אן ברידג' הוא פסבדונים Mary Ann Dolling Sanders, או Lady O'Malley, שידועה גם בשם Cottie Sanders. היא נולדה בספטמבר 1889 והלכה לעולמה ב 1974, כתבה עשרים ושש נובלות, שמבוססים על חייה במדינות שונות כאשת דיפלומט. בשנת 1919 ליידי או'מאלי ובעלה עברו לכפר בשם ברידג' אנד בעקבות מזימה שבעלה היה חשוד בה, ומאוחר יותר השתמשה בשם כשם הפסבדונים שלה. אגב, שמו של בעלה נוקה.
ליידי או'מאלי מתוארת במחקרים כאישה חזקה פיזית, כמי שדוברת שש שפות לפחות וספריה הם ערבוב של היסטוריה, רומנטיקה, אך מעל הכל אבחנה עמוקה של חיי אדם, סימפטיה והבנה של הדילמה האנושית. היא זכתה לפרסים רבים בעקבות ספריה.
אביב באיליריה, יצא לאור ב 1935, הוא ספק נובלה ספק מסע אישי ספק מסע תיירותי בעקבות ליידי גרייס קילמייקל. מה שבטוח שבעיניי, הוא ספר פמיניסטי חשוב הרבה יותר מהסיפור השטחי שלכאורה כותבת עליו אן ברידג'.
אביב באיליריה / אן ברידג', ידיעות אחרונות, 2017. תרגום: רנה ורבין
Ann Bridge, Mary Ann Dolling (Sanders), Lady O'Malley,
Illyrian Spring, 1935
עלילת הספר
ליידי גרייס קילמייקל בורחת מהבית. היא נוסעת באוריינט אקספרס ומשתדלת שלא יזהו אותה, מרימה את העיתון עד מעל לגובה העיניים ופוחדת שאנשים ידעו מי היא. היא עוזבת את ביתה, את בעלה ואת משפחתה, כנראה לבלי שוב. היא החליטה לצייר קצת ולנדוד לאן שיתחשק לה. כן, היא ציירת אבל "נשים בשנות הארבעים המוקדמות לחייהן, שהיו רעיות ואימהות למעלה מעשרים שנה, נידונות לסבול מתחושת אשמה קלה בכל פעם שהן עוסקות בפעילות שאין לה שום תכלית מלבד סיפוק עצמי" (שם, עמ' 9). בעלה, וולטר, זלזל בציור שלה ובהצלחה שלה. לכן, היא הקפידה לתת לציור מקום משני בלבד, לדחוק אותו מפני עבודתה העיקרית – היותה אם ורעיה, לארח כיאות כלכלנים למען וולטר, ובחורות צעירות למען הבנים. היא אפילו התלבשה באופן כזה שהפך אותה לבלתי נראית, כנהוג בקרב נשים מבית טוב בצאתן לרחוב.
איטליה
היא עוברת בפריז, ועכשיו היא באיטליה. היא תוהה האם היא חייבת לחזור לחייה הקודמים, אל וולטר שלא התייחס אליה ברצינות רק בהתנשאות מתישה ובזלזול (עמ' 52). כאן היא מתחילה להרגיש שהיא לומדת משהו, שהיא מתקדמת לאנשהו, לומדת על חופש, לומדת על עצמה (עמ' 93). וכל מה שהיא רוצה זה להשיב לעצמה את בטחונה העצמי שהיה לה בעבר, גם מול וולטר.
כאן היא גם מכירה את ניקולאס, בחור צעיר מלא סקרנות ותשוקה לחיים, והמסע שלו עוזר לה להבין את ילדיה. היא תוהה אם יכולה להתפתח אהבה בין שניהם, אבל ל"נשים אנגליות מהזן הרגיל ביותר יש נטייה מובהקת להתבייש מפני רגש האהבה כשהוא מפונה כלפיהן … משנישאו נהיית הבושה חובה .. כך מצפה ממנה החברה לנהוג … במקרה של התמסרותם של גברים צעירים לנשים מבוגרות מהן. מצב זה נחשב בטוח מבחינה חברתית; הוא מעצב את הגבר הצעיר ואינו גורם נזק לאישה הנשואה, שיש לה עניינים אחרים לטפל בהם – בעל ומשפחה. הטיפול במשפחה אמור להוציא אותה מכלל סכנה" (עמ' 149-150)
קרואטיה
כך היא וניקולאס ממשיכים לטייל יחדיו, הם מגיעים גם לדלמטיה בקרואיה (של היום) והתיאורים הם תיאורים ממשיים – בוטניים וזאולוגיים – של פרחים שמות פרחים, עצים, שמות של ציפורים, שמות של מקומות בוהקים בלבן, אך למחרת פתאום גשום וקריר, של אוכל ויין ופריחה והתעוררות על כל סוגיה. יחד עם זאת, גרייס קילמייקל מסתירה מניקולאס את זהותה האמיתית: הציירת המפורסמת גרייס סטאנויי. ההסתרה הזו מאפשרת לה-עצמה ללמוד משהו גם על הציור שלה וגם לניקולאס ללמוד על עצמו ועל הציור של עצמו, זה מאפשר לה לקחת עליו פטרונות בלי יומרה ובלי מחויבות.
הקשר בין השניים תורם להתפתחות ולהתעוררות בין שניהם: מצד אחד ניקולאס עוזר לליידי קילמייקל להבין את ילדיה ואת ביתה בפרט שאיתה היחסים קצת עכורים, ומצד שני, היא עוזרת לניקולאס להכיר בתחום החשוב בחייו – הציור ולא האדריכלות כפי שאביו דוחף אותו ללמוד. ליידי קילמייקל גם מתוארת כמי שיודעת שפות רבות: צרפתית, איטלקיות, סרבו-קרואטית ומסתדרת מבחינה תרבותית בכל מקום שהיא מגיעה אליו.
באורח מקרי לחלוטין, וולטר, בעלה של ליידי קילמייקל, ולינט ביתה, הגנרל האמפריז, אביו של ניקולס ואחותו סיליה נפגשים יחדיו ואז כל המסכות יורדות. ליידי קילמייקל עצמה מכריזה שהיא כבר מוכנה לחזור הביתה כיוון שהיא מרגישה מספיק משוחררת, גם וולטר מבין ש"זאת היתה גרייס חדשה", "אשת שררה אבל עדינה" כפי שלינט כותבת לחברתה. גרייס בעצמה מחליטה לרדת לארוחת הערב לבושה כמיטב מחצלותיה
(ליידי קילמייקל לבושה בערב ארוחת הערב המשותפת. מקור)
למרות שהספר נכתב ב 1935, ועברו מאז למעלה משמונים שנה, הוא נותן חשק ללכת למסע הזה בעקבות ליידי קילמייקל וניקולאס. כשאתה יושב בכורסא במרפסת לקראת סוף אפריל, מריח את פריחת פרי ההדר, רואה את צבעוניות הפרחים, מאזין לשירת הציפורים זה מעורר ומפתה.
ויחד עם זאת, קשה לי לכנות את הספר כספר תיירותי או סיפור רומנטי. זהו בהחלט ספר פמיניסטי על נשים שרוצות לצאת ולבחון את עצמן מחדש, להתעורר ולהתחדש, ולחזור בחזרה עם בטחון עצמי, עם הכלה גדולה יותר, הבנה ותבונה.
