מעולם לא תעתעו במוחי כמו שפבלו קצ'אז'יאן מעז לתעתע בהזדמנות.
הכישוף
גיבור הזדמנות של קצ'אז'יאן משוכנע שהוא מכושף ו"מת" להיפטר מהכישוף שדבק בו. כדי להיפטר מהכישוף הגיבור חסר השם נעזר בחברתו. היא נותנת לו רשימה קצרה של שלוש מכשפות שיוכלו לעזור לו להסיר את הקללה הרובצת על כתפיו. כאן מתחיל המסע של הגיבור כשהמטרה שלו, לכאורה, לספר את הסיפור שלו כדי שיוכל לעזור לאנשים אחרים. מעין ספר לעזרה עצמית, כיצד להסיר כישופים. ובאופן כללי יותר המטרה שלו היא – איך לחיות מבלי להתחייב לדבר. פשוט לחיות.
לא רציתי להפסיק לרצות לעשות את הדברים שאני לא יכול לעשות. הבנתי שיש אפשרות שבלי הכישוף ארגיש… מה? מְשׁוּעֲמָם
המסע להסרת הכישוף נותן לגיבור איזושהי משמעות להעיר את החיים שלו מחדש. תוך כדי המסע להסרת הכישוף, הוא נחשף למצעד דמויות מופרכות, מתגלה כאוהב וחוקר נשים (כולל רומנים כושלים), חובב יין, עובד בעבודות יוצאות דופן (אולי אפילו כתב מלחמה, מרביץ לאנשים), ואף נחקר בחקירות מוזרות. הוא גם מנסה להקים עסק בשם, איך לא, הזדמנות.
אקזיסטנציאליזם
אני רוצה לעשות כל מה שעולה על דעתי בכל עת
כך מכריז בהתחלה גיבורו של קצ'אז'יאן, כמי שהחופש המוחלט שלו בידו, ולכן, הגיבור שלנו מאלתר, אילתור על אילתור על אילתור. הוא מנסה לתת לאינטואיציה שלו להוביל אותו ונקלע לרצף מקרים אבסורדיים, גרוטסקיים ומצחיקים. לעיתים הוא מספר לנו סיפור ואז מתחרט ומספר לנו אותו אחרת.
גם האסטרטגיה הנרטיבית שקצ'אז'יאן משתמש בה רחוקה מלהיות חלקה וליניארית, והיא בהחלט תרגיל למתקדמים בספרות. קצ'אז'יאן מפרק את העלילה שלו כל פעם מחדש והקורא מנסה להבין מה המשמעות של כל זה? רק להגחיך ולהצחיק? קטן על קצ'אז'יאן.. ובכל זאת?
גיבור הזדמנות נע בין אמת אחת לשעתה לאמת אחרת, כמו משמעות חייו: אין היגיון, הוא חי בעולם אבסורדי אולי אפילו ניהליסטי, חי כפי שהוא רוצה לחיות, פשוט לחיות – בלי משמעות. כלומר: קצ'אז'יאן מציג לנו ספרות אקזיסטנציאליסטית.
בכך, קצ'אז'יאן מצטרף אל שורת סופרים אקזיסטנציאליסטיים, שגיבוריהם נעו במרחב לא רק בלי מטרה, אלא בפירוק מחושב של שאלת השאלות – האם יש משמעות לקיום האנושי. כמו סופרים אקזיסטנציאליסטים לפניו, קצ'אז'יאן מוליך את הגיבור שלו בנתיב הקיומי תוך מסע אבסורדי וניהליסטי עד גיחוך. בעלילה קופצנית ובלתי סדירה בעליל, חייו של גיבור הזדמנות נעים בלי מטרה משמעותית, מלבד הסרת הכישוף שהוא חש בו ומעכב אותו.
האקזיסטנציאליזם הספרותי של קצ'אז'יאן דומה לזה של סמואל בקט. שניהם משתמשים בגרוטסקי, בהומור ובמהתלה כדי להוביל את הגיבורים שלהם מסע של בחינת משמעות הקיום. שניהם, בקט וקצ'אז'יאן, מהתלים הן בגיבורים שלהם והן בקוראים, ומובילים אותם אל ההכרה שלקיום האנושי אין משמעות, מלבד הקיום עצמו.
הגיבור נשאל באחת החקירות המדומיינות שלו:
מו"פ: ולמה אתה רוצה שתהיה לך סחרחורת?
אני: אני חושב שהפנטזיה שלי היא שמי שיקרא גם יקבל סחרחורת וכך תתגלה לו האפשרות שטקסט מוצא חן בעיניו אבל לא בגלל הטקסט אלא מסיבה אחרת.
מו"פ: איזו סיבה?
אני: שמעניין אותו מה הטקסט יכול להוכיח
…
אני: הטקטסט הוא הדבר היחיד שמעניין אותי
מו"פ: מה שאתה אומר לא מובן.
אני: לא, גם לי לא.
מו"פ: בוא ננסה לעזור לך, בשביל זה אנחנו כאן
אני: אני לא יודע אם אני רוצה להבין כרגע
הזדמנות הוא ספר אבסורדי, רצוף מקרים חסרי סדר ליניארי, ובהחלט גורם לקורא סחרחורת. זהו ספר מתעתע, שהקורא מנסה לא רק לעקוב אחר רצף הסצנות שהגיבור מוליך אותנו בהם, אלא להבין מה נכון ומה לא נכון. קצ'אז'יאן מגחיך את הניסיון של הגיבור לכתיבת ספר לעזרה עצמית להבנת משמעות הקיום, כי אין צורך בזה. הצורך היחידי הוא החיים עצמם.
