משכילה

משכילה / טארה וסטאובר

טארה וסטאובר פותחת את הביוגרפיה שלה, משכילה, בהערה: זהו אינו ספר על מורמונים וגם לא על שום קבוצה דתית אחרת. נכון, למרות שניתן בקלות לחלץ כאן ביקורת על המורמונים, הספר הזה הוא על טארה וסטאובר ועל משפחתה. וסטאובר ומשפחתה מאמצים בחום את פתיחת הספר אנה קרנינה של לב טולסטוי:  "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". בפרולוג, וסטאובר מציינת את העובדה הבאה: מה שהופך את המשפחה שלה למשפחה שונה מכל המשפחות זאת העובדה שהם לא לומדים בבית ספר (שם, עמ' 11).

משכילה, טארה וסטאובר, הוצאת שוקן, תל אביב, 2020. תרגום: אורה דנקנר

חינוך ביתי

משפחת וסטאובר חיה בפסגת באק באיידהו. ילדי משפחת וסטאובר לא לומדים בבית ספר, הם לומדים בבית מאימם או מאחד לשני, מה שנקרא חינוך ביתי: הלמידה הייתה עצמית – כל אחד למד מה שרצה לאחר שסיים את מטלות הבית. הממשלה גם לא יכולה להכריח אותם ללמוד מכיוון שהיא לא יודעת עליהם. לארבעה מבין שבעת הילדים אין תעודת לידה. אב המשפחה הוא דתי, אולי קיצוני, שטען שבתי הספר הציבוריים הם מזימה של הממשלה הרחיק ילדים מאלוהים. לשלוח ילדים לבית הספר זה כמו למסור אותם לשטן בכבודו ובעצמו (שם, עמ' 18). סבתה של טארה מנסה לשכנע אותה כן ללכת לבית הספר, אך היא מסרבת.

שורשי המשפחה

ג'ין (אב המשפחה) שנא את התלות בממשלה. אימה, פיי, היא בתו של דוור ושמה של אימה (לה רו). שורשי משפחתה של אימה הם מורמונים אדוקים, שכמו קהילות רבות אחרות "הענישה את הילדים על חטאי ההורים שלהם" (שם, עמ' 38). ג'ין מפתח דעות מוצקות וקיצוניות בנוגע לנשים שיוצאות לעבוד – "אישה צריכה להיות בבית". פיי תמצא אט אט את דרכה ותפתח עסק משלה לצמחי מרפא והומואפתיה, אבל היא "כפופה" לבעלה ולמשמעת שלו.

השנאה של ג'ין לממשלה התבטאה גם בכך שלרכב לא היה רשיון נהיגה וגם לא ביטוח. זה התבטא גם באגירת מזון ותחמושת. כיצד היה לאביה פרנויה חזקה של בתי חולים, מערכת החינוך הציבורית והממשל עקב אירועי רובי רידג'.

רובי רידג'
ויקי וויבר, רובי רידג'

הפרנויה שלו היתה חזקה כל כך כשגם שפיי, אם המשפחה, עוברת פגיעה ראשית קשה (זעזוע מוח קשה) הוא מסרב לפנות אותה לבית החולים. הוא בטוח שקץ הימים עומד להגיע ולכן היה אוגר מזון ותחמושת. לג'ין יש גם מגרש גרוטאות בחצר הבית שהלך והתפרס על שטח אדמה גדול ונרחב, שם העסיק את ילדיו. הוא שמר עליהם באופן כזה שאסור היה להם לעבוד בשביל מישהו אחר, ולצאת בכלל מגבולות הבית. המרחב היחידי שבני הבית חשופים אליו זה הבית עד פסגת באק.

היציאה החוצה

טיילר, אחד מאחיה הגדולים של טארה, מכריז שהוא הולך ללמוד בקולג'. ג'ין כועס ואומר שגבר לא יכול להתפרנס מספרים וחתיכת נייר, אי אפשר לפרנס משפחה באמצעות ספרים (שם, עמ' 57). אבל טיילר אהב ספרים. באמצעות טיילר עולמה של טארה נפתח אט אט, וטיילר גורם לה לראות את עצמה דרך העיניים שלו. בהתחלה טארה נפתחת לעולם המוזיקה. ולאט לא היא גם מבינה שידע הוא כוח, למרות שאבא ניסה למנוע מילדיו להתעניין יותר מדי בלימודים ובספרים. כשטיילר עזב את הבית טארה היתה מוציאה את מערכת הסטריאו שהשאיר לה מתחת למיטה ולומדת – קוראת בכתבי הקודש וכותבת לעצמה מאמרים על נאמנות והקרבה. אחר כך היא עברה לספרים של אביה – נאומים, היסטוריה ופילוסופיה. היא מנסה לצאת מתחומו של אביה ומתחילה לעבוד בשמרטפות, כך היא מתחילה ללומד גם לנגן על פסנתר, ריקוד ושירה.

אלימות

בני המשפחה היו מעורבים גם באלימות של ג'ין, אב המשפחה. טארה וסטאובר מתארת מקרים קשים של אלימות, אך אינה מכנה ומגדירה אותם ככאלה. היא מתייחסת אליהם כחלק מהחוויה, כחלק מתהליך הלימוד, העוצמה וההעצמה שלהם. תיאורי האלימות, הפציעות, התאונות וה"תאונות" מתוארים באופן גרפי ומעוררים בקורא כעס, טינה, נקמה – אבל לא בילדים ובטארה. לוקח לה הרבה זמן להבין את מה שקורה לה בבית. גם כששון, אחיה, מתייחס אליה באלימות משפילה היא מתייחסת לזה כמשהו שמגיע לה. יום אחד היא נפצעת באופן קשה בגלל ההתעללות הקשה של שון וטיילר, אחיה, דורש ממנה לעזוב את הבית. כך גומלת בה ההחלטה – היא רוצה ללכת לבית הספר. טיילר הוא זה שמסביר לה מה לעשות ועוזר לה איך לעשות.

קונפליקטים

בנקודה זו מסתיים החלק הראשון של הביוגרפיה. שני חלקיו האחרים מתייחסים ללימודיה של טארה וסטאובר ולהצלחתה בלימודים. עם כניסתה לקולג' היא גם מתחילה להטיל ספק בהתעללות שהיא ממשיכה לסבול גם מאביה וגם משון, התעללות שגורמת לניתוק מערכת היחסים שלה עם צ'ארלס, בחור שהכירה והתחילה לצאת איתו. היחסים בינה לבין משפחתה מתחילים להתערער וגם האמונה המורמונית שלה מתחילה להתנגש בערכים אחרים: היא לא מסוגלת לבקש מענק כספי, מלגה, עזרה בטיפולי שיניים, היא לא יודעת לשטוף ידיים בסבון, היא אדישה לכלים בכיור, היא נאלמת דום מול הלבוש של חברותיה לספסל הלימודים – אבל היא ממשיכה לדבוק בבישוף של הקולג', שמדריך אותה ומקל עליה את החיים החדשים שלה. טארה חשופה לקונפליקטים חדשים בחייה, קונפלקטים לגבי זהותה, החברה שבה היא חיה, האמונה הדתית שלה, המרחב שבו חיה וגופה.

אך בזאת לא תמו יסוריה. הילדה הקטנה של פסגת באק הופכת לאישה מצליחה, אישה שנחשפת להשכלה ודרכה לומדת על חייה, היא הופכת להיות המשכילה, שנמשכת ללימודים "לא נשיים", אישה פמיניסטית חזקה. כי מוזיקה, ריקוד, לנגן על פסנתר ושירה אלו לימודים נשיים, אבל היסטוריה, פוליטיקה ומשפטים אלו לימודים לא נשיים.

מה שמדהים בביוגרפיה המערערת הזו, משכילה הוא אינו מסמך אשמה. משכילה הוא מסמך של ילדה שהפכה לאישה שחיה חיים (ואני נזהרת מלכתוב מוגבלים או פרימטיביים – כיוון שהם לא היו כאלה בעיניה), למדה בכוחות עצמה (ובעזרתם של אחיה הגדולים, ובעיקר טיילר, שכיום הוא איש מחקר ידוע ומפורסם), ועברה לחיים אחרים – אבל אין לה טענות, היא מקבלת את משפחה ואוהבת אותה, רוצה לחיות איתה אבל רוצה שיקבלו גם אותה. היא רוצה לחיות בין שני העולמות, לצאת ולהיכנס ביניהם, בלי שיגבילו אותה. היא רוצה לחיות, להיות מאושרת אבל שיבינו מה שהיא עברה זה לא אנושי.

 

 

מאת

Meirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *