מאת: אורנה ליברמן
רות תלפיות, יקית, פוליגלוטית, מלומנית, אשת תרבות וספרות, בשלנית מעולה, אישה פעלתנית ודעתנית, בעלת אמצעים, מצליחנית, לקתה בשבץ קצת לפני יום הולדתה השמונים. ההתקף השאיר אותה צלולה לחלוטין אך נטולת כושר דיבור ראוי. רות מתבטאת בתנועות ובהעוויות ומתקשה לכתוב ולקרוא. שנתיים לאחר מכן עשתה נסיון התאבדות שלא צלח. ילדיה עומדים בפני סוגיית המתת חסד כיוון שרות דורשת מהם לסייע לה להסתלק מן העולם.
כשנגמרו לה המילים/ חנה קלדרון, הוצאה עצמית. 2019
מאת: אורנה ליברמן
כותר המשנה של הספר נותן את הטון:
המבוגרים הצעירים במסעם אל הגיל השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי…
ומשלימות את התמונה ההקדשה וההקדמה:
להוריי, שליוו אותי בצעדיי הראשונים,
ושזכיתי ללוותם בצעדיהם האחרונים
ולילדיי האהובים, הרצף ההיסטורי שלי.
מאת: אורנה ליברמן
ספרה של מיכל שטייניץ, שיעור בפרספקטיבה, מוציא מהארון את תופעת הדיכאון בזמן ההיריון, מצלם אותה מכל הזוויות ומאיר אותה לעומק. באחרית הדבר מביעה המחברת את תקוותה שהספר יעורר מודעות לתופעה, יסייע לנשים לעבור את מסע ההיריון באופן טוב יותר, יעודד אותן לפנות לקבלת עזרה במידת הצורך ויפקח גם עיני אבות, בני משפחה וחברים. נסיונה של גיבורת הספר, אלמה, שחוותה את תקופת ההיריון לא כפי שהחברה מצפה ממנה ומנשים במצבה, עשוי אכן להיות לעזר לנשים רבות, כמו גם לפסיכולוגים ולאנשי מקצוע. אלמה פגשה במקרה מכרה ותיקה, אסתר, בהיריון שני, שסיפרה לה בגילוי לב על קשיי היריונה הראשון. אסתר שמה מילה על הסבל, "דיכאון", שפקחה את עיני אלמה והובילה אותה לגאולה. בפעם הראשונה פגשה אלמה מישהו, במקרה זה מישהי, שהבינה אותה והזדהתה אתה לאחר שחוותה ניסיון דומה. נשים במצוקה, שלא התמזל מזלן ולא פגשו ברגע הנכון אחות תאומה, תשמחנה ללא ספק לקרוא את הספר ולהיפגש דרכו עם אלמה, חברתה, אמה ושאר דמויותיו.
מיכל שטייניץ, שיעור בפרספקטיבה, הוצאת מטר, 2018
מאת: אורנה ליברמן
(דנית בר, ילדות של נסיכה, סיפורי חיים של ילדים להורים מרעילים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, THE SILENT ABUSE)
יש התעללויות במשפחות מרעילות שקשה מאוד לשים עליהן אצבע, לבטאן במילים, להסביר את נזקיהן, לחשוף את הצלקות הבלתי נראות לעין שהן משאירות בקורבנותיהן לכל החיים.
מתוך שמונת סיפורי הקובץ "בית האושר" מאת ניבה רטנר מתבלטת ועולה, מאפילה במקצת על שאר גיבוריהם, דמות של בחורה ילדותית שנשארה תקועה אי שם בתקופת הצבא. אישה צעירה זו, על סף גיל הארבעים, חולמת על חיים בוהמייניים (שסמלם הוא מוזיקת הג'ז) ופרסום פתאומי כסופרת בינלאומית (נקמה על היותה תלמידה לא מקובלת ואף דחויה, אני אראה להם, לכולם), לא מתקשרת עם בן זוג מאכזב ולא מתפקדת כהלכה כאם.
ניבה רטנר, בית האושר, פרדס, 2018
והיום היתרבות מארחת רשימה של דן ארידור – מהראשונים שלחצו עליי להקים את האתר הזה.
דן מביא לתודעתנו באמצעות רשימה על הספר The Swerve, את סיפורה של האישה-פילוסופית היפאטיה, ילידת אלכסנדריה.
אתם מוזמנים לקרוא כאן: מאורסת לאמת
גאה להציג את הראשונה להתארח אצלי: חברתי האהובה Rivka Kofler (עשרים שנות היכרות!!) מפרסמת לראשונה את ספרה, "השביל העולה להר": רומן היסטורי המספר את סיפורה של רוזי ונשים אחרות במאה התשיעית. חוץ מזה שבא לי להשוויץ שאני בין הראשונים לקרוא בו, אני ממליצה לכם לקרוא אותו, כי הכתיבה של רבקה ראויה לתשומת לב. רבקה החליטה לפרסם את ספרה בפלטפורמה מיוחדת: בבלוג שלה, ובכל פעם היא תפרסם קבוצת פרקים. אני ממליצה לכם לעקוב 
מתוך ההקדמה:
השביל העולה להר הוא רומן היסטורי הנכתב מתוך זכרונותיה של רוזי.
רוזי נולדה למשפחת איכרים, במאה התשיעית, בכפר של אנשים קשי יום, לרגלי הרים נישאים בנסיכות שהיתה חלק מהאימפריה הקרולינגית. היא נשלחה לכבס עם חברותיה, כובסות הכפר בנחל שליד אגם המראה, משם נהגה לברוח ליערות שכה אהבה
