טיולים

מילאנו – עיר האופנה הבינלאומית

רקע

לפני כשנתיים טסתי לאיטליה. הטיול המקורי היה אמור להיות: רומא, מילאנו, ונציה. אבל חברתי הטובה, רבקה קופלר אוספת אוצרות, הסיטה אותי ממסלולי והנחיתה אותי בפירנצה ואני מברכת אותה על כך. הבטחתי שאחזור עוד למילאנו, למרות שביקרתי בה לפני כעשרים ושלוש שנים (הפוסט על איטליה מתחיל כאן, ברומא, תמצאו שם את שאר המסלולים לפירנצה ולונציה).

השנה רציתי לבקר בקרנבל ונציה. רציתי לעשות זאת מזמן, מישהו אמר לי פעם שבונציה צריך לבקר לפחות פעם אחת בכל עונה. הוא צדק.

את הטיול תכננתי כמעט שנה מראש, וכשתכננתי אותו לא הייתה טיסה ישירה של אל על מהארץ אל ונציה. שדה התעופה הקרוב ביותר ושרציתי לבקר בו שוב היה מילאנו. וטוב שבחרתי באל על.

התקופה היא תקופה קשה. מהשביעי באוקטובר מדינת ישראל במלחמה, מלחמה קשה בבית – מלחמה פיזית מול חמאס, חיזבאללה, יו"ש ועוד כמה זירות, ומלחמה בעולם – מלחמה על מהות המלחמה, על זהות, על אנטישמיות. לא פשוט לצאת מכאן ולא רק בגלל רגשות אשמה, לא פשוט לברוח מכאן אפילו במובן האסקפיסטי. הבורחני.

וכן, קיים פחד גדול. חופשה אחת, כחודש אחרי הטבח הנוראי, ביטלתי. וגם כעת, ארבעה חודשים אחרי, בפברואר, עדיין מפחיד.

יתרה מכך, חברות תעופה רבות לא ממריאות ולא נוחתות בישראל. חלקן חזרו, חלקן ביטלו את חזרתן. אז טוב שיש את אל על, כי חברות התעופה הישראליות ממשיכות לטוס ואף מגבירות את טיסותיהן (גם במחיר).

ובכל זאת.

קרנבל ונציה הוא המטרה, ומילאנו היא הדרך אל המטרה. והדרך היא גם דרך לאונרדו דה וינצ'י. אם ברומא ופירנצה טיילתי בעקבות מיכאלאנג'לו, הרי שבמילאנו טיילתי בעקבות "יריבו", לאונרדו דה וינצ'י.

אז לפני מילאנו כמה הערות על לאונרדו.

כדי לא להכביד על הפוסט, שגם כך הוא עמוס, כתבתי פוסט נפרד על לאונרדו דה וינצ'י על הסעודה האחרונה, האדם הוויטרובי ועוד קצת. אני חושבת שכדאי לקרוא בו קודם כל.

לנוחיותכם הפוסט מורכב כך: (רקע), (לאונרדו דה וינצ'י – בנפרד), טיסה, מלון, מזג אוויר, מילאנו, אתרים שביקרתי בהם, חלונות ראווה, מוזיאונים, קניות, מסעדות וברים, רשימת ספרים שהתרחשו במילאנו.

גם הפוסט על ונציה: קרנבל המסיכות הופרד.

טיסה

כאמור, קרנבל ונציה הוא מטרת הטיול, ומילאנו היא הנחיתה (כיוון שאל על מוציאה טיסות ישירות לונציה רק בקיץ). אין רכבת משדה התעופה של מילאנו מלפאנסה אל ונציה ישירות, וצריך לקחת רכבת אל העיר (אל הצ'נטראלה) ומשם רכבת אל ונציה. כדי לא לבלות את כל היום בנסיעות במקום בבילוי החלטתי לעצור לילה אחד במילאנו, להמשיך למוחרת לונציה, לחזור לעוד יומיים למילאנו ולחזור בחזרה לארץ.

הטיסה הייתה טיסת בוקר ושדה התעופה מלפאנסה של מילאנו רחוק מהעיר. מונית משדה התעופה אל העיר מילאנו יקרה מאוד (בין 100 ל 150 יורו) ולכן, כדאי ורצוי להשתמש בתחבורה הציבורית שהיא נוחה וזולה. יש מגוון אפשרויות להגיע אל העיר: שאטל, אוטובוס או רכבת מטרמינל 1 אל התחנה המרכזית צנטראלה או כמעט אל כל מקום אחר בעיר. גם אם מגיעים אל התחנה המרכזית יש מטרו שמגיע לכל מקום בעיר. אני השתמשתי ברכבת מהשדה:

אחרי שלוקחים את המזוודה ישנו שילוט שמוביל אל סוג התחבורה הרצויים – עקבו אחרי השילוט. השילוט אל הרכבת מוביל אל קומת המינוס 1 (הדרך לשם ארוכה, כעשר דקות בערך), שם, ממש לפני הירידה בדרגנוע אל פלטפורמת הרכבת, ישנן מכונות לרכישת כרטיסים, או מודיעין ששם גם ניתן לרכוש כרטיס לרכבת. שימו לב שהרכבת מגיעה אל היעד הרצוי – אל התחנה המרכזית או אל כל יעד רצוי אחר בעיר. היעד שלי הוא תחנת הרכבת המרכזית של מילאנו, משם המלון שהזמנתי ללילה אחד קרוב הליכה רגלית.

התחנה המרכזית של מילאנו היא ענקית (טרמינל בפני עצמו) ויפהפיה!

התחנה המרכזית של מילאנו, כפי שצילמתי ב 2000
התחנה המרכזית של מילאנו, כפי שצילמתי ב 2000

משהו שגיליתי על הצ'נטראלה רק כשחזתי הביתה:

בצ'נטראלה מוקם אתר זיכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו בשנת 1944 מרציף 21 להשמדה. שמותיהם מופיעים על קיר זיכרון במנהרה העולה לרציף זה. היוזמה להקמה באה מהממשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות.

  • ניסיתי לדייק את הטיול שלי עם ה ChatGPT, והוא אכן היה תמיכה נפלאה. אבל לא לסמוך עליו יותר מדי !

מלון

הלילה הראשון נבחר במלון קרוב לתחנה המרכזית צ'נטראלה, 7 דקות הליכה רגלית, מלון קטן, פונקציונאלי, עסקי: Hotel Soperga. המלון ללא ארוחת בוקר ותמורת 6.5 יורו תוכלו להזמין קפה, מיץ תפוזים וקרואסון.

למוחרת בבוקר היה לי נוח לחזור ברגל לתחנה המרכזית ומשם לקחת את הרכבת אל ונציה, עם כרטיס הלוך חזור שרכשתי מראש (לאתר: כאן או ניתן להוריד את האפליקציה של ItaloTrain).

כשחזרתי שוב לתחנה המרכזית מונציה אל מילאנו (לשני לילות נוספים) בחרתי במלון אחר, מלון שקרוב יותר למרכז העיר. המלונות במרכז העיר יקרים יותר ובכל זאת בחרתי ללון במרכז, כיוון שבין מרכז העיר לתחנה המרכזית המרחק גדול מאוד. אמנם אין כל בעיה להתנייד בתחבורה ציבורית (שהבנתי שהיא קלה ונוחה לשימוש ואף ניתן להשתמש בכל נסיעה בכרטיס אשראי במעברים, והמחיר הוא 2 יורו ליום), אבל מכיוון שאני הולכת המון ברגל העדפתי להיות במרכז העיר.

כשיוצאים מהתחנה המרכזית יש מצד שמאל תחנת מוניות שלוקחת לפי סדר עמידה בתור. שילמתי 12 יורו כדי להגיע למלון Sina De La Ville: מלון ידידותי, שקט, אלגנטי, יש בו ספא ומסעדה אסייאתית (לא ניסיתי את שניהם), ומקום לאיחסון המזוודות במקרה שהגעתם מוקדם לצ'ק אין, או אם הצ'ק אאוט שלכם מוקדם מהטיסה.

המלון נמצא 3 דקות מהדואומו, ולכל מקום אחר כמעט רבע שעה רגלית.

מזג אוויר

תכננתי את הטיול בידיעה ברורה שזה חודש פברואר – כלומר קר וגשום. הטמפרטורה הראתה בין 8 ל 12 מעלות צלזיוס ו 98 אחוזים של גשם. בפועל, היה קר, אבל משום מה התחושה היא שבארץ קר יותר.

כדאי ויעיל להתלבש בשיטת הבצל – שיהיה נוח לקלף שכבות: להתלבש חם ונעים בחוץ, לקלף את השכבות במקומות סגורים. לא היה גשם זלעפות כמו שמכירים בארץ – בטח שלא סופות גשמים – אבל טפטף כל היום. מדי פעם התחזק, אבל לא משהו שהרגיש צורך להסתתר עד יעבור זעם. לרוב היה ערפילי, גם במילאנו וגם בונציה.

מילאנו

!!Welcome to the International Fashion City

כמה מילים על העיר

מילאנו עיר הבירה של חבל לומברדיה, והעיר השנייה בגודלה באיטליה (אחרי רומא). קיימת השערה שהעיר נוסדה בשנת 600 לפנה"ס על ידי שבטים קלטיים, אך הרומאים אלו שהעניקו לה את שמה (בראשיתה נקראה Mediolanum) בשנת 222 לפני הספירה. במהלך השנים, העיר עברה כמה שליטים. בתקופת הפריחה התרבותית של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, שלטו במילאנו משפחת ספורצה וויסקונטי שתמכו ועודדו את האמנות והתרבות בעיר, ואף עודדו אמנים להגיע אליה, ביניהם גם לאונרדו דה וינצ'י שהתגורר תקופה ארוכה במילאנו.

במאה ה 15 נכבשה העיר על ידי צרפת, לאחר מכן על ידי אוסטריה. במאה ה 16 השליטה עברה לספרד ובמהלך המאה ה 18 חזרה השליטה לאוסטריה. ב 1859 השליטה עברה לממלכת סרדיניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, עת הפגיזו בעלות הברית את איטליה נגרם לעיר מילאנו נזק כבד: שכונות שלמות, ביניהן אזורים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית, נחרבו. כשליש מבתי העיר נהרסו ויצירות אמנות רבות אבדו. עוד אכתוב על כך רבות באתרים שביקרתי בהם.

לאחר המלחמה החל תהליך שיקום העיר, היא שוחזרה בהדרגה והפכה למוקד תעשייתי-כספי חשוב באיטליה.

אף שפרסומה העיקרי של מילאנו הוא כעיר עסקים וכמרכז אופנה בינלאומי, קיימים בה גם מוקדי משיכה רבים לתיירים ולחובבי אמנות.

בניגוד למחשבה התיירותית המיידית – לא. המקום הראשון שהגעתי אליו לא היה הדואומו.

אתרים שביקרתי בהם

טירת ספורזה Castello Sforzesco

האתר הראשון שביקרתי בו.

הטירה נבנתה במאה ה 14 ונקראה במקור Castello di Porta Giova. היא נבנתה באותו אזור של הביצור הרומי העתיק של Castrum Portae Jovis. הטירה הייתה בית המגורים העיקרי בעיר של אדוני ויסקונטי, ונהרסה על ידי הרפובליקה האמברוזית קצרת המועד שהדיחה אותם ב-1447. בשנת 1450, פרנצ'סקו ספורצה החל בבנייה מחדש של הטירה כדי להפוך אותה למשכנו הנסיכותי.

ב-1494 הפך לודוביקו ספורצה לאדון מילאנו, וקרא לאמנים רבים לקשט את הטירה. אלה כוללים את ליאונרדו דה וינצ'י וברמנטה.

רוב הביצורים החיצוניים נהרסו בתקופת שלטון נפוליאון במילאנו.

לאחר איחוד איטליה במאה ה-19 הועברה הטירה משימוש צבאי לעיר מילאנו. Parco Sempione, אחד הפארקים הגדולים בעיר, נוצר בשטח המסדרים לשעבר.

ממשלת מילאנו ביצעה עבודות שיקום, אבל הפצצת בעלות הברית על מילאנו ב-1943 במהלך מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בטירה. לאחר המלחמה בוצע שיחזור של הבניין למטרת הפיכתו למוזיאון.

שער כניסת הטירה
שער כניסת הטירה
רחבת הטירה
רחבת הטירה
Ducale Court, ברחבת הטירה
Ducale Court, ברחבת הטירה
אבני הירי בכניסה לטירה
אבני הירי בכניסה לטירה
הטירה מבחוץ
הטירה מבחוץ

פארק סמפיונה Porta Sempione ו קשת השלום Arco della Pace

פארק עירוני גדול במרכז ההיסטורי של מילאנו. הוקם בשנת 1894, ותוכנן על ידי אמיליו אלמג'נה. הפארק נמצא בחלקו בשטח טירת ספורצה, ומוביל אל קשת השלום. לפני שהפארק הוקם הוא היה שטח אדמת יער אלון וערמון. עד המאה ה 18 הקרקע לא הייתה בשימוש, בשנת 1861 היא שימשה לחקלאות, אחר כך לתרגילי לחימה ותהלוכות צבאיות.

כאמור, השלמת בנייתו הייתה ב 1894 והוא סיפק שדרה, בריכה ובלוודרה על פי דגם של הפארקים האנגליים.

השער שבנוי בו נותר ממבנה רומי, והוא נועד לשלוט על הכביש. בימי הביניים הוא הוזז מעט צפונה היכן שקיום בנויה טירת ספורצה, ולכן הוא נחשב כחלק מהטירה.

השער היווה זירת אירועים בולטים בהיסטוריה של מילאנו של המאה ה-19. ב-22 במרץ 1848, הצבא האוסטרי בראשות המרשל יוסף רדצקי נמלט ממילאנו דרך פורטה ג'וביה לאחר שהובס במרד חמשת ימי מילאנו. ב-8 ביוני 1859, ארבעה ימים לאחר קרב מג'נטה, נכנסו נפוליאון השלישי וויקטור אמנואלה השני מאיטליה בניצחון למילאנו דרך השער.

שער הניצחון המילאנזי עם הקוורדיגה המוכרת משערי ניצחון אחרים בעולם
שער הניצחון המילאנזי עם הקוורדיגה המוכרת משערי ניצחון אחרים בעולם

כנסיית סנטה מריה דלה גרציה Chiesa di Santa Maria delle Grazie

על הכנסייה, על הציור ועל ההתרגשות שלי כתבתי בפוסט על לאונרדו.

ובכל זאת.

"הכנסייה" משלב מתחם שיש בו כנסייה ומנזר דומיניקי. היא מפורסמת בעיקר בשל אחת היצירות החשובות בהיסטוריה של האמנות – ציור הפרסקו של לאונרדו דה וינצ'י הסעודה האחרונה. כיום המתחם נחשב אתר מורשת עולמית כולל ציור הקיר.

הכנסייה נבנתה על פי החלטתו של פרנצ'סקו ספורצה ב 1463, הוא שכר לשם כך את האדריכל גואיניפורטה סולארי. לודוביקו ספורצה החליט שהכנסייה תשמש גם במקום קבורתם של בני המשפחה ושכר את דונטו ברמנטה לבניית האפסיס.

הוא ביקש מלאונרדו דה וינצ'י לצייר ציור קיר בחדר האוכל, ולאונרדו בחר לצייר את הסעודה האחרונה. באותו הזמן, ועל הקיר ממול, צייר ג'ובני דונאטו מונטורפאנו את הציור הצליבה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, אוגוסט, 1943, בעלות הברית הפגיזו את מתחם הכנסייה והמנזר. הקיר שבו מצוייר הסעודה האחרונה ניצל בזכות העובדה שהיה מוגן על ידי שקי חול.

גבה של סנטה מריה דלה גרציה
גבה של סנטה מריה דלה גרציה
רחבת הכנסייה
רחבת הכנסייה
שער הכנסייה
שער הכנסייה
רחבת הכנסייה המחודשת, לאחר הפגזת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה
רחבת הכנסייה המחודשת, לאחר הפגזת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה
הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י
הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י
פרט מתוך הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י
פרט מתוך הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י
The Crucifixion mural painting of Giovanni Donato Montorfano
The Crucifixion mural painting of Giovanni Donato Montorfano

כנסיית אמברוג'יו הקדוש Basilica di Sant'Ambrogio

אחת הכנסיות העתיקות במילאנו. היא בנויה בסגנון רומנסקי והוזמנה על ידי אמברוז הקדוש בשנים 379–386, באזור שבו נקברו חללים רבים מהרדיפות הרומיות. בהתחלה הבזיליקה הייתה מחוץ לחומות עיר הרומית של מילאנו, אך במהלך המאות הבאות, העיר נבנתה סביבה.

המראה הנוכחי של הכנסייה נשמר כנראה מהמאה ה 12, לאחר שהכנסייה עברה מספר שחזורים. הכנסייה בנויה ברובה מלבנים ממקורות וצבעים שונים, עם חלקי אבן וסיוד לבן.

באוגוסט 1943, הפצצות בעלות הברית פגעו קשות בבזיליקה, פרט לאפסיס והסביבה. כתוצאה מכך נבנה בניין חדש, צבוע בוורוד, שיכיל את משרדי אב המנזר ואת המוזיאון.

לבזיליקה שני מגדלי פעמונים. הימני, שנקרא דיי מונאצי ("של הנזירים"), מהמאה ה-9, בעל מראה האופייני למבני הגנה. השמאלי והגבוה, משנת 1144. שתי הקומות האחרונות נוספו בשנת 1889.

בתוך הכנסייה יש פסיפס מתחילת המאה ה 13.

קיימת אנקדוטה לגבי הכנסייה:

מיד ליד הכניסה יש עמוד שיש לבן עם שני חורים. על פי האגדה, אלה נעשו על ידי השטן שפגע בעמוד בקרניו מכיוון שלא הצליח לפתות את אמברוז הקדוש לפיתוי. לפיכך, עמוד זה נקרא עמוד השטן.

כנסיית סנט אמברוג'יו
כנסיית סנט אמברוג'יו
כנסיית סנט אמברוג'יו
כנסיית סנט אמברוג'יו
רחבת הכנסייה
רחבת הכנסייה

מקדש הניצחון Temple of Victory Tempio della Vittoria – Sacrario dei Caduti

מקדש הניצחון, Sacrario dei Caduti Milanesi או אנדרטת הנופלים. האנדרטה נבנתה לפי תכנונו של האדריכל ג'ובאני בשיתוף עם אלברטו אלפגו נובלו, טומאסו בוזי, אוטאביו קביאטי וג'יו פונטי בין השנים 1927 ו-1930 והוקדשה לזכרם של הנופלים במילאנו במלחמה הגדולה. היא נחנכה ב 4 בנובמבר 1928.

האנדרטה ניזוקה קשות במהלך ההפצצה הכבדה של מילאנו ב-1943, נבנתה מחדש, וב-1973 הורחבה עם המקדש הגדול המשתרע על פני שלוש קומות תת-קרקעיות שתוכנן על ידי מריו באצ'יני ובו עשרת אלפים שמות של חיילים נופלים מפוסלים בברונזה. ושם, בגלוסקמא, קבורים שרידי הנופלים במילאנו מהמלחמה הגדולה.

המתחם ניצב על מבנה מתומן (המכוון לשמונת שערי מילאנו, כדי לזכור את הרחובות דרכם יצאו החיילים), מתוחם גדר אבן שחורה, ובעל אוריינטציה זהה לבזיליקה הצמודה אליה – בזיליקת סנט'אמברוג'יו.

Temple of Victory
Temple of Victory

בית המוזיקאים Casa di Riposo per Musicisti (Casa di Riposo per Musicisti • Fondazione Giuseppe Verdi)

בית המוזיקאים נמצא במרחק הליכה של 15 דקות מהסנטה מריה דלה גרציה, אבל הוא די רחוק ממרכז העיר.

מילולית, שמו 'בית מנוחה למוזיקאים' הוא בית לזמרי אופרה ומוזיקאים בדימוס, שהוקם על ידי המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי (פסלו נמצא מחוץ לבניין) בשנת 1896. הבניין עוצב בסגנון ניאו-גותי על ידי האדריכל האיטלקי, קמילו בויטו. גם ורדי וגם אשתו ג'וזפינה סטרפוני קבורים שם.

בערוב ימיו כתב ורדי לחברו מונטוורדי,

Of all my works, that which pleases me the most is the Casa that I had built in Milan to shelter elderly singers who have not been favoured by fortune, or who when they were young did not have the virtue of saving their money. Poor and dear companions of my life!"

מי יתן וגם אצלנו ייבנה אחד כזה.

בית גאלימברטי Casa Galimberti

בית גאלימברטי הוא בניין דירות ב via Malpighi at number 3, שעוצב על ידי האדריכל ג'ובאני בטיסטה בוסי (1864-1924) בשנים 1903 -1905 מטעם האחים גאלימברטי.

הבניין נחשב לאחד היצירות המבריקות ביותר של החירות המילאנזית, הודות לחיפוי חלק גדול מהחזית החיצונית בקרמיקה דמויית אריחים, ברזל יצוק ומוטיבים פרחוניים במלט, הכל בעיצובו של בוסי. בחלוקה שווה על פני כל החזית, ניתן לזהות את אריחי הקרמיקה בין עציצי הגרניום והפרחים המונחים על המרפסות של אנשים. אריחי הפסיפס המצוידים באמייל נושאים את העיצובים והמוטיבים של האדריכל בוסי.

קאזה גאלימברטי עומד כדוגמה מפוארת לסגנון המודרניסטי של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, שהמשימה שלו הייתה להפוך כל חלל מגורים ליצירת אמנות. זו הייתה תנועה אליטיסטית, שהוקדשה לאמנות למען האמנות ולחוויה של יופי המכפיף את כל השאר. הארט נובו שימש כדי להתנגד לשגרה ולמוסכמות, להפתיע ולהדהים את הצופים.

Casa Galimberti
Casa Galimberti

שער ונציה Porta Venezia

קאזה גאלימברטי נמצא לא רחוק מצומת רחובות שבאמצעו נמצא Porta Venezia.

השער מפריד בין ויה בואנוס איירס, ויה ונציה שממשיך עד לויה ויטוריו אמנואלה ולדואומו – רחובות רחבי ידיים, עם חנויות יוקרה ומסעדות.

פורטה ונציה (שנודע בעבר כ-Porta Orientale, Porta Renza) הוא אחד השערים ההיסטוריים של העיר מילאנו. בצורתו הנוכחית, השער מתוארך למאה ה-19; עם זאת, ניתן לאתר את מקורותיו מימי הביניים ואף לחומות הרומיות של העיר. השער הושלם בין 1827 ל-1828 עם תוספת של משרדי מכס בעיצובו של רודולפו ואנטיני. התבליטים והפסלים הניאו-קלאסיים נוספו ב-1833.

אזור פורטה ונציה ידוע היום כרובע ידידותי ללהט"ב של מילאנו: ויה לקו וסביבתו הם רחוב הגאווה של מילאנו עם ברים ומסעדות עם נושאים להט"ב או להט"ב.

ברחוב זה ניתן למצוא ארמונות רבים שהוסבו, או בתים של אנשים מפורסמים שחיו או ביקרו בו.

פורטה ונציה
פורטה ונציה
ויה ונציה
ויה ונציה

דוגמה של ארמון שהוסב:

על השלט כתוב: בבית זה שנבנה על ידי ג'ובאני בווארה ומקום מושבה של שגרירות צרפת לאחר הרפובליקה הציסלפינית, גר אנרי בייל סטנדאל, סגן שני של הדרקונים ה-6, מיוני עד אוקטובר 1800.
על השלט כתוב: בבית זה שנבנה על ידי ג'ובאני בווארה ומקום מושבה של שגרירות צרפת לאחר הרפובליקה הציסלפינית, גר אנרי בייל סטנדאל, סגן שני של הדרקונים ה-6, מיוני עד אוקטובר 1800.

ארמון קסטיליוני Palazzo Castiglioni

זהו ארמון ארט נובו שנמצא בויה ונציה. נבנה עבור היזם ארמנגילדו קסטיליוני, על ידי האדריכל ג'וזפה סומארוגה בסגנון ליברטי. הוא נבנה בין השנים 1901-1903.

קסטיליוני רצה שהארמון ישקף את עושרו וההדר שלו ונבנה בעזרת בלוקים כפריים, המחקים צורה סלעית טבעית, בעוד העיטורים נבנו בטיח בסגנון המאה ה 18.

האלמנט הפרובוקטיבי ביותר של העיצוב המקורי התברר כזוג פסלי נשים עירום, מאת ארנסטו באזארו, שעיטרו את החזית; אלה עוררו סערה כזו שהעיתון המקומי Guerin Meschino פרסם עליהם סדרה של איורים סאטיריים, והאוכלוסייה המילאנזית שינתה את שמו של הארמון "Cà di ciapp" (במילאנזית, "בית הישבן"). הפסלים, שנועדו לייצג את "שלום" ו"תעשייה", הוסרו בסופו של דבר ומשמשים כעת כקישוטים של ארמון מילאנו אחר שנבנה גם על ידי סומארוגה, הווילה רומיאו פקאנוני ברחוב ויה מיכלאנג'לו בוונארוטי מס' 48.

הבניין משמש כיום כמקום מושבו של איגוד הסוחרים של מילאנו (Unione Commercianti di Milano).

Palazzo Castiglioni
Palazzo Castiglioni
Palazzo Castiglioni
Palazzo Castiglioni

ארמון סרבלוני Palazzo Serbelloni

גם ארמון סרבלוני נמצא באותו רחוב רחב הידיים, ויה ונציה.

Palazzo Serbelloni הוא ארמון ניאו-קלאסי במילאנו. הארמון במקום נבנה עבור האריסטוקרט גביריו סרבלוני. בסוף המאה ה-18, הארמון שוחזר בהרחבה כולל החזית על ידי סימון קנטוני. הארמון שימש ב-1796 במשך שלושה חודשים את נפוליאון וג'וזפין. הפנים שומרים על חלק מהפאר הקודם, חלק משוחזר. בקומה הראשונה יש אולם ניאו-קלאסי, שעוצב במקור על ידי ג'וליאנו טרבלסי.

בשנת 1943, התקפות אוויר הרסו חלקים נרחבים, כולל הספרייה המפורסמת עם 75,000 ספריה, וציורי הקיר של טרבאלסי.

Palazzo Serbelloni
Palazzo Serbelloni
Palazzo Serbelloni
Palazzo Serbelloni

ואכן בצמוד לארמון סרבלוני יש שני שלטים על הבניין

על האחד כתוב (תרגום חופשי שלי): שב-8 ביוני 1859, במילאנו, התרחשה התחדשות חגיגית מול בניין זה.

ועל השלט השני כתוב (שוב תרגום חופשי שלי): גנרל בונפרטה נכנס למילאנו בפעם הראשונה עם הצבא הרפובליקני הצרפתי ב-15 במאי mdccxcvi וגר בארמון הזה

בית ארמני Armani Casa

כן, גם בית ארמני, המותג הידוע, נמצא ברחוב הארוך ורחב הידיים ויה ונציה. זהו המותג לעיצוב הבית.
אלו המשרדים של המותג אבל גם כאן ניתן למצוא אביזרים לבית העשויים מבדים וחומרים יוקרתיים, לצד מבחר עצום של רהיטים מינימליסטיים בעלי פרופורציה מושלמת, הכל בסגנון הייחודי של המותג.
בית ארמני
בית ארמני

על הצומת בין ויה ונציה לויה ויטוריה אמנואלה ה 2 (עליהם אכתוב בחלק הקניות), נמצאת, כאילו משום מקום, הבזיליקה סאן באביליה, מהמאה ה 11

Basilica di San Babila
Basilica di San Babila

רובע בררה Brera District

אמנם הוא מתאים גם לחלק של הברים והמסעדות, אבל הוא גם אתר מקסים ומלבב שכדאי גם לבקר בו. לי הוא הזכיר את Via Marguta שברומא.
בררה הוא רובע בוהמייני, אלגנטי ואמנותי שהיה ביתם של אמנים רבים. זה מקום נהדר לספוג את האווירה שהיוותה השראה לאמני הרנסנס האלה.‎‎
זהו חלק מרובע סנטרו סטוריקו, ביתם של גלריית Pinacoteca di Brera ואוסף האמנות האיטלקית שלה המשתרעת על פני מאות שנים, וכנסיית סנטה מריה דל כרמין מלאת הפרסקו מהמאה ה-15.
תמצאו כאן חנויות אוכל יוקרתיות ובוטיקי אופנה לאורך הרחובות, ובלילה הסמטאות המרוצפות מתעוררות לחיים בבתי קפה אלגנטיים על המדרכה ובמסעדות מסוגננות.
ויה בררה
ויה בררה
רחוב מקסים ומלבב גם בחורף
רחוב מקסים ומלבב גם בחורף

ארמון ציטריו Palazzo Citterio

ברובע בררה נמצא הארמון, בניין בולט מהמאה ה-18 עם יצירות אמנות עתיקות ומודרניות ותערוכות זמניות.

מזרקת הטריטונים Fontana dei Tritoni

שמה מזרקת הטרייטונים או משרד גובי המסים.

המזרקה היא עיטור חיצוני ב-Palazzo Confalonieri, ב-via Monte di Pietà. המזרקה מתוארכת לשנת 1928, שנוצרה על ידי האדריכל אלסנדרו מינאלי והפסל סלבטורה ספונארו.

שני הפסלים, ליד האגן המרכזי הקטן, מייצגים את סמליה של קאסה די ריספרמיו: משמאל: חסכנות, מחזיק קופת חזירון, כתוב מתחת ל-"tute servire"; מימין: הצדקה עם סלסלת הפירות, כתובה תחת "תרומה מוניציפלית".

Fontana dei Tritoni
Fontana dei Tritoni

בית מנצוני Manzoni Casa

מה יש לומר.. ביתו של הסופר האהוב על המילאנזים אלסנדרו מנצוני. כשהגעתי לחנות הספרים Rizzoli בגלריית ויטוריו אמנואלה, שאלתי את המוכרת אם המאורסים הוא הספר היחיד של מנצוני שהם מוכרים. היא אמרה לי שכן, אבל זה הספר האהוב ביותר, אפילו מלמדים אותו בבתי הספר.

אלסנדרו מנצוני, המאורסים
אלסנדרו מנצוני, המאורסים

הבית הוא ארמון היסטורי שבו נולד מנצוני ב 1785. כיום הבית משמש מוזיאון המוקדש לסופר ומרכז לאומי למחקר.

הארמון נבנה במאה ה 18 שוחזר ב 1864 על ידי אנדריאה בוני בסגנון תחייה מתקופת הרנסנס, המאפיינת במיוחד את החזית המשקיפה על כיכר בלגיוז'ו, ומכוסה בטרקוטה אדומה. המוזיאון ממוקם בשני חדרים בקומת הקרקע וכמה חדרים בקומה הראשונה: הריהוט והקישוטים המקוריים נשמרו כולם במלואם.

השלט בחזית ביתו של מנצוני
השלט בחזית ביתו של מנצוני

פסלה של Cristina Trivulzio Belgiojoso, אצילה, עיתונאית וסופרת, נמצא ברחבת הארמון

פסלה של Cristina Trivulzio Belgiojoso
פסלה של Cristina Trivulzio Belgiojoso

כאמור, אלסנדרו מנצוני הוא הסופר האהוב במילאנו. יש על שמו רחוב, הוא מוזכר בכל מקום וגם פסליו פזורים ברחבי העיר.

אלסנדרו מנצוני
אלסנדרו מנצוני

בית האמנים Casa degli Omenoni

Casa degli Omenoni או Palazzo Leoni-Calchi הוא ארמון שנבנה בסביבות 1565. השם בא משמונת הטלמונים (אומנוני, או "גברים גדולים") על החזית, שפוסל על ידי אנטוניו אבונדיו, ובפיקוחו של מיכאלאנג'לו.

בניית הארמון היא בזכות הפסל והחרט של ארצו לאונה ליאוני, שרכש את הנכס ב-1549. בשנת 1565 החל בשיפוצו, והפך אותו לביתו ולבית של בנו, פומפאו ליאוני, גם הוא פסל. שניהם היו אספנים וסוחרי אמנות מפורסמים, ובתוך הבית יש אוסף מפורסם ואקלקטי של אמנות עתיקה ויצירות של האמנים המרכזיים באותה תקופה. ביניהם יצירות של טיציאן וקראווג'יו, אוסף רישומים של ליאונרדו דה וינצ'י, יציקות גבס של פסלים קלאסיים כולל פסל הרכיבה של מרקוס אורליוס מהקמפידוגליו (רומא). חלק מהאוסף, מוצא את דרכו מאוחר יותר לספריה האמברוזית (עליה אכתוב בהמשך ובפוסט על לאונרדו בהרחבה), כולל הקודקס האטלנטי של לאונרדו.

Casa degli Omenoni
Casa degli Omenoni

הקתדרלה של מילאנו ה Duomo

מבנה מפואר, עוצמתי הממוקם במרכז מילאנו. הנשימה נעתקת מהמראה שלו גם בביקור שני. בביקור הראשון שלי ביקרתי בפנים הקתדרלה אז הפעם ויתרתי לטובת אתרים אחרים שטרם ראיתי.

כמה מילים על הקתדרלה הגותית השנייה בגדולה (אחרי הקתדרלה בסביליה):

עוד בתקופה הרומית, כשמילאנו כונתה מדיולאנום, הכיכר נחשבה לכיכר המרכזית. בעיר הרומית היה קיים בכיכר מבנה, אבל הקתדרלה בצורתה הנוכחית החלה בבנייתה ב 1386. היא נבנתה בצורה גותית מאוחרת (שיותר מותאמת לגותיקה הצרפתית מאשר האיטלקית). הבנייה שלה המשיכה עוד מאה שנה לאחר מכן (אפילו הויטראז'ים בה הוחלפו במאה ה 19), ואפילו לאונרדו דה וינצ'י הציג את עצמו כמועמד לבניית הכיפה, שלבסוף הפסיד אותה לטובת ברמנטה.

הבנייה שלה הושלמה באופן סופי רק במאה העשרים, והיא נחנכה ב 1965.

ולמרות עוצמתה היא נראית קלה ואוורירית, כאילו עוד רגע היא עומדת לנסוק.

לעיתים נדמה שהמקום הוא כמו מגדל בבל: סיבוב בכיכר מרגיש כמו בליל של שפות, עוד רגע הכל יקרוס ויתחיל מחדש..

למידע נוסף: ויקיפדיה

הדואומו כפי שצילמתי ב 2001
הדואומו כפי שצילמתי ב 2000
הדואומו כפי שצילמתי ב 2001
הדואומו כפי שצילמתי ב 2000
רחבת הדואומו, 2024
רחבת הדואומו, 2024

פסלו של ויטוריו עמנואלה ה 2 ברחבת הדואומו
פסלו של ויטוריו אמנואלה ה 2 ברחבת הדואומו
הקתדרלה גם בלילה
הקתדרלה גם בלילה
צידה של הקתדרלה
צידה של הקתדרלה

ארמון מארינו Palazzo Marino

הארמון נמצא מול לה סקאלה. הוא נבנה במאה ה 16 על ידי תומאסו מארינו. כיום משמש כבית עיריית מילאנו.

לה סקאלה Teatro alla Scala

בניין אופרה היסטורי, נחנך ב-3 באוגוסט 1778. הוא נבנה על שרידיו של התיאטרון הקודם Teatro Regio Ducale, שנהרס ב-25 בפברואר 1776, לאחר חגיגת קרנבל. תוכנית אחת נדחתה ותוכנית שנייה התקבלה בשנת 1776 על ידי הקיסרית מריה תרזה, והתיאטרון החדש נבנה על מיקומה לשעבר של כנסיית סנטה מריה דלה סקאלה, שממנו קיבל התיאטרון את שמו.

כמו ברוב התיאטראות באותה תקופה, גם לה סקאלה היה קאזינו, עם מהמרים שישבו במבואה.

המבנה המקורי שופץ בשנת 1907. ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, ניזוקה לה סקאלה קשות מהפצצות. הוא נבנה מחדש ונפתח מחדש ב-11 במאי 1946, עם קונצרט בלתי נשכח בניצוחו של ארתורו טוסקניני.

לה סקאלה כפי שצילמתי בקיץ 2000
לה סקאלה כפי שצילמתי בקיץ 2000
לה סקאלה, 2024
לה סקאלה, 2024
Monument to Giulio Ricordi, (עורך ומוסיקאי) בכניסה ללה סקאלה
Monument to Giulio Ricordi, (עורך ומוסיקאי) בכניסה ללה סקאלה

פסלו של לאונרדו דה וינצ'י Statua di Leonardo da Vinci

כתבתי על הפסל בהרחבה בפוסט על לאונרדו דה וינצ'י.

האנדרטה לליאונרדו דה וינצ'י הוקמה בפיאצה דלה סקאלה של מילאנו ונחשפה בשנת 1872. בחלק העליון ליאונרדו דה וינצ'י בעוד הבסיס מתאר ארבעה מתלמידיו.

האנדרטה נבנתה על ידי הפסל פייטרו מאני החל משנת 1858. לאחר חנוכתו הוא זכה לביקורת שלילית רבה בשל בחירת המקום בו הוצב ובגלל שנחשב למורשת של הממשל האוסטרי.

פסלו של לאונרדו מול לה סקאלה ומהצד השני- גלריית ויטוריו עמנאולה ה 2, כפי שצילמתי בקיץ 2000
פסלו של לאונרדו מול לה סקאלה ומהצד השני- גלריית ויטוריו עמנאולה ה 2, כפי שצילמתי בקיץ 2000
פסלו של לאונרדו כבר מכוסה עצים מאותו הכיוון שצילמתי אותו ב 2000
פסלו של לאונרדו כבר מכוסה עצים מאותו הכיוון שצילמתי אותו ב 2000

 

והנה עוד תמונה אחת לגאון
והנה עוד תמונה אחת לגאון

כיכר הסוחרים Piazza Mercanti

כיכר עירונית מרכזית של מילאנו. היא ממוקמת ליד פיאצה דל דואומו, המסמנת את מרכז העיר המודרנית מילאנו, ששימשה בעבר לב העיר בימי הביניים. עד סוף המאה ה-19, Oh bej! (היריד החשוב והמסורתי ביותר של מילאנו) נערך בפיאצה מרקנטי.

הכיכר מכילה ארבעה מבנים עיקריים, ביניהם "ברולטו נואובו", הידוע גם בשם Palazzo della Ragione, עליו אכתוב מיד.

במרכז הכיכר נמצא בור מהמאה ה-16, מעליו שני עמודים מהמאה ה-18. במקום בו היא עומדת כעת, נמצאה אבן גדולה, הידועה בשם "פיטרה דיי פאליטי" ("אבן פושטי רגל"). האגדה מספרת שאשמים בפשיטת רגל יחשפו את ישבנם העירום ככפרה.

ארמון התבונה Palazzo della Ragione

בניין היסטורי הממוקם בפיאצה מרקנטי. הוא נבנה במאה ה-13 ושימש במקור כברולטו (כלומר, בניין מנהלי) וכן כמקום מושבו של בית המשפט.

