לא מזמן נשאלה שאלה באחת הרשתות החברתיות: האם יש סופרים שכל ספר שהם מוציאים לאור תקראו?
בנוגע אליי – כן! יש הרבה. אחד מהם הוא קאזואו אישיגורו, שהכתיבה שלו עברה סוג של טרנספורמציה. החל מאמן של העולם הצף, דרך שארית היום, באין נחמה, כשהיינו יתומים ועד סממני השינוי שהחלו ב לעולם אל תיתן לי ללכת ששבר את ליבי, והושלמו בהענק הקבור. השינוי מתבטא בכמה נושאים: בספריו הראשונים, כתב אישיגורו על יפן, על התרבות שלה ואנשיה, על התמורות שמחולל הזמן ופגעי העבר. שארית היום הוא עדיין רומן היסטורי, עוסק גם הוא בהבדלי מעמדות, אך הוא ממוקם באנגליה, המקום אליו היגר אישיגורו בילדותו. באין נחמה מתחיל לעסוק בנושא הזיכרון, נושא שיקבע את עתיד כתיבתו של אישיגורו, ומערכות היחסים המורכבות בין הורים לילדיהם. בכשהיינו יתומים אישיגורו מתחיל לעסוק בעולמם של ילדים, אם כי עדיין הוא ממוקם בהיסטוריה ונע בין יפן לאנגליה.
בלעולם אל תיתן לי ללכת, מתקבע הסגנון הייחודי של אישיגורו כפי שמשתקף בשני ספריו הבאים: היסטוריה או מיקום אלטרנטיבי, מעין דיסטופיה, עולמם של ילדים, גורלם המוזר, אנשים משוכפלים, בעיות שיכחה וזיכרון ושאלת החירות האישית. אני חושבת שקלרה והשמש מרפרר בהרבבה נקודות ללעולם אל תיתן לי ללכת. במובן מסויים שלושת ספריו האחרונים של אישיגורו מהווים טרילוגיה, כפי שאסביר בהמשך.
מדע בדיוני
האם קלרה והשמש מדע בדיוני? לא בטוחה בזה.. אבל בהחלט מציאות אלטרנטיבית מטרידה.
הספרות העולמית עוסקת במדע בדיוני, כנראה, מאז ומתמיד. הספר שנחשב לרומן בסוגת המדע הבדיוני הראשון הוא פרנקשטיין של מרי שלי, מ 1818. בהמשך גילינו את ז'ול ורן, ג'ורג' וולס ומאוחר יותר את אבות המדע הבדיוני אייזיק אסימוב וארתור סי קלארק.
בשנת 1920 יצא לאור המחזה של קארל צ'אפק, R.U.R, והעניק לעולם את המונח רובוט. מאז, אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות, ויש לנו סיוטים על אפוקליפסת הרובוטים. הסדר המוכר מתערער וכך גם מקורם של האסונות העתידיים.
עלילת קלרה והשמש מתרחשת בארצות הברית בעתיד הקרוב. ארצות הברית היא מקום שסוע ותנועות פוליטיות פאשיסטיות רוחשות. גם המעגלים החברתיים כבר לא מעגלים, כי אם פירמידות מובהקות היטב שמדרגת אנשים "מורמים" או "רמי דרג" על פי לבושם. הטכנולוגיה מידרה אנשים ממקומות העבודה ומיקמה רובוטים במקומם
המכונות האלו קודם לקחו את העבודות שלנו, עכשיו את המקומות שלנו בתיאטרון
זהו הרקע החברתי הכללי של הרומן, ואותו אנו מבינים דרך מבטה של קלרה, המספרת בגוף ראשון. הבחירה של קאזואו אישיגורו לספר את הסיפור בגוף ראשון של רובוטית מעניינת.
קלרה
אנחנו פוגשים לראשונה את קלרה מיד בפתיחת הרומן, כשהיא מוצגת בחנות כלבו. קלרה היא ח"מ – חברה מלאכותית. היא לא רובוט, כי כפי שמנהלת החנות אומרת יש לה תיאבון להתבוננות וללמוד, ויש לה הבנה מתוחכמת ביותר. זו הייחודיות של קלרה, שמשוייכת לסדרת B2, לא הסדרה הכי משוכללת. יש גם חלון ראווה ייעודי שהחברים המלאכותיים עומדים בו ומוצגים לראווה, ומהווים את הפנים של החנות. כאמור, לקרלה יכולות כמעט-אנושיות ויכולת עיבוד מופלאה של הסביבה שלה, של האנשים והמציאות.
אף פעם לא יודעים איך לברך אורח כמוך .. הרי אתה אורח בכלל? או שאני מתייחס אליך כמו שואב אבק?
הח"ממים תוכננו להיות בני לוויה לילדים של העולם החדש והאמיץ הזה, שמשום מה לא יוצאים הרבה. החברים המלאכותיים ניזונים ונטענים מאנרגיה סולארית. גם קלרה ניזונה מהשמש אבל יש גם קשר מיוחד איתו. היא סומכת עליו לחלוטין והופכת אותו למעין אל שיש לו יכולות בלעדיות, היא בטוחה ש
לשמש יש דרכים להגיע אלינו בכל מקום שנהיה
העמידה של קלרה בחלון הראווה מאפשרת לה להיחשף לעולם החיצוני ולעבד את מה שהיא רואה כדי להשליך אל מה שיקרה בעתיד. היא רואה למשל אנשים שהולכים מכות, ואז מבינה שזה רק ב"כאילו" כדי להינות מאיזושהי הצגה; היא מבחינה בקבצן וכלבו שנראים כמתים, כי לא זזו כל היום, אבל אז מסיקה שהשמש העניק להם אנרגיה כדי להתעורר אחרי יום שלם; ובהזדמנות אחרת היא מבחינה במכונה מיוחדת שקלרה מעבדת את מטרתה כמזהמת אוויר. כל הפרטים האלו שקלרה מבחינה בהם ומעבדת אותם, ישמשו אותה בעתיד.
הילדים הם אלו שבוחרים את החברים שמתאימים להם, בפיקוח הוריהם. יום אחד, מתבגרת חיוורת צופה בחלון הראווה בקלרה וחברתה. היא מסבירה לקלרה ששמה ג'וסי, והיא ממש רוצה שתבוא אל ביתה, כי יהיה לה טוב אצלה. מאחוריה משתרכת אימה של ג'וסי, שלדעתה של קלרה נושאת "תשישות כועסת", אך עד מהרה ג'וסי מסבירה שהיא לא רוצה להשלות את קלרה כיוון שהיא סובלת ממחלה שמחלישה אותה ומדאיגה את אימה.
ולמה בכלל הילדים בעידן הזה זקוקים לחבר מלאכותי? לכאורה, מטרתם של החברים המלאכותיים היא לעבור את השנים הבודדות והקשות עד לקולג'. אלו שנים בודדות כיוון שבעולמה של ג'וסי רוב הילדים לא הולכים לבית הספר, אלא לומדים באמצעות "מלבנים", והם קשים כיוון שגו'סי סובלת ממחלה ואימה מגוננת עליה יתר על המידה בשל אשמה לא מוגדרת.
כאמור, לקלרה יש סגולות מיוחדות. יש לה כושר אבחנה מדוקדק, היא ערה לניאונסים ויודעת לעבד אותם נכון ומדוייק. היא בעלת זיכרון פנומנלי והאבחנה הדקה שלה מאפשרת לה לאבחן נכון את הסביבה, את האנשים, את הרגשות והלכי הרוח שלהם. וכשג'וסי פוגשת אותה בחלון היא יודעת ובטוחה שהיא הילדה שהיא רוצה להיות הח"ממית שלה ותעשה הכל כדי לא להימכר לילד אחר, גם אם זה ייקח זמן.
בסופו של דבר, ולאחר בחינה לא רגילה שקלרה עוברת על ידי אימא של ג'וסי, שלבושה בבגדים רמי דרג, קלרה נקנית ומגיעה אל ביתה החדש. בתחילה היא מתקשה להתרגל לכל הפרטים, ולהבין מי המנהל שלה, אך אט אט היא מתרגלת ומתמקמת.
בדידות
הבדידות היא אחד הנושאים המרכזיים שמורקמי עוסק בהם בכתיבה שלו, בוודאי שגם בקלרה והשמש, וזה בא לידי ביטוי בכמה רבדים.
ג'וסי היא לא ילדה רגילה בעצמה. ראשית, היא חולה במחלה מסתורית שמחלישה אותה. שנית, היא נמנית בין הילדים המשופרים גנטית. אלו ילדים שעברו איזשהו שידרוג שמכוון אותם ללימודים בקולג' ובאוניברסיטה מיוחדת. בסוף הרומן הקורא יבין את ההגרלה הנוראית שעומדת בפני ההורים בעולם הזה, והסיכונים שהם לוקחים בחיפש אחר שלמות גנטית. ובכך מתבטאת הבדידות של ג'וסי.
ג'וסי מספרת לקלרה על ריק, מישהו שהתאהבה בו, אבל ריק דואג יותר מדי, הוא תמיד מודאג שדברים יפריעו להם
כל העניין של האהבה והרומנטיקה שצריך לפענח
הבעיה של ריק שהוא אינו נמנה עם המעמד רם הדרג שאליו שייכת ג'וסי, ולכן נמנעת ממנו הגישה לחיי השכלה וקידום. ולכן, כשג'וסי עורכת מסיבת הדדיות ומזמינה ילדים הדומים לה, ריק מרגיש אאוטסיידר, ממש כמו קלרה. קלרה מוזמנת כדי שכולם יוכלו להתרשם מהח"ממית החדשה שלה. אבל במסיבה ריק נאלץ להסיט את תשומת ליבם של הילדים רגע לפני שעומדים לעשות מעשה נבזי כלפי קלרה. לאחר שכולם יוצאים לחצר וריק אומר לקלרה שזה בעצם מפגש רק לילדים משופרים ואין לו מקום במפגש הזה, קלרה אומרת לו שהיא חושבת
שהילדים מתנהגים בגסות אבל הם לא באמת אכזריים. הם פוחדים מבדידות ולכן מתנהגים ככה. ואולי ככה גם ג'וסי
מעשה ההגנה של ריק כלפי קלרה מקשר אותם בקשר עבות, שיחד הם יעזרו אחד לשני במחוייבות שלהם כלפי ג'וסי. בכך, קלרה מפרקת את הבדידות שגם ריק חש בה.
הבדידות הזו גם מתבטאת בדרך אמנותית, כשריק וג'וסי משחקים את משחק הבועות. ג'וסי מציירת ציורים של דמויות עם בועות מעליהם, וריק כותב בפנים מה הם יכולים להגיד. הרישומים האלו מבטאים משמעות סימבולית עמוקה במובן הזה שהאמנות יכולה לבטא מה שמילים לאו.
אימו של ריק מבקשת את עזרתה של קלרה בהכנה של ריק לאוניברסיטה, ריק לא מסכים כיוון שהוא לא רוצה לעזוב את אימו לבדה, ובכל זאת, אימו משכנעת את קלרה לעזור לו, וקלרה לא מאמינה שהיא מבקשת ממנה
אני מופתעת שמישהי רוצה כל כך משהו שישאיר אותה בבדידות … עד לא מזמן לא חשבתי שבני אדם יכולים לבחור בבדידות, שלפעמים יש כוחות חזקים יותר מהמשאלה להימנע מבדידות
בדידות היא אחת הרגשות המובהקים שברומנים של אישיגורו. במעמדה החדש, יש לקלרה הזדמנויות רבות להתבונן באסטרטגיות שבני אדם ממציאים כדי להדוף את הבדידות ולהסתיר פגיעות. כשג'וסי חולה ואינה יכולה לצאת לטיול למפל, האם נוסעת לבדה עם קלרה. שם, במפל, האם מבקשת מקלרה לחקות את ג'וסי כמו שעשתה בחנות בפעם הראשונה. קלרה מצליחה לחקות את ג'וסי, והאם מנהלת שיחות עם קלרה-ג'וסי. קלרה יוצאת עם הבנה מהנסיעה הזו, היא מבינה
באיזו מידה בני אדם מרוב רצונם להימלט מבדידות מבצעים תמרונים מורכבים וקשים מאוד לפענוח
בהמשך, אימה של ג'וסי מציעה לעזוב את העבודה ולהישאר עם ביתה כל הזמן. ג'וסי לא אוהבת את הרעיון, וקלרה מציעה את האפשרות שאולי האם חשבה שאם תשאר עם ג'וסי כל הזמן ג'וסי תהיה פחות בודדה. ג'וסי שואלת – מי אמר שאני בודדה? וקלרה אומרת לה – אם זה היה נכון, אם ג'וסי הייתה באמת פחות בודדה, היא הייתה הולכת. ג'וסי מתעקשת שהיא לא בודדה, וקלרה עונה
אולי כל בני האדם בודדים, לפחות באופן פוטנציאלי
הרומן נסגר עם נימה אופטימית של קלרה: היא מאמינה שנתנה שירות טוב ומנעה מג'וסי להיות בודדה.
משל המערה
אישיגורו בונה את הרומן סביב דמותה של קלרה וכיצד היא, כרובוט, רואה את העולם. בעולם הצר של החנות שלה היא פוגשת ח"ממים כמוה, או בדגמים משופרים יותר. היא נפגשת עם המנהלת, שאין אנו יודעים את שמה ואין אנו יודעים על איכויותיה – אם גם היא רובוטית, ח"מ, או בת אנוש. השיחות שלה סובבות סביב רוזה חברתה והמנהלת ושיח מוגבל עם אלו שרוצים לקנות אותה. השיח מוגבל כיוון שההוראות מפורשות ואסור לה לדבר או להישיר מבט לאף אחד. מידי פעם קלרה מועמדת בחלון הראווה כתצוגה לח"ממים שיש בחנות. אבל, מהחלון קלרה רואה את הבניין ממול, את האנשים שהולכים הלוך ושוב ודרכם היא לומדת את התנהגותם כדי להשליך על עתידה בחברת הילדים שעתידים לרכוש אותה. היא גם לומדת על השמש, על התנועה שלו ועל הסגולות שהוא יכול להעניק.
ואז יום אחד קלרה נקנית ומועברת אל ביתה החדש. שם, נהיה לה קצת בלאגן בראש. היא רואה יותר מידי "פרטים" שמבלבלים אותה, והיא צריכה ללמוד אותם לאט, היא לא ממש מבינה בהתחלה מי זה שצריך לתת לה הוראות. היא רואה לראשונה בית אמיתי, חצר, אחו, מחסן, מערבל מזון, חדר שינה. היא חווה לראשונה קשת של רגשות – אך איתם היא מסתדרת ויודעת לעבד אותם באופן מדוייק.
עד שהיא פוגשת בחבריה של ג'וסי שמנסים להבין את גבולות התפעול שלה.
החנות, קלרה והשמש הזכירו לי את משל המערה של אפלטון. כמו האסירים של אפלטון שראו רק את האש, קלרה ניזונה מהשמש. היא גם מייחסת לו סגולות אלוהיות, של ריפוי וחידוש. קלרה לא מפחדת לצאת החוצה כמו האסירים, שלא רוצים להשתחרר מהבורות שלהם. להיפך – היא רוצה לצאת אל העולם, לשים מבטחה בשמש ולחוות כמה שיותר מהמקום החדש שהיא אמורה להגיע אליו.
תהליך ההסתגלות שלה הוא לא פשוט ורצוף מכשולים. אולם, האם כמו האסירים במשל המערה, גם קלרה שואפת לחזור בחזרה אל המערה / חנות? האם העולם הרובוטי הוא עולם שמקדם את האנושות אל החוכמה? או שמא מחזיר אותה אל הבורות, אל הרס האנושיות?
רגשות, רובוטים ואנושיות
נושא הרגש, הלב האנושי וגבולותיו נידון גם הוא ברומן היפהפה הזה. כשהאם וקלרה נמצאות במפל, האם אומרת לקלרה שאולי זה נהדר להיות בלי רגשות. קלרה אומרת לה שההתבוננות שלה גרמה לה להבין ולהרגיש. האם עונה לה שאולי כדאי שתפסיק להתבונן כל הזמן.
בשיחה אחרת, בין קלרה לאביה של ג'וסי, מהנדס מכונת שלא חי בבית, הוא שואל את קלרה אם היא מאמינה בלב האדם, במובן הפואטי
את חושבת שיש דבר כזה, משהו שמייחד כל אחד מאיתנו והופך אותו לאינדיבידואל?
וקלרה עונה ש
לב אנושי מורכב מטבעו אבל חייבים להיות לו גבולות
קלרה והשמש בוחן את נושא הרגש והאנושיות לעומק. הוא בוחן מה זה אומר להיות אנושי, חוקר אהבה ונאמנות דרך עיניה של קלרה – ספק בובה ספק רובוט – מה זה להיות אנושי בטבע לפני שהמכונות הפריעו, והאם למכונות יש בכלל פוטנציאל להרגיש.
ז'אן ז'אק רוסו היה אחד ההוגים המשפיעים ביותר בתקופת ההשכלה באירופה של המאה השמונה עשרה. עבודתו הפילוסופית הגדולה הראשונה, A Discourse on the Sciences and Arts, טוען רוסו כי התקדמות המדעים והאמנויות גרמה לשחיתות של סגולה ומוסר. רוסו היה הראשון להבין שהטכנולוגיה הופכת להיות כוח אמיתי במקום כוח האדם ועל ההשפעה הפוטנציאלית ההרסנית על חירות האדם בחברה.
רוסו טוען שאמנם תפקידם של המדע והטכנולוגיה לשפר את חיי האנושות, אך הם משחיתים ומשבשים את האישיות והחברה. בתקופה הטרום מודרנית, שאותה הוא מכנה תקופת גן העדן, היחסים הבין אישיים היו פשוטים והצרכים היו בסיסיים והאדם חי באיזון שלם עם הסביבה החברתית ועם הטבע. אבל ברגע שהאדם החל לצבור הון להתעשר, להתפתח טכנולוגית ומדעית ובכך להפריד עצמו מחבריו ולשעבד את הטבע נפרץ האיזון העדין שבין האדם לטבע.
לעולם אל תיתן לי ללכת, הענק הקבור וקלרה והשמש – למרות ההבדלים ביניהם בנושאים – הם אלגוריות שעוסקות בסכנה של התקדמות טכנולוגית בלתי מבוקרת, אובדן התמימות ואיבוד הכבוד לחיים הפשוטים והאנושיים. בכך שלושת הרומנים מהווים טרילוגיה.
זיכרון והתיישנות
כאמור לעיל אישיגורו עסק ברוב ספריו בנושא הזיכרון. יש עוד נושא שעובר כחוט בין ספריו שקשור לעבר ולזיכרון, הוא נושא ההתיישנות.
שארית היום (הרומן והסרט המושלמים) מספר את סיפורו של סטיבנס, רב משרתים באחוזה אנגלית, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. סטיבנס ירש את משרתו מאביו, והוא מסור לעבודתו. הוא הקדיש את כל חייו לשירותו אדונו מבלי לפנות את זמנו לחיי חברה או לנישואין. בסופו של הרומן הוא מבין שכל חייו התבזבזו לריק כדי לשרת אוהד נאצי. בלעולם אל תיתן לי ללכת, לאחר השגת מטרתם הביולוגית, השיבוטים מסיימים את תפקידם. גם בקלרה והשמש מכונות מחליפות את בני האדם, ובעצמן נתונות להחלפה על ידי סדרות חדשות ומשופרות.
ההתיישנות וההחלפה מעוררים שאלות מוסריות: איך זה להתגורר בעולם שהמוסכמות והרעיונות שלו חלפו ממך? מה קורה לאנשים שחייבים לזרוק אותם הצידה כדי שאחרים יוכלו להתקדם?
קלרה והשמש
קלרה והשמש מעלה שאלות מוסריות נוקבות וביקורתיות כלפי עתיד החברה האנושית. כאמור, לקלרה יחס מיוחד לשמש והיא מחפשת אותו כדי שיוכל לעזור לג'וסי, והיא מבטיחה לשמש משהו בתמורה – להרוס את המכונה שמזהמת את האויר, אפילו עד כדי להקריב משהו ממנה.
ההקרבה הזו של רובוט לבן-אנוש גורם לנו להרגיש מחדש את היופי והשבריריות של האנושיות, ומשקפת את שאלת המחיר שילדים משלמים על ההתקדמות המודרנית ועל שיפורים טכנולוגיים. בנוסף, קלרה, בשיחותיה ועיבודיה עם הסביבה, משקפת את התסבוכת המוסרית של הלב האנושי. וזה כוחו האמיתי של הרומן הזה: היכולת של אישיגורו לאמץ רשת שלמה של דאגות מוסריות לגבי האופן שבו אנו מנווטים בהתקדמות טכנולוגית, הידרדרות סביבתית ואתגרים כלכליים גם תוך כדי התמודדות עם העובדה הבלתי ניתנת לשינוי שאנו עדיין חיים, והקסם הזה הוא זמני.
לטעמי קלרה והשמש הוא יצירת מופת, ביקורת נוקבת כלפי החיפוש התמידי של בני האנוש למדע וטכנולוגיה והתוצאות הקטלניות שלו: איבוד האנושיות.
האזנתי לספר דרך חנות הספרים – עברית
