כל הפוסטים מאתMeirav

כל עיר בעולם (כמעט) מתהדרת ביצירות גרפיטי מנקרות עיניים. לגרפיטי יש גם אמירה. הכל התחיל כשבמקרה גיליתי את אמן הגרפיטי Bordalo II, ואז גיליתי את הגרפיטי בפורטו ובליסבון

בפורטו ובליסבון המוזיאונים, כנסיות ובית כנסת אחד – הם רבים. ראוי להקדיש להם תשומת לב מיוחדת.

ז'וז'ה סאראמגו היה בן 13 כשפרננדו פסואה הלך לעולמו. הם לא נפגשו מעולם. אבל ז'וז'ה סאראמגו העריץ את פסואה, ואף כתב את שנת מותו של ריקרדו ריש כמחווה.

פורטוגל היא פנינה יפהפייה, צבעונית ומרהיבה' מעצמה קולוניאלית ימית, אוכל מיוחד, היסטוריה עשירה, ספרות עניפה (כמובן) גירו את חושיי.

הילד מנאפולי הוא ספרה השלישי של ויולה ארדונה, 1974, ילידת נאפולי. שמו במקור Il Treno Dei Bambini, כלומר, רכבת הילדים. אעמוד על משמעות השם בהמשך. בימים אלו הספר מעובד לסרט. הרומן כתוב מנקודת מבטו של ילד בן 7 (ובהמשך מבוגר יותר), בדיוק בקצב הנכון, ועוסק בבחירות שנעשו בזמנים קשים והשלכותיהן. רומן היסטורי לכאורה זהו סיפור …

התחלתי לקרוא את השתאות (Bewilderment בשפת המקור), אבל ריבוי המונחים המדעיים הקשה עליי ועברתי לקרוא את הספר בעברית. את ריצ'רד פאוארס הכרתי ביוצר ההדים הנפלא, והצטערתי שלא את כל ספריו מתרגמים לעברית. למרות שהוא לא פופולרי ולא קל לקרוא את ספריו, פאוארס נחשב איכותי בחומריו. גם בספרו השני המתורגם לעברית (אך ה 13 בשפת המקור, …

הרנן דיאז מצליח במרחבים לגולל סיפור התבגרות אכזרי, עצוב אבל גם רך שאולי מזכיר כל כך הרבה דברים, אבל לא דומה לשומדבר. והתוצאה היא דיוקן של אדם בעולם המשתנה במהירות.

קרנבל ונציה הוא המטרה, ומילאנו היא הדרך אל המטרה. והדרך היא גם דרך לאונרדו דה וינצ'י. ביקור חוזר במילאנו – הבירה הבינלאומית של האופנה והאמנות

מישהו אמר לי שאת ונציה צריך לראות לפחות פעם אחת בכל עונה. בכל עונה העיר היפהפיה הזו נראית אחרת. בחורף העיר נראית ערפילית, קרה אך זה מעניק לה נופך מיסטי, מיסתורי ומיוחד לאין שיעור: קרנבל המסיכות של ונציה הוא חוויה בפני עצמה.

הפוסט על לאונרדו דה וינצ'י מקדים את הפוסט על מילאנו וונציה. לפני הנסיעה קראתי על לאונרדו ונשביתי בקסמיו של הגאון התוסס והשמח.