אהבה מסותרת / חנה טואג

אהבה מסותרת הוא הרומן השלישי של הסופרת חנה טואג.

הכותרת המאתגרת מובילה לפרשנויות שונות שיכולות להעיד על תוכנו של הספר. האחד, אהבה מסותרת – שיש בו מן הסתירה, השני, היא האהבה הפנימית שיש בכל אדם יהודי אל אלוהים ושאל לו להתרחק ממנה, והשלישי – מבוסס על פסוק מספר משלי, פרק כ"ז, פסוק ה': "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת". זהו פתגם בשבחה של קבלת דברי תוכחה.

כל הפרשנויות האלו שזורים באופן לירי בספרה הפואטי של חנה טואג.

בכתיבה מרגשת, לירית, רגישה ומנועה מנקיטת עמדה, צד או דעה קדומה, מספרת טואג את סיפורה של ורדה לוי שלמדה דווקא בבית ספר דתי בלוד – "הכל בגלל הכביש". יום אחד היא הולכת לשוק ובין דוכן לדוכן היא נסחפת אחר דובדבנים ומכירה את עובד הדוכן, ח'מודה אבו זיאד, משכונת הרכבת בלוד. ורדה נשבית בקסמיו של ח'מודה והם הופכים חברים טובים שאט אט מתאהבים: הוא מלמד אותה מתמטיקה והיא מכירה לו את "אנקת גבהים". כשרפרנס כמו "אנקת גבהים" אחד הרומנים הגדולים של המאה ה-19, שנכתב על ידי אמילי ברונטה, מופיע ברומן עכשווי, הקורא תוהה מה הקשר – האם גורל הדמויות ברומן העכשווי יהיה דומה לגורלם של קתי והית'קליף? האם זו אהבת אמת? מה יקרה בין שני חברים שהתאהבו? מה יקרה כשיהודיה וערבי מתאהבים? האם זה עוד סיפור אהבה שגורלו ידוע מראש?

כזכור, הבדלי מעמדות מנעו מקתי והית'קליף להתאהב ולהתחתן, אהבה זו גרמה למותה קתי. כאן, ברומן "אהבה מסותרת", מדובר ביהודיה ובערבי. ורדה מוכנה להתאסלם כדת וכשריעה ואף לבושה, מרצונה החופשי, בחיג'אב. היא משנה את שמה לו'רדה, עוברת לגור עם ח'מודה ואהבתם נתקלת בקשיים. היא יולדת תאומות, שירין (שירה) ואמל (תקווה) ואת נגו'וה (נגה) הילדה השתקנית. בין לבין היא מפילה חמש פעמים וחוששת שח'מודה יימאס בה ויישא אישה שנייה.

אך לא סכנת חידלון האהבה היחידה שמרחפת על פני חייה השבריריים של ו'רדה. אימו של חמ'ודה, פאתן, שאיבדה את תאומיה בני הארבע בשכונת הרכבת, באמצעות הרכבת "של היהודים": "הרכבת שלכם ינעל אבו אבואבוהום" (עמ' 40) מטילה עליה את האשמה ומציקה לה כל הזמן. יתרה מכך, היא מסיתה את אהבתן של שירין ואמל אליה וגורמת לתאומות לתהות לגבי אימן. ו'רדה מבינה שמסילת הברזל תחצה לעולם בינה לבין אהובה, ו"פסים הורגים גם כשאינם קשורים לרכבות" (עמ' 159) ובמקום אחר "הפסים הורגים בגלל הברזל שבא בנפש" (עמ' 160).

בחצר ביתם של ו'רדה וח'מודה נקר מנקר את עץ הזית ומנסה לבנות שם את ביתו. הנקר מוצא את רוב מזונו בגזעי עצים זקנים ורקובים, שגם משמשים לו כאתרי קינון. עם זאת, הם גם גורמים נזק מסוים במנהגם לנקר צינורות השקיה וטפטפות. נגווה הפעוטה רגישה לקולות הנקר ומבינה מתי הוא שמח, מתי הוא תוקף ומתי הוא עצוב, על פי מצב רוחו כך מצב רוחה. גם ברומן שלפנינו הנקר מנקר את צינורות ההשקייה בבית ונגווה מזהירה בקול ציוציה המיוחד את אימה. כך, ו'רדה מבינה שלנגווה איזשהו כוח נסתר. הכוח הזה יפעיל את אימה בהמשך.

חנה טואג כותבת את שכונת הרכבת בלוד כאילו היא גרה שם, ברגישות ובגעגוע, ובעיקר מצרה על ההזנחה בשכונה, כמו למשל על הזבל שלא נאסף (עמ' 29). זה לא הדבר היחידי שחנה טואג מעבירה עליו ביקורת. חוץ מרכילות, קנאה, אהבה, חברות שקיימים בכל עיר וכפר, ברומן משולבים כל המתחים והבעיות שבין יהודים לערבים בזמן הנוכחי, אף על פי שלרומן אין הגדרת זמן ומקום: סכינאות, תג מחיר, שבאבים ועוד אך בעיקר מורכבותה של מערכת יחסים בין ערבי ליהודיה, ו-ו'רדה אינה היחידה. מה שיפה בספר "אהבה מסותרת", שטואג לא מציעה פתרון. היא מציגה את היחסים הדואליים מתוך נקודת מבט של אישה אוהבת אדם, מלאת חמלה ואהדה לשני הצדדים.

אז בטח תהיתם אם יש בכל זאת דימיון בין "אנקת גבהים" ל"אהבה מסותרת". אבל לא אני אגלה לכם. אבל ארמוז רמז עבה: מה שבטוח, שחנה טואג, שאוהבת את החיים ולא את המוות, יש לה סיום מעניין אחר.

יחד עם זאת התכוננו: זהו לא סיפור אהבה רגיל. לא רומן בין יהודייה לערבי רגיל וקיטשי. לא. זה משהו אחר. ללא ספק זוהי "אהבה מסותרת" על כל גווניה.

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *