ההגדרה המילונית למונח צמה היא: שם עצם נקבה. מקלעת של שלוש קווצות שיער, שזורות זו בזו.
(אוגוסט רנואר, הצמה)
כך בנוי גם הרומן הצמה. מקלעת של שלושה סיפורים השזורים זה בזה ומאגדים אותם לכדי רומן אחד שלם, שקצותיו מתחברים בסופו של דבר.
הצמה, לטישיה קולומבני, מאנגלית: אביגיל בורשטיין, מחברות לספרות, כנרת זמורה ביתן, 2018
לפני כחודש וחצי מעדתי ליד תחנת אוטובוס. מעדתי באופן כזה שלא הצלחתי להתרומם יד ימין וברך ימין שלי דאבו לאין ערוך.. גררתי עצמי לשפת המדרכה, מתיישבת לאט ומנסה להבין מה קרה. לאחר שבועיים יסתבר שיש לי שבר במרפק וחבלה בברך. מה שהפתיע אותי איך זה שאף אחד לא ניגש אליי, אף לא שאל אם אני בסדר ואולי צריכה משהו. לאן נעלמה החמלה שלנו? החמלה שכל כך מאחדת אותנו, הישראלים, מכל מקום אחר בעולם.
ההקדמה הזו היא הכנה לחמלה שאבדה והחיפוש אחריה בספרו החדש של יונתן ברג, שעל ספרו הקודם, עוד חמש דקות, כתבתי כאן
הרחק מעצי התרזה, יונתן ברג, עם עובד, 2018
הקריאה בקובץ הסצנות האלו מאפשרת לקורא לנוע במרחב העיר ברצלונה מבעד לעיניהם של דמויות לכאורה שונות, ממש כמו המשוטט של ולטר בנימין. סוף הדבר שכתב אוריאל קון בסוף הספר הקטן הזה, מתקשר גם לנקודה זו, מכיוון שהוא מתאר את חייה של מרסה רורורדה וחייה של ברצלונה תוך התפתחות העיר בראי ההיסטוריה המרקסיסטית
סצנות מברצלונה, מרסה רודורדה, תשע נשמות, 2018. מקטאלנית: יוסי טל
ספרו החדש של מייקל אונדטייה, הוא מאסטרפיס. סיפורו של גבר שמחבר מחדש את שנות התבגרותו שהתפרקו לו.
הזמן הנוכחי הוא 1957 כשנת'ניאל בן 27 והוא חוזר אחורה בזמן לשנת 1945, ימי שלהי מלחמת העולם השנייה, והוריו שנעלמו לו באותן שנים.
ג'ים הוא בנה היחידי של אליזבת', סיסי. הוא נולד שבוע אחרי שאביו ג'ים מת כנראה מדום לב, כשהוא בן 23 בלבד.
הנרטיב מתמשך שנה אחת בלבד בחייו של ג'ים, כשהוא קם בבוקר יום הולדתו כשהוא מחליף את הקידומת הראשונה שלו: מעתה יהיו שתי ספרות בימי הולדתו. כך הסיפור מגולל את שנתו העשירית של ג'ים, ספק רומן חניכה, רומן התבגרות. הוא מתחולל בשנת 1934 בצפון קרוליינה.
וגם אם זה נראה לכם רחוק מדי, ולא ממש קשור אליכם, אל תפספסו – זהו ספר שמחמם את הלב
ג'ים הילד / טוני ארלי, תרגום: אמיר צוקרמן, עם עובד, 2018
על ספרה של לילה סלימאני, שיר ענוג, כתבתי כבר בעבר (כאן). זהו אינו ספרה הראשון של סלימאני, אבל לאור הצלחתו וההתעניינות בכתיבתה גם ספרה הראשון, בגנו של עוג, פורסם עתה. עם פרסומו, מתעוררת התהייה בהתעניינותה של לילה סלימאני בדמויות הראשיות הנשיות כדמויות חריגות ומוקצנות. באופן אישי, אמתין גם לתרגום ספריה האחרים של הסופרת הצעירה (1981) ממוצא צרפתי-מרוקני, שספריה עוסקים בביקורת על היחס של הצרפתים למרוקו.
בגנו של עוג, לילה סלימאני, הוצאת מודן, 2018. תרגום: רמה איילון
כשקוראים את קורות חייה של נל ליישון, שבדש הספר ואת הספר היפהפה הזה, מבינים שיש דימיון באורח חייהן הן של ליישון והן של גיבורת הספר שלה, צבע החלב, מרי.
נל ליישון נולדה ב 1962 באנגליה ובגיל 11 משפחתה עברה לכפר נידח, שם, היא מספרת גדלה פרא. יחד עם זאת, היא הצליחה לכתוב תסריטים ולהפיק, מרביתם שרפה בעצמה. בהמשך קריאת רשימה זו, הקורא יגלה דמיון בין שתי הדמויות.
זהו ספרה השלישי של נל ליישון, והוא יצא לאור בשנת 2012 וזכה בפרסים רבים. בארץ הוא תורגם על ידי רותם עטר, ויצא לאור ביולי 2018.
מילה על התרגום: כדי לתרגם ספר שכתוב מנקודת מבט של נערה בת חמש עשרה, בת למשפחת איכרים שאינה יודעת קרוא וכתוב וכשהיא לומדת וכותבת היא כותבת באופן עילג – צריך כישרון מיוחד. צריך גם כישרון מיוחד לעמוד בקו זה לכל אורך הספר.
צבע החלב, נל ליישון, הוצאת תשע נשמות, 2018. תרגום: רותם עטר
כבר מזמן הפסקתי להאמין בצירופי מקרים. אני מאמינה שדברים לא קורים סתם. ובכל זאת, באורח מוזר הגיעו לידיי שני ספרים העוסקים באמנות בגרמניה הנאצית. הנושא המשותף: אותם אמנים, ציירים, ציורים שגרמניה הנאצית "העלימה" מהעולם: השמידה או איכסנה במחסנים סגורים. היו אלה בעיקר אמני האמנות האקספסיוניסטית, אמנות שכונתה בפיהם "אמנות מנוונת".
להמשיך לקרוא אמנות בגרמניה הנאצית: צבעים נמלטים (ליסה בר) והאישה ששמעה צבעים (קלי ג'ונס)
ספרה החדש של ג'ניפר איגן, חוף מנהטן, הוא רומן היסטורי המתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה, אחרי הפגזת פרל הרבור, וכנראה התכוננותם של האמריקאים לפעולת תגמול גדולה ביותר, וגם אחרי השפל הגדול שהשפיע על כל בית ברחבי ארצות הברית.
זהו סיפורה של מנהטן שהיא פאזל של גזעים שונים, דתות ומעמדות שונות, המתעשרים המהירים והחדשים, מה שנמצא בחוק ומה שנמצא מעבר לו, אבל יש לו ערך מוסף נוסף: מעמדן של הנשים והיחס אליהן בתקופה כזו.
וכבר כאן ועכשיו אני רוצה לשבח את התרגום הפואטי של יואב כ"ץ, שבין היתר, תרגם diver כאמודאי ולא צוללן. וכמובן את הוצאת תכלת, שאני לא יודעת איך זה קרה שהצליחו לעקוף את עם עובד, שם התפרסם ספרה הראשון של ג'ניפר איגן, והן שהצליחו לתרגם אותו מהר ומשובח.
חוף מנהטן, ג'ניפר איגן, הוצאת תכלת, 2018. תרגום: יואב כ"ץ
פתחתי את חודש אלול בתכנית מיוחדת, אחר כך דיברתי על חיבוטי הנפש ומקומו של השטן בחיינו, ועכשיו נותר לדבר על עוד דברים איזוטריים שמניעים אותנו – מיסטיקה
להאזנה: כאן
