אביב באיליריה / אן ברידג'

אן ברידג' הוא פסבדונים Mary Ann Dolling Sanders, או Lady O'Malley, שידועה גם בשם Cottie Sanders. היא נולדה בספטמבר 1889 והלכה לעולמה ב 1974, כתבה עשרים ושש נובלות, שמבוססים על חייה במדינות שונות כאשת דיפלומט. בשנת 1919 ליידי או'מאלי ובעלה עברו לכפר בשם ברידג' אנד בעקבות מזימה שבעלה היה חשוד בה, ומאוחר יותר השתמשה בשם כשם הפסבדונים שלה. אגב, שמו של בעלה נוקה.

ליידי או'מאלי מתוארת במחקרים כאישה חזקה פיזית, כמי שדוברת שש שפות לפחות וספריה הם ערבוב של היסטוריה, רומנטיקה, אך מעל הכל אבחנה עמוקה של חיי אדם, סימפטיה והבנה של הדילמה האנושית. היא זכתה לפרסים רבים בעקבות ספריה.

אביב באיליריה, יצא לאור ב 1935, הוא ספק נובלה ספק מסע אישי ספק מסע תיירותי בעקבות ליידי גרייס קילמייקל. מה שבטוח שבעיניי, הוא ספר פמיניסטי חשוב הרבה יותר מהסיפור השטחי שלכאורה כותבת עליו אן ברידג'.

אביב באיליריה / אן ברידג', ידיעות אחרונות, 2017. תרגום: רנה ורבין

להמשיך לקרוא אביב באיליריה / אן ברידג'

הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין

הספר, הנערה בציור, מצטרף לשורה של ספרים שנכתבו בעקבות ציורים, כמו: אי סבירות האהבה / האנה רוטשילד, הציור האחרון של שרה דה ווס / דומיניק סמית, החוחית / דונה טארט, נערה עם עגיל פנינה / טרייסי שבלייה, כשניפגש שנית / כריסטין הרמל, צבעים נמלטים / ליסה בר, האישה ששמעה צבעים / קלי ג'ונס ועוד..

כריכת הספר מתהדרת בציורו המפורסם של אנדרו וואיט', עולמה של כריסטינה (Christina's World), ציורו המפורסם ביותר משנת 1948, המוצג ב MOMA. בקידמת הציור נערה בשמלה ורודה מרימה עצמה אך בקושי ומביטה אל בית בקצהו המרוחק של הציור. הצופה חש במוגבלותה של הנערה: משהו בחצי-ישיבה וההתכווננות שלה אל הבית מטריד את הצופה ומעורר את סקרנותו. ברור שהנערה בציור היא המרכז וכל השאלות נסבות אל אותה נערה: מי היא אותה נערה? למה היא לבד? מה קרה לה? למה אינה יכולה להגיע אל אותו בית שהיא מביטה אליו? האם זהו ביתה?

כריסטינה בייקר קליין הבינה שיש סיפור גדול ומעניין מאחורי הציור הזה והיא מספרת לנו אותו כרומן היסטורי שמספר את סיפורה של הנערה בציור ואת עולמה תוך עיניה של אותה נערה: עולמה של כריסטינה. ניכר בהחלט שבוצעה עבודת תחקיר מקיפה ורגישה המציירת את דמותה של כריסטינה האישה החזקה והעקשנית.

הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין, ידיעות אחרונות, 2019. תרגום: דלית כהן

להמשיך לקרוא הנערה בציור / כריסטינה בייקר קליין

דויד גרוסמן / אתי החיים משחק הרבה

שמעתי מהרבה מחבריי שהם מאוכזבים מספרו החדש של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה. הסיבה העיקרית לאכזבה נבעה מכך שהדיבר בספר הוא אינו דויד גרוסמן, ספר שאינו אופייני לו, אין בו את הרבדים העמוקים שאנחנו רגילים בו, ועוד טרוניות..

בכל זאת קראתי את הספר וביני לביני החלטתי: זה בהחלט קולו וכתיבתו של דויד גרוסמן. אמנם אין בו את העומקים והרבדים שגורמים לקורא שלו לקרוא לאט, להבין, לעצור, לחשוב ולהרגיש. אבל הספר הזה, אתי החיים משחק הרבה, הוא ספר עוצמתי כשלעצמו, מרגש וסוחף ובעל ערך מוסף: הוא מספר לנו לא רק על נשים – שזה מושא ספריו של דויד גרוסמן – על המורכבות שבין נשות משפחה חזקות ועוצמתיות ואבא אחד שהוא לב אחד גדול. הוא מספר סיפור שעוד לא סיפרו לנו: השואה כפי שקרתה בסרביה-קרואטיה.

וכן, הקורא נסחף לכל דמות ודמות, כועס, חומל, מחבק, מתאכזב, מתרצה והכל חוזר חלילה.

דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הקיבוץ המאוחד, 2019

להמשיך לקרוא דויד גרוסמן / אתי החיים משחק הרבה

המעידה / הרמן קוך

מאז ספרו של הרמן קוך, הראשון שתורגם לעברית, ארוחת הערב, התמכרתי לסגנונו המיוחד, למרות שספרי מתח אינה הסוגה החביבה עליי.

על ספרו מר מ' היקר כתבתי כאן.

הרמן קוך לוקח את הקור האנושי השקט והשלווה ההולנדית ויוצק אותה לכדי ביקורת חריפה בדמותו של ספר מתח, בעל סממנים גותיים, בטכניקה הומוריסטית חריפה.

המעידה, הרמן קוך, הוצאת תכלת. תרגום: אירית באומן

להמשיך לקרוא המעידה / הרמן קוך

המשוטטת במרחב העירוני

(בצילום: רחוב בפראג. מירב גולן)

חברתי הבלוגרית רבקה קופלר, בעלת הבלוג אוספת אוצרות, פרסמה השבוע פוסט שגרם לי להרהר על שיטוטים במרחב בכלל ובעיר בפרט.

להמשיך לקרוא המשוטטת במרחב העירוני

שלוש סופרות דרומיות (קת'רין אן פורטר; קרסון מק'קלרס; פלנרי או'קונר) ואיובאמי אדבאיו אחת

רומן אחד, שני ספרים, שלוש נובלות, ארבע סופרות. וקשר אחד ארוך ומתמשך: ספרות נשית (שקראתי אחת אחרי השנייה בשבועיים האחרונים), פורה ומפרה.

שלוש סופרות דרומיות של עם עובד (בתרגומם של משה רון ודבורה שטיינהרט) מאגד שלוש נובלות (אולי שתיים ועוד רומן) של שלוש סופרות שחיו בדרום ארצות הברית והסיפורים שלהם מתרחשים באותם המקומות במחצית הראשונה של המאה הקודמת. שתיים מהן אפילו קשורות אחת לשנייה. לכל אחת מהנובלות יש אחרית דבר מאירה ומסכמת. תישארי איתי של איובאמי אדבאיו (בתרגומה של דנה טל) ממוצא ניגרי, מתרחש בחלקו במחצית השנייה של המאה הקודמת ובחלקו בתחילת המאה הנוכחית.

שלוש סופרות דרומית, עם עובד, 2019

תישארי איתי, איובאמי אדבאיו, אחוזת בית, 2019

להמשיך לקרוא שלוש סופרות דרומיות (קת'רין אן פורטר; קרסון מק'קלרס; פלנרי או'קונר) ואיובאמי אדבאיו אחת

אחכה לך במוזיאון  / אן יאנגסון

כותבת המאמר: אורנה ליברמן

זהו ספרה הראשון של גמלאית בת שבעים על ידידות, אהבה ושרידות, על משמעות החיים ועל חיי היומיום, על אומץ, מחויבות וחירות. זהו רומן מכתבים על אנשים שרוב חייהם כבר מאחוריהם ולא לפניהם אך מכיוון שכיום גיל שישים או שבעים מאפשר עדיין צפייה לעתיד ותכנונו, יש באפשרותם לשנות את המקובע. טינה ואנדרס לא מכירים זה את זה אך מתכתבים בקביעות, מנכסים זה את ידיעותיו ודעותיו של זה, שואבים אושר מהקשר ביניהם ומהרהרים ביחד. שניהם עברו איבוד אדם קרוב ואבל כואב וקשה: אנדרס איבד את אשתו בריגיט אתה חי שלושים שנה ואתה הביא לעולם שני ילדים, טינה איבדה את בלה, חברתה הטובה ביותר. אנדרס ממלא את מקום בלה, די מהר ברומן המכתבים, אך האם טינה תמלא את מקום בריגיט?

אן יאנגסון, אחכה לך במוזיאון, מאנגלית: שי סנדיק, ידיעות ספרים, תמיר סנדיק, 2019

להמשיך לקרוא אחכה לך במוזיאון  / אן יאנגסון

לימסול / ישי שריד

בספרו של ישי שריד לימסול, 2009, רוב הגיבורים הם גברים. מלבד אישה אחת ששמה דפנה. שמו של הגיבור הראשי אינו ידוע, אבל הוא יכול להיות כל אחד. הגיבור, הדמות הראשית, הוא חוקר בשב"כ עצורים בטחוניים, הוא נשוי ויש לו ילד.

אני תוהה אם חוקר השב"כ הוא הדמות הראשית, למרות שהוא טומן בחובו את מרכז הספר – יחסי אבות ובנים, מכיוון שדמותה של דפנה היא המניעה את העלילה.

ישי שריד לימסול, 2009, הוצאת עם עובד

להמשיך לקרוא לימסול / ישי שריד

ארמון הקרח / טאריי וסוס

לפני מספר ימים חיפשתי ספרים שיתאימו לתכנית הרדיו הקרובה שאני רוצה להקליט ושתעסוק בספרי חורף. ספרים שמזכירים את החורף, ספרים שעוסקים בחורף או סתם ספרים שהותירו רושם עז ושנקראו בחורף. הופניתי לספרים רבים, רובם כבר קראתי בעבר. אבל ספר אחד קטן וישן מאוד משך את תשומת ליבי, ספר שהמליצה לי חברתי הטובה רבקה קופלר, בעלת הבלוג: אוספת אוצרות

ניגשתי מיד לחנות הקרובה, רכשתי אותו ואפילו מיד התחתי לקרוא בו.

ארמון הקרח, טראיי וסוס, עם עובד, 1977(1963), תרגום: אידה צורית

להמשיך לקרוא ארמון הקרח / טאריי וסוס

האוסף הבלתי נראה / שטפן צוויג

סיפוריו הקצרים של שטפן צוויג יוצאים, כנראה משיקולים מסחריים, בספרים – ספרונים – קטנטנים, מספר עמודים מצומצם, ולא כמו פעם- אוסף סיפורים בספר אחד.

אני לא רוצה להיכנס לשיקולים המסחריים, שבוודאי מקוממים כל קורא ובטח שמקוממים את אוהדיו של שטפן צוויג בעצמו.

האמת, שגם אין לי כל כך מה לכתוב על הסיפור הנפלא הזה, מלא החמלה. הסיבה שאני כותבת עליו, היא יותר להנגיש את הספר לכם, הקוראים.

שטפן צוויג, האוסף הבלתי נראה, הוצאת מנגד, 2019. מגרמנית: גדי גולדברג

להמשיך לקרוא האוסף הבלתי נראה / שטפן צוויג