לא! ספרו האחרון של פול אוסטר לא מיועד למעריציו בלבד!
שבע שנים לאחר ספרו האחרון פול אוסטר מפציע ברומן חדש, לא קצר, גם לא ארוך, אלא ארוך מאוד – 866 עמודים!!
עוביו של הספר, כותרתו – 4321 , ואף פרסומו של רומן לאחר שבע שנים מסקרנים ומעוררים עניין. זאת הסיבה שכשראיתי את הספר רכשתיו ללא דיחוי, על אף כריכתו הקשה שלא ממש נוחה לקריאה ולסחיבה בתיק (ועוביו לא ממש הרתיע אותי, אלא גרם לי השתאות עמוקה וחרדה, שתוסבר בסוף). בשבע השנים האחרונות יצאו לאור בעיקר יומנים שכתב וספר נוסף שהוא חלופת מכתבים בינו לבין קוטזי
רוב ספריו של פול אוסטר עוסקים במקרה, יד המקרה, גורל, מזל ומה שביניהם. ברומן הנוכחי אוסטר עושה צעד נוסף בפיתוח הנושא, אף על פי שזהו אינו רעיון מקורי.
ההקדמה של הספר עוסקת בהגעתו של פרגוסון הסב היהודי לארצות הברית, ביום חורפי במיוחד, עיוות שמו, הסתגלותו, נישואיו והולדת שלושת בניו. הפרק הראשון עוסק ברקע של שלושת האחים עד להולדתו של פרגוסון הנכד, שנולד במרץ 1947 – חודש לאחר הולדתו של פול אוסטר עצמו. אפילו הפתיחה של הפרק מזכירה פתיחה של אחד היומנים שלו, שהתחיל ביום חורפי, לבן באופן מושלג, כשהוא צופה אל החלון. ההבדל היחידי הוא שבאותו יומן אוסטר דיבר על זקנתו, הפחד מהזקנה ומהרגע שבו יחדל לכתוב. ואילו כאן, ברומן זה, מדובר בילדות של הדמות הראשית המתמשכת עד תחילת שנות העשרים המוקדמות שלו.
מכאן ממשיכים ארבעה פרקים העוסקים בחייו של הנכד – ילדותו, נערותו, אהבתו הראשונה, התנסותו המינית הראשונה, היד שנשברה, החנות שנשרפה או נשדדה ובעיקר – תעתועי הזיכרון, או יותר נכון העיסוק במה היה קורה אילו..
פול אוסטר משתמש במונח דלתות מסתובבת כדי להרכיב את העלילה ברומן החדש שלו: כיצד מתפצל גורלה של הדמות הראשית לכמה עלילות מקבילות , שכל אחת מהן יכולה להכיל ספר כשלעצמו
כתיבתו של פול אוסטר מענגת מתמיד, סוחפת, קריאה ומעוררת עניין, קצת דיקנסית-קפקאית במובן החיפוש התמידי המלנכולי, בעיר אמריקאית אך אפרורית ומסתורית כמו עיר אירופאית ברומנים הקלאסיים. גם רוחו של היינריך פון קלייסט שורה על הרומן, בעיקר למי שהתוודע לחיבתו הגדולה של אוסטר לפון קלייסט באחד ממכתביו ל ג'.מ. קוטזי.
אחרי ספר כזה אני מושפעת מחרדתו של פול אוסטר שכל רומן שיכתוב מעתה יהיה האחרון..
