אנמארי שוורצנבך, 1908-1942, הייתה סופרת, עיתונאית וצלמת ממוצא שוויצרי. היא התחילה לכתוב עוד בימי לימודיה וחוג החברים של ברנהרד הוא רומן הביכורים שלה, אם כי זהו אינו ספרה הראשון שמתורגם לעברית.
חייה היו סוערים ומרתקים, וספריה מושפעים מהמסעות שערכה.
חוג החברים של ברנהרד, אנמארי שוורצנבך, רימונים, 2020. תרגום: חנה לבנת
חוג החברים של בנהרד הוא רומן קצר, קצבי ומיוחד שעוסק, איך לא, בחוג החברים של בנהרד, נער שמכונה על ידי חבריו ברכן, יפה תואר, בקושי בן שבע עשרה. ברנהרד מנהל סוג של חיים מפוצלים: יש את חבריו לבית הספר ויש את חבריו לחוג המוסיקה. הוא מעדיף את חבריו מהחוג למוסיקה. חבריו מעידים שחייבים לאהוב אותו – אי אפשר שלא לאהוב את ברנרד.
בן שבע עשרה בלבד הוא נוסע לפאריז לבדו, שם הוא מתוודע לקבוצת חברים נוספת. אלו מתווספים לחוג החברים של ברנהרד ואלו ואלו מתערבבים ונפגשים. הם מתאהבים, נוטשים, וחוזרים ומתאהבים, הם תוהים אחר זהותם, אחרי עצמם, ואחרי המגדר שלהם, הם תרים אחרי המרחב שלהם תוך ניעות בעולמות פיזיים ומנטליים כאחד.
אין לרומן עלילה מוגדרת עם קו ליניארי מובחן, עלילה שיש בה סבך או מטרה כלשהיא מובחנת ומובהקת. יתכן שזהו רומן אוטוביוגרפי של אנמארי שוורצנבך בעצמה, מה שבטוח שזהו פסיפס של חברים בני שבע עשרה ועד חמישים (בערך), שבאים לא רק מעולמות שונים מבחינה פיזית, אלא גם מובחנים על ידי מעמד כלכלי.
זהו עולם פרוץ, אחרי מלחמת העולם הראשונה ולפני מלחמת העולם השנייה, עולם של פריקת עול מכל בחינה שהיא, עולם שבו צעירים צמאים למצות כל רגע פנוי, כל משאב, ואת חייהם עד תום. הרומן חוג החברים של ברנהרד, בנוי לא רק כפסיפס של דמויות אלא כמו מארג צילומים של חיי צעירים, וכמו צילום מינימליסטי, הצופה צריך למצות אותו בעצמו, על פניו חד ממדי, אך עשיר ומלא חיים.
אנמארי שוורצנבך הלכה לעולמה כשהיא בת שלושים וארבע בלבד, אך הספיקה לטייל בחצי עולם. היא משכה תשומת לב רבה, אולי בגלל המראה האנדרוגיני שלה, שתומאס מאן כינה אותו "מלאך מושחת". את חוג החברים של ברנהרד, רומן הביכורים שלה, היא כתבה כשהיא בת עשרים ושלוש בלבד.
לינק לספר באתר עברית
