כרזת הסרט בערה בעברית

סרט: בערה / לי צ'אנג-דונג

סרטו האיטי והמשובח של הבימאי הקוריאני, לי צ'אנג-דונג, מבוסס על סיפור קצר של הארוקי מורקמי. מורקמי היה גם שותף בכתיבת התסריט.

בערה, לי צ'אנג-דונג, דרום קוריאה, 2018

אבל לפני שהסרט בערה מבוסס על סיפורו הקצר של הארוקי מורקמי, המקור הוא סיפורו הקצר של ויליאם פוקנר, אמבר מובער, ובאנגלית: Barn Burning.

Barn Burning

הסיפור הקצר של ויליאם פוקנר,Barn Burning, יצא לאור ביוני 1939. זהו סיפור חניכה של הילד סארטי, שעוקב אחרי ההתבגרות וההתפתחות הרוחנית שלו, וגיבוש הזהות העצמית שלו. זהו סיפור על מערכת היחסים המורכבת בין אבות ובנים, בין מעמדות, אמת ושקר ונאמנות.

אביו של סארטי מואשם בשריפת אסם ועומד למשפט. הילד, כעד, עומד בפני הדילמה האם לשקר או להגיד את האמת, להגן על אביו ולשקר או להגיד את האמת ובכך להפנות עורף לאביו אך להישאר נאמן לערכים ששמו מחייב אותו.

בסופו של דבר, סארטי נאלץ מוכן לשלם מחיר אישי יקר על הסגרת האב האהוב והנערץ בלא לדעת מה יעלה בגורלו, גם במחיר הינתקות ממשפחתו בגיל 10, כאשר הוא רץ לבדו לתוך היער האפל בלא להביט לאחור.

שרפת מחסנים

הסיפור הקצר שרפת מחסנים, מופיע בקובץ הסיפורים הקצרים של הארוקי מורקמי, הפיל הנעלם, 1983. גבר נשוי בן שלושים ואחת וצעירה בת עשרים פותחים במערכת יחסים חשאית שטיבה אינו ברור. הצעירה מחליטה לעזוב את יפן לאלג'יר. כעבור שלושה חודשים היא חוזרת עם חבר יפני.

יום אחד, הצעירה וחברה מבקרים בבית הגבר בשעה שאשתו נעדרת מהבית. הם שותים ומעשנים גראס. בשעה שהצעירה פורשת לחדר השינה, החבר מספר לגבר על הצורך שלו לשרוף מחסן בערך כל חודשיים. כשהגבר מתעניין מסביר החבר כי הוא מתכנן בקפידה את השריפה כך שאיש לא יפגע ולא יפגע גם רכוש משמעותי וכי הוא מרגיש מחויב מוסרית לשרוף את המחסנים הישנים.

לאחר שהצעירה מתעוררת, היא והחבר עוזבים את דירת הגבר, ומותירים אותו סקרן מאוד לגבי שריפת המחסנים. הוא רוכש מפה מפורטת של האזור ומאתר מחסנים אפשריים בקרבת מקום שהחבר עשוי לשרוף. הוא מתמקד בחמישה מחסנים, ועובר ליד כולם בריצת הבוקר שלו במשך חודש, אך אין שום סימני הצתה. הגבר נתקל באקראי בחבר כעבור כמה שבועות ושואל אותו אם שרף מחסן לאחרונה; וזה משיב כי אכן עשה זאת לפני חודש. לפני שהם נפרדים, שואל החבר אם הגבר ראה את הצעירה לאחרונה כי היא נעלמה לו; הגבר מנסה להתחקות אחר עקבותיה של הצעירה אך מבין שהיא נעלמה ולא הותירה שום סימן. כשהוא ממשיך בשגרת חייו, הוא חושב לעיתים על שריפת מחסנים (ויקיפדיה)

הסרט בערה, משלב את שני הסיפורים הקצרים, תוך מחווה עמוקה לויליאם פוקנר – יש איזכור ישיר לסופר הנערץ וגם לגטסבי הגדול של סקוט פיצג'רלד, כמובן תוך שילוב המוטיבים הידועים והמוכרים של הארוקי מורקמי.

יש משהו מיוחד מאוד בסרטים המזרח-אסייאתיים (וסליחה מראש על ההכללה), הם איטיים מאוד, ארוכים, אך סימבוליים ורווי משמעויות. כך שאם הצופה מתכונן לכך שהוא עומד לצפות בסרט באורך של 142 דקות, צפויה לו הנאה מרובה.

אם שריפת אסמים היא הנושא העיקרי בסרט, התבגרותו של הגיבור הראשי, הפערים בין המעמדות ומערכות יחסים חברתיות, הרי שבבערה, כל זה נרמז.

בערה. פנימית וחיצונית

לי ג'ונג-סו בן מעמד הפועלים, מגיע לסיאול כדי לכתוב סוף סוף את הרומן שהוא מייחל לו. הסופר הנערץ עליו הוא, מי אם לא, ויליאם פוקנר (שאחד מספריו יוצגו על ידי דמות אחרת). הוא פוגש בחורה צעירה בבגדים קצרצרים שמנסה ומצליחה לפתות אותו להשתתף בהגרלה. מסתבר שהבחורה, היימי, זוכרת את לי מהכפר שלהם ושהייתה ביניהם איזושהי אפיזודה לא נעימה, ובין השניים מתפתח רומן קצר.

יום אחד היימי אומרת ללי שהיא רוצה לנסוע לאפריקה והיא מבקשת ממנו לשמור לה על החתול (מוטיב חוזר בסיפוריו של מורקמי, וחוזר גם בסרט בכל מיני ואריאציות). היא מובילה אותו לדירה שלה שכרוך בטיפוס רב (וכמו בכל ספריו של מורקמי, ומי שמכיר את מורקמי, מבין שטיפוס למעלה טומן בחובו גם ירידה למחילות או בארות עומד להגיע), בסופו מגיעים לדירה קטנה ומבולגנת. היימי מסתכלת מהחלון ומסבירה ללי שהרגע היחידי שבו השמש מציצה מהחלון הוא רגע מיוחד מאוד שבו קרני השמש פוגעים במגדל סיאול ומשתברים אל תוך החדר. את החוויה החד פעמית והנדירה הזו לי חווה כשהוא מקיים יחסי מין עם היימי. היימי נוסעת ולי מגיע לדירה להאכיל את החתול. הוא לא רואה את החתול, אך יש סימנים לכך שהוא קיים.

תוך כדי, אנו נקלעים לבית המשפט ומבינים שאביו של לי עומד למשפט. לי מנסה לגייס חתימות מהשכנים כדי להוכיח את חפותו, נחמדותו ואדיבותו של האב כלפיהם וכלפיו בעצמו. בין לי לאביו נוצר קשר עין במהלך המשפט אך אין שום קשר אחר. בינתיים לי גר בבית מטפל בו ומטפל בעגלה. בינתיים לי מקבל טלפונים, הן לסלולרי שלו והן לביתו של אביו, אך המתקשר לא מזדהה.

היימי חוזרת מאפריקה ומתקשרת ללי ומבקשת ממנו שיבוא לאסוף אותה משדה התעופה. לי נדהם לגלות שהיימי מצרפת חבר נוסף, בן. בן הוא בחור צעיר, יפה תואר, שגר ברובע גנגנגם, רובע העשירים, יש לו דירה ומכונית מפוארות. הכל מתחיל להסתבך בסצינה ארוכה ויפהפייה כשהיימי ובן מגיעים לחווה של לי מעשנים מריחואנה בשקיעה יפהפייה.

כאן בן אומר ללי שהוא מאמין שהמוסר של הטבע הוא כמו "קיום בו זמנית" – אני כאן ואני שם, סוג של איזון. המשפט הזה מקבל משמעות מיוחדת בהמשך.

כשהיימי נכנסת לישון בן מספר ללי שהוא נוהג לשרוף אסמים. לי מספר לבן שהוא מאוהב בהיימי, אך היימי יוצאת, נכנסת למכונית והם נוסעים.

לאחר כחודש לי מתחיל לעקוב אחרי בן, הוא נכנס אחריו למסעדה (שם בן קורא ספר של ויליאם פוקנר), ושואל אותו אם הוא יודע מה קורה עם היימי, כי היא לא עונה לטלפונים שלו.

מכאן הסרט מעלה הילוך, כשלי חדור בערה, כדי למצוא את היימי, כשהמוחשי והמופשט, הריאליסטי והמיסתורי, מתערבבים יחדיו, המוטיבים המיוחדים של מורקמי נשזרים, והצילום המיוחד והיפהפה (שלא הצלחתי לאתר את שמו)

ויליאם פוקנר, הארוקמי מורקמי, לי צ'אנג-דונג

נמנעתי כמה שיותר להימנע מספויילרים, למרות שהסרט לא כל כך בנוי על ה"מה", אלא על ה"איך": ביצוע מושלם. ניתן לראות כיצד סיפוריהם של ויליאם פוקנר והארוקי מורקמי משתלבים לכדי יצירת מופת אחת של לי צ'אנג-דונג: הרפרנסים למערכות יחסים בין אב לבנו, בין בחור צעיר לבחורה צעירה, הפער בין מעמדות, הפעולה למעשה, ההתבגרות וההבנה ומעל הכל – אמון וערכים.

טריילר הסרט

Facebook Comments

מאת

Meirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *