נדמה שבימים אלו אנו יודעים כבר הכל על שחיתות, פוליטיקה, מוסר, הון-שלטון והקשר ההדוק ביניהם; נראה שדבר לא יכול להפתיע אותנו בימים בהם מפגינים בשם הדמוקרטיה נעצרים, בשלטון עומד ראש ממשלה שחשוד במרמה, הפרת אמונים אבל ממשיך כאילו אין כלום, לא היה כלום ולא יהיה כלום; דבר לא יכול להפתיע אותנו בעוד הוא מושך בחוטים ומבלבל את נתיניו בפרשיות מוסריות אחרות, שלא קשורות אליו, אלא שמושכות אש לכיוונים אחרים.
דבר לא יכול להפתיע אותנו, חוץ מספר נפלא, ארכיפלג הכלב, של הסופר והבימאי הצרפתי פיליפ קלודל, שכתוב כמשל. ומכיוון שהכל ברור ומובן לכולנו, לא נותר לי אלא לצטט כמה מהפנינים שכתב.
ארכיפלג הכלב, פיליפ קלודל, ידיעות ספרים, ספרי חמד, תמיר ספרים, 2019. תרגום: שי סנדיק
L'archipel du Chien, Philippe Claudel, 2018
Dog Island, Philippe Claudel, Euan Cameron (translator),Nov.2020
הפתיחה
הפתיחה של הספר היא אחת הפתיחות היפות שקראתי:
אתם חומדים את הזהב ומפזרים את האפר. אתם מעכירים את היופי ומשחיתים את התמימות. אתם מניחים לקילוחי בוץ גדולים לזרום בכל מקום. השנאה היא מזונכם, האדישות – המצפן שלכם. אתם יצורי השינה, בתרדמה תמידית, גם כאשר אתם סבורים שאתם ערים. אתם פירותיו של עידן מנומנם … בדידותכם מכלה אתכם. אנוכיותכם מפטמת אתכם. אתם מפנים עורף לאחיכם ומאבדים את נשמתכם. אופייכם מחמיץ מרוב שכחה. כיצד ישפטו במאות הבאות את תקופתכם?
הסיפור הזה ממשי כמו שאתם ממשיים. הוא יכול להיות בכל מקום ובכל זמן, לכן גם השמות לא חשובים. לדמויות יש כינויים ולא שמות ממשיים. המספר כותב שהיה עד למקרה, ממש כמוכם, תושבי האי – אבל אתם סרבתם לראות. זהו משל על מקום בעולם, כל מקום, קצת אנרכיסטי, שאין בו רשויות, אך יש בו מישהו ש"אחראי" על הסדר, ועל מה קורה כשפשע מזדחל לו ומאיים על שלוות הנפש של התושבים. זהו משל פסימי על עתיד האנושות והאנושיות.
ארכיפלג הכלב
עלילת הספר מתרחשת באחד מאיי הכלב, בליבו של הר הגעש בראו, שמסווג כאתר מורשת עולמית לאנושות, באחד מימי שני בחודש ספטמבר. באחד מטיולי "הזקנה" פתח הכלב שלה בריצה לעבר החוף ונבח. היא מתקרבת אל המקום שבו הכלב נעצר, יחד עם שתי דמויות נוספות, ורואה שלוש גופות של גברים שחורים.
ראש האי מגיע יחד עם הרופא ולקבוצה מצטרף גם המורה. ראש האי מאיים על השישה שישאירו את הכל בסוד. הוא מבקש מהם להגיע לישיבה בערב כדי להחליט מה לעשות. גם הכומר מצטרף לישיבה הזו. בישיבה המורה הוא היחידי, שאין לו ספק, שצריך להודיע לרשויות.
המורה
המורה שמן הסתם הוא האינטליגנט בין כולם, הוא גם סמל לרצונליות ולחמלה בארכיפלג הכלב, המשל שלפנינו. לא רק שאין לו ספק שצריך להודיע לרשויות, הוא מפנה את כולם לצו המצפון:
"כולנו יודעים מאיפה הגיעו האומללים ומה הם ניסו לעשות. גם אם אנו מפנים לה עורף, אפריקה נמצאת כן, קרובה כל כך .. איך נוכל להתעלם ממה שקורה במזמן שאמצעי התקשורת לא מפסיקים להראות לנו את המאמצים שעושים אלפי מסכנים כדי להיכנס לאירופה" (שם, עמ' 28)
המורה ממשיך להביע את מורת רוחו, ואף מתרגז כשהכומר מכנה את המתים "כושים". הוא היחידי שמתקשה לחזור לשגרה, וראש האי אומר ש
"ככה זה זה תמיד עם משכילים .. אם העולם מתדרדר, זה באשמתם של אנשים כמו המורה, חנוקים מרוב אידיאליים וטוב לב, שמחפשים בכפייתיות הסברים למה ואיך, שמשוכנעים שהם יודעים מהו צדק ומהו עוול, מהו טוב ומהו רע, ושסבורים שהגבולות בין שני הצדדים ברורים כמו חוד של סכין, אבל הניסיון והשכל הישר מלמדים שאין גבול כזה" (שם, עמ' 62)
המורה ממש מטריד את שלוות נפשו של ראש האי, בניגוד לרופא, שגם הוא איש חכם שביתו מלא ספרים.
הכל מתחיל להסתבך כשזר מגיע אל האי ומציג בפני ראש האי תמונות מלווין שהשקיפו על האי כשהגופות נסחפו אל האי וששת הדמויות עמדו מולן. והזר מטיח בפני הרופא
"רוב בני האדם לא חושדים שיש בהם צד אפל ובכל זאת הוא קיים אצל כולם. בדרך כלל הנסיבות הן שחושפות אותו. מלחמות, מגפות רעב, אסונות, מהפכות, רצח עם. ולכן כשמביטים בו לראשונה, תחת המעטה החשאי של המצפון, מזדעזעים ומצטמריים" (שם, עמ' 114)
ולבסוף, גם הכומר, אומר כמה דברים על הפשע או השטן הקטן
"אתם מריחים כבר את הדייר החדש שלכם, הוא קיים בראש שלכם, של כל אחד מכם, הוא התמקם ולא יזוז. מכאן ואילך הוא יגור אצלכם עד סוף חייו, לא תוכלו לסלק אותו לעולם, הוא יצטרך לסלק אתכם" (שם, עמ' 191)
לכאורה זהו משל על מקומם וגורלם של המסתננים בעולם. אבל לא רק. זהו משל על הון-שלטון, שחיתות, זהו משל פאסימי על עתיד האנושות והאנושיות. עוד תרגום נהדר של שי סנדיק.
על ספרו של קלודל: שקשוק המפתחות.