Palazzo delle Scuole Palatine, שנמצא גם הוא בכיכר בצמוד ל Palazzo della Ragione
Palazzo delle Scuole Palatine, שנמצא גם הוא בכיכר בצמוד ל Palazzo della Ragione

ארמון קלריצ'י Palazzo Clerici

לא הספקתי להיכנס לארמון היפהפה הזה.

פאלאצו קלריצ'י היה ביתה של משפחת קלריצ'י העשירה והמשפיעה, והוא ממוקם במילאנו, ברחוב בעל אותו השם במספר 5. הוא היה שייך בעבר למשפחת ויסקונטי, ונרכש במאה ה 18 על ידי משפחת קלריצ'י.

כיום הוא משמש גלרייה ואם זמנכם בידיכם – כדאי לבקר במקום (אל אתר הארמון: כאן)

הבורסה של מילאנו  Piazza Affari

המרכז העסקי של מילאנו, זהו ארמון הבורסה, נבנה ב 1808 ומן הסתם כאן ממוקמת הבורסה של מילאנו.

The Palazzo Mezzanotte
The Palazzo Mezzanotte

מה שיפה ומעניין בכיכר הבורסה, הוא:

L.O.V.E., or Il Dito

פסלו של Maurizio Cattelan, מ 2010 ועשוי משיש קררה. הפסל עשוי יד כשכל אצבעותיה מנותקות למעט האמצעית.

השם L.O.V.E. הוא ראשי התיבות של "Libertà, Odio, Vendetta, Eternità" ("חופש, שנאה, נקמה, נצח"). הפסל, שנבנה ב-2010, הוצג במקור לרגל הרטרוספקטיבה של Cattelan בארמון המלכותי של מילאנו. לאחר סגירת התערוכה, הציע חבר מועצת העיר לתרבות, מסימיליאנו פינאצ'ר פלורי, את היצירה להיות קבועה. הקהילה העסקית התנגדה לרעיון אך לאחר התלבטויות ממושכות, החליט Cattelan לתרום את הפסל, L.O.V.E. בסופו של דבר, קיבל הפסל מעמד של קבע.

מאוריציו קטלאן מעולם לא חשף את המשמעות המדויקת של הפסל. שני ההסברים המקובלים ביותר הם שהיא מייצגת גם ביקורת על ההצדעה הפשיסטית וגם שהיא נועדה כמחאה נגד מוסדות פיננסיים לאחר המשבר הפיננסי של 2007–2008. ואכן, בניין הבורסה, Palazzo Mezzanotte, נבנה בתקופת הפשיזם על ידי האדריכל פאולו Mezzanotte והושלם ב-1932 (מקור: ויקיפדיה)

L.O.V.E., commonly known as Il Dito
L.O.V.E., commonly known as Il Dito

הארמון הקיסרי הרומי במילאנו Palazzo Imperiale di Massimiano

הלכתי לחפש את השרידים הרומיים בעיר מדיולאנום העתיקה (שמה העתיק של מילאנו), מהמאה השלישית לספירה. חשבתי שאמצא אותם במקום נידח, רחוק מהעין. אבל הופתעתי לגלות שרידים עתיקים מאוד במרכז מודרני מאוד.

ארמון הקיסר הרומי במילאנו נמצא לא רק במרכז העיר אלא ששרידיו צמודים לבנייני מגורים מודרניים לחלוטין.

Palazzo Imperiale di Massimiano
Palazzo Imperiale di Massimiano
שלט המתאר את האתר
שלט המתאר את האתר

כנסיית סן מאוריציו אל מונאסטרו מאג'ורה Chiesa di San Maurizio al Monastero Maggiore

כנסייה שבחלקה משמשת כמוזיאון ארכיאולוגי, התיעוד הראשון שלה הוא מהמאה ה 8 וה 9.

כאן מאמינים כי לאונרדו עבד על ציורי קיר לצד אדונו, אנדריאה דל ורוקיו. היא מכונה לעתים קרובות "הקפלה הסיסטינית של מילאנו", והיא כוללת ציורי קיר מדהימים ופרטים מורכבים, מה שהופך אותה לפנינה נסתרת.‎

רובע נאבילי Navigli

רובע נאבילי הוא רובע התעלות של מילאנו. הרובע נמצא ברובע העתיק של העיר ואפשר למצוא בו גלריות, בתי קפה, חנויות וינטאג' ועוד כמה אתרים היסטוריים. אווירה שקטה ונעימה ורחוקה מההמוניות של מרכז העיר.

שתי התעלות שברובע נבנו בסביבות המאה ה 12 ושימשו להעברת סחורה.

חוץ מחנויות הוינטאג' האיזור מציע גם סיור טעימות בירה.

ברובע הזה נמצאים בזיליקת סן לורנזו, עמודי סאן לורנזו ושער טיצ'ינזה – עליהם אכתוב מיד.

אם תגיעו לכאן, עשו זאת לקראת השקיעה, זהו מחזה מרהיב ביופיו.

העמודים של סן לורנצו Colonne di San Lorenzo

קבוצה של חורבות רומיות עתיקות, הממוקמת מול בזיליקת סן לורנצו. אכסדרת העמודים, המורכבת בעיקר מ-16 עמודים קורינתיים גבוהים בשורה. במאה ה-4, העמודים הועברו לכאן, לאחר שהוסרו ממקדש פגאני מן המאה ה-2 או ממבנה בית מרחץ ציבורי. שריד נוסף לעבר הרומי של מילאנו.

Colonne di San Lorenzo
Colonne di San Lorenzo

בזיליקת סן לורנצו מג'ורה Basilica San Lorenzo Maggiore

בזיליקת סן לורנצו מג'ורה היא כנסייה קתולית, הממוקמת ברובע נאבילי. זוהי אחת הכנסיות העתיקות ביותר בעיר, שנבנתה במקור בתקופה הרומית, אך נבנתה לאחר מכן מספר פעמים במהלך מאות השנים. היא קרובה לפורטה טיצ'ינזה מימי הביניים וליד פארק הבזיליקות (הכולל גם את בזיליקת סן לורנצו וגם את בזיליקת סנט'אוסטורגיו, כמו גם את עמודי סן לורנצו הרומאי).

כנסיית סן לורנצו מג'יורה
כנסיית סן לורנצו מג'יורה

שער טיצ'יניזה Arco di Porta Ticinese

Porta Ticinese (הנקראה Porta Marengo בעידן נפוליאון), היא אחד מששת השערים הראשיים של מילאנו, שנבנו לאורך המעוזים הספרדיים, שנהרסו. ממוקם דרומית לעיר, ומאופיין בסגנון הניאו-קלאסי

Porta Ticinese
Porta Ticinese

הבזיליקה של סן נזארו בברולו San Nazaro in Brolo or San Nazaro Maggiore

הבזיליקה של סן נזארו בברולו או סן נזארו מג'ורה, היא כנסייה קתולית רומית מהמאה ה 4 שחיברה את הדרך בין מילאנו לרומא. כאן ניתן לראות את הפסל הבלתי גמור הפייטה של רונדאניני מאת מיכלאנג'לו. לפי ההערכה, פסל זה הוא אחת מיצירותיו האחרונות. לצערי, לא הצלחתי – המקום היה סגור.

San Nazaro in Brolo
San Nazaro in Brolo

Ca' Granda

בניית ה"Spedale dei poveri" (בית חולים לעניים) או Ospedale Maggiore החלה בשנת 1456. החולים התארחו באגפים שאורכם 90 מטר בצורת הצלב המרכזי שחילק את החלל לארבע חצרות. לכל מטופל הייתה מיטה, ארון בגדים ושולחן. במסדרונות הצדדיים היו מתקני שירותים עם ניקוז, פתרון מודרני אותו שילב לאונרדו בתוכניות העיר שלו. גם אם אין ראיות מוצקות, סביר להניח שלאונרדו השתמש בגופות מה-Ca' Granda למחקריו האנטומיים. Ca' Granda מארח היום את Università degli Studi של מילאנו.
כתבתי על המקום ועל הקשר שלו ללאונרדו בפוסט על לאונרדו, כולל תמונות
Ca' Granda
Ca' Granda

הארמון המלכותי של מילאנו Palazzo Reale di Milano

בין המקומות שלא צילמתי..

הארמון היה מקום מושבו של הממשלה בעיר האיטלקית מילאנו במשך מאות שנים. כיום הוא משמש כמרכז תרבות והוא ביתם של תערוכות אמנות בינלאומיות. הוא משתרע על פני שטח של 7,000 מ"ר והוא מארח באופן קבוע יצירות אמנות מודרניות ועכשוויות ואוספים מפורסמים בשיתוף עם מוזיאונים ומוסדות תרבות בולטים מכל העולם.

הוא תוכנן במקור לכלול שתי חצרות, אך אלה פורקו מאוחר יותר כדי לפנות מקום לדואומו. הפאלאצו ממוקם מימין לחזית הדואומו, מול גלריה ויטוריו אמנואלה ה 2. חזית הפאלאצו יוצרת שקע בפיאצה דל דואומו שמתפקדת כחצר, המכונה Piazzetta Reale (מילולית, "כיכר מלכותית קטנה").

ניתן למצוא את האולם המפורסם בקומה הראשית של הבניין, שניזוק באופן כבד מהתקיפות האוויריות של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הפאלאצו נשאר נטוש למעלה משנתיים ומצבו הידרדר עוד יותר. רבים מהפנים הניאו-קלאסיים של הפאלאצו אבדו בתקופה זו.

לארמון המלוכה יש מקורות עתיקים. הוא נקרא לראשונה "פאלאצו דל ברולטו וקיו", והוא היה מקום מושבה של ממשלת העיר בתקופת הקומונות של ימי הביניים בימי הביניים.

הארמון הפך למרכז פוליטי מרכזי תחת משקי הבית טוריאני, ויסקונטי וספורצה. לאחר בנייתה של קתדרלת הדואומו, שופץ הפאלאצו בכבדות הודות למאמצים של ממשלתו של פרנצ'סקו הראשון ספורצה.

לפי ספרי הביוגרפיות שקראתי על לאונרדו דה וינצ'י כאן כנראה היה הקורטה וקיה, וכאן כנראה גר ועבד לאונרדו (שוב – כדאי לקרוא את הפוסט על לאונרדו)

כדאי להיכנס לבקר גם בגן I Giardini di Palazzo Reale. הגן מחופה בעצים ושיחים וישבתי כאן לנוח במשך שעה ארוכה, למרות הגשם שטפטף. לא הייתי היחידה..
בצמוד לארמון נמצאת כנסיית San Gottardo, מגדל הפעמונים שבתמונה הוא היחיד ששרד ממנה.
San Gottardo
San Gottardo

בית טוסקניני Casa Toscanini

ביתו של טוסקניני, לא רחוק מהדואומו, הוא בבניין היסטורי, כנראה מהמאה ה 18.

הוא בנוי שלוש קומות, והוא בעל אלמנט אופייני מאוד – מרפסת אנדלוסית, דוגמה לאמנות מדרום ספרד. זוהי מרפסת ברזל יצוקה בעלת מרקם משוכלל מאוד המתפתחת בצורה אנכית ליצירת מעין חופה שעליה הונח גגון למחסה מפני השמש או ממבטיהם של העוברים והשבים.

ביתו של טוסקניני
ביתו של טוסקניני
שלט הבית
שלט הבית

הבזיליקה הצמודה לביתו
הבזיליקה הצמודה לביתו

בית הכנסת המרכזי של מילאנו Central synagogue of Milan

בית הכנסת ב via della Guastalla, נבנה ב 1847, בעקבות הההתפתחות הדמוגרפית המהירה של הקהילה היהודית במילאנו. על הפרוייקט הופקד האדריכל לוקה בלטראמי, מי שפקד על פיאצה דלה סקאלה ושיקום טירת ספרוצסקו.

באוגוסט 1943, במהלך הפצצה, נפגע גג בית הכנסת מפגיעות תבערה שגרמו להרס כמעט מוחלט של המבנה. רק החזית ניצלה.

במילאנו יש מספר חנויות ספרים שהתושבים אוהבים להגיע אליהן. למזלי ביקרתי ברובן

Hoepli International Bookshop

מול המלון שבו לנתי ישנה חנות ספרים בינלאומית כפי שמעיד שמה, בעלת ארבע קומות. נורא רציתי לבקר בה, אך לא הספקתי.
החנות פתחה את שעריה ב-1 ביולי 2005, היא אחת מחנויות הספרים הגדולות באיטליה ובאירופה; יעד חובה לחובבי ספרים או למי שסתם רוצה לחקור את מדפי הספרים המשתרעים על פני כ-2 קילומטרים.
חנות הספרים, הממוקמת במרכז מילאנו, מכילה אוסף עצום של למעלה מ-100,000 ספרים, מתוכם כ-20% בשפות זרות.
חנות הספרים הגדולה
חנות הספרים הגדולה
בגלריה ויטוריו אמנואלה ה 2 יש שלוש חנויות ספרים שכדאי לבקר בהן:

Rizzoli

חנות מודרנית גדולה מאוד מזכירה את רשתות הספרים של הארץ, כאן רכשתי את ספרו של אלסנדרו מנצוני, המאורסים. יש מחלקה שלמה וגדולה של ספרים באנגלית.

La Feltrinelli

רשת של חנויות ספרים איטלקיות (הידועה גם בשם Librerie Feltrinelli), הראשונה שבהן נפתחה ב-1957 בפיזה, לאחריה גם מילאנו, גנואה פירנצה ורומא . החנות נמצאת בקומת מרתף והיא נראית כמו האנגר ענק.

Libreria Bocca

חנות ספרים מקסימה, כנראה העתיקה ביותר באיטליה, שהוקמה בשנת 1775.  זה היה מקום מפגש לאינטלקטואלים וסופרים. אלסנדרו מנצוני, אחד מגדולי הסופרים של איטליה, ביקר בחנות הספרים הזו. היא עמוסה מהרצפה ועד התקרה בספרי אמנות היסטורית.
Libreria Bocca
Libreria Bocca

לא רחוק מהארמון הקיסרי הרומי במילאנו Palazzo Imperiale di Massimiano, נמצאת חנות גדולה של הוצאת ספרי האמנות והאדריכלות Taschen

Taschen
Taschen

בדרך פגשתי גם בפסלו של גריבלדי

ובמרכז העיר פגשתי גם את פסלו של קרלו קטנאו, מי שהיה פילוסוף, פוליטיקאי בן מילאנו

Monumento a Carlo Cattaneo
Monumento a Carlo Cattaneo

חלונות ראווה

כאמור, מילאנו היא האופנה הבינלאומית, ומתקיימים בה תצוגות אופנה מרהיבות וענקיות. פעם בשנה מתקיים בה גם שבוע האופנה והוא ידוע ומושך אליו מותגים מכל העולם. במהלך השנה, חלונות הראווה מזמינים ומאירי עיניים, ומגיע להם מקום מיוחד

(מתנצלת מראש שיצא קצת עקום..)

דולצה וגבאנה עיצוב הבית
דולצה וגבאנה עיצוב הבית
דולצה וגבאנה עיצוב הבית
דולצה וגבאנה עיצוב הבית
רוברטו קאוואלי
רוברטו קאוואלי
לואי ויטון
לואי ויטון
ג'ימי צ'ו
ג'ימי צ'ו
מייקל קורס
מייקל קורס
דיזל
דיזל
מרינה רינאלדי
מרינה רינאלדי
מקס מארה
מקס מארה
גס
גס
מונקלר
מונקלר
פינקו
פינקו
דיור
דיור

מוזיאונים

Braidense National Library או Biblioteca di Brera

ספרייה זו קשורה לחיים האמנותיים והאינטלקטואליים של מילאנו. ביקרו בו סופרים והוגים כמו צ'זארה בקריה, אלסנדרו מנזוני וג'וזפה פאריני‎. נוסדה בשנת 1770 על ידי מריה תרזה קיסרית אוסטריה, כשהחליטה להפוך את האוסף שרכשה לזמין לציבור. הספרייה נפתחה בשנת 1786 בבררה פאלאצו דל קולג'יו, ויש בה אוסף עשיר של כתבי יד, ספרים ומסמכים היסטוריים.

בשנת 1880 קיבל הבריידנז מעמד של ספרייה לאומית.

בנוסף לספרייה, היא גם ביתם של הגלריה לאמנות בררה, המצפה האסטרונומי בררה, הגנים הבוטניים של בררה, המכון למדע ואותיות לומברד והאקדמיה לאמנויות יפות בררה. מאז 2003, הוא גם מאכסן את Archivio Storico Ricordi, התקליטים ההיסטוריים של חברת ההוצאה לאור למוזיקה קלאסית Ricordi.

בין מתקני הספרייה ניתן למצוא את אולם מריה תרזה עם מדפי הספרים שתוכנן על ידי האדריכל ג'וזפה פיירמריני, חדר הקריאה ששימש במקור את הישועים, חדר הקריאה למחקר עם כ-35,000 ספרים, כל כתבי היד של מנצוני, התכתבויות ומהדורות של האיטלקים.

Pinacoteca משמעה גלריית אמנות, ועם שם כזה יש במילאנו שתיים:

Pinacoteca di Brera

ה-Pinacoteca di Brera ("הגלריה לאמנות בררה") היא הגלריה הציבורית הראשית לציורים ומוסד תרבותי משמעותי במילאנו. היא מכילה את אחד האוספים הבולטים של ציורים איטלקיים מהמאה ה-13 עד המאה ה-20.

פתיחתה של "Reale Pinacoteca" החדשה נחגגה ב-15 באוגוסט 1809, יום הולדתו של נפוליאון. הציורים הוצגו בשלושה מתוך ארבעת אולמות נפוליאון וכוללות את בליני, מנטנה, קרפצ'יו, טיציאן, ורונזה וטינטורטו.

בגלריה לאמנות בררה נמצאות כמה יצירות של ליאונרדו דה וינצ'י, כולל מדונה וילד עם כרוב המפורסם שלו (Madonna dei fusi).
  • כדאי להזמין כרטיסים מראש, אם כי יש מכונות רכישה מחוץ לגלריה. כשניגשתי לרכוש כרטיסים לא היו זמינים לאותו היום. להזמנת כרטיסים מראש
בכניסה הימנית לגלריה מוצב פסלו של Francesco Hayez, מי שנחשב לאחד האמנים המובילים של הרומנטיקה במילאנו של אמצע המאה ה-19, ונודע בציוריו ההיסטוריים הגדולים, האלגוריות הפוליטיות והפורטרטים שלו
בכניסה הימנית לגלריה מוצב פסלו של Francesco Hayez, מי שנחשב לאחד האמנים המובילים של הרומנטיקה במילאנו של אמצע המאה ה-19, ונודע בציוריו ההיסטוריים הגדולים, האלגוריות הפוליטיות והפורטרטים שלו
Napoleon as Mars the peacemaker
Napoleon as Mars the peacemaker
Napoleon as Mars the peacemaker, Canova
Napoleon as Mars the peacemaker, Canova
Pinacoteca di Brera
Pinacoteca di Brera
St. Mark Preaching in Alexandria
St. Mark Preaching in Alexandria
Induno, La Partenza del Garibaldino, 1860
Induno, La Partenza del Garibaldino, 1860
The Kiss Francesco Hayez
The Kiss Francesco Hayez
Gerolamo induno triste presentimento 1862
Gerolamo induno triste presentimento 1862
Portrait of the writer Alessandro Manzoni, painting by Francesco Hayez, 1791 - 1882,
Portrait of the writer Alessandro Manzoni, painting by Francesco Hayez, 1791 – 1882,

והופתעתי לגלות ציור שאינו של צייר איטלקי

Picasso, Bull's Head on a Table, 1942
Picasso, Bull's Head on a Table, 1942

הספרייה והגלריה האמברוזית Ambrosian Library, Pinacoteca Ambrosiana

ספרייה היסטורית במילאנו, המאכלסת גם את Pinacoteca Ambrosiana, הגלריה לאמנות. הספרייה נקראת על שם אמברוז, הפטרון של מילאנו, והוא נוסד בשנת 1609 על ידי הקרדינל פדריקו בורומיאו

הבניין ניזוק במלחמת העולם השנייה, יחד עם אובדן ארכיון הליברית האופרה של לה סקאלה, אך שוחזר ב-1952. הוא עבר שחזורים גדולים נוספים בשנים 1990-1997.

יצירות האמנות ב-Pinacoteca Ambrosiana כוללות את דיוקנו של מוזיקאי של ליאונרדו דה וינצ'י, את סל הפירות של קאראווג'יו, את הערצתו של ברמנטינו לילד ישו ואת הקריקטורה של רפאל על בית הספר של אתונה.

בספריה ניתן למצוא גם את Codex Atlanticus, כרוך ב 12 כרכים של רישומים וכתבים (באיטלקית) מאת ליאונרדו דה וינצ'י, הסט היחיד הגדול ביותר. שמו מציין את הנייר הגדול ששימש לשימור דפי מחברת לאונרדו המקוריים, ששימש לאטלסים. הוא כולל 1,119 דפים המתוארכים ל-1478 עד 1519. התכנים מכסים מגוון רב של נושאים, טיסה, נשק, כלי נגינה, מתמטיקה ובוטניקה; מחקרים וסקיצות לציורים, עבודות על מכניקה, הידראוליקה, אסטרונומיה וכן מדיטציות פילוסופיות ואגדות; המצאות רבות כמו מצנחים ומכונות מלחמה. קודקס זה נאסף בסוף המאה ה-16 על ידי הפסל פומפאו ליאוני, שביתר כמה ממחברותיו של ליאונרדו.

כדאי להסתכל בפוסט על לאונרדו לעוד מידע ותמונות

הספריה והגלריה האמברוזית
הספריה והגלריה האמברוזית
חצר הספריה
חצר הספריה
העתק הציור של רפאל, חכמי אתונה
העתק הציור של רפאל, חכמי אתונה
רישום הציור של רפאל
רישום הציור של רפאל
המדרגות המרהיבות בגלריה
המדרגות המרהיבות בגלריה
החלל הבנוי כמו הפנתיאון
החלל הבנוי כמו הפנתיאון
Giovanni Serodine
Giovanni Serodine
אחד מהדפים השמורים של לאונרדו בקודקס האטלנטי
אחד מהדפים השמורים של לאונרדו בקודקס האטלנטי
עוד אחד מהדפים השמורים של לאונרדו בקודקס האטלנטי
עוד אחד מהדפים השמורים של לאונרדו בקודקס האטלנטי
דגם שיצרו דולצ'ה וגבאנה של השעון שתיאר לאונרדו (להרחבה בפוסט על לאונרדו)
דגם שיצרו דולצ'ה וגבאנה של השעון שתיאר לאונרדו (להרחבה בפוסט על לאונרדו)
ביציאה האחורית מהספריה ובצמוד אליה נמצאת כנסיית Chiesa di San Sepolcro, שנבנתה במקור ב 1030. נשמרו בה ציורי קיר של ברמנטינו.
Cripta di San Sepolcro
Cripta di San Sepolcro

גלריה ד'איטליה Gallerie d’Italia

גלריה ד'איטליה היא מתחם המוזיאון בבעלות אינטה סנפאולו, שהוקם כדי להנגיש את המורשת האמנותית והאדריכלית שלו. הם מבוססים בנאפולי, מילאנו, טורינו וויצ'נזה.

במילאנו הגלריה נקראת גלריה ד'איטליה-מילאנו וממוקמת בפיאצה סקאלה, בתוך המתחם האדריכלי שנוצר על ידי Palazzo Anguissola Antona Traversi, Palazzo Brentani ו-Palazzo Beltrami. חלל התצוגה נחנך רשמית ב-3 בנובמבר 2011. הוא מציג יצירות אמנות מהאוספים של Intesa Sanpaolo ו-Fondazione Cariplo, אך גם מארח באופן קבוע תערוכות זמניות.

גלריה ד'איטליה
גלריה ד'איטליה
כשביקרתי הייתה תערוכה מקיפה של מורוני, צייר מתקופת הרנסנס
ותערוכה העוקבת באופן כרונולוגי אחר חייה של מריה קאלאס
גלריית התערוכה על חייה של מריה קאלאס
גלריית התערוכה על חייה של מריה קאלאס
חלל הגלריה
חלל הגלריה
חלל הגלריה הצבעוני
חלל הגלריה הצבעוני
חלל גלרייה צבעוני
חלל גלריה צבעוני
ארנלדו פומודורו, אחד מגדולי הפסלים האיטלקים העכשוויים
ארנלדו פומודורו, אחד מגדולי הפסלים האיטלקים העכשוויים

מוזיאון הטבע של מילאנו Museo Civico di Storia Naturale di Milano

מוזיאון יפהפה, מאוד הזכיר לי באופן שהוא מאורגן את מוזיאון הטבע של וינה, אבל בקטן יותר. נכנסתי אליו ממש במקרה, נשאר לי זמן ביום האחרון וטיילתי בויה ונציה. התלבטתי אם להמשיך למוזיאון פולדי, אבל בסופו של דבר נשארתי כאן.

המוזיאון נוסד בשנת 1838 כאשר חוקר הטבע ג'וזפה דה כריסטופוריס תרם את אוספיו לעיר. הוא ממוקם בתוך בניין מהמאה ה-19 בגן אינדרו מונטנלי, ליד שער העיר ההיסטורי של פורטה ונציה. המבנה נבנה בין השנים 1888-1893 בסגנון ניאו-רומנסקי עם אלמנטים גותיים.

המוזיאון מחולק לחמישה חלקים: מיד בצד שמאל נמצא חדר המינרלוגיה (עם אוסף גדול של מינרלים מכל העולם); פליאונטולוגיה (עם מספר מאובנים של דינוזאורים ואורגניזמים פרהיסטוריים אחרים); תולדות הטבע של האדם (מוקדש למקורות ולאבולוציה של בני אדם עם תשומת לב מיוחדת ליחסים של האחרונים עם הסביבה); זואולוגיה של חסרי חוליות (מוקדשת לרכיכות, פרוקי רגליים ואנטומולוגיה); וזואולוגיה של חולייתנים (מוקדשת לבעלי חוליות, אקזוטיות ואירופיות כאחד).

המוזיאון מציג את האוסף האיטלקי הגדול ביותר של למעלה מ-100 דיורמות בגודל מלא. אלה מאפשרים למבקרים לצפות בהיבטים רבים של מערכות אקולוגיות רחוקות (מקור: ויקיפדיה)

לא רכשתי כרטיס מראש, פשוט נכנסתי וקניתי שם. על הכרטיס יש תצלום הפייטה של רונדניני של מיכאלאנג'לו, זה שנמצא בכנסיית סן לזרו בבולו, שהייתה סגורה כשהגעתי..

מוזיאון הטבע
מוזיאון הטבע

מוזיאון פולדי Poldi Pezzoli Museum

לא הספקתי לבקר במוזיאון, אבל הנה קצת מידע עליו.

מוזיאון פולדי פצולי הוא מוזיאון לאמנות במילאנו, איטליה. הוא ממוקם ליד תיאטרו אלה סקאלה, ב-Via Manzoni 12.

מקורו של המוזיאון במאה ה-19 כאוסף פרטי של ג'יאן ג'יאקומו פולדי פצ'ולי (1822–1879). רבים מהחדרים בארמון עוצבו מחדש בשנת 1846. חדרים בודדים עוצבו ומרוהטו לעתים קרובות כדי להתאים לציורים שנתלו על הקירות. האדריכלית סימון קנטוני (1736–1818) בנתה מחדש את הפאלאצו בסגנון הניאו-קלאסי הנוכחי שלו עם גינה פנימית בסגנון אנגלי. בשנים 1850–1853, הזמין פולדי פצולי את האדריכל ג'וזפה בלזרטו לשפץ את דירתו.

בעזבונו הותיר פצולי את הבית והתכולה לאקדמיית בררה. ג'וזפה ברטיני, מנהל האקדמיה, פתח את המוזיאון ב-25 באפריל 1881. במהלך מלחמת העולם השנייה, לפאלאצו נגרם נזק חמור, אך יצירות האמנות הונחו באיחסון בטוח. המוזיאון נפתח מחדש בשנת 1951 לאחר בנייה מחדש.

קניות

טוב, מילאנו!! עיר האופנה הבינלאומית!! רחובות רחבי ידיים, חלונות ראווה מפתים והמון המון קניות!!

  • על אף שזו עיר האופנה הבינלאומית ומרכז עסקי פורח רוב החנויות נסגרות ב 18 או 19 (אולי בגלל שזה חורף..). המרכז היחידי שהיה פתוח עד 21 היה גלריה ויטוריו אמנואלה ה 2 והרחוב באותו השם

קורסו קומו Corso Como

רחוב קניות, שם ניתן למצוא את קומפלקס האופנה קורסו קומו 10.

קורסו בואנוס איירס וויה ונציה Corso Buenos Aires ו Corso Venezia

כבר הזכרתי את הרחובות הארוכים ורחבי הידיים הללו לעיל, שחוץ מאדריכלות יפהפיה יש בה חנויות ומותגים. בקורסו בואנוס איירס יש גם מסעדות ובתי קפה מקסימים.ויה ונציה ממשיכה את ויה בואנוס איירס ומשם ממשיכים אל

קורסו ויטוריו אמנואלה ה 2 Corso Vittorio Emanuele II

מדרחוב ענק של מותגי אופנה, שהוא חגיגה לעיניים וללב גם בלילה

ויה ויטוריו עמנואלה ה 2
ויה ויטוריו אמנואלה ה 2

גלריית ויטוריו אמנואלה ה 2

גלריה מעוצבת ויפהפיה שלעיתים נקראת il salotto di Milano – חדר האירוח של מילאנו, בשל החנויות הרבות שבה ומסעדות, שרובן עתיקות כמו הגלרייה.

