שיבה לריימס / דידיה אריבון

דידיה אריבון הוא סופר, פילוסוף והיסטוריון של צרפת. שיבה לריימס הוא ספרו האוטוביוגרפי כבן למשפחה ענייה וכיצד הצליח להתקבל בחוגי האינטלקטואליים בפאריז, מחוז חלומותיו. על גב הספר נכתב שכשהוא יצא לאור בשנת 2009 הוא הוגדר "אירוע" בעולם הספרות, ואני יכולה להבין את הסיבה. או הסיבות.

את הספר הזה אפשר לקרוא מתוך פרספקטיבה של פייר בורדייה, הסוציולוג, שכפי הנראה מאוד השפיע על אריבון בשילוב תורת המרחב והשפעות מרקסיסטיות ויחסי הכוח במרחב (פוקו, מרקס). אפשר לנתח כל קטע, כל פסקה, כל משפט, תחת משקפיים אלו, ובכך הספר מורכב מאוד. הוא כתוב באופן מאוד רציונלי, ולכן המקטעים הרגשיים מועצמים.

וכן, זהו ספר חשוב, כי מעולם לא קראתי ספר אוטוביוגרפי כל כך סוציולוגי, כי הוא מרגש, ברציונליות שלו, כי הוא עוסק בניעות במרחב, ניעות מעמדית, ניעות מגדרית ובעיקר על הבושה.

שיבה לריימס / דידיה אריבון, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל בן נפתלי

אז לפני הכל כמה מושגים שיעזרו לנו להתמודד ולנווט בספר החשוב הזה. בספר שיבה לריימס, מוזכר הקשר המיוחד כל כך בין דידיה אריבון לבין הסוציולוג פייר בורדייה, אפילו אריבון כתב לבורדייה ביקורת על ספר שלו, שלח לו כמה שאילתות שבורדייה לא הספיק לענות עליהן. אריבון הרגיש שלו ולבורדייה יש סיפור חיים דומה. שניהם נולדו לפועלים, שניהם בעלי זהות מגדרית שונה ושניהם הצליחו להגיע למחוזות האינטלקטואליים בפאריז. למעשה אפשר לקרוא את הספר האוטוביוגרפי הזה כסיפור סוציולוגי על פי תסריט של בורדייה.

המושג הראשון שאריבון מדבר עליו הוא ההביטוס. ההביטוס הוא מערכת התנהגויות שהאדם רוכש במהלך חייו באמצעות משפחתו, בית הספר שלו ומעגלי החיברות שלו. אדם נולד למערכת הביטוס וזה יוצר את ההון התרבותי שלו. הוא יודע ל"התמקצע" באותו הביטוס ומן הסתם, יבחר את חבריו לפי ההון התרבותי הדומה לשלו. אריבון ידבר על "הביטוס שסוע", הוא לא יבאר את המושג, אך במהלך הקריאה הקורא יוכל לדלות מושג כלשהו. על הביטוס שרכש כבן של פועל אך ביקש "לנער" מעליו את הדימוי הזה ולרכוש הביטוס חדש, אינטלקטואלי, והרצון להתקבלות להביטוס אחר. אני לא יודעת אם זה הביטוס שסוע, הייתי מעדיפה לקרוא לו: היברידי – היכולת לחיות שני הביטוסים שונים.

כסוציולוג, טען בורדייה, וזה המושג השני שאריבון מדבר עליו, כי החברה מחולקת לשדות חברתיים שמתקיימים ביניהם מאבקים. השדה הוא מרחב שיש בו מאבקי כוח כיוון שיש שולטים ויש נשלטים, כלומר הוא שדה שמתקיים בו אי שוויון. כל השדות הללו נשלטים על ידי שדה הכוח – השלטון. את התיאוריה הזו שאב בורדייה ממקורותיו של מרקס ו-ובר. מכאן נובע שלהביטוס יש איזשהו מבנה סגור – רק מי שיש לו את ההביטוס המתאים יכול להשתתף. בעלי הכוח מגדירים את ההביטוס ורק מי שמתאים ורכש את הידע המתאים יכול להצטרף לשדה. במונחים של בורדייה מי שמצטרף לשדה יזכה להכתרה וקידוש. במונחים של אריבון – יזכה להתקבלות.

אני מודה שתיאוריית השדות של פייר בורדייה מעוררת בי אנטגוניזם בעיקר בשל חוסר הניעות בין השדות, אי יכולת לרכוש הביטוס חדש או הון תרבותי חדש, ותמיד ניסיתי לטעון שקיימת היברידיות. כלומר, לאדם יש יכולת לחיות כמה הביטוסים, בעיקר כשאנו חיים בעולם שבו תהליך הלמידה הוא אוטודידקטי.

 

ספרו של דידיה אריבון, שיבה לריימס, מחולק לחמישה חלקים, אבל זה הסדר היחידי שקיים באוטוביוגרפיה הזו. אין כאן עלילה ליניארית שמציגה השתלשלות של זיכרונות, אלא רצף אסוציאטיבי של זיכרונות שצפים ממש כמו פילוסוף אחר שהשפיע על אריבון, דרידה, ותיאוריית הדקוסנטרוקציה.

בערב השנה החדשה אריבון מקבל הודעה מאימו, שאביו חולה האלצהיימר מת. אין לו קשר אליו, הוא מנותק גם מאחיו. אין לו קשר איתם שלושים שנה. הוא מחליט לשוב לעיירת הולדתו, ריימס, מקום שממנו ביקש להיחלץ, והוא מכנה זאת תהליך שיבה תהליך תודעתי וחברתי.

הוא יושב עם אימו ומשוחח על חייו, חייה וחייהם. הם מסתכלים על תמונות שמעידות על המרחב הפרטי של חייהם אך גם מעידות על העולם החברתי שממנו בא. בגיל 20 הוא עובר לפאריז, זה ציון דרך חשוב בחייו מכיוון שזה מהווה שינוי בסביבה החברתית. אביו נידון להיות פועל גם לו רצה להמשיך ללמוד. גם אימו, שמספרת על חייה כמנקה בתים וההטרדות המיניות שעברה (עולם של גברים), תנסה גם היא ללמוד אך לא תצליח. הסדר החברתי הזה אלו גורלות חברתיים שנסללים מוקדם, הכל ידוע מראש (שם, עמ' 46), כשאתה בן של פועל אתה חווה על בשרך את השייכות המעמדית (שם, עמ' 89).

כדי להשתחרר מהכבלים הדטרמיניסטיים הללו, לנוע בין השדות, המעמדות, אריבון כותב שהלימודים שלו היו חלק מהחינוך מחדש שהיה עליו לעבור כדי להיכנס בשעריו של עולם אחר, של מעמד חברתי אחר – וכדי להרחיק את העולם והמעמד שממנו בא (שם, עמ' 96). מצד אחד הוא נרתע מהשפה הגבוהה של אותה תרבות (שדה תרבותי) אבל עדיין ניסה להידמות לה וללמוד לדבר כמוה (לרכוש הביטוס חדש). מצד אחד נאבק בסדר החברתי (או בשדות החברתיים) בהיררכיות של העולם החברתי, ובהתקבלות שלו בעולם האינטלקטואלי, אבל מצד שני מתבייש במשפחתו ומתכחש לה. ההתקבלות שלו לעולם האינטלקטואלי במחיר של ניתוק מהמשפחה. מה הסיבה שהוא התנתק ממשפחתו?

יש לכך כמה סיבות שמפוזרות בספר האוטוביוגרפי המטלטל הזה, אבל בעיקר ההיאבקות שלו ובחירת הזהות שלו: הביטוס מעמדי מול הביטוס מיני, הוא בוחר את ההגדרה העצמית שלו: ילד הומו אבל לא בן של פועל. הוא מדגיש שוב ושוב את היותו מיעוט מיני, את תרבות המוכפפים ואת הרצון להפוך מאובייקט לסובייקט (כפי שפילוסופים אחרים טענו והשפיעו על אריבון: סארטר ודה בובואר). המרחב ההומואי שלו הוא מרחב החירות שלו (שם, עמ' 193)

ספר עוצמתי, עם מקטעים רגשיים לא קלים, מקטעים רציונליים מאתגרים, וניסיון היברידי.

 

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *