עוד ספר מקסים ונוגע ללב מגיע אלינו מהמדינה שאנחנו (שליטנו, ליתר דיוק) אוהבים לשנוא, בהוצאת כתר, שהוציאה גם את ספרו של עבאס קאזרוני, על שתי רגליים וכנפיים. עוד ספר שיש לו ניחוח של מקום רחוק, טמיר, מיסטי שמהלך קסם על אלו שלא מכירים או שלא יראו לעולם. מהספרים האלו שאתה מצטער שהם לא מקבלים את התהודה שמגיעה להם.
קרמנשאה
אני מודה שיש לי עניין אישי בספר, מוצאו של אבי מאותה עיר שבה מתרחשת העלילה – קרמנשאה שבצפון מזרח אירן. כרמנשאה נחשבת העיר התשיעית בגודלה במדינה שיש לנו איתה יחסי אהבה שנאה: היא נזכרת בתנ"ך כארץ מוצאו של אחשוורוש ומוצאם של הדסה ומרדכי, הנערה היפה שהפכה למלכה יהודייה שהצליחה להכות ב-המן הרשע, אבל זו גם המדינה שהתאכזרה ליהודיה בכל עת אפשרית, למרות שהיו בין עשירי תבל. כרמנשאה היא אחת הערים העתיקות בעולם, שנמצאו בה שרידים מהתקופה הפרה היסטורית, היא נחשבת ככפר ניאוליתי והיא מוכרת על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. היא נמצאת בחבל ארץ שליד כורדיסטן ותושביה מחולקים לפרסים וכורדים. כיום היא נחשבת לאחת הערים המזוהמות בעולם, בשל תיעוש יתר, לאחר שנים רבות של חקלאות. הסופרת דוריס לסינג נולדה בכרמנשאה, להורים בריטיים.
המהפכה באירן
התקופה שבה העלילה מתרחשת היא התקופה שלפני המהפכה ב 1978 ועד 1979, המהפכה שבה הוחלף המשטר המלוכני למשטר רפובליקני תיאוקרטי תחת האייטוללה ח'ומייני. זוהי השנה שהמספרת שלנו עזבה את טהרן. למעשה הנרטיב מתחיל במבואות לוס אנג'לס בהווה (הלא ברור) כשהמספרת, מהבובה (=האהובה מכל), שלה הספר גם מוקדש, מלאכותי (=של השמיימי) מביטה בערגה בגן שלה, שלו היא קוראת פרדיז, והיא מסבירה שמקורה של המילה באנגלית הוא בפרסית ומשמעו מקום בין חומות, מקום מטופח המופרד ממרחבי הטבע (עמ' 10). לוס אנג'לס עבורה הוא מקום של בדידות, הוא לא בית אלא המקום שמוחק את כל זיכרונות העבר (עמ' 29). העלילה נפתחת עם תיאור נטורליסטי של הגן הפורה המריח, והפרדיז הזה, המקום בין החומות הזה מחזיר אותה לעבר. כך, העלילה נעה בין עבר להווה ומספר את סיפורה המרגש של מהבובה ומשפחתה, וסיפור מותה של אימה. כשהיא מנסה לברר כיצד אימא שלה מתה רחל (שהקורא עוד יתוודע למהות הדמות המיוחדת הזאת בהמשך) אומרת לה שהיא מתה מצער ואילו איברהים (וגם לשאלת זהותו הקורא יתוודע בהמשך) אומר לה מסיבוכים של נשיות. מהבובה לא נחה דעתה מההסברים הללו ולאט לאט היא מקשרת בין הסיפורים והמידע נפרש אט אט.
הכל מתחיל בכך שרחל בת החמש עשרה לא מצליחה להתעבר ואילו גיסתה, אישתו של אחי בעלה, מצליחה. מכאן ואילך מתרחשים דברים שאיני יכולה להמשיך ולכתוב אותם, כי כל מילה תהווה ספוילר. מה שאני כן יכולה לספר, שזהו סיפורה המודרני של רחל לאה של יוסף ואברהם, של קורבן ושל קנאה, של אמונה והקרבה. זהו סיפורה של משפחה יהודית בסמטה הצרה של המהלה היהודי רגע לפני המהפכה, כשהרוסים פולשים לאירן במלחמתם באפגניסטן, שורפים את שדות החיטה שלהם, בעיר שמבוססת על תוצר החקלאי שלה, והתושבים צריכים לבנות את מערך חייהם מחדש. אמנם מהבובה היא המספרת וחושפת הפרטים, אך למעשה איננו יודעים את סיפור חייה שלה עצמה. היא חושפת את סיפורה חיי הנשים בעולמה והשפעתן על חייה בצעירותה. הדבר היחידי שאנחנו יודעים עליה הוא שהיא הייתה ילדה אינטליגנטית שכל מה שייחלה לו היה ללמוד.
פמיניזם וזהות נשית
פרנז פורוטאן כותבת כתיבה נשית, על נשים, אל נשים (בפתח דבר יש הפנייה מיוחדת לנשים: אילו שוטטתן, חלפתן, הייתן, הצצתן). על נשים יהודיות ממחוזות שטרם הכרנו, נשים שמחויבות ללדת, אחרת הן לא נשים, שהן חייבות ללדת בנים זכרים אחרת אין בהן תועלת. וכשאישה לא מצליחה ללדת בעלה מתייחס אליה כאל "פרה מטומטמת" כי היא לא יכולה "למלא את התפקיד היחיד שלה" ולכן הוא לוקח לו אישה נוספת כי "גבר שאין לו בן הוא לא גבר" (עמ' 67). ואז נוצרת מתיחות שבין אישה ראשונה לשנייה, אישה שצריכה לחזור לבית הוריה והיא נענשת מכל הכיוונים. זו כתיבה שחושפת ריטואליים נשיים: נידה, מקלחות, לבוש, המרחב הנשי בבית ומחוצה לו, נשים שבשנת 1978 עדיין היה אסור להן לקרוא ספרים, או חלילה לפלוש למרחב הגברי. פורוטאן כותבת כתיבה מהלכת קסם, מיסטית, שמערבת אמונות תפלות, שמות וגינונים שידועים גם לי, כבתו של אבי הפרסי, כמו: קיסמט (גורל, שמופיעה גם בתרבות הטורקית), סמובר (מי חם גדול ומעוטר מכסף או נחושת שממנו מוזגים תה חם ומהביל. אותו, אגב, אנחנו מנקים פעמיים בשנה בחומר מיוחד). או מנהג מיוחד לפרסים: קילוף מלפפונים לאורח שמגיע לבקר.
כל הסודות המשפחתיים, ובמשפחה פרסית אין מצב שאין סודות משפחתיים, נפתחים אט אט כמו בצל: הרבה כאב ודמעות. על גן עדן של עצי פרי שמזכירים את העבר, ניחוחות לענה ויסמין שמעוררים געגוע וכאב עצום, של אי ידיעה ושל ידיעה מפרקת. מסופר כמו סיפור אגדה.
תרגמה ברגישות מאגלית: עידית שורר. הספר נכתב במקום באנגלית. פרנאז פורוטאן חיה בלוס אנג'לס, נולדה באירן והסיפורים בעלילה הם חשיפה של אירועים מחייה הפרטיים.