זהו מרכז הקניות העתיק ביותר באיטליה, פסאז', השוכן בתוך ארקדה כפולה בת ארבע קומות, בעל מבנה מתומן. הוא מחבר בין פיאצה דל דואומו ופיאצה דלה סקאלה וכמובן – את הקתדרלה והתיאטרון. היא נקראת על שמו של המלך הראשון של איטליה – ויטוריו אמנואלה השני, את שמו ניתן למצוא בכל מקום בעיר. היא נבנתה על ידי האדריכל ג'וזפה מנגוני בין השנים 1865 ל-1877.

תקרת גג גלריית ויטוריו עמנואלה ה 2 כפי שצילמתי ה 2000
תקרת גג גלריית ויטוריו אמנואלה ה 2 כפי שצילמתי ה 2000
הכניסה לגלריה, כפי שצילמתי בקיץ 2000
הכניסה לגלריה, כפי שצילמתי בקיץ 2000
2024
2024
גלריית ויטוריה עמנואל 2024
גלריית ויטוריה אמנואל 2024
תקרת הגלריה, 2024
תקרת הגלריה, 2024
פתח הגלריה מפיאצה דל דואומו בלילה
פתח הגלריה מפיאצה דל דואומו

רחוב אלסנדרו מנצוני Via Alessandro Manzoni

עוד רחוב קניות על שמו של הסופר המפורסם והידוע

וינטאג'

כיאה לעיר בירת האופנה הבינלאומית ניתן למצוא בה סוגים שונים של חנויות וינטאג' – מהפשוט והעממי ביותר עד ליוקרתי.

בין היוקרתיים ניתן למצוא את: Vintage Delirium, Madame Pauline Vintage

לחנות Cavalli e Nastri שני סניפים, Cavalli e Nastri Brera ו Cavalli e Nastri Mora, מקסימים ומלאים יוקרה: מיסוני, זאדיג, דולצ'ה וגבאנה, ועוד ועוד.. ופריטים ממש ממש מיוחדים. המוכרים אומרים שהם מקבלים סחורה כל יום אז כדאי לבקר יותר מפעם אחת.
Cavalli e Nastri
Cavalli e Nastri
Cavalli e Nastri
Cavalli e Nastri

Humana

את רשת Humana פגשתי כשביקרתי בפעם הראשונה ברומא/ כאן במילאנו יש להם מספר סניפים. הרשת עממית יותר, וכדאי להכיר אותה כי יש לה מניפסט שלם. וזה מתוך האתר:
המטרה של הרשת היא לשנות משהו במרקם החברה בה אנו חיים. לא מדובר רק על אופנה בת קיימא, כלכלית ופתוחה, אלא מחוייבות לעורר ולאסוף את המחוות הקטנות שמשנות את העולם, מה שהופך אותו למקום מסביר פנים יותר עבור כולם.
Humana People to People Italia הוא ארגון הומניטרי לשיתוף פעולה בינלאומי המקדם פיתוח בר קיימא במגזר הטקסטיל, אך לא רק, כבר למעלה מעשרים שנה. מאז 1998, הודות לאיסוף, מבחר ומכירה של בגדים משומשים. באמצעות שרשרת האספקה האתית והשקופה שלנו, הבגדים שאנשים מפקידים בידינו הופכים למשאבים לחינוך, חקלאות בת קיימא, הגנת בריאות ופרויקטים לפיתוח קהילתי. Humana Italia היא חברה בפדרציה הבינלאומית Humana People to People, הקיימת ב-45 מדינות.
אלה הסניפים שלה במילאנו:
Humana People Milano, Humana Vintage Milano – De Amicis, Humana Vintage Vigevano, Humana Vintage Milano
עוד חנות שיש לה שני סניפים במילאנו:

BIVIO Milano – Mora 14 ו BIVIO Milano – Mora 4

מסעדות וברים

מסעדות וברים יש בכל פינה במילאנו, החל במרכז העיר וכלה בפינות הכי נידחות (לכאורה).יש לי תחביב לאתר מסעדות וברים עתיקים, בחלקם גם אכלתי. שוב אני מזכירה שאני צמחונית, אז לא תמצאו כאן המלצות לבורגרים או סטייקים למיניהם.

ברמה העקרונית, כשאני מגיעה למדינה מסויימת אני מחפשת את האוכל המקומי שלה, וכמובן שאין על האוכל האיטלקי, לטעמי האישי. כמו ברוב ההמלצות שלי בטיולים באיטליה אני ממש ממליצה להזמין את היין המקומי.

ככה עושים את זה נכון: בכל מסעדה המלצר מגיש מיד סלסלת לחם. זה לבחירתך אם להשתמש בה. במידה שכן המלצר (כן, לרוב אלו גברים) יצרף לשולחן: שמן, חומץ בלסמי ומלח. את כולם מערבבים על צלחת קטנה וטובלים את הלחם. בתיאבון!
ככה עושים את זה נכון: בכל מסעדה המלצר מגיש מיד סלסלת לחם. זה לבחירתך אם להשתמש בה. במידה שכן המלצר (כן, לרוב אלו גברים) יצרף לשולחן: שמן, חומץ בלסמי ומלח. את כולם מערבבים על צלחת קטנה וטובלים את הלחם. בתיאבון!
Boecc
Boecc, 1696
Boecc,1696
Boecc,1696

Antica Trattoria della Pesa

מתנהלת גם כביסטרו וגם כמסעדה מ 1880, לא מאוד רחוקה מהצנטראלה. תמצאו מגוון פסטות, רביולי ריזוטו וגם בשרים.
Antica Trattoria della Pesa
Antica Trattoria della Pesa

Cova Montenapoleone

בית קפה היסטורי.שביקרו בהם ביקרו אמנים, סופרים ואנשי רוח בתקופת הרנסנס.
1817 ,Cova Montenapoleone
1817 ,Cova Montenapoleone
1817 ,Cova Montenapoleone
1817 ,Cova Montenapoleone

Al Cantinone

במסעדה הזו יצא לי לאכול, והיא באמת באמת מיוחדת. אם תגיעו בשעות הצוהריים 12-14:30 היא מלאה ויש תור ארוך בכניסה. נסו לא להגיע בשעות העומס ותהנו מאוכל טעים ומיוחד. אכלתי ריזוטו פטריות, חמאה ויין לבן עם ערמונים, אגוזים ותפוח עץ, קינחתי בעוגה שנראית פשוטה אבל הייתה טעימה להפליא וכמובן – יין.

Al Cantinone, 1930
Al Cantinone, 1930
Al Cantinone, 1930
Al Cantinone, 1930

San Lorenzo Osteria Bistrot

אל המסעדה הזו הגעתי ממש במקרה. כשהגעתי אל איזור רובע נאבילי, ליד העמודים של סאן לורנזו ולא רחוק מחנויות הוינטאג' של Cavalli e Nastri Mora חיפשתי משהו לאכול, ומצאתי את המקום הזה. הוא היה ריק, כיוון שהשעה הייתה 16, וכך נראות רוב המסעדות במילאנו בשעה הזו. נהניתי מכל דקה!

פנים המסעדה, הריק לא מעיד על התוכן והאיכות
פנים המסעדה, הריק לא מעיד על התוכן והאיכות
פסטה עגבניות שרי צבעוניות וגבינת בורטה, בצד - אפרול שפריץ, כמובן
פסטה עגבניות שרי צבעוניות וגבינת בורטה, בצד – אפרול שפריץ, כמובן
קיר גרפיטי הנשקף מחלון המסעדה
קיר גרפיטי הנשקף מחלון המסעדה
פרט מתוך קיר הגרפיטי
פרט מתוך קיר הגרפיטי

בגלריית ויטוריו אמנואלה ה 2 נמצאים כמה בתי קפה ומסעדות עתיקים, למשל Motta מ 1928

בית קפה Motta בגלריית ויטוריו אמנואלה ה 2
בית קפה Motta בגלריית ויטוריו אמנואלה ה 2
עוד כמה ברים ומסעדות עתיקים: Bar Magenta, בר מ 1907; MAG La Pusterla – Caffe con Cucina בית קפה בוהמייני שביקרו בו מפורסמים – נמצא ברובע נאבילי

פטיסרי מומלצים חוץ מה Cova, ניתן למצוא ב Panzerotti Luini ו Rinaldini Store Milano

רשימת ספרים שהתרחשו במילאנו:

מארק סאליבן / תחת שמי ארגמן

אומברטו אקו / השלהבת המסתורית של המלכה לואנה

אומברטו אקו / מספר אפס

אומברטו אקו / המטוטלת של פוקו

ארנסט המינגווי / אחים לנשק

פרימו לוי / אם לא עכשיו, אימתי?

קארן אסקס / הברבורים של לאונרדו

ג'אנפרנקו קליגריץ / הקיץ האחרון בעיר

מרקו מיסירולי / מסירות

Laura Morelli  / The Night Portrait: A Novel of World War II and da Vinci's Italy

וגם אם לרגע שכחתי והצלחתי לברוח מהמלחמה ומרגשות האשמה, הנה משהו שהזכיר לי: הפגנה פרו פלסטינית בצ'נטראלה, רגע לפני שאני חוזרת..
וגם אם לרגע שכחתי והצלחתי לברוח מהמלחמה ומרגשות האשמה, הנה משהו שהזכיר לי: הפגנה פרו פלסטינית בצ'נטראלה, רגע לפני שאני חוזרת..
Facebook Comments Box

אודותMeirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *