חנות הספרים / פנלופי פיצג'רלד

חנות הספרים יצא לאור בשנת 1978 והעמיד את הסופרת פנלופי פיצג'רלד ברשימה הקצרה לפרס פוליצר לספרות. לאחרונה הוא עובד לסרט והוא מוצג בימים אלו בקולנוע.

חנות הספרים / פנלופי פיצג'רלד, תשע נשמות והכורסא, תרגום: יותם בנשלום, 2018

הזמן הוא 1959 והמקום הוא הרדבורו באנגליה. פלורנס גרין, אלמנה ב"אמצע שנותיה", מתלבטת אם לרכוש נכס קטן המכונה "הבית הישן", כדי לפתוח בו את חנות הספרים היחידה בהרדבורו. היא רוצה להוכיח, לעצמה ולעולם, שהיא יכולה להתקים בזכות עצמה, ולאו דווקא בזכות בעלה. בסופו של דבר, ולמרות התראותיהם של האנשים סביבה, פלורנס אכן רוכשת את הנכס והופכת את המקום לחנות ספרים. היא יודעת מאין להזמין סחורה, אך לשמור ספרים ללקוחותיה, איך לנהל רשימות מנויים, איך לתפעל לוגיסטית, אדמיניסטרטיבית וכלכלית את העסק הקטן. היא אפילו מעסיקה ילדה בת עשר כעוזרתה. אבל אומץ ליבה מפתה אנשים נוספים וחנות נוספת נפתחת ומקשה על פלורנס. זאת ועוד, בעל הנכס מנסה לעשות הכל כדי לסלק אותה מהמקום.

גם אם הסיפור נראה כשטחי, נחמד ותו לא, יש בו כמה רבדים שכדאי לשים לב אליהם.

ראשית, חשוב לזכור שהסיפור מתרחש בשנות השישים, בטלויזיה וברדיו אמרו ש"בריטניה נהנית משנות שפע אך בהרדבורו עדיין מורגש המחסור". בריטניה מתאוששת אחרי המלחמה ומשקמת עצמה. היא אמנם מתחילה להנות משפע, אך הוא עדיין לא מגיע למקומות המרוחקים במדינה.

שנית, בתקופה כזו, שבה ההגמוניה הפטריארכלית שלטת וגל הפמניזם הראשון מתחיל להעלות את ראשו, גם פלורנס מנסה לעמוד על דעתה ועל רכושה. היא רוצה להתקיים ממשהו שהיא עושה בעצמה, מפירות עמלה, ולא מכספי השארים שהותיר בעלה.

שלישית, בנרטיב יש מוטיב נוסף שגם אם הוא נראה שטחי כדאי לתת עליו את הדעת. "הבית הישן", הנכס שפלורנס רוצה לרכוש עבור משאת ליבה הוא רדוף רוחות. למרות המיסטיציזם, פלופי פיצג'רלד מתארת אותו באופן ריאליסטי וממשי: באחד הערבים כשפלורנס והילדה בת העשר, עוזרתה של פלורנס, יושבת בבית השקט והקר, הן מנסות להתחמם. פתאום הן שומעות את "המטקטק", אותה רוח שמפחידה את העיירה הקטנה. פיצג'רלד מתארת את הסיטואציה באורח ממשי כל כך עד כי נדמה שזו אינה הזייה או סיפורי בדים של תושבי העיירה, כי אם רוח אמיתית המנסה להפחיד את יושבי הבית. לרגע אחד פלורנס והילדה פוחדות, אך הן מחזיקות ידיים ומתגברות על הפחד. עניין זה של מיסטיציזם מעורר שאלה למה הוא בכלל קיים בסיפור שהוא כל כך ריאליסטי.

כאמור, פלורנס והילדה מתגברות על הפחד מפני "המטקטק", הרוח שמפחידה את העיירה ושבעטיה הזהירו את פלורנס מפני "הבית הישן". כשאישה מתגברת על רוח, שד או כל דמות מיסתורית אחרת, היא נחשבת חזקה, אולי מכשפה בעצמה בעלת כוחות מיסטיים שמצליחה להתגבר על מה שאחרים לא הצליחו להתגבר. אישה חזקה, מיסתורית ואולי מיסטית מלחיצה את התושבים בעיירה וגורמת להם לרצות לסלק את פלורנס, להכשיל אותה. ויתרה מזאת, דמותה החזקה עומדת מול ציד המכשפות בימי הביניים, אותו מרדף של נשים שהואשמו בכישוף, מיסתוריות, מוזרות וכו' והועלו על המוקד.

פנלופי פיצג'רלד מנסה לספר לנו סיפור פמיניסטי של אישה חזקה, שבניגוד לכל דעת מחליטה באומץ לב לפתוח עסק כדי להתפרנס בעצמה. אבל הסיפור הפמיניסטי לא נגמר רק בזה, אלא בכך שציד מכשפות, ציד של נשים חזקות, מיסתוריות, מצליחות ממשיך עדיין בשנת 1978, זמן כתיבת הספר.

ולכן הספר מעלה נקודה למחשבה: האם בשנת 2018 הסיפור הזה יכול להיות עדיין חזק מספיק?

 

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *