הציפורים / טאריי וסוס

ספרו של טאריי וסוס, הציפורים, 1957 יצא לאור הרבה לפני ארמון הקרח 1963, המוכר והידוע עליו כתבתי כאן.

גם בציפורים, כותב טאריי וסוס על הטבע, על השינויים בטבע, ועל היחסים המורכבים בין האדם לטבע, ובין אדם לאדם.

טאריי וסוס, הציפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד. תרגום: דנה כספי

בספרו, ארמון הקרח, כתב וסוס באופן מבריק על מה שמתרחש בליבן של שתי ילדות קטנות, בעיצומו של החורף. בספרו הציפורים, מפליא וסוס לספר את קורותיו של מתיס בן השלושים ושבע, גבר רפה שכל, שכולם קוראים לו "הגולם".

 

הספר מחולק לשלושה חלקים והם מסופרים מנקודת מבטו של מתיס, הצעיר מאחותו, הגה, בשלוש שנים. תהליך התפתחותו של חרק מחולק לארבעה שלבים, כשהשלב השלישי הוא שלב הגולם: השלב הראשון, שלב הביצה (שמוטלת על ידי נקבה); השלב השני, שלב הזחל, שלב שבו הזחל אוכל בכמויות גדולות ואז הוא מתגלם במקום מוגן; השלב השלישי, הוא שלב הגולם. זהו השלב לפני שהזחל הופך להיות חרק. הגולם משמש סביבה מוגנת לזחל המתפתח, שבו הוא מתפרק ומורכב מחדש כבוגר. השלב הרביעי הוא השלב שבו הזחל יוצא לחיים כבוגר. כל השלבים הללו מכונים גלגול מלא. אך כאמור, הציפורים מחולק לשלושה חלקים בלבד. במיסטיקה הגולם מיוחס לאדם שיודעי נסתרות הפיחו בו חיים על ידי שם קודש. גם מתיס מרגיש שהוא רואה נסתרות, יכול לקרוא את מעופם של הציפורים, את הסימנים שהם משאירים לו, ורואה סימן מאלוהים כאשר ברק פוגע באחד משני צמרות עצים.

מתיס אומר שהיא סורגת וסורגת כי זאת הפרנסה שלה. הם גרים בבקתה דלה ליד אגם. למתיס יש דמיון עשיר, הוא חושב המון המון ורואה דברים שלא כולם רואים. יש לו מחשבות בראש שמשתוללות ומסרבות להישמע לו, הן חוסמות אותו והורסות לו את היכולת לעבוד. ומתיס רוצה לעבוד. הוא ממש רוצה לעזור לאחותו בפרנסה, כיוון שהעול נופל כולו עליה. אבל המחשבות שלו, הן אלו שקובעות (אם ימצא עבודה, למשל). המחשבות האלו גרמו לי לחשוב שמתיס מודע מאוד לעצמו, רגיש לסביבה שלו ומנסה לנתח אותה בדרכו שלו.

מתיס מכיר את היישוב בו הוא גר היטב, הוא גם מכיר את התושבים, אבל הוא לא זוכר שמות. הוא כן זוכר היטב טוב לב. הוא זוכר מי מתייחס אליו יפה, בחום ובאנושיות, וגם אם לא זכר את שמו, הוא נמשך אליו אוטומטית. בינו לבין השאר קיים ניכור, שלא תמיד הניסיון לקרבה עולה יפה.

ערב אחד הוא רואה את חרטומן היערות מעל גג ביתו. מבחינתו זהו סימן למשהו מכיוון שחרטומן היערות שינה את מסלולו. מבחינתו משהו טוב עומד לקרות. הציפורים מבשרות לו בשורות, והן כותבות לו מסרים. גם ברק שפוגע באחד משני צמרות העצים היבשים שנקראים "מתיס" ו"הגה" מהווה סימן עבור מתיס והוא חושש מהידיעה מי מבין העצים הוא מי.

היחסים בין מתיס לאחותו הגה הם מורכבים. מתיס אוהב את אחותו ורגיש אליה מאוד, לפעמים הרגשתי שהאהבה הזו גובלת באירוטיות. הוא כל כך רגיש להגה שהוא כולו קשוב לרחשי ליבה ולמצבי רוחה, לגילה, לייאוש שלה. הוא אומר לה שהיא כמו ברק, מהירת מחשבה כמוהו, חדה, ובלתי צפויה.

ברגע מופלא ביותר הגה הוגה רעיון כיצד מתיס יוכל לעזור בפרנסת שניהם. הוא מתלהב מהרעיון, ומהרעיון צומח משהו נפלא. נפלא מבחינת הגה, טראגי מבחינתו של מתיס..

מי שקרא את ארמון הקרח יודע לאן וסוס עומד לקחת אותו גם כאן..

וסוס מתאר תיאורי טבע כל כך מדוייק שהקורא מקשיב לסופות הרעמים, מרגיש את הפחד של מתיס כשהוא מתחבא בצריף (כי שם הברק מעולם לא פגע), רואה את גשם הזלעפות, טובע בבוץ, מטייל ביער, נהנה מהשלווה של האגם, מריח את ריח העלווה והעשב. אבל מעל הכל, מתיס הוא זה שמעורר בקורא כל רגש אפשרי. החל באהדה, אמפתיה, אי ודאות ואי הבנה, בלבול, סלידה, ייאוש, כעס אבל המון המון חמלה.

הכתיבה של טראיי וסוס, למרות איטיותה, היא מעוררת, מרגשת, היא רציונלית ורגישה באותה עת. טראיי וסוס הוא ללא ספק אחד מהיוצרים המשובחים של המאה העשרים, נדיר בכתיבתו.

הבנתי שלספר יש עיבוד לסרט.. אך לא מצאתיו

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *