ג'יימס בולדווין, 1955. צילום: קארל ואן וכטן.

קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש

בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו.

ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור

ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג

ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, הוצאת ספריית פועלים, 2019. תרגום: זהר אלמקייס ויואב רוזן

ג'יימס בולדווין

ג'יימס ארתור בולדווין נולד בהארלם, 2 באוגוסט 1924 (נפטר ב 1987). אימו עזבה את אביו כיוון שהשתמש בסמים, הגיעה לניו יורק עם בולדווין הצעיר והתחתנה שוב. היא ילדה שמונה ילדים נוספים. אבי המשפחה היה מטיף ולא הצליח לפרנס את המשפחה והתייחס בנוקשות אל בולדווין. כילד עם אינטליגנציה גבוהה הוא מצא עצמו מבלה בקריאה בספריה העירונית. בגיל ההתבגרות גילה את התשוקה לכתיבה, ובגיל 13 בלבד הוא כתב את המאמר הראשון שלו.

בגיל עשר שני שוטרים הקניטו והתעללו בו. בנערותו הוא חווה שוב השפלה דומה והמקרים משפיעים עליו ועל כתיבתו ומתועדים במאמריו. בולדווין, ילד שחור מהארלם בעל אינטליגנציה גבוהה, מרגיש תסכול נוראי כיוון שאינו יודע איך להשתמש בזה. גם כשמוריו ומחנכיו רצו לעזור לו, הוא נתקל בקשיים מצד הוריו, שתיעבו את העובדה שמורים לבנים יתערבו בחייו של הילד השחור.

בשנת 1948 ג'יימס הצעיר נכנס למסעדה בניו ג'רזי, אך המלצרית מסבירה לו שלא מגישים לאנשים שחורים. הוא כועס, זורק כוס על המראה ומנפץ אותה. באותה תקופה הוא גם מגלה את נטייתו המינית. מאוכזב מאי קבלת השונה, מהגזענות ומדעות קדומות כלפי אפרו-אמריקאיים – הן כשחור והן כהומוסקסואל – הוא נעזר בחברו הסופר ריצ'רד רייט כדי לעזוב את ארצות הברית ומהגר לפאריס, צרפת. שם, הוא מקווה, להימלט מחוסר התקווה שצעירים אפרו אמריקאיים נכנעו אליו ומקווה שיקבלו אותו כמות שהוא (ויקיפדיה)

פאריס, Saint-Paul-de-Vence

ג'יימס בולדווין חי בצרפת רוב חייו המאוחרים, הוא גם בילה בשוויץ ובטורקיה (שם הוא חותם את ספרו ארץ אחרת). בפאריס הוא היה מעורב במהרה ברדיקליזם התרבותי של הגדה השמאלית

בלדווין נתפס לא רק כסופר אפרו-אמריקאי בעל השפעה, אלא גם כסופר מהגר בעל השפעה, בעיקר בגלל חוויותיו הרבות מחוץ לארצות הברית וההשפעה של חוויות אלה על חייו. כשגר ב Saint-Paul-de-Vence, רבים מחבריו הגיעו לבקרו וראו בביתו כביתם (מרלון ברנדו, איב מונטאן, הארי בלפונטה, סידני פואטייה, הצייר בופורד דלאני, המוזיקאים נינה סימון, ריי צ'ארלס, ג'וזפין בייקר, מיילס דייויס).

בשנת 1957 ג'יימס בולדווין מגיע לארצות הברית ומשתתף במחאות יחד עם מרתין לותר קינג. באותו הזמן נדונה בקונגרס חקיקת זכויות האזרח. הוא נסע ברחבי ארצות הברית והביע את השקפותיו בעניין אי השיוויון הגזעי, שעמדו איפשהו באמצע בין עמדת אי האלימות של מרתין לותר קינג ו"השרירית" של מלקולם X. אבל התנועה לזכויות האזרח הייתה עויינת את ההומואים.

