הציפורים / טאריי וסוס

ספרו של טאריי וסוס, הציפורים, 1957 יצא לאור הרבה לפני ארמון הקרח 1963, המוכר והידוע עליו כתבתי כאן.

גם בציפורים, כותב טאריי וסוס על הטבע, על השינויים בטבע, ועל היחסים המורכבים בין האדם לטבע, ובין אדם לאדם.

טאריי וסוס, הציפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד. תרגום: דנה כספי

להמשיך לקרוא הציפורים / טאריי וסוס

איסטנבול, טורקיה


מדהים לגלות כמה חנויות, ירידים ושווקים לספרים יש באיסטנבול. פשוט מדהים ומעורר אהדה!

כי איפה שיש ספרים, יש תרבות!

ו… חכו לסוף – לדובדבן שבקצפת

להמשיך לקרוא איסטנבול, טורקיה

עץ האגס הפראי / נורי בילגה ג'יילן (Nuri Bilge Ceylan / Ahlat Ağacı)

סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילן הוא סרט איטי, לירי, פואטי, חורפי ומרגש, דרמה אנושית ומשפחתית רבת רבדים. כמו לקרוא רומן היסטורי עם רבדים, רפרורים וקונוטציות רב תרבותיים.

עץ האגס הפראי, נורי בילגה ג'יילן. טורקיה, 2018. 188 דקות

להמשיך לקרוא עץ האגס הפראי / נורי בילגה ג'יילן (Nuri Bilge Ceylan / Ahlat Ağacı)

איסטנבול – מלכת העולם: מדריך למשוטט המתחיל

לאיסטנבול ערגתי כבר שנים. כנראה שהפכתי לסוג של טורקופילית בעקבות ספרים, סרטים, מוזיקה וכל שאר צרכי התרבות ש"צצו" בחיי. אפילו שידרתי תכנית מיוחדת על טורקיה בתכנית הרדיו שלי – היTרבות. תגידו אורחאן פאמוק, תגידו אליף שאפאק, תגידו ישר כאמל, נורי בילגה ג'יילן, מולאר, נילופר, איברהים טטליסס, בקלאווה או כנאפה וזהו.. אני שבויה. חוץ מלדבר טורקית – וגם זה אני מעריכה שיגיע – נשאר רק להגיע לעיר, מלכת העולם..

אגב, יש כותבים טורקיה ויש תורכיה. ואל תאמינו למי שאומר לכם שאין הבדל. יש ויש. תורכיה הוא תעתיק מהתקופה העות'מנית. טורקיה מהתקופה המודרנית של אטאטורק.

להמשיך לקרוא איסטנבול – מלכת העולם: מדריך למשוטט המתחיל

כוחו של הכלב / תומס סוואג'

ספרו של תומס סוואג', כוחו של הכלב, יצא לאור לראשונה בשנת 1967. זהו סיפורם של שני אחים בשנות העשרים של המאה שעברה, שמתאר את מערכת היחסים המורכבת ביניהם על רקע ערבות סולט לייק סיטי, יוטה, שבארצות הברית אחרי מלחמת העולם הראשונה. זהו לא ספר שקל לקרוא בנשימה אחת, הוא מצריך נשימות רבות, הפסקות וחשיבה על רבדיו. בימים אלו הוא מעובד לסרט קולנוע

כוחו של הכלב, תומס סוואג', מחברות לספרות, 2019. תרגום: יעל אכמון

להמשיך לקרוא כוחו של הכלב / תומס סוואג'

דוניא / עודא בשאראת

דוניא הוא רומן פוליטי וחברתי שהוא לא נוח לקריאה. לא נוח כיוון שהוא מכיל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אך בעיקר מכיוון שהוא אגרוף בבטן של ישראל, של מלחמת יום העצמאות (של ישראל, הנכבה של הפלסטינים), של התהום שנפערה בחיי הערבים עם הכיבוש וגירושם מחיי השגרה הנוחה ומלאת החיים.

דוניא / עודה בשאראת, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל סלע

להמשיך לקרוא דוניא / עודא בשאראת

בית הקפה שלנו / נגיב מחפוז

בית הקפה שלנו, או קושתומור (Qushtumur) בערבית, הוא הרומן האחרון שכתב חתן פרס נובל לספרות, נגיב מחפוז. זהו גם התרגום האחרון של ששון סומך לפני מותו (ועידן בריר שיבד"ל).

 

הספר פורסם לראשונה בשנת 1988, וכמו כל ספריו של מחפוז הוא עשה גלים, כיוון שהרומאנים של מחפוז הם למעשה ביקורת פוליטית, מדינית, חברתית וכלכלית.

 

בית הקפה שלנו, נגיב מחפוז, מחברות לספרות, 2019. תרגום: ששון סומך ועידן בריר

להמשיך לקרוא בית הקפה שלנו / נגיב מחפוז

אמזלג / יוסי סוכרי

ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.

זוהי מסה פילוסופית מבריקה, יצירה בשלה ובוגרת של סופר שהוא בעצם פילוסוף. אמזלג הוא מסוג הספרים שחיכיתי לקרוא בעברית ובישראל.

אמזלג, יוסי סוכרי, עם עובד, 2019

להמשיך לקרוא אמזלג / יוסי סוכרי

וירג'יניה / דבורה נגבי

בשנת 1988 פורסמה הביוגרפיה הראשונה על וירג'יניה וולף, על ידי האחיין שלה, קוונטין בל. זו ביוגרפיה המתארת לפרטי פרטים את חייה של וירג'יניה וולף, אישה מהפכנית שהתוותה לסופרות רבות את דרכי כתיבתן במאה העשרים. פורסמו גם פרקי יומן של האישה החשובה הזו, אבל לפנינו ביוגרפיה מסוג אחר: רומן ביוגרפי, שנכתב על ידי העורכת והיוצרת דבורה נגבי.

וירג'יניה, דבורה נגבי, עם עובד, 2019

להמשיך לקרוא וירג'יניה / דבורה נגבי

שיבה לריימס / דידיה אריבון

דידיה אריבון הוא סופר, פילוסוף והיסטוריון של צרפת. שיבה לריימס הוא ספרו האוטוביוגרפי כבן למשפחה ענייה וכיצד הצליח להתקבל בחוגי האינטלקטואליים בפאריז, מחוז חלומותיו. על גב הספר נכתב שכשהוא יצא לאור בשנת 2009 הוא הוגדר "אירוע" בעולם הספרות, ואני יכולה להבין את הסיבה. או הסיבות.

את הספר הזה אפשר לקרוא מתוך פרספקטיבה של פייר בורדייה, הסוציולוג, שכפי הנראה מאוד השפיע על אריבון בשילוב תורת המרחב והשפעות מרקסיסטיות ויחסי הכוח במרחב (פוקו, מרקס). אפשר לנתח כל קטע, כל פסקה, כל משפט, תחת משקפיים אלו, ובכך הספר מורכב מאוד. הוא כתוב באופן מאוד רציונלי, ולכן המקטעים הרגשיים מועצמים.

וכן, זהו ספר חשוב, כי מעולם לא קראתי ספר אוטוביוגרפי כל כך סוציולוגי, כי הוא מרגש, ברציונליות שלו, כי הוא עוסק בניעות במרחב, ניעות מעמדית, ניעות מגדרית ובעיקר על הבושה.

שיבה לריימס / דידיה אריבון, הוצאת עם עובד, 2019. תרגום: מיכל בן נפתלי

להמשיך לקרוא שיבה לריימס / דידיה אריבון