מתוך שמונת סיפורי הקובץ "בית האושר" מאת ניבה רטנר מתבלטת ועולה, מאפילה במקצת על שאר גיבוריהם, דמות של בחורה ילדותית שנשארה תקועה אי שם בתקופת הצבא. אישה צעירה זו, על סף גיל הארבעים, חולמת על חיים בוהמייניים (שסמלם הוא מוזיקת הג'ז) ופרסום פתאומי כסופרת בינלאומית (נקמה על היותה תלמידה לא מקובלת ואף דחויה, אני אראה להם, לכולם), לא מתקשרת עם בן זוג מאכזב ולא מתפקדת כהלכה כאם.
ניבה רטנר, בית האושר, פרדס, 2018
והיום היתרבות מארחת רשימה של דן ארידור – מהראשונים שלחצו עליי להקים את האתר הזה.
דן מביא לתודעתנו באמצעות רשימה על הספר The Swerve, את סיפורה של האישה-פילוסופית היפאטיה, ילידת אלכסנדריה.
אתם מוזמנים לקרוא כאן: מאורסת לאמת
גאה להציג את הראשונה להתארח אצלי: חברתי האהובה Rivka Kofler (עשרים שנות היכרות!!) מפרסמת לראשונה את ספרה, "השביל העולה להר": רומן היסטורי המספר את סיפורה של רוזי ונשים אחרות במאה התשיעית. חוץ מזה שבא לי להשוויץ שאני בין הראשונים לקרוא בו, אני ממליצה לכם לקרוא אותו, כי הכתיבה של רבקה ראויה לתשומת לב. רבקה החליטה לפרסם את ספרה בפלטפורמה מיוחדת: בבלוג שלה, ובכל פעם היא תפרסם קבוצת פרקים. אני ממליצה לכם לעקוב 
מתוך ההקדמה:
השביל העולה להר הוא רומן היסטורי הנכתב מתוך זכרונותיה של רוזי.
רוזי נולדה למשפחת איכרים, במאה התשיעית, בכפר של אנשים קשי יום, לרגלי הרים נישאים בנסיכות שהיתה חלק מהאימפריה הקרולינגית. היא נשלחה לכבס עם חברותיה, כובסות הכפר בנחל שליד אגם המראה, משם נהגה לברוח ליערות שכה אהבה
