אירן פְרָן היא סופרת צרפתיה מצליחה ופורה, מחברת רבי מכר עבי כרס רבים וטובים משנות השמונים ועד עכשיו, ביניהם יצירת המופת המרתקת מארי קירי לוקחת מאהב.
ספרה האחרון, פשע חסר חשיבות, שונה מהאחרים בהיותו עדות קצרה ומטלטלת על ניסיון קשה שהיכה בה במלוא עוזו במשך שנתיים. בספטמבר 2018 איבדה אירן את אחותה הבכורה דניז בנסיבות דרמטיות במיוחד. החיבור הספרותי פשע חסר חשיבות מתעד את הפרשה באופן ראוי ומכובד תוך שהוא צולל לעומק החברה הצרפתית, לא לתיירים, ולעומק היחסים בין שתי האחיות במשפחה שסועה.
אירן פְרָן, שכל חייה פונים אל עבר האור, מצאה אותו גם הפעם, בקרב האפילה. מתוך הניסיון הקשה עלתה מחוזקת, אופטימית יותר מתמיד. שיעור חיים מאלף. קראתי בהתפעלות את חיבורה זה של הסופרת, שזכה השנה בפרס אינטרלייה היוקרתי, ומביאה כאן את סיכומיי והתרשמויותיי.
Irène Frain, Un crime sans importance, Seuil, 2015
מחברת: אורנה ליברמן
דרמה כפולה, חברתית ואישית
אירן פְרָן נקלעה ל"איזור אימה", כפי שהיא מגדירה את החוויה שלא נחסכה ממנה. פורץ סדרתי חדר לביתה של אחותה דניז בצהרי יום שבת של חודש ספטמבר 2018 והלם בה במכות פטיש. בשכונת הבתים הקטנים בעיר פרוורים, במרחק שלושים קילומטר מפריז, אירעו שלוש עשרה פריצות שבוצעו באותה שיטה. שתיים מהקרבנות מתו כתוצאה מהתקיפה, היתר ניצלו אך נגבה מהן, מיותר לציין, מחיר כבד.
במייל יבש וקצר, שבעה שבועות לאחר פטירת אחותה, קיבלה אירן מייל שהודיע לה על האירוע והזמין אותה להלוויה. אירן היא הכבשה השחורה במשפחתה ומות אחותה רק הגביר את השנאה אליה והעמיק את נידויה.
הדרמה של התנכלות מצד פורץ זר ואכזרי לנשים מבוגרות בודדות הצטרפה, אם כן, לדרמה האישית של ההתנכלות לאירן כבת משפחה לא רצויה. ספרה בוחן מצד אחד את ההתפתחות הסוציולוגית של ערי פרוורים ומצד שני יורד ליחסיה עם אחותה ולמקומה הלא קיים במשפחה לא תקינה.
דרמה חברתית: צילום סוציולוגי של עיר פרוורים
דניז גידלה את בניה בבית קטן ברחוב ללא מוצא, בשכונה פסטורלית. אפשר היה עדיין לקנות ביצים וחלב בחוות סביב. בני המעמד הבינוני שרכשו בית בעיר נהנו מחיים שלווים וטובים. היו ביניהם גם אנשים כמו דניז שעלו בסולם החברתי הודות לכשרונותיהם וחריצותם.
מגדלי מגורים נבנו סמוך לשכונה המקורית. "רובע רגיש" החל לאיים על הנשים המבוגרות, שרובן איבדו את בני זוגן והתגוררו לבדן, ברווחה כספית אך בחוסר ביטחון. הוסיפו לאיום סלילת כביש הטבעת ובניית איזור חנויות המחסנים הענק לצידו, קוביות בטון עם המותגים המוכרים שהבטיחו וממשיכים להבטיח אושר וסיפוק תמורת רהיט זה וזה, מכשור ואבזור זה וזה.
הפורץ שבא מ"הרובע הרגיש" חיפש תכשיטים ורכוש בעל ערך. אצל דניז לא מצא דבר למעט הנייד. את האישה בת ה-79 השאיר מתבוססת בדמה ואחד מבניה, שלא ראה אותה למחרת (יום ראשון) בכנסיה, מיהר לביתה וגילה את האסון.
דרמה אישית: נידויה של אירן
הניתוח הסוציולוגי מעובה בירידה להרעלה המשפחתית. דניז ניתקה את יחסיה עם אירן, אחותה הקטנה, שראתה בה תמיד אם חלופית. דניז המוכשרת והמבריקה, גאוות האם, נועדה להיות מורה ונמלטה מהעוני, כמו אירן אחריה, בעזרת ההצלחה בלימודים. "לולא אחותי ואבי, היה מסלול חיי, בזאת אני משוכנעת, קשה יותר", כותבת אירן. דניז פתחה בפני אחותה הקטנה את הדרך והובילה אותה אל הספרות.
אך בעוד מסלולה של אירן היה ללא דופי, משהו אצל דניז השתבש ולבש צורה של הפרעה דו קוטבית שצצה מדי פעם, בפעם הראשונה בהיותה סטודנטית. דומה היה שדניז יצאה מהמשבר – העפלה לקטגוריה סוציו-מקצועית גבוהה בהרבה מזו של ההורים, נישואים עם מהנדס, קניית בית, שני ילדים, אך מחלת הנפש הרדומה יצאה בכל זאת מהבקבוק באמצע החיים וחייבה אשפוז.
המשך דרכה של דניז כלל גירושים והצטרפות לכנסיה אוונגליסטית, ללא ספק תוצאות הזעזוע שחולל ההתקף הפסיכוטי הנוסף. אך דניז, שנותרה לבדה בבית בדרך ללא המוצא, הגיעה בכל זאת לניהול חיים שלווים וטובים של גימלאית פעילה במצב בריאותי מצוין וסבתא אוהבת לנכדות.
הניסיון לחקור את הרצח, שהתרחש לא מזמן, מוביל גם לחקירה היורדת אל העבר הרחוק יותר. מי הייתה הנרצחת ומה היו יחסיה עם הכותבת. זהו, אם כן, גם ספר אוטוביוגרפי בו חושפת אירן פְרָן מעט מעצמה ומחייה. אירן חבה חוב גדול לאחותה הבכורה, דניז, ב-11 שנים גדולה ממנה, שהביאה ספרים ותקליטים הביתה וחשפה לפניה את עולם התרבות.
בתמונת הכריכה נראית אירן הקטנה, ידה נאחזת בזרועה של אחותה, בתנועה סיבובית, לא טבעית, כבחבל הצלה. זאת הסיבה שאירן פתחה במאבק משפטי ארוך למען אחותה.
שתיקת המערכת
מאבק בראש ובראשונה למען האחות הגדולה ובד בבד למען כל הקרבנות ולמען הכותבת עצמה. אירן פְרָן נלחמת כאן גם את מלחמתם של כל האלמונים שנקלעו לאירוע פלילי, נותנת להם קול הודות לכשרונה ומעמדה כסופרת מוכרת. לא תמיד נפגשים קרובי המשפחה עם חוקרים, שוטרים ושופטים בעלי רצון טוב.
בחיבור מספרת אירן על הזעם שאחז בה נוכח הסחבת, נוכח זלזול המערכת -המשטרה והמשפט, באנשים הקטנים והאלמונים שמותם איננו נלקח ברצינות, מושלך לפח האשפה. החקירה מתמהמהת, השוטר לא מסר את הדו"ח לשופט, חודשים ושנים של ציפיה. דניז נכתשה בפתאומיות ואלימות בפטיש הפורץ, אירן נכתשת אט אט בשיני המפלצת שאמורה לריב את ריבה.
הדימוי של פיל קדמוני, יצור מפלצתי ועצום ממדים, שחוזר בחיבור ממחיש את הרגשת חוסר האונים של היחיד לעומת חוסר האנושיות והסרבול של המערכת. עד שהחליטה אחותה של הקרבן שהיא גם סופרת ידועה בארצה לפעול בתחום המומחיות שלה – כתיבת ספר והוצאתו לאור.
תיקון
מאבק למען דניז, למען הקרבנות האחרים ולמען הכותבת עצמה. זוהי דרכה לחזור אל החברה האנושית. פשע חסר חשיבות הוא חיבור ספרותי קצר שבו מתעדת אירן פְרָן את הרצח של אחותה ומספרת עליו וסביבו, יותר משנה לאחריו, כדי לרדת אל מובנה של הדרמה, לשתף את הקהל הרחב בניסיון הקשה ולחזור תוך כדי כך אל החברה האנושית. השקט שלאחר הסערה.
הכתיבה העיתונאית המתחייבת מעצם האירוע הפלילי משולבת בכתיבה ספרותית של אשת עט מיומנת. בצד שיחות שהתקיימו במציאות, שניכר בהן שהובאו בלי שינויים, עם, למשל, נהג מונית, עם פסיכיאטר מעברה של דניז, עם דיירי הפרוור, מתבלטת שיחה דמיונית עם שופט או שופטת. מה שלא התקיים במציאות, מתקיים בספר. לכל נפגע מגיעה פגישה עם שופט. תחבולה ספרותית אך צורך אותנטי של אחות הקרבן שהמערכת תשמע אותה, תאזין לה. הסופרת מכריחה בדרך זו את השופט(ת) לא להתחמק מהתפקיד. לכל הקרבנות מגיעה אוזן קשבת ומגיע משפט צדק.
חיבור ספרותי מגויס, מקפיא דם ומרחיב לב, חצוב ככדור בדולח מלוטש בתוך הגביש האפל והמעוות של החיים.
הערות:
גם על הספר הזה, פשע חסר חשיבות, כמו על הספר מארי קירי לוקחת מאהב, כתבתי שתי סקירות שונות, אחת מהן במיוחד לבלוג הזה והשניה לאתר יעודי לפרנקופילים. מי, שמעוניינים להרחיב על פשע חסר חשיבות, מוזמנים לכתבה האחרת:
אירן פְרָן מספרת על רצח אחותה – דרמה ותיקון, מאת ד"ר אורנה ליברמן: https://www.francophilesanonymes.com/irene-frain/
קישור לראיון (בצרפתית) של אירן פְרָן כאן
