בובות על חוט / מריו ורגס יוסה

תמיד כיף לקחת ביד עוד ספר חדש של מריו ורגס יוסה הפרואני. הביקורת המושחזת שלו כלפי המדינה והמשטר במדינה שלו מלאת הומור וסאטירה, ולעיתים קרובות מדי היא גם עוברת דרך חדר המיטות.

זו בעצם התשובה של יוסה לשאלת השאלות: הם אמן (סופר, משורר, צייר וכיו"ב) צריך לדבר ביצירתו על פוליטיקה, להביע את דעותיו ולמחות?

בספרו החדש בובות על חוט, באופן בידורי כמעט, יוסה מוחה כנגד המשטר המנוהל על ידי "הדוקטור", אותו איש-עליון שמפעיל את כולם כמו בובות על חוט.

בובות על חוט, מריו ורגס יוסה, אחוזת בית, 2019. תרגום: עינת טלמון

המקום המתואר בעלילה הוא לימה, בירת פרו. הזמן כנראה הזמן בהווה, כל הווה, ובלימה יש עוצר, כיוון ששני ארגוני הטרור הקומוניסטי "הנתיב הזוהר" ו"טופאק אמרו" משליטים טרור ברחובות, והצבא משליט עוצר כדי למנוע מהאזרחים להסתובב ברחובות, להיחטף ולהיסחט.

מריסה וצ'בלה הן חברות טובות שמשתייכות למעמד הבורגני בפרו, העלילה נפתחת במגע מיני גראפי בין שתיהן. מריסה נשואה לקיקה, המהנדס הידוע והמפורסם בפיתוח וקימה של לימה אנריקה קארדנס. יום אחד נכנס למשרדו עיתונאי מושחת ומגיש לידיו תיקייה ובה עשרים צילומים שלו עם נשים באקט מיני מלפני שנתיים. המטרה שלו לסחוט אותו ולקנות את העיתון הצהוב מאוד שהוא מנהל. קיקה פונה לעורך הדין לוסיאנו, בעלה של צ'בלה וחברו הטוב, שיעזור לו. והוא אכן עוזר לו.

לגבי הכותרת. המתרגמת בחרה לכתור את הספר בשם בובות על חוט, כמאמן של כמה מהדמויות שקובלות על "הדוקטור", הנסתר מן העין, אך המושך בחוטים של אנשי לימה, וכנראה גם ראש שירותי המודיעים, באופן פרדוקסלי. שם הספר במקור הוא Cinco Esquinas, כלומר חמש פינות. אבל מעבר לכך זהו שמה של שכונה בלימה, שכונה מרכזית שממנה צומחת העלילה, והיא מרכזה. בעמוד 72 מתוארת השכונה כמי שמתרחש בה תהליך של קידמה, מתאר את השכונה, את מה שנשאר בה ומה שאבד. אבל הקידמה, הן של השכונה והן של עבודתו של אנריקה, טוען המחבר הן מתיחות לפנים שגורמים לעיוות. השכונה מסמלת גם את המשבר הכלכלי הכבד שקיים בלימה כיוון שקיים איום לסגור את בית התמחוי וממנה יוצאים רוצחים שכירים. מהשכונה שמתמתחת עם הקידמה יוצא הרוע – לא רק רצח בדם קר אלא מציצנות שפוגעת בכבוד האדם, בפרטיותו, מציצנות שמובילה לסחטנות, "אחת השכונות האלימות בלימה, שבכל פינה בה מתרחשים מקרי שוד, קטטות וסכסוכים רבים" (שם, עמ' 140).

זו השכונה שרטריקה, העוזרת של העיתונאי המושחת גרה בה, והעיסוק שלה כפי שהיא מגדירה אותו הוא "פשפוש בסודות המבישים של הזולת. הוצאת לאור גרמה לה סיפוק מקצועי ואינטימי … בעשותה כן, היא נוקמת בעולם שהיה תמיד עוין כלפיה וכלפי אביה" (שם, עמ' 75)

בסוף הספר הנפלא הזה, בובות על חוט, מנתח מריו ורגס יוסה שאלה מוסרית קשה: האם להמשיך להוות בובות על חוט בידיו של הדוקטור ולהמשיך ברוע הפושה, או אולי לחשוף את הדוקטור ולהסתכן במוות אכזרי? מה תבחר לעשות רטריקה, האישה שבידיה הוטלה המשימה – להתעשר ובכך להגשים את חלומה ולצאת מהשכונה, או אולי לחשוף את האמת ולשים קץ לאכזריות?

לכן, ולדעתי הלא נחשבת, גם לקורא הישראלי יהווה יתרון משמעותי שמו המקורי של הספר. ספר חשוב להבנת המציאות הרצחנית והאכזרית שמצויים בה תושבי פרו בכלל, לימה בפרט, ובכלל אזרחי כל המשטרים הדיקטטוריים והרצחניים. נהניתי מאוד לקרוא את הספר, אין בו "כבדות" של קריאת ספר שהוא ביקורת, אלא, שוב, מלא הומור וסאטירה ומפגשים מיניים.

חוצמזה, תרגום נפלא, צמוד לרוח הכתיבה של מריו ורגס יוסה הנפלא.

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *