עלאא אל אסואני, יליד קהיר, 1957, הוא בכלל רופא שיניים, פובליציסט, ספריו מכים הדים והוא ידוע כמי שמתנגד לנורמליזציה עם ישראל. הוא התנגד לתרגומו של הספר לעברית, אך בסופו של דבר הוא תורגם דרך הוצאה לאור אמריקאית הפועלת בישראל, הוצאת טובי.
הספר יצא לאור ב 2002 והוא מתאר את החיים בקהיר שלאחר המהפכה ב 1952.
קהיר
בית יעקוביאן הוא בניין אמיתי שנמצא בקהיר ברחוב טלעת חרב, שם גדל בעצמו אל אסואני והיה עד להזנחת הבניין והוא רואה בו השראה להזנחה וירידת חשיבותה של העיר קהיר. בבניין שוכנים דיירים רבים שבאמצעות סיפורם האישי מציג אל אסואני את החיים בקהיר ומעביר ביקורת חדה ונוקבת במספר נושאים. אלו שזורים בחבריהם ויוצרים סיפור אחד יפהפה, כערבסקה צבעונית ועשירה.
זכי מארח בביתו נשים, הוא איש העולם הגדול – דובר צרפתית, חובב אדית פיאף ויודע לאכול ולשתות טוב, אחותו מגרשת אותו מביתה בעורמה ומנסה לרשת את נכסיו. עוזרו האישי, אבסח'רון, מזריק בישבנו של זכי ויטמינים כדי לשמר את אונו. טאהא, בנו של שומר הבניין רוצה מאוד להשתלב בשורות המשטרה, אך בשל ייחוסו הנחות – בנו של השומר – אינו מתקבל ונדחה בלעג. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה, אך מתבייש במוצאו ו
"גמר אומר לא להתוודע לאיש, שכן התוודעות משמעותה החלפת פרטים אישיים, ולא מן הנמנע שיעמוד עם קבוצת עמיתים ואחד מהם ישאל אותו על מקצועו של אביו. מה יאמר לו אז?… מה יקרה אם בנו של הדייר האלמוני יגלה שבנו של השוער לומד איתו באותה פקולטה?"
הוא מחליט להשתלב ויוצא להפגנות, נתפס ומעונה. הוא מוצא מפלט באיסלאם, שם יבקש להגשים את חלומו כשהיד כדי להתנקם במעניו. טאהא גם איבד את אהובתו, בות'יינה לטובות זכי. בות'יינה, מטפלת במשפחתה ומנסה לפרנסה. במקום עבודתה היא עוברת הטרדה מינית, אך חברותיה מעודדות אותה לתעל זאת לצרכיה. סועאד, היא אלמנה ואם לילד והיא נקראת להוות אישה שנייה לגבר מבוגר, הוא מתנה את נישואיהם שיישמרו בסוד ושלא יביאו יותר ילדים לעולם. סועאד מפרה את ההסכם ונכנסת להיריון, על כך היא תשלם ביוקר.
חאתם ראשיד, הוא עיתונאי מבריק והומוסקסואל שנאלץ לכתת רגליו בברים המצחינים בתחתית קהיר כדי למצוא בן זוג. כשהוא מוצא בן זוג נוצר ביניהם מתח על רקע מעמדי, הוא סופג לעג מהחברה על היותו הומוסקסואל "מחקרים מדעיים מוכיחים שהומוסקסואלים לא מתאימים מבחינה נפשית לניהול העבודה במוסד כלשהו בגלל הפרעות נפשיות שגורמת להם סטייתם המינית…" וטאהא מגיב:
"זאת לא הבעיה הלאומית של המדינה שלנו, אדוני המלומד. מצרים לא מפגרת בגלל ההומוסקסואלית, אלא בגלל שחיתות, דיקטטורה ואי צדק חברתי. וחוץ מזה, המציצנות לחיים הפרטיים של האנשים היא התנהגות המונית שלא מתאימה לעיתון ותיק..".
החברה המצרית
הרומן מגולל את חייהם של דיירי הבניין, במיקרו. אך הדיירים משקפים, כאמור, את החברה המצרית, את השינויים שהיא עוברת ואת חשיבותו של מרכז קהיר, למעשה את ירידת חשיבותה של העיר. במקרו זה מסמל את ירידת חשיבותה של מצרים בעידן המלוכני, שסימל סובלנות בעיקר דתית ומבשר גם את נפילת משטרו של מובארק ב 2011. הוא מבקר את המהפכה במצרים בשנות החמישים אולי מנבא את פרוץ האביב הערבי.
הספר מגולל גם את השינויים שעברה החברה במצרים בשנות השבעים והשמונים בתקופת כהונתו של מובארק, החל מהמהפכה ב 1952 והמעבר בין לאומיות וסוציאליזם לעידן של קפיטליזם והפרטה תוך געגועים לתקופה נעלמת.
אל אסואני נוגע ברומן בנושאים שהם טאבו בחברה שמרנית ומסורתית ומציף את כל התחלואים בה: הטרדות מיניות, קוד לבוש, מסורת, מהפכת הקצינים, הומוסקסואליות, מעמד הנשים במצרים, דיכוי פוליטי, הקצנה דתית, תגובת האזרחים למשטר החדש ובעיקר שחיתויות.
בפי אחת הדמויות הדברים הבאים:
"האנשים חושבים ברוב תמימותם שאנחנו מזייפים את הבחירות. לא היה ולא נברא. כל הסיפור הוא שאנחנו מכירים היטב את המנטליות של העם המצרי. אלוהים ברא את המצרים בצילה של ממשלה. אין מצרי שמסוגל להתנגד לממשלה שלו. יש עמים שמטבעם זועקים חמס ומורדים, אבל האזרח המצרי מרכין את ראשו כל חייו בשביל פת לחם. הדברים האלה כתובים בהיסטוריה. קל יותר לשלוט בעם המצרי מאשר בכל עם אחר. ברגע שאתה אוחז בידך את רסן השלטון, המצרים נכנעים לך ומתרפסים לפניך, ואתה יכול לעשות בהם כרצונך. כל מפלגת שלטון במצרים שתערוך בחירות, בהכרח תנצח בהן, כי המצרי בהכרח בממשלה. ככה ברא אותו אלוהים".
בית יעקוביאן כתוב בכתיבה נועזת ואמיצה, אירוטית, ססגונית, פורצת גבולות, ביקורתית אך קלילה. ספר שנשאר איתך עוד הרבה זמן אחרי העמוד האחרון. הוא פותח צוהר לעולם בלתי מוכר ומאפשר לקורא (גם) הישראלי להתוודע למדינה שהייתה סגורה בפניו.
ללא ספק הספר מקבל משמעות נוספת בעיקר לאור הסערות העכשוויות בעולם הערבי, ואל אסואני נחשב כ"נביא" בעל בשורות. בפרוץ האביב הערבי בכיכר תחריר טענו האנשים ש"זה בגללו" (הסטודנטים בספר מפגינים בכיכר תחריר ובאים על עונשם) והביקורת על מובאראכ שהביאה למפלתו ב 2011.
הלוואי שבישראל יהיה אומץ ותעוזה כל כך גדולה לסופר לבקר את המשטר ולהביא להשפעה כל כך גדולה.
תרגום מצויין של ברוריה הורוביץ.
ב 2005 צולם סרט המבוסס על הספר בכיכובו של עאדל אימאם, הסרט בעל התקציב הגדול ביותר בתולדות מצרים.
