנסט המינגווי | ליל ירח במדריד / סוזן סטפנס | הבת של הספרדייה / קרינה סיינז בורגו | שושנת דוד / לואיס דה לסאמה | רוחות עזות / אלמונדה גרנדס | מילה אחת שלך / אלווירה לינדו | נובמבר / אנטוניו קלסאדו | The Time In Between / María Dueñas | Leaving The Atocha Station / Ben Lerner | Winter In Madrid / C. J. Sansom
