אחרי שקראתי את ספרו של צ'יגוזי אוביומה, הדייגים, והתוודעתי לכתיבתו המיוחדת, קראתי גם את ספרו An Orchestra of Minorities, שיצא לאור ב 2019.
An Orchestra of Minorities הוא מעין סיפור מודרני של של הסיפור המיתולוגי, האודיסיאה, בשילוב הסיפור הקוסמולוגי של תרבות האיגבו.
Chigozie Obioma, An Orchestra of Minorities, Abacus, Little, Brown and Company, 2019
There is a comeuppance for everything, every action, every careless word, every unfair transaction, every injustice. For every wrong, there will be reckoning (p. 418
קוסמולוגיה
מספר הרומן An Orchestra of Minorities הוא רוח, או צ'י. בתחילת הרומן ישנה מעין מפה קוסמולוגית שמתארת את האלים השולטים בתרבות האיגבו. תרבות האיגבו היא מונותאיסטית, למרות שיש לה פנתיאון של רוחות, כשהאל העליון הוא Chukwu (או: Chineke), הכוח הבורא, הצ'י העליון. מתחתיו יש עוד רוחות, צ'י.
הצ'י הוא הרוח האישית של האדם, הוא הקשר הרוחני בין האדם לצ'י העליון והוא מכתיב את מסלול המסע הרוחני של האדם על פני האדמה. הוא גם המגן והשומר של האדם ומייעץ לו ברגעים מסויימים.
A chi cannot communicate with its host in such a direct way. The human would not understand even if we did. We can only flash thoughts in their minds and if a host find these reasonable, he may believe them (p. 54
An Orchestra of Minorities מחולק לשלושה חלקים ומתרחש בשלושה מקומות: Umuahia שבניגריה, קפריסין, שוב ב Umuahia אבל גם במקומות שבהם נמצא הצ'י.
העלילה מתרחשת בסביבות 2013.
If the pray do not produce their version of the tale, the predators will always be the heroes in the stories of the hunt (Igbo poverb
צ'ינונסו Chinonso
כאמור, הצ'י הוא זה שמספר את הסיפור (בגוף ראשון), כי המסר שלו דחוף, עניין של חיים ומוות. הסיפור שלו בנוי כמתן עדות למשהו שקרה או נעשה.
האדם שעליו הוא שומר, My Host, צ'ינונסו, חקלאי עופות. יום אחד, כשחזר מהשוק אליו נסע כדי לחדש את המלאי שלו, הוא עובר מעל גשר נהר האימו והוא מבחין במכונית חונה כשהדלתות שלה פתוחות לרווחה.
הוא מבין שאישה עומדת לקפוץ מעל הגשר. הוא צועק ומתחנן לעברה שלא תעשה זאת, והוא רואה בעיניים שלה צער עמוק. כדי לשכנע אותה לא לקפוץ הוא לוקח שניים מהעופות שהוא קנה זה עתה ומעיף אותם לנהר ואומר לה, שזה מה שיקרה למי שקופץ מהגשר. האישה בהלם, מבקשת ממנו שיתרחק ממנה. צ'ינונסו, שכבר לא יודע איך לשכנע את האישה לא לקפוץ נתקל ברכב אחר שצועק אליו בשפה של האדם הלבן (אנגלית היא השפה של האדם הלבן, שפת המקום היא שפת האבות)
צ'ינונסו מתייאש, ועוזב את המקום. הוא לא יודע אם האישה בחרה לקפוץ אם לאו, אבל היא תמשיך להעסיק אותו. מכיוון שכך, הצ'י שלו מייעץ לו לחזור אל הנהר ולחפש תשובות לשאלות. הוא עושה זאת, אך חוזר בידיים ריקות ועצוב. והצ'י אומר
In my many cycles of existence, I have come to understand that the things that happen to a man have already occurred long before in some subterranean realm, and that nothing in the universe is without precedent (p. 26
the Gosling
אחד מהעופות שצ'ינונסו רוכש ומעיף מהגשר הוא אווזון צעיר, שרכש אותו כיוון שדמה מאוד לאווזון אחר שהיה לו בילדותו. האווזון הזה הוא מוטיב שיחזור על עצמו ב An Orchestra of Minorities. כמו עוף החול הוא יופיע באירועים מרכזיים בחייו של צ'ינונסו.
