ויליאם מלווין קלי, מתופף אחר, הוצאת הכורסא, 2021 (1962). תרגום: רעות בן יעקב

מתופף אחר / ויליאם מלווין קלי A Different Drummer

ויליאם מלווין קלי, 1937, היה סופר אפרו-אמריקאי, והמתופף האחר הוא רומן הביכורים שלו, שיצא לאור כשהוא בן עשרים וחמש בלבד. לקלי הקרדיט על השימוש במילה WOKE בהקשר הפוליטי, שמשמעה מודעות לנושאי הגזע וצדק, שנובע מהביטוי האפרו-אמריקאי Stay Woke – להישאר ער. ב 1962 קלי כתב מאמר בניו יורק טיימס ששמו: "If You're Woke You Dig It". קלי היה חבר בתנועת האמנויות השחורות (Black Arts Movement).

ויליאם מלווין קלי 1937-2017
ויליאם מלווין קלי 1937-2017. מקור: ויקיפדיה

הניו יורק כינה את ויליאם מלווין קלי lost giant of American literature, ולא בכדי. מתופף אחר מתרחש בשנת 1957 על רקע העוינות וההתנגדות הגזעית של תקופת זכויות האזרח המוקדמת, ומפנה מבט לקשר המסובך של דיכוי, קנאה, פיצוי ואשמה שעוברים בירושה של אמריקה הלבנה, לאחר ביטול העבדות. רומן יפהפה, פנינה של ממש, עוצמתי ומתוזמן!

ויליאם מלווין קלי, מתופף אחר, הוצאת הכורסא, 2021 (1962). תרגום: רעות בן יעקב

A Different Drummer, William Melvin Kelley, 1962

הרומן מתופף אחר נפתח בתיאור מקום, כפי שנכתב באלמנך בשנת 1961: מדינה ללא שם, עיר הבירה שלה וילסון סיטי, שנקראת על שמו של גנראל באותו השם. היא גובלת במדינות הדרום: טנסי, אלבמה, מיסיסיפי ומפרץ מקסיקו. מה שנקרא: הדרום העמוק.

המוטו של המדינה: בכבוד ובכוח נעז להגן על זכויותינו.

היום המדינה יוצאת דופן בכך שאין בה אפילו תושב אחד בן הגזע השחור, ומתופף אחר בא לספר את הסיבות לכך (ולא רק).

הנרי דויד ת'ורו – אינדיבידואליזם

אבל לפני הכל, הרומן פותח בשני ציטוטים של הנרי דיויד ת'ורו. ולכן, ראוי לשום לב, גם בשל העובדה שזה המקום היחידי שבו הצירוף מתופף אחר מוזכר.

הנרי דיויד ת'ורו, 1817-1862. מקור: ויקיפדיה
הנרי דיויד ת'ורו, 1817-1862. מקור: ויקיפדיה

הנרי דיויד ת'ורו (נולד במסצ'וסטס) ידוע בעקבות ספריו וולדן – מרי אזרחי, אי ציות אזרחי וטיול. כמה מרעיונותיו מובעים ברומן הביכורים של ויליאם מלווין קלי, וצריך להתעכב עליהם, גם אם בשטחיות. למשל, ת'ורו היה מודע למורכבותו של טבע האדם, ולדידו "יודעים אנו כי החיה שוכנת בנו וככל שמהותנו העילאית שוקעת בתרדמה, כן היא נעורה ומתעוררת", לכן על האדם אסור להתבייש באופי הבהמי שבו.

בנוסף, טען ת'ורו, כי על האדם להיות חף מאשמה מוסרית, לא רק במובן האקטיבי של המילה אלא גם במובן הפאסיבי. כלומר, גם אם אדם עובד במקום שבו נעשה אי צדק עליו לעזוב את אותו מקום.

רעיון נוסף שת'ורו שאף לבטא הוא הצדק. לדידו, האדם צריך לשאוף לעשיית צדק ולהימנע מעשיית אי צדק, עוול או קיפוח כמו כיבוש ושיעבוד לעבדות.

ת'ורו גם האמין באי ציות אזרחי וכמובן היה מראשוני האקולוגים.

הציטוט המוזכר והכותרת של הספר מתופף אחר, מופיע בספרו של ת'ורו וולדן:

If a man does not keep pace with his companions, perhaps it is because he hears a different drummer. Let him step to the music which he hears, however measured or far away.

הביטוי הזה משמש את ת'ורו לבטא את האינדיבידואליזם של הפרט: אם אדם לא הולך בקצב שלו, זה סימן שהוא מקשיב לקצב אחר, למתופף אחר. לכן, על האדם ללכת בדרכו שלו ולחיות ולהתנהג באופן אינדיבידואליסטי.

יותר מזה, מבקש ת'ורו, לכל אדם יש מצפון ועליו לא לסמוך רק על המדינה. לכל אדם מוטלת האחריות לתקן את העיוות של המדינה לצדק ומוסר ולא לחכות לאחר.

רעיונות אלו הם כר איתן לספרו של ויליאם מלווין קלי, מתופף אחר. אז בואו נבדוק מיהו אותו מתופף, ומה עליו לעשות.

המקרה

בחודש יוני בשנת 1957 "מטעמים שטרם נתבררו, עזבו כל תושביה שחורי העור של המדינה" (שם, עמ' 12).

יום אחד השחורים של סאטון נשאו בידיהם מזוודות והמתינו לאוטובוס שמגיע פעם בשעה כדי שייקח אותם מכאן. אבל סאטון אינה העיר היחידה, בכל הערים כל השחורים עוזבים את המדינה, ומעל ראשיהם הצהרתו של המושל

אין מה לדאוג. מעולם לא היינו זקוקים להם, מעולם לא רצינו אתם, ואנחנו נסתדר מצויין בלעדיהם ... אפילו שהאוכלוסיה שלנו הצטמצמה בשליש, אנחנו נהיה בסדר גמור. נשאר לנו גם ככה הרבה מאוד אנשים טובים (שם, עמ' 14)

אף אחד לא מנסה לעצור אותם. אבל גם לא ממש כולם זוכרים איך המהפכה הזו החלה.

המהפכה

יום אחד מחליט טאקר קאליבן להמליח את השדות שבבעלותו, להרוג את הסוס והפרה שלו, להשחית את העץ בשדה שלו, לוקח את אישתו ההרה ואת התינוק ויוצא מהבית, צועד לעבר הלא ידוע.

לטענתו של הרפר, אחת מהדמויות הרבות המאכלסות את הרומן הכל בגלל שיום אחד משהו החל לבעבע בדמו של טאקר קאליבן. הוא זה שהחל את המהפכה.

בפרק ששמו האפריקאי, מספר הרפר את סיפור אבותיו של שתי משפחות – קאליבן ווילסון – שתי משפחות שמהוות את השורשים של סאטון.

האפריקאי, איש גדול ויוצא דופן, הגיע באוניית עבדים כבול בשלשלאות ובזרועו תינוק. הוא מצליח לברוח ומבריח כמה מהשחורים בסביבה. אך לפני שהוא בורח מספיק דוויט וילסון לקנות אותו, ולכן הוא רודף אחריו. התינוק שמוסתר תחת זרועו של האפריקאי הוא אב-סבו של טאקר קאליבן.

לכן, הרפר מסיק שדמו של טאקר קאליבן החל לבעבע ממש כמו אצל אבותיו, והיה מוכרח לעשות משהו.

רומן רב קולי – פוליפוניה

כאמור, מעשיו של קאליבן הובילו לתגובת שרשרת ואקסודוס של האוכלוסיה השחורה בעיר ובמדינה כולה. אך מתופף אחר הוא קצת יותר מורכב מהמעשה של קאליבן והיציאה מעבדות לחירות של האוכלוסיה השחורה.

הרומן מסופר מפיהן של מספר דמויות. כולן מספרות את מה שהן ראו ואיך זה משפיע עליהן, כל אחת מהדמויות מייצגת דעה שונה על על נושא הגזענות.

אבל – כל הדמויות המספרות הן הרוב הלבן, וכאן אנו רואים אמריקה המחזיקה את עליונותה המוסרית על פני אנשים שחורים. לכן, הטכניקה של סיפור המקרה דרך עיניהם הלבנות של האמריקאים מעיד על כך שאין בעיה כושית או גזעית באמריקה, כי אם בעיה לבנה.

יש זעם רב כמו בלבול על עזיבתם של המקומיים השחורים כי הרי האדמות נשארו להם, הלבנים, אבל מי יעבד אותם? מי ינקה ? מי יסדר אחריהם? למה מותר להגיד "שחור" אבל אסור להגיד "כושי" ?

וולדן של קלי

וולדן-טאקר של קלי לוקח על עצמו את החופש. הוא לא רוצה להקשיב למתופף אחר, אלא לקול הקצב שלו-עצמו. הוא חי בתקופה ובזמן שבו מתקיים אי צדק והוא עושה מעשה, הוא לא מחכה לאף אחד אלא לקולו שלו.

סוף הרומן הפאסימי מעיד לא רק על סופם של האמריקאים השחורים, כי אם על הפוטצניאל המוסרי של אמריקה הלבנה, לכן מתופף אחר הוא כמו סאטירה על הפחד הלבן.

האם סיפורו של וולדן שנכתב על ידי ת'ורו במאה התשע עשרה רלוונטי לשנות החמישים של המאה העשרים? ללא ספק הוא עדיין רלוונטי גם בתחילתה של המאה העשרים ואחת. שום דבר לא השתנה.

מתופף אחר של ויליאם מלווין קלי הוא רומן עצוב וטראגי על גזע וגזענות, על חופש ואינדיבידואליזם אבל גם על הטראגיות של הפחד שעדיין מבעבע בדמנו מדמותו של האחר.

פנינה נדירה, תרגום נפלא!

Facebook Comments Box

מאת

Meirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *