טארה וסטאובר פותחת את הביוגרפיה שלה, משכילה, בהערה: זהו אינו ספר על מורמונים וגם לא על שום קבוצה דתית אחרת.
נכון, למרות שניתן בקלות לחלץ כאן ביקורת על המורמונים, הספר הזה הוא על טארה וסטאובר ועל משפחתה.
וסטאובר ומשפחתה מאמצים בחום את פתיחת הספר אנה קרנינה של לב טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".
בפרולוג, וסטאובר מציינת את העובדה הבאה: מה שהופך את המשפחה שלה למשפחה שונה מכל המשפחות זאת העובדה שהם לא לומדים בבית ספר (שם, עמ' 11). כאן מתחילה סאגת האומללות של וסטאובר.
משכילה, טארה וסטאובר, הוצאת שוקן, תל אביב, 2020. תרגום: אורה דנקנר
Educated, Tara Westover, Random House, 2018
חינוך ביתי
משפחת וסטאובר חיה בפסגת באק באיידהו. ילדי המשפחה לא לומדים בבית ספר, הם לומדים בבית על ידי אימא שלהם או אחד את השני, מה שנקרא חינוך ביתי: הלמידה הייתה עצמאית – כל אחד למד מה שרצה לאחר שסיים את מטלות הבית.
הממשלה גם לא יכולה להכריח אותם ללמוד מכיוון שהיא לא יודעת עליהם. לארבעה מבין שבעת הילדים אין בכלל תעודת לידה. אב המשפחה הוא דתי, אולי קיצוני, שטען שבתי הספר הציבוריים הם מזימה של הממשלה כדי להרחיק ילדים מאלוהים; לשלוח ילדים לבית הספר זה כמו למסור אותם לשטן בכבודו ובעצמו (שם, עמ' 18).
סבתה של טארה מנסה לשכנע אותה כן ללכת לבית הספר, אך היא מסרבת.
שורשי המשפחה
אביה של טארה, ג'ין, שנא את התלות בממשלה. אימה, פיי, היא בתו של דוור. שורשי משפחתה של אימה הם מורמונים אדוקים, שכמו קהילות רבות אחרות "הענישה את הילדים על חטאי ההורים שלהם" (שם, עמ' 38).
ג'ין מפתח דעות מוצקות וקיצוניות בנוגע לנשים שיוצאות לעבוד – "אישה צריכה להיות בבית". פיי תמצא אט אט את דרכה ותפתח עסק משלה לצמחי מרפא והומואפתיה, אבל היא "כפופה" לבעלה ולמשמעת שלו.
השנאה של ג'ין לממשלה התבטאה גם בכך שלאף אחד מבני המשפחה לא היה רשיון נהיגה ולרכב שכן נמצא ברשותה, אין ביטוח. היא התבטאה גם באגירת מזון ותחמושת, כיוון שהוא בטוח שקץ הימים עומד להגיע . ג'ין סולד עמוקות מבתי חולים – הפרנויה שלו היתה חזקה כל כך שכשפיי, אם המשפחה, עוברת פגיעה ראשית קשה (זעזוע מוח קשה) הוא מסרב לפנות אותה לבית החולים, מערכת החינוך הציבורית והממשל עקב אירועי רובי רידג'.
לג'ין יש גם מגרש גרוטאות בחצר הבית שהלך והתפרס על שטח אדמה גדול ונרחב, שם העסיק את ילדיו. הוא שמר עליהם באופן כזה שאסור היה להם לעבוד בשביל מישהו אחר, ולצאת בכלל מגבולות הבית. המרחב היחידי שבני הבית חשופים אליו זה הבית עד פסגת באק.
היציאה החוצה
כשטיילר, אחד מאחיה הגדולים של טארה, הכריז שהוא הולך ללמוד בקולג', ג'ין כועס ואומר שגבר לא יכול להתפרנס מספרים וחתיכת נייר, אי אפשר לפרנס משפחה באמצעות ספרים (שם, עמ' 57). אבל טיילר אהב ספרים.
באמצעות טיילר עולמה של טארה נפתח אט אט, וטיילר גורם לה לראות את עצמה דרך העיניים שלו. בהתחלה טארה נפתחת לעולם המוזיקה. ולאט לא היא גם מבינה שידע הוא כוח, למרות שהאב ניסה למנוע מילדיו להתעניין יותר מדי בלימודים ובספרים.
כשטיילר עזב את הבית טארה היתה מוציאה את מערכת הסטריאו שהשאיר לה מתחת למיטה מאזינה למוסיקה ולומדת – קוראת בכתבי הקודש וכותבת לעצמה מאמרים על נאמנות והקרבה. אחר כך היא עברה לספרים של אביה – נאומים, היסטוריה ופילוסופיה.
כדי לצאת מתחומו של אביה היא מתחילה לעבוד בשמרטפות, כך היא מתחילה ללמוד לנגן על פסנתר, לרקוד ולשיר. מכאן מתחיל החינוך העצמאי שלה לקראת השכלתה.
אלימות
ג'ין הפעיל אלימות קשה כלפי בני המשפחה. טארה וסטאובר מתארת מקרים קשים של אלימות, אך אינה מכנה ומגדירה אותם ככאלה. היא מתייחסת אליהם כחלק מהחוויה, כחלק מתהליך הלימוד, העוצמה וההעצמה שלהם. תיאורי האלימות, הפציעות, התאונות וה"תאונות" מתוארים באופן גרפי ומעוררים בקורא כעס, טינה, נקמה – אבל לא בילדים ובטארה.
לטארה לוקח הרבה זמן להבין את מה שקורה לה בבית. גם כששון, אחיה, מתייחס אליה באלימות משפילה היא מתייחסת לזה כמשהו שמגיע לה. יום אחד היא נפצעת באופן קשה בגלל ההתעללות הקשה של שון, וטיילר, אחיה, דורש ממנה לעזוב את הבית.
כך גומלת בה ההחלטה – היא רוצה ללכת לבית הספר. טיילר הוא זה שמסביר לה מה לעשות ועוזר לה.
קונפליקטים
בנקודה זו מסתיים החלק הראשון של הביוגרפיה. שני חלקיו האחרים מתייחסים ללימודיה של טארה וסטאובר ולהצלחתה בלימודים.
עם כניסתה לקולג' היא גם מתחילה להטיל ספק בהתעללות שהיא ממשיכה לסבול גם מאביה וגם משון, התעללות שגורמת לניתוק מערכת היחסים שלה עם צ'ארלס, בחור שהכירה והתחילה לצאת איתו. היחסים בינה לבין משפחתה מתחילים להתערער וגם האמונה המורמונית שלה מתחילה להתנגש בערכים אחרים: היא לא מסוגלת לבקש מענק כספי, מלגה, עזרה בטיפולי שיניים, היא לא יודעת לשטוף ידיים בסבון, היא אדישה לכלים בכיור, היא נאלמת דום מול הלבוש של חברותיה לספסל הלימודים – אבל היא ממשיכה לדבוק בבישוף של הקולג', שמדריך אותה ומקל עליה את החיים החדשים שלה.
טארה חשופה לקונפליקטים חדשים בחייה, קונפלקטים לגבי זהותה, החברה שבה היא חיה, האמונה הדתית שלה, המרחב שבו חיה והיחס שלה לגוף שלה.
משכילה
אך בזאת לא תמו יסוריה. הילדה הקטנה של פסגת באק הופכת לאישה מצליחה, אישה שנחשפת להשכלה ודרכה לומדת על חייה, היא הופכת להיות המשכילה, שנמשכת ללימודים "לא נשיים", אישה פמיניסטית חזקה. כי מוזיקה, ריקוד, לנגן על פסנתר ושירה אלו לימודים נשיים, אבל היסטוריה, פוליטיקה ומשפטים אלו לימודים לא נשיים.
מה שמדהים בביוגרפיה המערערת הזו,היא שמשכילה הוא אינו מסמך אשמה. משכילה הוא מסמך של ילדה שהפכה לאישה שחיה חיים (ואני נזהרת מלכתוב מוגבלים או פרימטיביים – כיוון שהם לא היו כאלה בעיניה), למדה בכוחות עצמה (ובעזרתם של אחיה הגדולים, ובעיקר טיילר, שכיום הוא איש מחקר ידוע ומפורסם), ועברה לחיים אחרים – אבל אין לה טענות, היא מקבלת את משפחה ואוהבת אותה, רוצה לחיות איתה אבל רוצה שיקבלו גם אותה.
טארה וסטאובר רוצה לחיות בין שני העולמות, לצאת ולהיכנס ביניהם, בלי שיגבילו אותה. היא רוצה לחיות, להיות מאושרת אבל שיבינו מה שהיא עברה זה לא אנושי.
