הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון

לא ברור אם הצרה עם עזים וכבשים הוא ספרות מתח ספרות בלשים או ספרות פמיניסטית ואולי אפילו ספרות על אהבת אדם. אולי הוא הכל. ואם כן – אז מה הקשר של הכותרת הצרה עם עזים וכבשים לכל אלו?

את הספר תרגם שי סנדיק, וללא ספק הוא לא פספס את ההומור העדין של ג'ואנה קאנון. ולא רק.

את שמו של הספר אנחנו נקבל מהכומר של העיירה, איסט מידלנדז, שאומר לגרייס "את יודעת שאלוהים הוא הרועה שלנו, גרייס. אנחנו רק כבשים. כבשים ולא יותר. אם אנחנו לא בתלם, אלוהים צריך למצוא אותנו ולהחזיר אותנו הביתה" (עמ' 24). אז מה עניין העזים? כשהכומר יעלה לדוכן הוא ינאם "ונאספו לפניו כל הגויים והפריד ביניהם, כאשר יפריד הרועה בין הכבשים ובין העזים. והציב את הכבשים לימינו ואת העזים לשמאלו … אז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו – לכו מעליי ארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו" (עמ' 113), כשטילי, חברתה של גרייס, שואלת אותה איך יודעים מי הם מי גרייס עונה: "אני חושבת שזאת הצרה, לא תמיד קל לדעת מי הוא מי".

וזהו הרעיון המרכזי של הספר: העזים הנדחים והכבשים המקובלות, אך אין לדעת מי הוא מי: אין לדעת מי הוא השונה ומי המקובל, את מי יש לקבל ואת מי יש לדחות מעליך, ואולי זה המקובל הוא למעשה הוא הדחוי? ואולי להיפך?

גברת קיזי נעלמה ביום שני. גרייס, המספרת בת העשר שלנו, יודעת את היום מכיוון שבאותו יום הגיעו מפני האשפה. אימא שלה אומרת שהיא "בגיל מביך". טילי, חברתה הטובה של גרייסי, הגיעה בקיץ לפני שנתיים, וגרייס טוענת שהיא מכירה אותה חמישית מהחיים שלה. גרייסי משגיחה על טילי "בלי קץ, בחנתי מקרוב כל רטט שינוי קל, ובכל זאת היא לא הייתה מודעת לכך כלל. דאגותיי היו אילמות, אובססיה שקטה שהיא החברה היחידה שהייתה לי אי פעם תילקח ממני, רק מפני שלא התרכזתי מספיק" (עמ' 28). טילי רגישה לחיידקים, כך מבינה גרייסי והיא דואגת לבריאותה.

השנה היא 1976 וזה היה הקיץ הכי חם אי פעם, שעוד הרבה שנים ישוו אותו לאותו קיץ, "קיץ של גאולה" (עמ' 34). והמקום הוא עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, וגרייס גרה בשדרה צפופה, הבנויה כמרחב מעגלי. גרייס חושבת שמר קיזי רצח את אישתו – היא הרי יצאה בלי לקחת את נעליה, וזה מוזר כשלעצמו. "כולם יחד רצחו אותה" היא תאמר אחר כך (עמ' 55).

ביום ראשון הם הלכו לכנסייה ושם "ביקשנו מאלוהים למצוא את גברת קיזי" (עמ' 20). שם, גרייס הקטנה לומדת משהו על שמועות ושיפוטיות "הרעש באולם דעך לבליל של קולות. זו הייתה מכונה שפעלה בהילוך סרק בחום הקופח, מתודלקת בשמועות ובשיפוטיות, ואנחנו בהינו במנוע שלה, בשר אדם מתבשל ורגליים של אנשים אחרים" (עמ' 28). הבוגר האחראי כאן מתגלה בדמותה של ילדה בת עשר, ילדה שתגלה עוד דברים מבאישים של מבוגרים. על כתפיה הקטנות ג'ואנה קאנון מטילה את סיפורן של עזים וכבשים. שם, בכנסייה, גרייס מבחינה לראשונה בסודות הרוחשים מתחת לפני השטח והיא מבקשת מחברתה טילי לעזור לה לפצח אותם.

למעלה כתבתי כי הרעיון המרכזי של הספר הוא מציאת העזים והכבשים, ולהוציא את העזים ממרחביהם של הכבשים ושל הרועה כי הן אינן שייכות. טילי, חברתה של גרייס בת העשר, אומרת לגרייס בעת ניכוש עשבים ולשאלתה איך יודעים מה עשב ומה יפרח בעתיד לפרח או עץ: "לא נראה לי שזה מה שחשוב, גרייסי. מה שחשוב הוא שלכל אחד מותר לחשוב אחרת" (עמ' 218)

חיזוקים לכך נמצא כשמשפחה חדשה מגיעה לשדרה. בהתחלה נראה כי הם הודים אך בהמשך הם "מתגלים" כפקיסטנים. כשהם באים לשיחת היכרות עם משפחתה של טילי מתגלות הדעות הקדומות בשיא תפארתן. כדי לחזק את בורותם של המבוגרים הסופרת ג'ואנה קאנון, שמה בפיו של אביה של גרייס (שמו דרק!) את הטענה שאלביס פרסלי אמר שהעולם במה וכולנו שחקנים בה, בשיבוש האימרה (עמ' 262). מי שמכיר את הביטוי יודע ששייקספיר כתב את זה במחזה "כטוב בעיניכם". בהמשך אנו נמשיך ונתוודע לגילויים לאומניים מצד תושבי השדרה כשהם אומרים שהם רוצים שבריטניה תישאר אימפריה (לדוגמה בעמ' 280).

אריק למב (שימו לב לשם משפחתו) עונה לשאלתה של גרייס – למה נצלב ישו – "זה מסובך, זה מפני שהיו לו אמונות שונות, דעות שונות על החיים. באותם ימים, אנשים החמירו מאוד עם כל מי שלא חשב כמוהם" (עמ' 339). נכון. ועכשיו, יותר טוב?

הספר, שכתוב מנקודת מבטה של גרייס בת העשר, רומז שלכאורה לכל אחד מהמבוגרים יש איזושהי הפרעה, בכיוון של OCD, חוץ מדמותה של מרגרט קיזי – הדמות שנעלמה. אז למה מרגרט קיזי נעלמה? למה זה כל כך חשוב? האם גרייסי וטילי חברתה באמת מחפשות את מרגרט קיזי או אולי את אלוהים? ואולי בכלל את האנושות, האנושיות וטוב האדם?

Facebook Comments

4 thoughts on “הצרה עם עזים וכבשים / ג'ואנה קאנון”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *