רקע
לפני כשנתיים טסתי לאיטליה. הטיול המקורי היה אמור להיות: רומא, מילאנו, ונציה. אבל חברתי הטובה, רבקה קופלר אוספת אוצרות, הסיטה אותי ממסלולי והנחיתה אותי בפירנצה ואני מברכת אותה על כך. הבטחתי שאחזור עוד למילאנו, למרות שביקרתי בה לפני כעשרים ושלוש שנים (הפוסט על איטליה מתחיל כאן, ברומא, תמצאו שם את שאר המסלולים לפירנצה ולונציה).
השנה רציתי לבקר בקרנבל ונציה. רציתי לעשות זאת מזמן, מישהו אמר לי פעם שבונציה צריך לבקר לפחות פעם אחת בכל עונה. הוא צדק.
את הטיול תכננתי כמעט שנה מראש, וכשתכננתי אותו לא הייתה טיסה ישירה של אל על מהארץ אל ונציה. שדה התעופה הקרוב ביותר ושרציתי לבקר בו שוב היה מילאנו. וטוב שבחרתי באל על.
התקופה היא תקופה קשה. מהשביעי באוקטובר מדינת ישראל במלחמה, מלחמה קשה בבית – מלחמה פיזית מול חמאס, חיזבאללה, יו"ש ועוד כמה זירות, ומלחמה בעולם – מלחמה על מהות המלחמה, על זהות, על אנטישמיות. לא פשוט לצאת מכאן ולא רק בגלל רגשות אשמה, לא פשוט לברוח מכאן אפילו במובן האסקפיסטי. הבורחני.
וכן, קיים פחד גדול. חופשה אחת, כחודש אחרי הטבח הנוראי, ביטלתי. וגם כעת, ארבעה חודשים אחרי, בפברואר, עדיין מפחיד.
יתרה מכך, חברות תעופה רבות לא ממריאות ולא נוחתות בישראל. חלקן חזרו, חלקן ביטלו את חזרתן. אז טוב שיש את אל על, כי חברות התעופה הישראליות ממשיכות לטוס ואף מגבירות את טיסותיהן (גם במחיר).
ובכל זאת.
קרנבל ונציה הוא המטרה, ומילאנו היא הדרך אל המטרה. והדרך היא גם דרך לאונרדו דה וינצ'י. אם ברומא ופירנצה טיילתי בעקבות מיכאלאנג'לו, הרי שבמילאנו טיילתי בעקבות "יריבו", לאונרדו דה וינצ'י.
אז לפני מילאנו כמה הערות על לאונרדו.
כדי לא להכביד על הפוסט, שגם כך הוא עמוס, כתבתי פוסט נפרד על לאונרדו דה וינצ'י על הסעודה האחרונה, האדם הוויטרובי ועוד קצת. אני חושבת שכדאי לקרוא בו קודם כל.
לנוחיותכם הפוסט מורכב כך: (רקע), (לאונרדו דה וינצ'י – בנפרד), טיסה, מלון, מזג אוויר, מילאנו, אתרים שביקרתי בהם, חלונות ראווה, מוזיאונים, קניות, מסעדות וברים, רשימת ספרים שהתרחשו במילאנו.
גם הפוסט על ונציה: קרנבל המסיכות הופרד.
טיסה
כאמור, קרנבל ונציה הוא מטרת הטיול, ומילאנו היא הנחיתה (כיוון שאל על מוציאה טיסות ישירות לונציה רק בקיץ). אין רכבת משדה התעופה של מילאנו מלפאנסה אל ונציה ישירות, וצריך לקחת רכבת אל העיר (אל הצ'נטראלה) ומשם רכבת אל ונציה. כדי לא לבלות את כל היום בנסיעות במקום בבילוי החלטתי לעצור לילה אחד במילאנו, להמשיך למוחרת לונציה, לחזור לעוד יומיים למילאנו ולחזור בחזרה לארץ.
הטיסה הייתה טיסת בוקר ושדה התעופה מלפאנסה של מילאנו רחוק מהעיר. מונית משדה התעופה אל העיר מילאנו יקרה מאוד (בין 100 ל 150 יורו) ולכן, כדאי ורצוי להשתמש בתחבורה הציבורית שהיא נוחה וזולה. יש מגוון אפשרויות להגיע אל העיר: שאטל, אוטובוס או רכבת מטרמינל 1 אל התחנה המרכזית צנטראלה או כמעט אל כל מקום אחר בעיר. גם אם מגיעים אל התחנה המרכזית יש מטרו שמגיע לכל מקום בעיר. אני השתמשתי ברכבת מהשדה:
אחרי שלוקחים את המזוודה ישנו שילוט שמוביל אל סוג התחבורה הרצויים – עקבו אחרי השילוט. השילוט אל הרכבת מוביל אל קומת המינוס 1 (הדרך לשם ארוכה, כעשר דקות בערך), שם, ממש לפני הירידה בדרגנוע אל פלטפורמת הרכבת, ישנן מכונות לרכישת כרטיסים, או מודיעין ששם גם ניתן לרכוש כרטיס לרכבת. שימו לב שהרכבת מגיעה אל היעד הרצוי – אל התחנה המרכזית או אל כל יעד רצוי אחר בעיר. היעד שלי הוא תחנת הרכבת המרכזית של מילאנו, משם המלון שהזמנתי ללילה אחד קרוב הליכה רגלית.
התחנה המרכזית של מילאנו היא ענקית (טרמינל בפני עצמו) ויפהפיה!
משהו שגיליתי על הצ'נטראלה רק כשחזתי הביתה:
בצ'נטראלה מוקם אתר זיכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו בשנת 1944 מרציף 21 להשמדה. שמותיהם מופיעים על קיר זיכרון במנהרה העולה לרציף זה. היוזמה להקמה באה מהממשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות.
-
ניסיתי לדייק את הטיול שלי עם ה ChatGPT, והוא אכן היה תמיכה נפלאה. אבל לא לסמוך עליו יותר מדי !
מלון
הלילה הראשון נבחר במלון קרוב לתחנה המרכזית צ'נטראלה, 7 דקות הליכה רגלית, מלון קטן, פונקציונאלי, עסקי: Hotel Soperga. המלון ללא ארוחת בוקר ותמורת 6.5 יורו תוכלו להזמין קפה, מיץ תפוזים וקרואסון.
למוחרת בבוקר היה לי נוח לחזור ברגל לתחנה המרכזית ומשם לקחת את הרכבת אל ונציה, עם כרטיס הלוך חזור שרכשתי מראש (לאתר: כאן או ניתן להוריד את האפליקציה של ItaloTrain).
כשחזרתי שוב לתחנה המרכזית מונציה אל מילאנו (לשני לילות נוספים) בחרתי במלון אחר, מלון שקרוב יותר למרכז העיר. המלונות במרכז העיר יקרים יותר ובכל זאת בחרתי ללון במרכז, כיוון שבין מרכז העיר לתחנה המרכזית המרחק גדול מאוד. אמנם אין כל בעיה להתנייד בתחבורה ציבורית (שהבנתי שהיא קלה ונוחה לשימוש ואף ניתן להשתמש בכל נסיעה בכרטיס אשראי במעברים, והמחיר הוא 2 יורו ליום), אבל מכיוון שאני הולכת המון ברגל העדפתי להיות במרכז העיר.
כשיוצאים מהתחנה המרכזית יש מצד שמאל תחנת מוניות שלוקחת לפי סדר עמידה בתור. שילמתי 12 יורו כדי להגיע למלון Sina De La Ville: מלון ידידותי, שקט, אלגנטי, יש בו ספא ומסעדה אסייאתית (לא ניסיתי את שניהם), ומקום לאיחסון המזוודות במקרה שהגעתם מוקדם לצ'ק אין, או אם הצ'ק אאוט שלכם מוקדם מהטיסה.
המלון נמצא 3 דקות מהדואומו, ולכל מקום אחר כמעט רבע שעה רגלית.
מזג אוויר
תכננתי את הטיול בידיעה ברורה שזה חודש פברואר – כלומר קר וגשום. הטמפרטורה הראתה בין 8 ל 12 מעלות צלזיוס ו 98 אחוזים של גשם. בפועל, היה קר, אבל משום מה התחושה היא שבארץ קר יותר.
כדאי ויעיל להתלבש בשיטת הבצל – שיהיה נוח לקלף שכבות: להתלבש חם ונעים בחוץ, לקלף את השכבות במקומות סגורים. לא היה גשם זלעפות כמו שמכירים בארץ – בטח שלא סופות גשמים – אבל טפטף כל היום. מדי פעם התחזק, אבל לא משהו שהרגיש צורך להסתתר עד יעבור זעם. לרוב היה ערפילי, גם במילאנו וגם בונציה.
מילאנו
!!Welcome to the International Fashion City
כמה מילים על העיר
מילאנו עיר הבירה של חבל לומברדיה, והעיר השנייה בגודלה באיטליה (אחרי רומא). קיימת השערה שהעיר נוסדה בשנת 600 לפנה"ס על ידי שבטים קלטיים, אך הרומאים אלו שהעניקו לה את שמה (בראשיתה נקראה Mediolanum) בשנת 222 לפני הספירה. במהלך השנים, העיר עברה כמה שליטים. בתקופת הפריחה התרבותית של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, שלטו במילאנו משפחת ספורצה וויסקונטי שתמכו ועודדו את האמנות והתרבות בעיר, ואף עודדו אמנים להגיע אליה, ביניהם גם לאונרדו דה וינצ'י שהתגורר תקופה ארוכה במילאנו.
במאה ה 15 נכבשה העיר על ידי צרפת, לאחר מכן על ידי אוסטריה. במאה ה 16 השליטה עברה לספרד ובמהלך המאה ה 18 חזרה השליטה לאוסטריה. ב 1859 השליטה עברה לממלכת סרדיניה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, עת הפגיזו בעלות הברית את איטליה נגרם לעיר מילאנו נזק כבד: שכונות שלמות, ביניהן אזורים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית, נחרבו. כשליש מבתי העיר נהרסו ויצירות אמנות רבות אבדו. עוד אכתוב על כך רבות באתרים שביקרתי בהם.
לאחר המלחמה החל תהליך שיקום העיר, היא שוחזרה בהדרגה והפכה למוקד תעשייתי-כספי חשוב באיטליה.
אף שפרסומה העיקרי של מילאנו הוא כעיר עסקים וכמרכז אופנה בינלאומי, קיימים בה גם מוקדי משיכה רבים לתיירים ולחובבי אמנות.
בניגוד למחשבה התיירותית המיידית – לא. המקום הראשון שהגעתי אליו לא היה הדואומו.
אתרים שביקרתי בהם
טירת ספורזה Castello Sforzesco
האתר הראשון שביקרתי בו.
הטירה נבנתה במאה ה 14 ונקראה במקור Castello di Porta Giova. היא נבנתה באותו אזור של הביצור הרומי העתיק של Castrum Portae Jovis. הטירה הייתה בית המגורים העיקרי בעיר של אדוני ויסקונטי, ונהרסה על ידי הרפובליקה האמברוזית קצרת המועד שהדיחה אותם ב-1447. בשנת 1450, פרנצ'סקו ספורצה החל בבנייה מחדש של הטירה כדי להפוך אותה למשכנו הנסיכותי.
ב-1494 הפך לודוביקו ספורצה לאדון מילאנו, וקרא לאמנים רבים לקשט את הטירה. אלה כוללים את ליאונרדו דה וינצ'י וברמנטה.
רוב הביצורים החיצוניים נהרסו בתקופת שלטון נפוליאון במילאנו.
לאחר איחוד איטליה במאה ה-19 הועברה הטירה משימוש צבאי לעיר מילאנו. Parco Sempione, אחד הפארקים הגדולים בעיר, נוצר בשטח המסדרים לשעבר.
ממשלת מילאנו ביצעה עבודות שיקום, אבל הפצצת בעלות הברית על מילאנו ב-1943 במהלך מלחמת העולם השנייה פגעה קשות בטירה. לאחר המלחמה בוצע שיחזור של הבניין למטרת הפיכתו למוזיאון.
פארק סמפיונה Porta Sempione ו קשת השלום Arco della Pace
פארק עירוני גדול במרכז ההיסטורי של מילאנו. הוקם בשנת 1894, ותוכנן על ידי אמיליו אלמג'נה. הפארק נמצא בחלקו בשטח טירת ספורצה, ומוביל אל קשת השלום. לפני שהפארק הוקם הוא היה שטח אדמת יער אלון וערמון. עד המאה ה 18 הקרקע לא הייתה בשימוש, בשנת 1861 היא שימשה לחקלאות, אחר כך לתרגילי לחימה ותהלוכות צבאיות.
כאמור, השלמת בנייתו הייתה ב 1894 והוא סיפק שדרה, בריכה ובלוודרה על פי דגם של הפארקים האנגליים.
השער שבנוי בו נותר ממבנה רומי, והוא נועד לשלוט על הכביש. בימי הביניים הוא הוזז מעט צפונה היכן שקיום בנויה טירת ספורצה, ולכן הוא נחשב כחלק מהטירה.
השער היווה זירת אירועים בולטים בהיסטוריה של מילאנו של המאה ה-19. ב-22 במרץ 1848, הצבא האוסטרי בראשות המרשל יוסף רדצקי נמלט ממילאנו דרך פורטה ג'וביה לאחר שהובס במרד חמשת ימי מילאנו. ב-8 ביוני 1859, ארבעה ימים לאחר קרב מג'נטה, נכנסו נפוליאון השלישי וויקטור אמנואלה השני מאיטליה בניצחון למילאנו דרך השער.
כנסיית סנטה מריה דלה גרציה Chiesa di Santa Maria delle Grazie
על הכנסייה, על הציור ועל ההתרגשות שלי כתבתי בפוסט על לאונרדו.
ובכל זאת.
"הכנסייה" משלב מתחם שיש בו כנסייה ומנזר דומיניקי. היא מפורסמת בעיקר בשל אחת היצירות החשובות בהיסטוריה של האמנות – ציור הפרסקו של לאונרדו דה וינצ'י הסעודה האחרונה. כיום המתחם נחשב אתר מורשת עולמית כולל ציור הקיר.
הכנסייה נבנתה על פי החלטתו של פרנצ'סקו ספורצה ב 1463, הוא שכר לשם כך את האדריכל גואיניפורטה סולארי. לודוביקו ספורצה החליט שהכנסייה תשמש גם במקום קבורתם של בני המשפחה ושכר את דונטו ברמנטה לבניית האפסיס.
הוא ביקש מלאונרדו דה וינצ'י לצייר ציור קיר בחדר האוכל, ולאונרדו בחר לצייר את הסעודה האחרונה. באותו הזמן, ועל הקיר ממול, צייר ג'ובני דונאטו מונטורפאנו את הציור הצליבה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, אוגוסט, 1943, בעלות הברית הפגיזו את מתחם הכנסייה והמנזר. הקיר שבו מצוייר הסעודה האחרונה ניצל בזכות העובדה שהיה מוגן על ידי שקי חול.
כנסיית אמברוג'יו הקדוש Basilica di Sant'Ambrogio
אחת הכנסיות העתיקות במילאנו. היא בנויה בסגנון רומנסקי והוזמנה על ידי אמברוז הקדוש בשנים 379–386, באזור שבו נקברו חללים רבים מהרדיפות הרומיות. בהתחלה הבזיליקה הייתה מחוץ לחומות עיר הרומית של מילאנו, אך במהלך המאות הבאות, העיר נבנתה סביבה.
המראה הנוכחי של הכנסייה נשמר כנראה מהמאה ה 12, לאחר שהכנסייה עברה מספר שחזורים. הכנסייה בנויה ברובה מלבנים ממקורות וצבעים שונים, עם חלקי אבן וסיוד לבן.
באוגוסט 1943, הפצצות בעלות הברית פגעו קשות בבזיליקה, פרט לאפסיס והסביבה. כתוצאה מכך נבנה בניין חדש, צבוע בוורוד, שיכיל את משרדי אב המנזר ואת המוזיאון.
לבזיליקה שני מגדלי פעמונים. הימני, שנקרא דיי מונאצי ("של הנזירים"), מהמאה ה-9, בעל מראה האופייני למבני הגנה. השמאלי והגבוה, משנת 1144. שתי הקומות האחרונות נוספו בשנת 1889.
בתוך הכנסייה יש פסיפס מתחילת המאה ה 13.
קיימת אנקדוטה לגבי הכנסייה:
מיד ליד הכניסה יש עמוד שיש לבן עם שני חורים. על פי האגדה, אלה נעשו על ידי השטן שפגע בעמוד בקרניו מכיוון שלא הצליח לפתות את אמברוז הקדוש לפיתוי. לפיכך, עמוד זה נקרא עמוד השטן.
מקדש הניצחון Temple of Victory Tempio della Vittoria – Sacrario dei Caduti
מקדש הניצחון, Sacrario dei Caduti Milanesi או אנדרטת הנופלים. האנדרטה נבנתה לפי תכנונו של האדריכל ג'ובאני בשיתוף עם אלברטו אלפגו נובלו, טומאסו בוזי, אוטאביו קביאטי וג'יו פונטי בין השנים 1927 ו-1930 והוקדשה לזכרם של הנופלים במילאנו במלחמה הגדולה. היא נחנכה ב 4 בנובמבר 1928.
האנדרטה ניזוקה קשות במהלך ההפצצה הכבדה של מילאנו ב-1943, נבנתה מחדש, וב-1973 הורחבה עם המקדש הגדול המשתרע על פני שלוש קומות תת-קרקעיות שתוכנן על ידי מריו באצ'יני ובו עשרת אלפים שמות של חיילים נופלים מפוסלים בברונזה. ושם, בגלוסקמא, קבורים שרידי הנופלים במילאנו מהמלחמה הגדולה.
המתחם ניצב על מבנה מתומן (המכוון לשמונת שערי מילאנו, כדי לזכור את הרחובות דרכם יצאו החיילים), מתוחם גדר אבן שחורה, ובעל אוריינטציה זהה לבזיליקה הצמודה אליה – בזיליקת סנט'אמברוג'יו.
בית המוזיקאים Casa di Riposo per Musicisti (Casa di Riposo per Musicisti • Fondazione Giuseppe Verdi)
בית המוזיקאים נמצא במרחק הליכה של 15 דקות מהסנטה מריה דלה גרציה, אבל הוא די רחוק ממרכז העיר.
מילולית, שמו 'בית מנוחה למוזיקאים' הוא בית לזמרי אופרה ומוזיקאים בדימוס, שהוקם על ידי המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי (פסלו נמצא מחוץ לבניין) בשנת 1896. הבניין עוצב בסגנון ניאו-גותי על ידי האדריכל האיטלקי, קמילו בויטו. גם ורדי וגם אשתו ג'וזפינה סטרפוני קבורים שם.
בערוב ימיו כתב ורדי לחברו מונטוורדי,
Of all my works, that which pleases me the most is the Casa that I had built in Milan to shelter elderly singers who have not been favoured by fortune, or who when they were young did not have the virtue of saving their money. Poor and dear companions of my life!"
מי יתן וגם אצלנו ייבנה אחד כזה.
בית גאלימברטי Casa Galimberti
בית גאלימברטי הוא בניין דירות ב via Malpighi at number 3, שעוצב על ידי האדריכל ג'ובאני בטיסטה בוסי (1864-1924) בשנים 1903 -1905 מטעם האחים גאלימברטי.
הבניין נחשב לאחד היצירות המבריקות ביותר של החירות המילאנזית, הודות לחיפוי חלק גדול מהחזית החיצונית בקרמיקה דמויית אריחים, ברזל יצוק ומוטיבים פרחוניים במלט, הכל בעיצובו של בוסי. בחלוקה שווה על פני כל החזית, ניתן לזהות את אריחי הקרמיקה בין עציצי הגרניום והפרחים המונחים על המרפסות של אנשים. אריחי הפסיפס המצוידים באמייל נושאים את העיצובים והמוטיבים של האדריכל בוסי.
קאזה גאלימברטי עומד כדוגמה מפוארת לסגנון המודרניסטי של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, שהמשימה שלו הייתה להפוך כל חלל מגורים ליצירת אמנות. זו הייתה תנועה אליטיסטית, שהוקדשה לאמנות למען האמנות ולחוויה של יופי המכפיף את כל השאר. הארט נובו שימש כדי להתנגד לשגרה ולמוסכמות, להפתיע ולהדהים את הצופים.
שער ונציה Porta Venezia
קאזה גאלימברטי נמצא לא רחוק מצומת רחובות שבאמצעו נמצא Porta Venezia.
השער מפריד בין ויה בואנוס איירס, ויה ונציה שממשיך עד לויה ויטוריו אמנואלה ולדואומו – רחובות רחבי ידיים, עם חנויות יוקרה ומסעדות.
פורטה ונציה (שנודע בעבר כ-Porta Orientale, Porta Renza) הוא אחד השערים ההיסטוריים של העיר מילאנו. בצורתו הנוכחית, השער מתוארך למאה ה-19; עם זאת, ניתן לאתר את מקורותיו מימי הביניים ואף לחומות הרומיות של העיר. השער הושלם בין 1827 ל-1828 עם תוספת של משרדי מכס בעיצובו של רודולפו ואנטיני. התבליטים והפסלים הניאו-קלאסיים נוספו ב-1833.
אזור פורטה ונציה ידוע היום כרובע ידידותי ללהט"ב של מילאנו: ויה לקו וסביבתו הם רחוב הגאווה של מילאנו עם ברים ומסעדות עם נושאים להט"ב או להט"ב.
ברחוב זה ניתן למצוא ארמונות רבים שהוסבו, או בתים של אנשים מפורסמים שחיו או ביקרו בו.
דוגמה של ארמון שהוסב:
ארמון קסטיליוני Palazzo Castiglioni
זהו ארמון ארט נובו שנמצא בויה ונציה. נבנה עבור היזם ארמנגילדו קסטיליוני, על ידי האדריכל ג'וזפה סומארוגה בסגנון ליברטי. הוא נבנה בין השנים 1901-1903.
קסטיליוני רצה שהארמון ישקף את עושרו וההדר שלו ונבנה בעזרת בלוקים כפריים, המחקים צורה סלעית טבעית, בעוד העיטורים נבנו בטיח בסגנון המאה ה 18.
האלמנט הפרובוקטיבי ביותר של העיצוב המקורי התברר כזוג פסלי נשים עירום, מאת ארנסטו באזארו, שעיטרו את החזית; אלה עוררו סערה כזו שהעיתון המקומי Guerin Meschino פרסם עליהם סדרה של איורים סאטיריים, והאוכלוסייה המילאנזית שינתה את שמו של הארמון "Cà di ciapp" (במילאנזית, "בית הישבן"). הפסלים, שנועדו לייצג את "שלום" ו"תעשייה", הוסרו בסופו של דבר ומשמשים כעת כקישוטים של ארמון מילאנו אחר שנבנה גם על ידי סומארוגה, הווילה רומיאו פקאנוני ברחוב ויה מיכלאנג'לו בוונארוטי מס' 48.
הבניין משמש כיום כמקום מושבו של איגוד הסוחרים של מילאנו (Unione Commercianti di Milano).
ארמון סרבלוני Palazzo Serbelloni
גם ארמון סרבלוני נמצא באותו רחוב רחב הידיים, ויה ונציה.
Palazzo Serbelloni הוא ארמון ניאו-קלאסי במילאנו. הארמון במקום נבנה עבור האריסטוקרט גביריו סרבלוני. בסוף המאה ה-18, הארמון שוחזר בהרחבה כולל החזית על ידי סימון קנטוני. הארמון שימש ב-1796 במשך שלושה חודשים את נפוליאון וג'וזפין. הפנים שומרים על חלק מהפאר הקודם, חלק משוחזר. בקומה הראשונה יש אולם ניאו-קלאסי, שעוצב במקור על ידי ג'וליאנו טרבלסי.
בשנת 1943, התקפות אוויר הרסו חלקים נרחבים, כולל הספרייה המפורסמת עם 75,000 ספריה, וציורי הקיר של טרבאלסי.
ואכן בצמוד לארמון סרבלוני יש שני שלטים על הבניין
ועל השלט השני כתוב (שוב תרגום חופשי שלי): גנרל בונפרטה נכנס למילאנו בפעם הראשונה עם הצבא הרפובליקני הצרפתי ב-15 במאי mdccxcvi וגר בארמון הזה
בית ארמני Armani Casa
על הצומת בין ויה ונציה לויה ויטוריה אמנואלה ה 2 (עליהם אכתוב בחלק הקניות), נמצאת, כאילו משום מקום, הבזיליקה סאן באביליה, מהמאה ה 11
רובע בררה Brera District
ארמון ציטריו Palazzo Citterio
מזרקת הטריטונים Fontana dei Tritoni
שמה מזרקת הטרייטונים או משרד גובי המסים.
המזרקה היא עיטור חיצוני ב-Palazzo Confalonieri, ב-via Monte di Pietà. המזרקה מתוארכת לשנת 1928, שנוצרה על ידי האדריכל אלסנדרו מינאלי והפסל סלבטורה ספונארו.
שני הפסלים, ליד האגן המרכזי הקטן, מייצגים את סמליה של קאסה די ריספרמיו: משמאל: חסכנות, מחזיק קופת חזירון, כתוב מתחת ל-"tute servire"; מימין: הצדקה עם סלסלת הפירות, כתובה תחת "תרומה מוניציפלית".
בית מנצוני Manzoni Casa
מה יש לומר.. ביתו של הסופר האהוב על המילאנזים אלסנדרו מנצוני. כשהגעתי לחנות הספרים Rizzoli בגלריית ויטוריו אמנואלה, שאלתי את המוכרת אם המאורסים הוא הספר היחיד של מנצוני שהם מוכרים. היא אמרה לי שכן, אבל זה הספר האהוב ביותר, אפילו מלמדים אותו בבתי הספר.
הבית הוא ארמון היסטורי שבו נולד מנצוני ב 1785. כיום הבית משמש מוזיאון המוקדש לסופר ומרכז לאומי למחקר.
הארמון נבנה במאה ה 18 שוחזר ב 1864 על ידי אנדריאה בוני בסגנון תחייה מתקופת הרנסנס, המאפיינת במיוחד את החזית המשקיפה על כיכר בלגיוז'ו, ומכוסה בטרקוטה אדומה. המוזיאון ממוקם בשני חדרים בקומת הקרקע וכמה חדרים בקומה הראשונה: הריהוט והקישוטים המקוריים נשמרו כולם במלואם.
פסלה של Cristina Trivulzio Belgiojoso, אצילה, עיתונאית וסופרת, נמצא ברחבת הארמון
כאמור, אלסנדרו מנצוני הוא הסופר האהוב במילאנו. יש על שמו רחוב, הוא מוזכר בכל מקום וגם פסליו פזורים ברחבי העיר.
בית האמנים Casa degli Omenoni
Casa degli Omenoni או Palazzo Leoni-Calchi הוא ארמון שנבנה בסביבות 1565. השם בא משמונת הטלמונים (אומנוני, או "גברים גדולים") על החזית, שפוסל על ידי אנטוניו אבונדיו, ובפיקוחו של מיכאלאנג'לו.
בניית הארמון היא בזכות הפסל והחרט של ארצו לאונה ליאוני, שרכש את הנכס ב-1549. בשנת 1565 החל בשיפוצו, והפך אותו לביתו ולבית של בנו, פומפאו ליאוני, גם הוא פסל. שניהם היו אספנים וסוחרי אמנות מפורסמים, ובתוך הבית יש אוסף מפורסם ואקלקטי של אמנות עתיקה ויצירות של האמנים המרכזיים באותה תקופה. ביניהם יצירות של טיציאן וקראווג'יו, אוסף רישומים של ליאונרדו דה וינצ'י, יציקות גבס של פסלים קלאסיים כולל פסל הרכיבה של מרקוס אורליוס מהקמפידוגליו (רומא). חלק מהאוסף, מוצא את דרכו מאוחר יותר לספריה האמברוזית (עליה אכתוב בהמשך ובפוסט על לאונרדו בהרחבה), כולל הקודקס האטלנטי של לאונרדו.
הקתדרלה של מילאנו ה Duomo
מבנה מפואר, עוצמתי הממוקם במרכז מילאנו. הנשימה נעתקת מהמראה שלו גם בביקור שני. בביקור הראשון שלי ביקרתי בפנים הקתדרלה אז הפעם ויתרתי לטובת אתרים אחרים שטרם ראיתי.
כמה מילים על הקתדרלה הגותית השנייה בגדולה (אחרי הקתדרלה בסביליה):
עוד בתקופה הרומית, כשמילאנו כונתה מדיולאנום, הכיכר נחשבה לכיכר המרכזית. בעיר הרומית היה קיים בכיכר מבנה, אבל הקתדרלה בצורתה הנוכחית החלה בבנייתה ב 1386. היא נבנתה בצורה גותית מאוחרת (שיותר מותאמת לגותיקה הצרפתית מאשר האיטלקית). הבנייה שלה המשיכה עוד מאה שנה לאחר מכן (אפילו הויטראז'ים בה הוחלפו במאה ה 19), ואפילו לאונרדו דה וינצ'י הציג את עצמו כמועמד לבניית הכיפה, שלבסוף הפסיד אותה לטובת ברמנטה.
הבנייה שלה הושלמה באופן סופי רק במאה העשרים, והיא נחנכה ב 1965.
ולמרות עוצמתה היא נראית קלה ואוורירית, כאילו עוד רגע היא עומדת לנסוק.
לעיתים נדמה שהמקום הוא כמו מגדל בבל: סיבוב בכיכר מרגיש כמו בליל של שפות, עוד רגע הכל יקרוס ויתחיל מחדש..
למידע נוסף: ויקיפדיה
ארמון מארינו Palazzo Marino
לה סקאלה Teatro alla Scala
בניין אופרה היסטורי, נחנך ב-3 באוגוסט 1778. הוא נבנה על שרידיו של התיאטרון הקודם Teatro Regio Ducale, שנהרס ב-25 בפברואר 1776, לאחר חגיגת קרנבל. תוכנית אחת נדחתה ותוכנית שנייה התקבלה בשנת 1776 על ידי הקיסרית מריה תרזה, והתיאטרון החדש נבנה על מיקומה לשעבר של כנסיית סנטה מריה דלה סקאלה, שממנו קיבל התיאטרון את שמו.
כמו ברוב התיאטראות באותה תקופה, גם לה סקאלה היה קאזינו, עם מהמרים שישבו במבואה.
המבנה המקורי שופץ בשנת 1907. ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, ניזוקה לה סקאלה קשות מהפצצות. הוא נבנה מחדש ונפתח מחדש ב-11 במאי 1946, עם קונצרט בלתי נשכח בניצוחו של ארתורו טוסקניני.
פסלו של לאונרדו דה וינצ'י Statua di Leonardo da Vinci
כתבתי על הפסל בהרחבה בפוסט על לאונרדו דה וינצ'י.
האנדרטה לליאונרדו דה וינצ'י הוקמה בפיאצה דלה סקאלה של מילאנו ונחשפה בשנת 1872. בחלק העליון ליאונרדו דה וינצ'י בעוד הבסיס מתאר ארבעה מתלמידיו.
האנדרטה נבנתה על ידי הפסל פייטרו מאני החל משנת 1858. לאחר חנוכתו הוא זכה לביקורת שלילית רבה בשל בחירת המקום בו הוצב ובגלל שנחשב למורשת של הממשל האוסטרי.
כיכר הסוחרים Piazza Mercanti
כיכר עירונית מרכזית של מילאנו. היא ממוקמת ליד פיאצה דל דואומו, המסמנת את מרכז העיר המודרנית מילאנו, ששימשה בעבר לב העיר בימי הביניים. עד סוף המאה ה-19, Oh bej! (היריד החשוב והמסורתי ביותר של מילאנו) נערך בפיאצה מרקנטי.
הכיכר מכילה ארבעה מבנים עיקריים, ביניהם "ברולטו נואובו", הידוע גם בשם Palazzo della Ragione, עליו אכתוב מיד.
במרכז הכיכר נמצא בור מהמאה ה-16, מעליו שני עמודים מהמאה ה-18. במקום בו היא עומדת כעת, נמצאה אבן גדולה, הידועה בשם "פיטרה דיי פאליטי" ("אבן פושטי רגל"). האגדה מספרת שאשמים בפשיטת רגל יחשפו את ישבנם העירום ככפרה.
ארמון התבונה Palazzo della Ragione
בניין היסטורי הממוקם בפיאצה מרקנטי. הוא נבנה במאה ה-13 ושימש במקור כברולטו (כלומר, בניין מנהלי) וכן כמקום מושבו של בית המשפט.
ארמון קלריצ'י Palazzo Clerici
לא הספקתי להיכנס לארמון היפהפה הזה.
פאלאצו קלריצ'י היה ביתה של משפחת קלריצ'י העשירה והמשפיעה, והוא ממוקם במילאנו, ברחוב בעל אותו השם במספר 5. הוא היה שייך בעבר למשפחת ויסקונטי, ונרכש במאה ה 18 על ידי משפחת קלריצ'י.
כיום הוא משמש גלרייה ואם זמנכם בידיכם – כדאי לבקר במקום (אל אתר הארמון: כאן)
הבורסה של מילאנו Piazza Affari
המרכז העסקי של מילאנו, זהו ארמון הבורסה, נבנה ב 1808 ומן הסתם כאן ממוקמת הבורסה של מילאנו.
מה שיפה ומעניין בכיכר הבורסה, הוא:
L.O.V.E., or Il Dito
פסלו של Maurizio Cattelan, מ 2010 ועשוי משיש קררה. הפסל עשוי יד כשכל אצבעותיה מנותקות למעט האמצעית.
השם L.O.V.E. הוא ראשי התיבות של "Libertà, Odio, Vendetta, Eternità" ("חופש, שנאה, נקמה, נצח"). הפסל, שנבנה ב-2010, הוצג במקור לרגל הרטרוספקטיבה של Cattelan בארמון המלכותי של מילאנו. לאחר סגירת התערוכה, הציע חבר מועצת העיר לתרבות, מסימיליאנו פינאצ'ר פלורי, את היצירה להיות קבועה. הקהילה העסקית התנגדה לרעיון אך לאחר התלבטויות ממושכות, החליט Cattelan לתרום את הפסל, L.O.V.E. בסופו של דבר, קיבל הפסל מעמד של קבע.
מאוריציו קטלאן מעולם לא חשף את המשמעות המדויקת של הפסל. שני ההסברים המקובלים ביותר הם שהיא מייצגת גם ביקורת על ההצדעה הפשיסטית וגם שהיא נועדה כמחאה נגד מוסדות פיננסיים לאחר המשבר הפיננסי של 2007–2008. ואכן, בניין הבורסה, Palazzo Mezzanotte, נבנה בתקופת הפשיזם על ידי האדריכל פאולו Mezzanotte והושלם ב-1932 (מקור: ויקיפדיה)
הארמון הקיסרי הרומי במילאנו Palazzo Imperiale di Massimiano
הלכתי לחפש את השרידים הרומיים בעיר מדיולאנום העתיקה (שמה העתיק של מילאנו), מהמאה השלישית לספירה. חשבתי שאמצא אותם במקום נידח, רחוק מהעין. אבל הופתעתי לגלות שרידים עתיקים מאוד במרכז מודרני מאוד.
ארמון הקיסר הרומי במילאנו נמצא לא רק במרכז העיר אלא ששרידיו צמודים לבנייני מגורים מודרניים לחלוטין.
כנסיית סן מאוריציו אל מונאסטרו מאג'ורה Chiesa di San Maurizio al Monastero Maggiore
כנסייה שבחלקה משמשת כמוזיאון ארכיאולוגי, התיעוד הראשון שלה הוא מהמאה ה 8 וה 9.
רובע נאבילי Navigli
רובע נאבילי הוא רובע התעלות של מילאנו. הרובע נמצא ברובע העתיק של העיר ואפשר למצוא בו גלריות, בתי קפה, חנויות וינטאג' ועוד כמה אתרים היסטוריים. אווירה שקטה ונעימה ורחוקה מההמוניות של מרכז העיר.
שתי התעלות שברובע נבנו בסביבות המאה ה 12 ושימשו להעברת סחורה.
חוץ מחנויות הוינטאג' האיזור מציע גם סיור טעימות בירה.
ברובע הזה נמצאים בזיליקת סן לורנזו, עמודי סאן לורנזו ושער טיצ'ינזה – עליהם אכתוב מיד.
אם תגיעו לכאן, עשו זאת לקראת השקיעה, זהו מחזה מרהיב ביופיו.
העמודים של סן לורנצו Colonne di San Lorenzo
קבוצה של חורבות רומיות עתיקות, הממוקמת מול בזיליקת סן לורנצו. אכסדרת העמודים, המורכבת בעיקר מ-16 עמודים קורינתיים גבוהים בשורה. במאה ה-4, העמודים הועברו לכאן, לאחר שהוסרו ממקדש פגאני מן המאה ה-2 או ממבנה בית מרחץ ציבורי. שריד נוסף לעבר הרומי של מילאנו.
בזיליקת סן לורנצו מג'ורה Basilica San Lorenzo Maggiore
בזיליקת סן לורנצו מג'ורה היא כנסייה קתולית, הממוקמת ברובע נאבילי. זוהי אחת הכנסיות העתיקות ביותר בעיר, שנבנתה במקור בתקופה הרומית, אך נבנתה לאחר מכן מספר פעמים במהלך מאות השנים. היא קרובה לפורטה טיצ'ינזה מימי הביניים וליד פארק הבזיליקות (הכולל גם את בזיליקת סן לורנצו וגם את בזיליקת סנט'אוסטורגיו, כמו גם את עמודי סן לורנצו הרומאי).
שער טיצ'יניזה Arco di Porta Ticinese
Porta Ticinese (הנקראה Porta Marengo בעידן נפוליאון), היא אחד מששת השערים הראשיים של מילאנו, שנבנו לאורך המעוזים הספרדיים, שנהרסו. ממוקם דרומית לעיר, ומאופיין בסגנון הניאו-קלאסי
הבזיליקה של סן נזארו בברולו San Nazaro in Brolo or San Nazaro Maggiore
הבזיליקה של סן נזארו בברולו או סן נזארו מג'ורה, היא כנסייה קתולית רומית מהמאה ה 4 שחיברה את הדרך בין מילאנו לרומא. כאן ניתן לראות את הפסל הבלתי גמור הפייטה של רונדאניני מאת מיכלאנג'לו. לפי ההערכה, פסל זה הוא אחת מיצירותיו האחרונות. לצערי, לא הצלחתי – המקום היה סגור.
Ca' Granda
הארמון המלכותי של מילאנו Palazzo Reale di Milano
בין המקומות שלא צילמתי..
הארמון היה מקום מושבו של הממשלה בעיר האיטלקית מילאנו במשך מאות שנים. כיום הוא משמש כמרכז תרבות והוא ביתם של תערוכות אמנות בינלאומיות. הוא משתרע על פני שטח של 7,000 מ"ר והוא מארח באופן קבוע יצירות אמנות מודרניות ועכשוויות ואוספים מפורסמים בשיתוף עם מוזיאונים ומוסדות תרבות בולטים מכל העולם.
הוא תוכנן במקור לכלול שתי חצרות, אך אלה פורקו מאוחר יותר כדי לפנות מקום לדואומו. הפאלאצו ממוקם מימין לחזית הדואומו, מול גלריה ויטוריו אמנואלה ה 2. חזית הפאלאצו יוצרת שקע בפיאצה דל דואומו שמתפקדת כחצר, המכונה Piazzetta Reale (מילולית, "כיכר מלכותית קטנה").
ניתן למצוא את האולם המפורסם בקומה הראשית של הבניין, שניזוק באופן כבד מהתקיפות האוויריות של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הפאלאצו נשאר נטוש למעלה משנתיים ומצבו הידרדר עוד יותר. רבים מהפנים הניאו-קלאסיים של הפאלאצו אבדו בתקופה זו.
לארמון המלוכה יש מקורות עתיקים. הוא נקרא לראשונה "פאלאצו דל ברולטו וקיו", והוא היה מקום מושבה של ממשלת העיר בתקופת הקומונות של ימי הביניים בימי הביניים.
הארמון הפך למרכז פוליטי מרכזי תחת משקי הבית טוריאני, ויסקונטי וספורצה. לאחר בנייתה של קתדרלת הדואומו, שופץ הפאלאצו בכבדות הודות למאמצים של ממשלתו של פרנצ'סקו הראשון ספורצה.
לפי ספרי הביוגרפיות שקראתי על לאונרדו דה וינצ'י כאן כנראה היה הקורטה וקיה, וכאן כנראה גר ועבד לאונרדו (שוב – כדאי לקרוא את הפוסט על לאונרדו)
בית טוסקניני Casa Toscanini
ביתו של טוסקניני, לא רחוק מהדואומו, הוא בבניין היסטורי, כנראה מהמאה ה 18.
הוא בנוי שלוש קומות, והוא בעל אלמנט אופייני מאוד – מרפסת אנדלוסית, דוגמה לאמנות מדרום ספרד. זוהי מרפסת ברזל יצוקה בעלת מרקם משוכלל מאוד המתפתחת בצורה אנכית ליצירת מעין חופה שעליה הונח גגון למחסה מפני השמש או ממבטיהם של העוברים והשבים.
בית הכנסת המרכזי של מילאנו Central synagogue of Milan
באוגוסט 1943, במהלך הפצצה, נפגע גג בית הכנסת מפגיעות תבערה שגרמו להרס כמעט מוחלט של המבנה. רק החזית ניצלה.
במילאנו יש מספר חנויות ספרים שהתושבים אוהבים להגיע אליהן. למזלי ביקרתי ברובן
Hoepli International Bookshop
Rizzoli
חנות מודרנית גדולה מאוד מזכירה את רשתות הספרים של הארץ, כאן רכשתי את ספרו של אלסנדרו מנצוני, המאורסים. יש מחלקה שלמה וגדולה של ספרים באנגלית.
La Feltrinelli
Libreria Bocca
לא רחוק מהארמון הקיסרי הרומי במילאנו Palazzo Imperiale di Massimiano, נמצאת חנות גדולה של הוצאת ספרי האמנות והאדריכלות Taschen
בדרך פגשתי גם בפסלו של גריבלדי
ובמרכז העיר פגשתי גם את פסלו של קרלו קטנאו, מי שהיה פילוסוף, פוליטיקאי בן מילאנו
חלונות ראווה
כאמור, מילאנו היא האופנה הבינלאומית, ומתקיימים בה תצוגות אופנה מרהיבות וענקיות. פעם בשנה מתקיים בה גם שבוע האופנה והוא ידוע ומושך אליו מותגים מכל העולם. במהלך השנה, חלונות הראווה מזמינים ומאירי עיניים, ומגיע להם מקום מיוחד
(מתנצלת מראש שיצא קצת עקום..)
מוזיאונים
Braidense National Library או Biblioteca di Brera
בשנת 1880 קיבל הבריידנז מעמד של ספרייה לאומית.
בנוסף לספרייה, היא גם ביתם של הגלריה לאמנות בררה, המצפה האסטרונומי בררה, הגנים הבוטניים של בררה, המכון למדע ואותיות לומברד והאקדמיה לאמנויות יפות בררה. מאז 2003, הוא גם מאכסן את Archivio Storico Ricordi, התקליטים ההיסטוריים של חברת ההוצאה לאור למוזיקה קלאסית Ricordi.
בין מתקני הספרייה ניתן למצוא את אולם מריה תרזה עם מדפי הספרים שתוכנן על ידי האדריכל ג'וזפה פיירמריני, חדר הקריאה ששימש במקור את הישועים, חדר הקריאה למחקר עם כ-35,000 ספרים, כל כתבי היד של מנצוני, התכתבויות ומהדורות של האיטלקים.
Pinacoteca משמעה גלריית אמנות, ועם שם כזה יש במילאנו שתיים:
Pinacoteca di Brera
ה-Pinacoteca di Brera ("הגלריה לאמנות בררה") היא הגלריה הציבורית הראשית לציורים ומוסד תרבותי משמעותי במילאנו. היא מכילה את אחד האוספים הבולטים של ציורים איטלקיים מהמאה ה-13 עד המאה ה-20.
פתיחתה של "Reale Pinacoteca" החדשה נחגגה ב-15 באוגוסט 1809, יום הולדתו של נפוליאון. הציורים הוצגו בשלושה מתוך ארבעת אולמות נפוליאון וכוללות את בליני, מנטנה, קרפצ'יו, טיציאן, ורונזה וטינטורטו.
-
כדאי להזמין כרטיסים מראש, אם כי יש מכונות רכישה מחוץ לגלריה. כשניגשתי לרכוש כרטיסים לא היו זמינים לאותו היום. להזמנת כרטיסים מראש
והופתעתי לגלות ציור שאינו של צייר איטלקי
הספרייה והגלריה האמברוזית Ambrosian Library, Pinacoteca Ambrosiana
ספרייה היסטורית במילאנו, המאכלסת גם את Pinacoteca Ambrosiana, הגלריה לאמנות. הספרייה נקראת על שם אמברוז, הפטרון של מילאנו, והוא נוסד בשנת 1609 על ידי הקרדינל פדריקו בורומיאו
הבניין ניזוק במלחמת העולם השנייה, יחד עם אובדן ארכיון הליברית האופרה של לה סקאלה, אך שוחזר ב-1952. הוא עבר שחזורים גדולים נוספים בשנים 1990-1997.
יצירות האמנות ב-Pinacoteca Ambrosiana כוללות את דיוקנו של מוזיקאי של ליאונרדו דה וינצ'י, את סל הפירות של קאראווג'יו, את הערצתו של ברמנטינו לילד ישו ואת הקריקטורה של רפאל על בית הספר של אתונה.
בספריה ניתן למצוא גם את Codex Atlanticus, כרוך ב 12 כרכים של רישומים וכתבים (באיטלקית) מאת ליאונרדו דה וינצ'י, הסט היחיד הגדול ביותר. שמו מציין את הנייר הגדול ששימש לשימור דפי מחברת לאונרדו המקוריים, ששימש לאטלסים. הוא כולל 1,119 דפים המתוארכים ל-1478 עד 1519. התכנים מכסים מגוון רב של נושאים, טיסה, נשק, כלי נגינה, מתמטיקה ובוטניקה; מחקרים וסקיצות לציורים, עבודות על מכניקה, הידראוליקה, אסטרונומיה וכן מדיטציות פילוסופיות ואגדות; המצאות רבות כמו מצנחים ומכונות מלחמה. קודקס זה נאסף בסוף המאה ה-16 על ידי הפסל פומפאו ליאוני, שביתר כמה ממחברותיו של ליאונרדו.
כדאי להסתכל בפוסט על לאונרדו לעוד מידע ותמונות
גלריה ד'איטליה Gallerie d’Italia
גלריה ד'איטליה היא מתחם המוזיאון בבעלות אינטה סנפאולו, שהוקם כדי להנגיש את המורשת האמנותית והאדריכלית שלו. הם מבוססים בנאפולי, מילאנו, טורינו וויצ'נזה.
במילאנו הגלריה נקראת גלריה ד'איטליה-מילאנו וממוקמת בפיאצה סקאלה, בתוך המתחם האדריכלי שנוצר על ידי Palazzo Anguissola Antona Traversi, Palazzo Brentani ו-Palazzo Beltrami. חלל התצוגה נחנך רשמית ב-3 בנובמבר 2011. הוא מציג יצירות אמנות מהאוספים של Intesa Sanpaolo ו-Fondazione Cariplo, אך גם מארח באופן קבוע תערוכות זמניות.
מוזיאון הטבע של מילאנו Museo Civico di Storia Naturale di Milano
מוזיאון יפהפה, מאוד הזכיר לי באופן שהוא מאורגן את מוזיאון הטבע של וינה, אבל בקטן יותר. נכנסתי אליו ממש במקרה, נשאר לי זמן ביום האחרון וטיילתי בויה ונציה. התלבטתי אם להמשיך למוזיאון פולדי, אבל בסופו של דבר נשארתי כאן.
המוזיאון נוסד בשנת 1838 כאשר חוקר הטבע ג'וזפה דה כריסטופוריס תרם את אוספיו לעיר. הוא ממוקם בתוך בניין מהמאה ה-19 בגן אינדרו מונטנלי, ליד שער העיר ההיסטורי של פורטה ונציה. המבנה נבנה בין השנים 1888-1893 בסגנון ניאו-רומנסקי עם אלמנטים גותיים.
המוזיאון מחולק לחמישה חלקים: מיד בצד שמאל נמצא חדר המינרלוגיה (עם אוסף גדול של מינרלים מכל העולם); פליאונטולוגיה (עם מספר מאובנים של דינוזאורים ואורגניזמים פרהיסטוריים אחרים); תולדות הטבע של האדם (מוקדש למקורות ולאבולוציה של בני אדם עם תשומת לב מיוחדת ליחסים של האחרונים עם הסביבה); זואולוגיה של חסרי חוליות (מוקדשת לרכיכות, פרוקי רגליים ואנטומולוגיה); וזואולוגיה של חולייתנים (מוקדשת לבעלי חוליות, אקזוטיות ואירופיות כאחד).
המוזיאון מציג את האוסף האיטלקי הגדול ביותר של למעלה מ-100 דיורמות בגודל מלא. אלה מאפשרים למבקרים לצפות בהיבטים רבים של מערכות אקולוגיות רחוקות (מקור: ויקיפדיה)
לא רכשתי כרטיס מראש, פשוט נכנסתי וקניתי שם. על הכרטיס יש תצלום הפייטה של רונדניני של מיכאלאנג'לו, זה שנמצא בכנסיית סן לזרו בבולו, שהייתה סגורה כשהגעתי..
מוזיאון פולדי Poldi Pezzoli Museum
לא הספקתי לבקר במוזיאון, אבל הנה קצת מידע עליו.
מוזיאון פולדי פצולי הוא מוזיאון לאמנות במילאנו, איטליה. הוא ממוקם ליד תיאטרו אלה סקאלה, ב-Via Manzoni 12.
מקורו של המוזיאון במאה ה-19 כאוסף פרטי של ג'יאן ג'יאקומו פולדי פצ'ולי (1822–1879). רבים מהחדרים בארמון עוצבו מחדש בשנת 1846. חדרים בודדים עוצבו ומרוהטו לעתים קרובות כדי להתאים לציורים שנתלו על הקירות. האדריכלית סימון קנטוני (1736–1818) בנתה מחדש את הפאלאצו בסגנון הניאו-קלאסי הנוכחי שלו עם גינה פנימית בסגנון אנגלי. בשנים 1850–1853, הזמין פולדי פצולי את האדריכל ג'וזפה בלזרטו לשפץ את דירתו.
בעזבונו הותיר פצולי את הבית והתכולה לאקדמיית בררה. ג'וזפה ברטיני, מנהל האקדמיה, פתח את המוזיאון ב-25 באפריל 1881. במהלך מלחמת העולם השנייה, לפאלאצו נגרם נזק חמור, אך יצירות האמנות הונחו באיחסון בטוח. המוזיאון נפתח מחדש בשנת 1951 לאחר בנייה מחדש.
קניות
טוב, מילאנו!! עיר האופנה הבינלאומית!! רחובות רחבי ידיים, חלונות ראווה מפתים והמון המון קניות!!
-
על אף שזו עיר האופנה הבינלאומית ומרכז עסקי פורח רוב החנויות נסגרות ב 18 או 19 (אולי בגלל שזה חורף..). המרכז היחידי שהיה פתוח עד 21 היה גלריה ויטוריו אמנואלה ה 2 והרחוב באותו השם
קורסו קומו Corso Como
רחוב קניות, שם ניתן למצוא את קומפלקס האופנה קורסו קומו 10.
קורסו בואנוס איירס וויה ונציה Corso Buenos Aires ו Corso Venezia
כבר הזכרתי את הרחובות הארוכים ורחבי הידיים הללו לעיל, שחוץ מאדריכלות יפהפיה יש בה חנויות ומותגים. בקורסו בואנוס איירס יש גם מסעדות ובתי קפה מקסימים.ויה ונציה ממשיכה את ויה בואנוס איירס ומשם ממשיכים אל
קורסו ויטוריו אמנואלה ה 2 Corso Vittorio Emanuele II
מדרחוב ענק של מותגי אופנה, שהוא חגיגה לעיניים וללב גם בלילה
גלריית ויטוריו אמנואלה ה 2
גלריה מעוצבת ויפהפיה שלעיתים נקראת il salotto di Milano – חדר האירוח של מילאנו, בשל החנויות הרבות שבה ומסעדות, שרובן עתיקות כמו הגלרייה.
זהו מרכז הקניות העתיק ביותר באיטליה, פסאז', השוכן בתוך ארקדה כפולה בת ארבע קומות, בעל מבנה מתומן. הוא מחבר בין פיאצה דל דואומו ופיאצה דלה סקאלה וכמובן – את הקתדרלה והתיאטרון. היא נקראת על שמו של המלך הראשון של איטליה – ויטוריו אמנואלה השני, את שמו ניתן למצוא בכל מקום בעיר. היא נבנתה על ידי האדריכל ג'וזפה מנגוני בין השנים 1865 ל-1877.
רחוב אלסנדרו מנצוני Via Alessandro Manzoni
וינטאג'
כיאה לעיר בירת האופנה הבינלאומית ניתן למצוא בה סוגים שונים של חנויות וינטאג' – מהפשוט והעממי ביותר עד ליוקרתי.
בין היוקרתיים ניתן למצוא את: Vintage Delirium, Madame Pauline Vintage
Humana
המטרה של הרשת היא לשנות משהו במרקם החברה בה אנו חיים. לא מדובר רק על אופנה בת קיימא, כלכלית ופתוחה, אלא מחוייבות לעורר ולאסוף את המחוות הקטנות שמשנות את העולם, מה שהופך אותו למקום מסביר פנים יותר עבור כולם.
Humana People to People Italia הוא ארגון הומניטרי לשיתוף פעולה בינלאומי המקדם פיתוח בר קיימא במגזר הטקסטיל, אך לא רק, כבר למעלה מעשרים שנה. מאז 1998, הודות לאיסוף, מבחר ומכירה של בגדים משומשים. באמצעות שרשרת האספקה האתית והשקופה שלנו, הבגדים שאנשים מפקידים בידינו הופכים למשאבים לחינוך, חקלאות בת קיימא, הגנת בריאות ופרויקטים לפיתוח קהילתי. Humana Italia היא חברה בפדרציה הבינלאומית Humana People to People, הקיימת ב-45 מדינות.
BIVIO Milano – Mora 14 ו BIVIO Milano – Mora 4
מסעדות וברים
מסעדות וברים יש בכל פינה במילאנו, החל במרכז העיר וכלה בפינות הכי נידחות (לכאורה).יש לי תחביב לאתר מסעדות וברים עתיקים, בחלקם גם אכלתי. שוב אני מזכירה שאני צמחונית, אז לא תמצאו כאן המלצות לבורגרים או סטייקים למיניהם.
ברמה העקרונית, כשאני מגיעה למדינה מסויימת אני מחפשת את האוכל המקומי שלה, וכמובן שאין על האוכל האיטלקי, לטעמי האישי. כמו ברוב ההמלצות שלי בטיולים באיטליה אני ממש ממליצה להזמין את היין המקומי.
Antica Trattoria della Pesa
Cova Montenapoleone
Al Cantinone
במסעדה הזו יצא לי לאכול, והיא באמת באמת מיוחדת. אם תגיעו בשעות הצוהריים 12-14:30 היא מלאה ויש תור ארוך בכניסה. נסו לא להגיע בשעות העומס ותהנו מאוכל טעים ומיוחד. אכלתי ריזוטו פטריות, חמאה ויין לבן עם ערמונים, אגוזים ותפוח עץ, קינחתי בעוגה שנראית פשוטה אבל הייתה טעימה להפליא וכמובן – יין.
San Lorenzo Osteria Bistrot
אל המסעדה הזו הגעתי ממש במקרה. כשהגעתי אל איזור רובע נאבילי, ליד העמודים של סאן לורנזו ולא רחוק מחנויות הוינטאג' של Cavalli e Nastri Mora חיפשתי משהו לאכול, ומצאתי את המקום הזה. הוא היה ריק, כיוון שהשעה הייתה 16, וכך נראות רוב המסעדות במילאנו בשעה הזו. נהניתי מכל דקה!
בגלריית ויטוריו אמנואלה ה 2 נמצאים כמה בתי קפה ומסעדות עתיקים, למשל Motta מ 1928
פטיסרי מומלצים חוץ מה Cova, ניתן למצוא ב Panzerotti Luini ו Rinaldini Store Milano
רשימת ספרים שהתרחשו במילאנו:
מארק סאליבן / תחת שמי ארגמן
אומברטו אקו / השלהבת המסתורית של המלכה לואנה
אומברטו אקו / מספר אפס
אומברטו אקו / המטוטלת של פוקו
ארנסט המינגווי / אחים לנשק
פרימו לוי / אם לא עכשיו, אימתי?
קארן אסקס / הברבורים של לאונרדו
ג'אנפרנקו קליגריץ / הקיץ האחרון בעיר
מרקו מיסירולי / מסירות
Laura Morelli / The Night Portrait: A Novel of World War II and da Vinci's Italy
