פקעת של סודות / אליאס חורי

סדרת מכתוב היא סדרת ספרים מהוצאת מכון ון ליר בירושלים, המביאה לקדמת הבמה ספרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ובשירה. את הספר פקעת של סודות תרגם יהודה שנהב-שהרבני, שתרגם את שני ספריו האחרונים של אליאס ח'ורי ועליהם גם כתבתי: פנים לבנות ומסעו של גאנדי הקטן. וכמו שכתבתי אז, אכתוב גם כאן: זה לא מובן מאליו שספריו של אליאס ח'ורי מתורגמים לעברית בשל דעותיו הפרו-פלסטינית, אך יהודה שנהב-שהרבני עושה עבודה מופלאה ורהוטה, מצליח להעביר את ההומור המיוחד ואת הכתיבה המורכבת של ח'ורי. הספר יצא לאור במקור בשנת 1994 אך לעברית הוא מתורגם רק עכשיו, 2017.

כמו בספר מסעו של גאנדי הקטן, גם בספר זה, פקעת של סודות, הגיבורה הראשית היא אישה, הפעם שמה נורמה, ספק יצאנית שלא יודעת במי לבחור משני מאהביה, או שיודעת אך בוחרת לתעתע בשניהם. ומכיוון שגם בספרו הקודם אליס הייתה מעין נמשל לביירות, כדאי לבדוק האם גם בספר זה, פקעת של סודות, נורמה היא נמשל לביירות, לבלבול, לכיבושים הרבים שעברה, להרס לכאב ולשיגעון.

הכתיבה של אליאס ח'ורי בספר זה היא לא עקבית, היא משתנה, לא כרונולוגית ופוליפונית. פעם ח'ורי מספר פעם את סיפור מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975, פעם את סיפור הטבח בעין כאסרין ב 1860, פעם הוא מספר את סיפורו של איבראהים נצאר, פעם את סיפורו של חנא סלמאן ופעם את סיפורה של נורמה עבד אל מסיח, אך בעיקר מרחפים מעל העלילה שני סופרים שח'ורי מדבר על ספריהם ומנסה בעצמו, כמסאי ולא כסופר, לחבר בין שלוש הסיפורים. אלבר קאמי וספרו הזר, גבריאל גרסיה מארקס וכרוניקה של מוות ידוע מראש והספר הנוכחי פקעת של סודות. באופן מעניין כל פרק מתחיל בואריאציה שונה של פתיחה ל"כך התחיל הסיפור". אך אין זה סיפור אגדה, אלא סיפורם האמיתי של נבטחי עין כאסרין שביקשו לעקור ולברוח לדרום אמריקה, הכאב העמוק שלא נשכח והטירוף.

בשישי לינואר 1976 נפטרה שרה נצאר כשהיא כמעט בת שמונים, דודתו של איבראהים נצאר בין 54, שמת שלושה ימים אחריה. באותו בוקר, שמת איבראהים, חנא מתוערר בבעתה לשמע צעקותיה של נורמה שרואה את גופתו של איבראהים, נבהלת ומסתתרת בארון חצי עירומה. חנא מתלבט היכן לקבור את איבראהים, לשעבר חברו, הרי שבבית הקברות חלקה שרכש יעקוב אביו של איבראהים שהפרידה במאה התשעה עשרה בין מחוז הר הלבנון לבין נפת ביירות, ואחר כך הפכה לחלק מהדרך מן הקו הירוק שהפריד בין שני חלקי ביירות במהלך מלחמת האזרחים (עמ' 15), ולכן הוא מחולק לשני חלקים. בסוף נאלץ חנא לפרוץ את השער ולקבור את איבראהים בחלק האחר.

חנא לא מבין את סיבת מותו של איבראהים והימצאותה של נורמה בארון שבביתו חצי עירומה. הוא יוצא לחקור את הסוד: מהו סודה של נורמה, ומה הסיפור שמתפתל בין שני הגברים? האם באמת זהו סוד שקשור בניאוף ובפריצות?  "אומרים שהסוד הוא דבר והיפוכו – שכן הוא גלוי ונסתר באותה העת". כך, הסיפור נע קדימה ואחורה בזמנים ואט אט העלילה נפתחת. יעקוב, אביו של איבראהים, מספר לבנו על ערש דווי על כסף – מטבעות זהב עות'ומניות – שחסך והסביר היכן החביא אותו. הכסף היה אמור לעזור למשפחה לעזוב את עין כאסרין ולהגר לדרום אמריקה, אך איזשהו מכתב שהגיע – לא ברור על ידי מי – עצר את ההגירה, ואיבראהים נשאר לחלום על דרום אמריקה. נורמה – ששמה קצת "זר" – מסרבת להיענות לדרישות החברה ולהינשא, היא רוצה להשיג תעודת בגרות, אך משהו עוצר בדרכה שלה. חנא בעצמו, מואשם בפשע ש(כנראה) לא ביצע, נאסר, מעונה ונאלץ להודות בעונש וממתין לביצוע גזר דינו – מוות. איכשהו הוא ניצל ויש הטוענים שדעתו משתבשת עליו. מאז, הוא ואיבראהים חוזרים ליחסי החברות הישנה והקרובה שלהם. אז מהי סיבת מותו של איבראהים?

כפי שציינתי, בין לבין עובר אליאס ח'ורי לדבר על ספרות ופילוסופיה. הוא מדבר על שמות הגיבורים: "הרומן המודרני עשה את בחירת שמות הגיבורים לבעיה. כשהפרט נמצא במרכז, הוא זקוק לשם בעל משמעות" (עמ' 32). וזה מוביל אותו לדבר על שמות הגיבורים בספרים הזר של אלבר קאמי וכרוניקה של מוות ידוע מראש של גבריאל גרסיה מארקס, ומה זה אומר עליהם. הספר הזר עוסק בדמותו של מרסו – דמות צרפתית שמגיעה לאלג'יר, שם הוא מבצע רצח "בגלל השמש" וקורבנו הוא ערבי (אלג'יראי), הספר כרוניקה של מוות ידוע מראש עוסק בדמותו של סנטיאגו נסאר – מהשם שלו אנו למדים שמוצאו ערבי ואף דומה לשם משפחתו של איבראהים, נצאר. גם במקרה הזה הקורבן הוא ערבי. הן מרסוו והן סנטיאגו מגיעים לארץ זרה. לומר, גם דמותו של  מרסו וגם דמותו של סנטיאגו הן דמויות "זרות", וח'ורי תוהה "האם הזרות משמעה מוות" (עמ' 33). איבראהים לא היה זר בביירות, אבל כנוכרי וזר חי בה. חי בבדידות וחלם להגר לדרום אמריקה. הוא נקלע למלחמת האזרחים שפרצה בשנת 1975 ומבחינתו המלחמה לא הסתיימה מעולם, מפני שמת בתחילתה (עמ' 118). ויש רפרנס ישיר גם לשני הספרים שהזכרתי לעיל: איבראהים נאצר זוכר את השמש הקופחת (הזר), וחלם להגר לקולומביה (ארץ הולדתו של גבריאל גרסיה מארקס, ומקום התרחשות עלילת הספר). גם בפקעת של סודות אנו יודעים מלכתחילה שאיבראהים מת, מוות ידוע מראש. עוד רפרנס חשוב ושקשור לישראל וליהדות (כמו בכל ספריו של אליאס ח'ורי). כשחנא יושב בכלא וממתין לביצוע גזר דינו הוא קורא בתנ"ך מתוך ספר מלכים, את הפרק שבו אליהו עולה בסערה השמיימה;  אליהו הנביא, הוא גם מאר אליאס וגם הנביא אלח'דר.

זהו התרגום החמישי לספריו של אליאס ח'ורי וחשיבות תרגומיו טמונה בזה שאנחנו, הישראלים, יכולים לראות את השפעותיהן של המלחמות והפלישות של צד אחד למשנו, החרבתה של העיר, של רב תרבותיות, של אנשים ועקירתם של טבח.

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *