פיליפ מייטלנד האברד היה סופר בריטי. הוא נודע בעיקר בזכות רומניו וסיפורי הפשע שלו, אם כי כתב גם בז'אנרים אחרים. ספרו קדחת הזכוכית יצא לאור לראשונה ב 1965, ספרו השלישי של האברד.
קדחת הזכוכית מספר את סיפורו של ג'וני סלייד, אספן זכוכית נלהב, שטאצה ונציאנית נדירה לוכדת את עיניו. כל מה שהוא רוצה זה להניח עליה את ידו, והחיפושים שלו מוציאים אותו מחוץ ללונדון. מתי תחביב הופך לאובססיה? מתי האובססיה הופכת למאניה אלימה?
וכמו החיפוש אחר הטצאה הנדירה, כך גם תשע נשמות מאתרים סיפורים "נשכחים", נדירים ויפהפיים.
קדחת הזכוכית, פ"מ האברד, הכורסא, תשע נשמות (חוצפנית), 2020 (1965). תרגום: יואב כץ
A Hive of Glass, P.M. Hubbard
קללת האספן
ג'וני סלייד הוא אספן זכוכית. יום אחד הוא מגיע לחנות רהיטים ועתיקות שהשלט בחזית שלה שהצבע המתקלף שעליו מכניס לאוירה מיוחדת. זוהי סתם חנות גרוטאות נידחת בעיירה תעשייתית סוג ג'. סלייד אומר לאיש המוכר שהוא מחפש "משהו לשים בו פרחים". למעשה, הוא כבר יודע מה הוא רוצה, כי הרי
אי אפשר לטעות בנצנוצה של זכוכית מהמאה השמונה עשרה (שם, עמ' 9)
עינו ננעצה בכוס מיוחדת וסלייד מצליח לרכוש אותה במחיר אפסי. כשהסוחר מבין את הטעות שלו הוא חוזר בו, אבל רואה משהו בעיניו של סלייד שגורם לו לסגת. מה שהוא רואה זה את הטירוף של האספן שנשקף בעיניו.
בדרכו חזרה הוא רוחץ את הכוס הנדירה במי הנהר עוטף אותה ואחר כך שוב רוחץ אותה בביתו, ממלא אותה ביין בורדו ושותה בחגיגיות. הוא מתקשר לחברו דיוויד ("יחסית לגבר בגילך עם הרגלי ההתבודדות שלך, אני חושב שאתה בסך הכל בצד הנכון של הגבול" עמ' 22) כדי לבשר לו על הרכישה החדשה, והלה מבקש ממנו להציץ בגיליון החדש של "זכוכית עתיקה". שם, סלייד מצא גילוי מרעיש: טאצה של ג'אקומו ורזליני, מי שהביא את הזכוכית לאנגליה של המלכה מונציה לפני ארבע מאות שנה.
יצירה יקרת ערך זו מוצגת במאמר של חוקר הזכוכית הנודע לוינסון במהדורה האחרונה של המגזין "הזכוכית העתיקה", כתב עת רבעוני שערך ומומן על ידי פיטר סארט, אך סארט אינו מסוגל לספק לסלייד את שם הבעלים של הטאצה או את המקום.
נלהב לגלות עוד על כך, סלייד מבקר את לוינסון, אבל רק כדי למצוא אותו מת מהתקף לב. הוא מציץ בתשלילים של צילומי הטאצה ושני פריטי מידע מהיומן של לוינסון: תאריך ושם מקום, דאנסטריט.
הוא יוצא לעיר הכפרית (והבדיונית) שנמצאת 150 קילומטרים מחוץ ללונדון, ליד החוף הדרומי של אנגליה, למרדף אחר הטאצה. אסור לבזבז זמן כיוון ש
כל רגע חיים של זכוכית עתיקה הוא זמן שאול, גנוב מהחורבן שנידונה לה זה מכבר. על נס לידתה כמעט מאפיל נס הישרדותה (עמ' 42)
תיאורי הסביבה
הסביבה הירוקה של העיירה היא ישות בפני עצמה:
כל האזורים הכפריים היו כהים וירוקים והשתופפו מעט … העצים מילאו את כל תחתית העמק כאילו נשפכו לתוכם … והעמקים רצו יחד ברשת תמיד הצביעו דרומה למקום בו נחליהם המשולבים פגשו מי מלח כמעט בין שורשי האלון. האוויר היה כל כך רך ורטוב שיכולת לסחוט אותו החוצה
תחושה זו של נוף עוטף, מתפורר ומחניק מתחזקת לאורך כל הרומן, עד שהסביבה הכפרית הופכת כמעט למשתתפת פעילה באירועים. תיאורי הסביבה גם מוסיפים לאוירה הגותית ולטירוף, או הקדחת, שאוחזת בסלייד.
שם, בדאנסטריט, הקצב מתגבר, המתח גובר, והאפל והנסתר אוחזים בקורא. סלייד פוגש את קלאודיה ג'יימס בבית מכירות פומביות, וזוכה לאובססיה חדשה, שילוב קטלני בין התאווה לזכוכית והתאווה לבשר שיובילו אותו לחורבן.
גם הרפרנסים לשייקפיר (מקבת, אנתוני וקליאופטרה), טניסון והמיתולוגיה היוונית תורמים לאוירה המיסתורית והאפלה של הספר.
ג'וני סלייד
האברד יצר דמות סוציופתית שמתוודה כי אהבתו לחפצי זכוכית כילתה אותו לחלוטין. דמותו המורכבת והאניגמטית מתחזקת באמצעות אירועים ואוירה גותית ומאפשרת קריאה מרתקת. הקדחת לזכוכית, האובססיה, מועברים באופן כזה שהם מדביקים את הקורא.
ומי יכול להאשים את סלייד באובססיה שלו ברצון להשיג את מה שהוא רוצה, ולהבטיח שאף אחד אחר לא ישיג אותו? זו הרי קללתו של האספן. המצוד אחר הטאצה החמקמקה היא הכל והמרדף אחריה לוקח את סלייד למצבים קיצוניים ואפלים יותר ויותר.
כשחושבים על זה, כמעט כל דבר נרקב עם הזמן, חוץ מזכוכית. הזכוכית תאריך ימים אחרינו (עמ' 256)
קדחת הזכוכית הוא רומן מתח גותי מסוגנן ויפהפה, האברד יוצר את דמותו האניגמטית של ג'וני סלייד שמצליחה לעורר בנו, הקוראים, תהיות רבות.