הפעם הראשונה היתה כשאביו לקח אותו לכפר הולדתו ושם הוא תופס אווזון, ובמקום להרוג אותו כמקובל בציד, הוא מחליט לטפל בו.
מוות במשפחה
המוות הוא נושא שסובב סביב חייו של צ'ינונסו: אביו מת רק לפני תשעה חודשים, והותיר אותו עם כאב עצום שבעקבותיו הפך לשתקן. הוא היה מלא צער וסרב לקבל עזרה עד שהדוד שלו הופיע בביתו ומשנה את חייו.
אימא של צ'ינונסו מתה לפני עשרים ואחת שנה, לאחר שילדה את אחותו. זה היה בשנת 1991, בשנה שבה האדם הלבן נכנס לחייהם, צלקת המורשת קולוניאלית.
לכן, צ'ינונסו חושש לחייה של האישה שראה. אבל ארבעה חודשים לאחר מכן, הוא כבר מתחיל להרגיש טוב יותר ואפילו מחדש את קשריו עם חברו הטוב.
Ndali
תשעה חודשים אחרי המקרה על הגשר, האישה מופיעה מול עיניו, שמה Ndali. היא מספרת לו שחיפשה אותו הרבה זמן כיון שרצתה להודות לו. באותו יום על הגשר היא רצתה להתאבד כיוון שחשבה שחרב עליה עולמה: הארוס שלה הודיע לה שהוא מתחתן עם אישה בריטית, אחרי שנתנה לו חמש שנים מחייה. היא מספרת לו שהיא סטודנטית ולומדת רוקחות.
הצ'י מספר שברגע שראה שהמארח שלו (Host) נדלק באהבה הוא חשש, כיוון שידע את הפוטנציה של האש הזו. הוא חשש שברגע שיתאהב, הוא יהיה עיוור וחרש לייעוץ שלו. כי אפילו שיש לך צ'י, מישהו ששומר עליך, יש לך את אפשרות הבחירה.
כשצ'ינונסו מבקש להכיר את המשפחה של נדאלי היא נרתעת, היא אומרת שהמשפחה שלה לא יקבלו אותו, כיוון שהם יחשבו שהוא לא מתאים לה, היא לא תתאים לחוואי עופות.
האנשה – An Orchestra of Minorities
הרומן מתאר גם את האנושיות של הציפורים, אותם עופות שצ'ינונסו מגדל בביתו ואחר כך מוכר אותם או את הביצים שלהם. הוא מתאר את האבל, צרחות האבל, הכאב, את השבירות שלהם
How they relied chiefly on him for their protection, sustenance, and everything (p. 97
הרגישות של צ'ינונסו לציפורים שלו, למה שעובר עליהן, להגנה עליהן, לחרדות שלהן, לקולות המיוחדים שהן עושות מזכירות לו תזמורת, והוא קורא לתזמורת הזו, בעקבות אביו, תזמורת המיעוטים – An Orchestra of Minorities
תזמורת המיעוטים הזו, התזמורת של הציפורים של צ'ינונסו, היא תזמורת המיעוטים של האדם עצמו. והקורא עוד יתוודע להשפלה של צ'ינונסו כמו המיעוטים: מושפל בארץ אבותיו כחוואי עופות שלא מספיק טוב עבור אהובתו נדאלי, אולי מכיוון שלא למד דבר, ומושפל גם מחוצה לה – בקפריסין.
תקופת ההשכלה – קפריסין
צ'ינונסו מחליט לעשות מעשה כדי להיות ראוי לאהובתו: הוא רוצה לרכוש השכלה. הוא נעזר בחבר ילדות שלו כדי להירשם לאוניברסיטה בקפריסין, הוא מוכר את החווה, את הבית ונותן את כל כולו לאותו חבר, רק לצאת ולרכוש השכלה כדי לחזור ולהתחתן עם האישה שהוא אוהב.
אבל כבר בדרך הוא מבין שיתכן שנכשל. הוא מגיע לקפריסין שחצויה אף היא: קפריסין הדרומית וקפריסין הצפונית, קפריסין ששבויה עדיין על ידי הטורקים וקפריסין של היוונים, קפריסין שמדברים בה טורקית וקפריסין שמדברים אנגלית.
בקפריסין הוא חווה חוויות שגורמות לו להבין שהוא עוף מוזר. כל כך מוזר ששתי נערות טורקיות מבקשות ממנו, תוך נסיעה באוטובוס, לגעת בשיער שלו, והן מתחילות לשאול שאלות שנראות לו מוזרות: האם השיער יכול להיות ארוך יותר, למה הוא מקורזל. המפגש הזה (235-236) מעמיק את תחושת הזרות שלו בעולם של האדם הלבן: בלאק מן אין דה קאנטרי אוף וויטס
We use to think they only did it to white people on the Internet, the mugus, but look, see how they destroy their own people, their own brothers and sisters? (p.248
הוא שילם כדי להגיע לאמריקה אך מגלה שזו אפריקה באירופה: כשהוא מסתובב ברחובות מכנים אותו arap, כלומר slave.
בהמשך צ'ינונסו חווה כמה טרגיות בקפריסין שאני מנועה מלכתוב עליהן כדי לא לעשות ספויילרים למי שמעוניין לקרוא את הספר הנהדר הזה. הוא חוזר לניגריה, אך הדרמות לא מסתיימות..
עוד כמה מוטיבים
עוד כמה מוטיבים שמופיעים ברומן An Orchestra of Minorities, ושהזכירו לי מקורות אחרים:
השפה: שפת האיגבו – שפת האבות, לעומת שפת האדם הלבן – אנגלית (גם נדאלי דוברת את שפת האדם הלבן, ובכך, חוץ מהבדלים מעמדיים, מסמנת עוד הבדל, עוד קושי, בדרך אל האיחוד)
צבע עור
ברומן אמריקנה של הסופרת (ממוצא ניגרי גם היא) צ'ימננדה נגוזי אדיצ'ה, נגעתי בנושא צבע העור של איפמבלו, כשהיא מגיעה לאמריקה
… כשאיפמלו מגיעה לניגריה היא כבר הפסיקה להיות שחורה. שחורה היא הרגישה רק באמריקה
צ'ינונסו הבחין בין האבות לבין האדם הלבן, בין שפת האבות לבין שפתם של האנשים הלבנים – אנגלית. הוא מרגיש בניגריה ניגרי, אך צבע עורו-שלו לא מוזכר. רק כשהוא מגיע לקפריסין הוא מבצע גם את ההבחנה בין צבע העור. הוא אפילו מבחין בין צבע עורם השונה של הטורקים, הלבן, אך לא לבן כמו של האדם הלבן, אלא קרוב יותר לצבע שלו, השחור. גם ב An Orchestra of Minorities כמו באמריקנה, צבע העור מובחן מחוץ למקום הטבעי של שתי הדמויות הראשיות
מוטיב השיער
באמריקנה, נגעתי גם במשמעות השיער עבור איפמלו, שמגיעה לאמריקה. כתבתי:
השיער מקבל משמעות מיוחדת ברומן. השיער הוא חלק מהגוף וחלק מהזהות וההתקבלות של איפמלו באמריקה. כשהיא לא מוצאת עבודה זמן רב, ומנסה להתקבל לעבודה משמעותית היא מקבלת עצה להחליק את שערה. היא מחליקה אותו ומתקבלת לעבודה. כשהיא מחליטה להיות היא עצמה ולגדל את האפרו שלה היא מתפטרת מהעבודה. לאט לאט היא גם מתאהבת בשיער שלה מחדש ונוסעת מרחקים ארוכים כדי לקלוע אותו לצמות בסלון יופי מיוחד לזה
כאמור, ההתייחסות לשיער מוזכרת גם ב An Orchestra of Minorities, כמבע לאחר, לשונה, לזר, למיעוט.
מסע
באמריקנה, שתי דמויות עורכות מסע: איפמלו, כדמות נשית, עורכת מסע מעגלי אך זהו מסע שהיא יוצאת נשכרת ממנו. לעומתה, אובינזה, הדמות הגברית ובן זוגה של איפמלו, עורך מסע שונה. הוא אמנם מסע מעגלי אך אובינזה לא חוזר עם אותן תובנות כמו איפמלו:
אובינוזה מקבל אשרה כסטודנט מחקר בזכות אימא שלו ומגיע אל לונדון. גם הוא חווה משברים, ולאחר שנגמרת האשרה שלו הוא ממשיך לשהות בלונדון כלא חוקי, ובכך הוא מסכן את עצמו. וגם הוא חוזר ללאגוס
גם צ'ינונסו עורך מסע משל עצמו. הוא נוסע מניגריה לקפריסין כדי לרכוש השכלה וכדי להיות ראוי לאהבותו. בקפריסין הוא חווה משברים גדולים וחוזר לניגריה, אבל גם כאן לא מגיעה השלווה: המסע לעולם חדש וחזרה כגבר damaged.
הצ'י בעצמו עובר מסע מיוחד בדרכו שלו: בין העולם של האדם המודרני למארחים שלו בעברים אחרים, בין העולם הממשי לעולם הרוחני.
אקזיסטנציאלזם, אינטרטקסטואליות
הספר הנפילה, של אלבר קאמי, הוא מונולוג ארוך של ז'אן בפטיסט קלמנס, שופט-מתוודה, עורך דין לשעבר, שמספר מה קרה לו בעקבות נפילתה של אישה אל הנהר הידוע, הנהר שעליו גשר וממנו רבים האנשים שמתאבדים. הוא שומע את הצעקה שתחזור ותופיע מספר פעמים במהלך חייו, צעקה שגורמת לו להתנער ולהתחפר בתודעה, להבין את המצב האבסורדי שהוא מתנהל בו. באמצעות המונולוג הזה מסביר לנו קלמנס מה עבר עליו מאותה נפילה.
כשקראתי את An Orchestra of Minorities ואת הסצנה של צ'ינונסו ונדאלי על הגשר מיד קישרתי אל ספרו של אלבר קאמי.
צ'ינונסו מתלבט רבות באשמת מי קרה לו מה שקרה. בהתחלה הוא מאשים את חבר הילדות שלו שרימה אותו אך אחר כך הוא מבין שהכל קרה מאז אותו יום על הגשר, שממנו נדאלי ביקשה לשים קץ לחייה וצ'ינונסו מנע ממנה. מאותו רגע חייו קיבלו תפנית אחרת, אבסורדית. שרשרת של מצבים שהלכה ודרדרה אותו, ממש כמו את קלמנס.
קלמנס מוזכר כשופט וכמי שנושא מונולוג. ב An Orchestra of Minorities זהו המונולוג של הצ'י, העדות שלו למה שקורות את צ'ינונוסו.
אודיסאה
הצ'י כמו המקהלה בטרגדיה היוונית, מנסה לעודד ולטעת מחשבות חיוביות ברוחו של מארחו, צ'ינונסו, שעובר מסע אודיסאי אישי במשך שבע שנים. הוא משווה את מערכת היחסים של נדאלי וצ'ינונסו למערכת היחסים של פנלופה ואודיסאוס; החזרה של צ'ינונסו לנדאלי, לניגריה, היא כמו החזרה של אודיסיאוס לפנלופה. למעשה מהרגע שצ'ינונסו עוזב את ניגרי הוא מתחיל את המסע שלו חזרה. צ'ינונסו מכיר את האודיסיאה, הוא צפה בסרט.
סיפור ההישרדות של צ'ינונסו מול חברו הרמאי מזכיר את סיפור הישרדותו של אודיסאוס מול פוסידון וכוחות הטבע. ההישרדות של צ'ינונסו היא הישרדותם של המיעוטים An Orchestra of Minorities, בארצם וכמהגרים בארצות אחרות.
ולמרות ששני המסעות, הן של אודיסאוס והן של צ'ינונסו מונעים מהרגש הקמאי ביותר של האנושות – אהבה, הוא לא זוכה בה, או בחמלה, לא מבני ארצו ולא באירופה.
An Orchestra of Minorities הוא שיעור בחינוך מוסרי אודיסאי מודרני, אשר טרגדיה אהבה והעולם שמעבר דרים בו בכפיפה אחת.
when a man encounters something that reminds him of an unpleasant event in his past, he pauses at the door of the new experience, carefully considering whether or not to enter it