הכתיבה של ג'יימס בולדווין

הרומנים, הסיפורים הקצרים והמחזות של ג'יימס בולדווין מעלים שאלות אישיות ודילמות מהותיות, תוך לחצים חברתיים ופסיכולוגיים מורכבים. נושאים של גבריות, מיניות, גזע ומעמד כרוכים זה בזה בכדי ליצור נרטיבים מורכבים שמתנהלים במקביל לכמה מהתנועות הפוליטיות הגדולות לקראת שינוי חברתי באמריקה של אמצע המאה העשרים, כמו התנועה לזכויות האזרח והתנועה לשחרור הגאה. גיבוריו של בולדווין הם לעתים קרובות, אפרו-אמריקנים, הומואים וביסקסואליים. לעתים קרובות דמויות אלה מתמודדות עם מכשולים פנימיים וחיצוניים בחיפושן אחר קבלה חברתית וקבלה עצמית. בולדווין הצליח להביע בבוטות רבה את המציאות האפלה של התסיסה הגזעית בארצות הברית

החדר של ג'ובאני

ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור

ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, כתר, 2019
ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, כתר, 2019
מפת פאריז
מפת פאריז
החדר של ג'ובאני

החדר של ג'ובאני, הרומן השני של בולדווין שיצא לאור בשנת 1956, עורר הדים ומחלוקות רבים בעיקר בשל התוכן ההומוארוטי שבו. הספר מתמקד באירועים בחייו של גבר אמריקאי המתגורר בפריס, ברגשותיו ותסכוליו ממערכות היחסים שלו עם גברים אחרים בחייו, ובמיוחד עם ברמן איטלקי בשם ג'ובאני, אותו הוא פוגש בבר בפריז. בהרבה מובנים דיוויד, גיבור הרומן, דומה לג'יימס בולדווין, שניהם נעזרים בחבר כדי להגר לצרפת. בולדווין בעצמו הכחיש זאת.

חלק ראשון

דיוויד, צעיר אמריקני, גר בדרום צרפת, הוא גבוה ושערו בלונדיני. אימו של דיוויד מתה כשהיה בן חמש, ובינו לבין אביו יש קרע. אביו מנסה להיות חבר שלו, אבל דיוויד לא רוצה, הוא רוצה שיהיה לו לאב, הוא מבקש "את המרחק הרחום שבין אב לבן" (שם, עמ' 31). חברתו הלה נסעה לספרד כדי לבחון ממרחק את מערכת היחסים שלהם. הוא נשאר לבדו, נוסע לפאריס ומתוודע אל ברמן איטלקי, גו'באני. הרומן מתחיל במשפט "הלילה שמוביל אותי לבוקר הנורא בחיי" (שם, עמ' 9), זה הבוקר שבו ג'ובאני יוצא להורג.

את משיכתו לגברים דיוויד מגלה בנערותו. ג'ואי היה הגבר הראשון שלו, אבל עצם העובדה "שאדם כזה יכול להיות החבר הכי טוב שלי היא הוכחה לכך שיש בי איזה כתם נורא ואיום" (שם, עמ' 14), כיוון שהמפגש הזה עם גו'אי גורם לו להתחיל להרגיש את הבדידות. "אז החלה המנוסה שהביאה אותי אל החלון המחשיך הזה" (שם, עמ' 20), הפך אותו לחשאי ואכזר. ובמקום אחר: "לו הייתי מודע לכך שהעצמי שאני עומד למצוא יתברר כאותו עצמי שממנו ברחתי במשך זמן כה רב, הייתי נשאר בבית" (שם, עמ' 37).

דיוויד מכיר את ג'ובאני בשנתו השנייה בפאריז. דיוויד לא ממש רוצה להתקרב אליו, אבל ז'אק, חברו, משכנע אותו. הסירוב של דיוויד נובע מהעובדה שהוא לא בטוח בזהות המינית שלו, הוא מתכחש לה ואומר לז'אק שאם אחותו של גו'באני היתה כאן, אותה בטוח היה מזמין לשתות. ז'אק עונה לו שהדרך להיות נתעב היא לגלות בוז כלפי כאבם של אחרים (שם, עמ' 92)

דיוויד עומד מול דילמה נוספת: ניו יורק מול פאריז. ניו יורק מאוד גבוהה ומחשמלת, היא מסעירה, מאוד "מאה עשרימים", מרגישים כאן את העתיד לבוא, יש כאן עוצמה והכל בתנועה. הניו יורקים מרגישים עם אחד. פאריז לעומת זאת, ישנה, בת הרבה מאוד שנים, מרגישים כאן את כל הזמן שחלף. הפריזאים לא ידידותיים וקרים, לא כמו האיטלקים. ג'ובאני אומר על פאריז "הזונה הזקנה הזאת, פאריז, מרגשת מאוד כשהיא מסתובבת במיטה" (שם, עמ' 75)

חלק שני

החלק השני עוסק בחדרו של ג'ובאני. שם, דיוויד מגלה לג'ובאני על חברתו הלה, וג'ובאני מצידו חושף את הדעות הקדומות השגויות והמיזוגניות שלו לגבי נשים ואת הצורך בגברים לשלוט בהן.

החדר של ג'ובאני הוא המקום והמרחב שבו דיוויד עבר מהפך

זהו חדר לא מספיק גדול לשני אנשים, הוא פונה אל חצר קטנה, או יותר נכון החצר "פולשת" אל החדר ויש בו שני חלונות. רוב הזמן הם סגרו את החלונות, ואין שם וילונות. טפט מוטל על רצפה, מלא אבק, יחד עם הכביסה המלוכלכת של שניהם, כלי עבודה, מברשות צבע וטרפנטין, מזוודות, קופסאות קרטון וכינור, שולחן עמוס עיתונים מצהיבים, בקבוקים ריקים, תפוח אדם אחד ויחיד חום ומקומט, כתמים ישנים של יין אדום. אבל לא אי הסדר הפחיד, אלא אי היכולת למצוא את המפתח לאי הסדר זה. מתחת לכל אלו היו מוטלים הפחדים של ג'ובאני. ודיוויד מבין למה ג'ובאני הביא אותו לחדרו: "אני נועדתי להרוס את החדר הזה ולהעניק לו חיים חדשים וטובים יותר" (שם, עמ' 140). ג'ובאני מעיר בו משהו שהטריד אותו, והחיה הזו שמתעוררת בדיוויד לעולם לא תרדם שוב.

מערכת היחסים בין השניים בנויה על תשוקה-דחייה. דחייה שנובעת מעצם המשיכה של דיוויד אל גו'באני, ורק דבר אחד יגרום לו להקלה: "שהסכין תנצח" (שם, עמ' 181). דיוויד אומר שהוא ביצע פשע "הפשע שלי, באיזה מובן משונה, הוא שאני גבר" (שם, עמ' 116), להיות במערכת יחסים עם גברים בארצות הברית זה פשע. "לא חשוב מה עשיתי, היה עוד אני שיושב לי בבטן, קפוא מאימה מפני השאלה של חיי" (שם, עמ' 133).

בסופו של דבר דיוויד תוהה "איזה מן חיים יכולים להיות לשני גברים יחד" (שם, עמ' 230), וחוזר לגור עם הלה בדרום צרפת. שם, הם דנים בתפקידי מגדר והלה מביעה את רצונה לחיות תחת גבר כאישה. כשהיא מגלה את נטייתו המינית של דיוויד, היא חוזרת לארצות הברית ודיוויד נשאר בדרום צרפת, אכול אשמה

בחדרו של ג'ובאני בולדווין מתמודד עם בידוד חברתי, משבר זהות מינית, כמו גם קונפליקטים של גבריות, של גבר ביסקסואלי צעיר שמנווט את המרחב הציבורי בחברה. בספר הנהדר הזה יש מספר מוטיבים שיחזרו ברומנים הבאים של ג'יימס בולדווין.

ארץ אחרת

ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג

ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019
ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019
מיקום עלילת ארץ אחרת: גריניץ' וילג' והארלם
מיקום עלילת ארץ אחרת: גריניץ' וילג' והארלם

ארץ אחרת הוא רומן משנת 1962 הרומן מתרחש בסוף שנות החמישים. גם כאן הוא מציג נושאים רבים שהיו טאבו בזמן יציאת הרומן לאור, כולל ביסקסואליות, זוגיות בין גזעית ומערכות יחסים מחוץ לנישואין. אם החדר של ג'ובאני כתוב בגוף ראשון יחיד ובנוי שני חלקים, הרי שארץ אחרת כתוב בגוף שלישי הוא בנוי שלושה חלקים.

  • הספר מכיל שירי ג'אז ובלוז רבים, בסוף הרשימה תמצאו את הפלייליסט שהכנתי בעקבות הספר.
רופוס

רופוס סקוט הוא גבר שחור, מרושש, מתבייש במראה שלו (גם דיוויד בחדר של ג'ובאני שנא להביט בעצמו במראה), הוא מתחבא כבר חודש, מוכר את גופו עבור אוכל. הוא חש נחיתות גזעית, כיוון כששירת בצי קצין לבן דחף את נעליו לפיו. הוא הולך בכיכר טיימס ובוחן את העוברים ושבים – כמה לבנים, כמה שחורים.. הווילג' מעוז החופש והשחרור אבל אנשי הווילג' כבולים וחופשיים בעת ובעונה אחת

שבעה חודשים קודם לכן רופוס הופיע בהארלם במועדון ג'אז, שם הוא פוגש את ליאונה, אישה לבנה מהדרום. הוא שואל אותה אם לא הזהירו אותה בבית, בדרום, מהכהים שתמצא בצפון (שם, עמ' 21), היא מצידה אומרת לו שיש לו דעות קדומות כמו לכולם (שם, עמ' 34). אחותו אידה לא היתה מקבלת את ליאונה כיוון שיש לה מודעות גזעית גבוהה, ולדעתה הוא עם ליאונה רק מכיוון שהיא לבנה. הוא מתחיל איתה מערכת יחסים ומכיר לה את המעגל החברתי שלו: חברו הקרוב ביותר, הסופר הנודד ויוואלדו, "ממזר ליברלי לבן" (שם, עמ' 33). ויוואלדו אומר לרופוס שיש לו כלפיו רגשות אבהיים, ורופוס עונה לו שזו הבעיה של כל הלבנים האיריים (שם, עמ' 37); המנטור המצליח יותר שלו ריצ'רד, ואשתו של ריצ'רד קאס. למעשה זהו גם סיפורם של החבורה הצעירה הזו, בארצות הברית של שנות השישים המוקדמות.

בתחילה, מערכת היחסים בין רופוס ללאונה היא קלת דעת, אך היא הופכת חמורה יותר ככל שהם ממשיכים לחיות יחד. רופוס מתעלל בלאונה, והיא מאושפזת בבית חולים לחולי נפש בדרום. רופוס "נמלט מהאישה הלבנה הנאנסת" (שם, עמ' 65), הוא מכה ומשפיל אותה. למעשה, ויוואלדו וליאנה הם שני אנשים לבנים שאהבו את רופוס.

בחזרה להווה של הרומן: אידה מחפשת את רופוס, חבריו שואלים אותה אם הלכה למשטרה אבל הם אומרים לה שזה קורה כל הזמן "גברים צבעוניים בורחים מהמשפחות שלהם" (שם, עמ' 116), הם אומרים שיחפשו אותו אבל לא איכפת להם מה קורה לגבר שחור.

מותו של רופוס – התאבדות או רצח?

רופוס המדוכא חוזר להרלם ומתאבד בקפיצה מגשר ג'ורג' וושינגטון. שאר הספר בוחן מערכות יחסים בין חבריו, משפחתו ומכריו של רופוס בעקבות מותו. חבריו של רופוס אינם יכולים להבין את ההתאבדות, וחווים אשמה מסוימת במותו. אחר כך הם מתקרבים אחד לשני, כל אחד בדרכו.

ויוואלדו ידע שהארלם הי שדה קרב ושנטשת שם מלחמה יום ולילה – אבל לא ידע על מטרותיה של המלחמה, הוא התעקש שהוא ורופוס שווים בתוככי ליבו פחד ויוואלדו מרופוס ושנא אותו משום שהוא שחור. ויוואלדו מתאהב באחותו של רופוס, איידה: הוא אוהב את הצבע שלה.

השיבה של אריק לניו יורק

אריק, שחקן ומאהבו הגברי הראשון של רופוס, חוזר לניו יורק לאחר שנים שהתגורר בצרפת, שם פגש את אהובו איב, בן 21 שחום "כלחם", והם ביחד כבר שנתיים. חבריו של אריק הם ויוואלדו, הזוג ריצ'רד וקאס ורופוס – רופוס גרם לו בעבר הרבה סבל, עכשיו הוא מת.

אריק נמלט מהאנשים האלו. אבל עכשיו הוא חוזר לארצות הברית, לניו יורק. לדעתו היא נראית מאוד מוזר, אפילו מכוערת (שם, עמ' 253). הקיץ הניו יורקי לא דומה לקיץ בשום מקום אחר. החום והרעש החלו בהרס העצבים והשפיות והחיים הפרטיים ופרשיות האהבים … הרחובות והברים התמלאו באנשים עוינים (שם, עמ' 351). אריק חוזר למעגל החברתי של רופוס שממנו ניתק ומוצא שמערכות היחסים של כולם מתוחות.

מערכות יחסים מורכבות בין גבר לאישה, בין גבר שחור לאישה לבנה, "גבר פוגש אישה, והוא צריך אותה, אבל היא משתמשת בצורך הזה נגדו, היא משתמשת בו כדי לערער אותו, וזה קל. נשים לא רואות גברים כמו שגברים רוצים להיראות. הן רואות את כל המקומות העדינים, כל המקומות שאפשר להזרים אליהם את הדם" (שם, עמ' 124). גם מערכת היחסים הזוגית בין ריצ'רד לקאס עולה על שרטון. וחיש מהר הצטברו להם בין אידה לבין ויוואלדו אזורים נרחבים של מה שאינו מדובר, שדות מוקשים עצומים שאיש מהם לא העז לחצות (שם, עמ' 355). מערכת היחסים בין אידה לוויוואלדו משמשת כמיקרוקוסמוס ליחסים בין אמריקאים אפריקאים לליברלים לבנים, היחסים ביניהם מייצגים מאבק על אהבה בין מכשולי הגזע, המין והחברה המודרנית.

בין אם זה היה הקשר המרכזי בין ויוואלדו הלבן לאיידה השחורה או בין הפרשיות הביסקסואליות הנלוות אליו היו מעורבות מרבית הדמויות המובילות האחרות, כולם נועדו על ידי בלדווין להמחיש עד כמה קשה הרגיש אהבה אמיתית בחברה האמריקאית בת תקופתו. מבחינתו של בולדווין, אלו מדגישים את כשלונה של האהבה.

הולכים לפגוש את האיש

ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, הוצאת ספריית פועלים, 2019. תרגום: זהר אלמקייס ויואב רוזן

ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, ספריית פועלים, 2019, תרגום: יואב רוזן וזוהר אלמקייס
ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, ספריית פועלים, 2019, תרגום: יואב רוזן וזהר אלמקייס

הולכים לפגוש את האיש, יצא לאור בשנת 1965, הוא אוסף של שמונה סיפורים קצרים של הסופר האמריקני ג'יימס בולדווין. הספר, מוקדש לחברו הצייר, בופורד דלייני. הקובץ מכסה נושאים רבים הקשורים לגזענות בחברה האמריקאית – יהודים, ילדות, התהליך היצירתי, צדק פלילי, התמכרות לסמים, יחסי משפחה, ג'אז, לינץ', מיניות ועליונות לבנה. נושאים שפגשנו לעיל.

גם כאן, ניתן ליצור פלייליסט קצר, שמובא בסוף הפלייליסט של ארץ אחרת

ערמת סלעים, עוסק במשפחתיות, ניכור; היציאה בגיל ההתבגרות ואמונה דתית; ילד גבר במערכות יחסים בין אב לבן, גבריות לבנה, ובדידות; מצב קודם – כותרת הסיפור ככל הנראה מתייחסת לתיקון ה -15 של ארה"ב, הקובעת כי לא ניתן לשלול את זכות ההצבעה בשל "תנאי קודם" של השעבוד. הסיפור עוסק כמובן בגזענות; הבלוז של סוני עוסק בפערים שבין שחור ולבן, בהיעדרות; הבוקר, הערב, תיכף נוגע בעיקר במוזיקת הג'אז. כותרת הספר מתייחסת לשיר עממי בשם "Tell Old Bill",המספר על לינץ' של אדם שלא שומע את עצתו של המספר "להשאיר להם בנות במרכז העיר"; לצאת מערבות הפרא עוסק בעיקר בגזענות, אך גם בזהות; הולכים לפגוש את האיש מערער את הסטטוס קוו של עליונות הגזע הלבן (אולי בכך שהטענה המרכזית בסיפור היא ששחורים דרומיים עשויים להיות משועבדים בגופם, אבל הלבנים הדרומיים משועבדים בידי העליונות הלבנה), יש בו תיאורים גרפיים קשים, והרפרנסים בו בוטים: הדמות ביג ג'ים שמרפררת לחוקי ג'ים קרואו והלינץ' המתואר בו הוא רפרנס ללינץ' של ג'סי וושינגטון, בווקו טקסס ב -15 במאי 1916. מה שמעניין זה שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של קצין משטרה לבן, וזה מעצים את הטענה כי השעבוד של הלבנים גרוע יותר.

כאמור, בשלושת הספרים ישנים מוטיבים שחוזרים על עצמם ומהווים אינטרטקסטואליות

מוטיבים מרכזיים ואינטרטקסטואליות
מוטיב הבית

דיוויד בחדרו של ג'ובאני, סולד מזה שקוראים לו אמריקאי, והוא סולד מהסלידה הזו. הוא גם סולד כשקוראים לו לא אמריקאי, כי הכינוי הזה הופך אותו לשום דבר. לכלום. בבית, באמריקה, הוא יכל היה לראות את ההבדלים בין האמריקאים, אבל כאן לא. שם, בבית, הוא היה רואה נשיות, אינדיבידואלית של האישה, אבל כאן כולן נראות מזוייפות – זיוף מיני קר. "אולי בית הוא בעצם לא מקום, אלא מצב שאין עליו עוררין" (שם, עמ' 147). ג'ובאני אומר לדיוויד, שגם אם דיוויד יחזור לאמריקה הוא יגלה שהבית שלו כבר לא בית, אין לך בית עד שאתה לא עוזב אותו, ואחרי שעזבת לעולם לא תוכל לחזור אליו (שם, עמ' 188).

חדרו של ג'ובאני מתואר כקלאוסטרופובי, מבולגן ולא מסודר. דיוויד שם דגש על התקרה מלאת הסדקים. גם בארץ אחרת המוטיב הזה חוזר על עצמו.

תחושת המשפחתיות, או חוסר תחושת המשפחתיות חוזר על עצמו בכל כתביו של ג'יימס בולדווין. הבית מפורק, אם או אב שנטשו, אם זונה, לאב אין דמות מרכזית ממשית וחזקה בדמות הילד, הפאלוס שמוזכר אם בדימוי (העיר ניו יורק ובתיה הגבוהים) או בבעיות הזקפה של ג'סי, בהולכים לפגוש את האיש.

ניכור וזהות

בחדרו של ג'ובאני, דיוויד עומד בפני בחירה בין ארוסתו האמריקאית, הלה, לבין החבר האירופי שלו, ג'ובאני, אך בסופו של דבר, כמו בולדווין, הוא צריך להתמודד עם "להיות מנוכר על ידי התרבות שייצרה אותו". תחושת הניכור היא מוטיב מרכזי וחשוב בכל כתבי ג'יימס בולדווין. הגיבורים מרגישים דחויים מהחברה: הן מהחברה הלבנה כשחור והן מהחברה השחורה כהומוסקסואל, או ביסקסואל. כך, הגיבורים גם קרועים במשבר זהות.

החיים של דיוויד בארצות הברית ובפאריז מדגישים את הקונפליקט הזהותי שלו. ניו יורק החדשנית והעתידנית לעומת פאריז הישנה והעתיקה. הרומן בוחן גם את נושא הניכור החברתי, מציב שאלות על לאומיות, נוסטלגיה וחוקה של נושאים גזעיים ומיניים במונחים שמהדהדים במיוחד לפוליטיקה של זהויות.

רופוס, בארץ אחרת, לא מוצא את עצמו. הוא גבר ביסקסואל, שמקיים מערכת יחסים מורכבת עם לאונה ואפילו מתעלל בה. בסופו של דבר הוא לא מסוגל לשאת את כל המורכבויות בנפשו ושם קץ לחייו.

גם זהותן של הדמויות בסיפורים הקצרים, בהולכים לפגוש את האיש, אם הדמויות האפרו-אמריקאיות ואם הלבנות, אינן מגובשות מבחינה זהותית ולכן גם מרגישות ניכור ובדידות.

יתרה מכך, לדמויות יש קושי להביט במראה, הן לא מסוגלות לשאת את דמותן, ויש בהן שנאה עצמית.

מגדר ומיניות

שאלת הגבריות והביטוי "גבריות" עולה בקריאת ספריו של ג'יימס בולדווין מספר פעמים בהקשר של זהות וניכור. דיוויד מתמודד עם חוסר ביטחון שקשור לגבריות שלו, הוא משווה בינו לבין כל גבר שהוא פוגש. הגבריות שלו שזורה בזהות מינית. חוסר הביטחון של דיוויד גם נובע מהיחסים המורכבים שלו עם אביו, הוא משתוקק לדמות סמכותית ומאשים את חוסר הסמכות והאחריות של אביו ברבים ממאבקיו.

מגעו המיני הראשון של דיוויד מתקיים בנערותו עם בחור בשם ג'ואי. אחרי שזה קורה, דיוויד בורח ומתעלם מג'ואי. כשהוא מהגר לפאריז הוא מגלה שוב את המיניות שלו במרחבים וחללים שונים. דיוויד מגיע לבר "גאה", שמשמש מתווך עבור דיוויד. הוא מכיר שם את ג'ובאני, ובחדרו של גו'באני מתקיימת מערכת היחסים ביניהם. היציאה מהחדר, עבור דיוויד, היא גם יציאה מהמרחב של פאריז.

דיוויד, ברומן החדר של גו'באני וגם רופוס ברומן ארץ אחרת מבינים שהם גברים שחורים ביסקסואליים ובולדווין מתאר את החוויה הביסקסואלית הגברית של התקופה, את תחושת חוסר החלטיות וחוסר הביטחון דרכם. דייוויד, נראה שאינו מסוגל להחליט בין הלה לג'ובאני ומביע שנאה ואהבה לשניים, אם כי לעתים קרובות הוא שואל אם רגשותיו אותנטיים או שטחיים. רופוס, לא מבין את עצמו והכעס האלימות שגואה בו מתפרצת כלפי לאונה ובסופו של דבר כלפי עצמו.

שאר הדמויות ברומן ארץ אחרת לא ממש סגורים על זהותם המינית. אידה, אחותו של רופוס, שויוואלדו, חברו הטוב, מתאהב בה, מתאהבת בעצמה באליס – מנהלת הפרסום של חברה שהיא עובדת בה. הבלבול בזהות המינית של כולם, מבטא היטב את רוח התקופה, את הרצון לפרוץ גבולות אישיים וגלובליים. יחסי אהבה/תשוקה-שנאה היא מימד חשוב ושחוזר על עצמו באופן אינטרטקסטואלי בכל כתבי בולדווין

הניעות בין המרחבים

הניעות של ג'יימס בולדווין במרחב הגלובלי – ארצות הברית, צרפת, שוויץ, טורקיה – מאפשרים לו לכתוב עליהם מקרוב. כמוהו, גם הדמויות שלו נעות במרחבים ומשוות ביניהם. כל מרחב מהווה מטאפורה למציאות חייהן של הדמויות. דיוויד, כאמור, רואה בניו יורק עיר מודרנית, פאלית, ואילו פאריז נראית ישנה ועתיקה. בארץ אחרת רופוס וקבוצת חבריו חיים בניו יורק. חבריהם, אריק, חי בצרפת אך חוזר לניו יורק ומשווה בין השתיים, דרך מזג האויר – הקיץ המעיק. הניעות בין המרחבים מאפשרת בחינה של הזהות, של הניכור, של מערכות היחסים המורכבות של הדמויות. בעיקר בחינה של החופש והחירות בין ארצות הברית – זו שחירות נושאת את לפידה, לבין צרפת – מדינת המהפכה האידיאולוגית שחרטה על דגלה את השיוויון, חירות, אחווה.

גזע ולאומיות

בולדווין כינה את רופוס סקוט "הגווייה השחורה הצפה בנפש הלאומית", סמל חי (וגוסס) לסבל של גברים שחורים. מותו של רופוס מתואר על ידי חבריו כמעין רצח. מכיוון שרופוס חי בעידן גזעני בעיקר, חייו מושפעים כל העת מהפנמה של גזענות זו עד כדי כך שהוא שונא את עצמו.

ארץ אחרת משמש כמושג ומדגיש לא רק את שובו של אריק לארצות הברית מצרפת, אלא גם את רגשות הניכור שחוו אפרו-אמריקנים בארצות הברית.

מותו של רופוס מעיד כי אין אוטופיה שחורה, אין מקום בו הוא יכול להימלט מעשויות הגזענות. וחשוב מכך,הרומן ארץ אחרת מטיח בקורא את הטענה שעדיין לא מצאנו מודל לחשיבה מחוץ לקופסה לדיונים בנושא בין-גזעיות וארוטיקה מאותו המין. כותרת הרומן מרמזת על המשאלה ל"ארץ אחרת", אומה אחרת, בה אנו מדמיינים את עצמנו מוגדרים אחרת או אולי לא מוגדרים כלל; ארץ אחרת, המדגימה את חוסר התוחלת של מעברים לאומיים.

ארץ אחרת יכול גם להוות המשך מטאפורי לחדר של ג'ובאני. דיוויד מהגר מארצות הברית, מולדתו, אל צרפת. הוא בורח אל ארץ אחרת כדי לחוות היטב את החופש שלו. הוא בורח מארץ הליברליזם אל ארץ המהפכה האידיאולוגית הראשונה, שם הוא חושב שיימצא את החופש האמיתי, השיוויון, החירות והאחווה. בולדווין מאמין שהמעבר אל ארץ אחרת, שבירת הגבולות הזו, תשבור גם חסמים גזעיים.

גם הדמויות בהולכים לפגוש את האיש חווים גזענות. הרי זו מהות הכתיבה של ג'יימס בולדווין. והלאומיות שלהן נבחנת גם כדמויות לבנות.

אשמה ופשע

הן דמותו של דיוויד והן דמותו של רופוס רדופי אשמה ופשע: דיוויד מרגיש שעל כתפיו רובצת הוצאתו להורג של ג'ובאני, רופוס לוקח אחריות מסויימת ומאבד עצמו. גם ויוואלדו לוקח על עצמו את אשמת מותו של חברו רופוס.

עוני

כל דמויותיו של ג'יימס בולדווין הן דמויות שבוחנות עצמן תחת פרספקטיבה של עוני. הן מתקשות לכלכל עצמן, חיות על חשבון אחרים ואף מוכרות את גופן עבור כסף. תחת משקפי העוני, הזהות המגדרית, הלאומית, האתנית שלהן מתבלבלת עוד יותר.

סיכום

הקריאה בג'יימס בולדווין היא קריאה מאמצת. היא תובענית, היא מורכבת, מרובת רבדים, מרומזת לרפרנסים רבים – אמנות, מוסיקה, קולנוע, חוקי גזענות בארצות הברית, חופש, ליברליזם, דמוקרטיה, זכויות אזרח, זכויות מגדריות, יחסים בין גזעיים, יחסים בין מינים.

והקריאה הזו חשובה. היא חשובה כדי להבין את הלך הרוח באותן שנים, והיא חשובה כדי לדעת – שעדיין אנחנו בעיצומו של תהליך. עדיין יש פערים בין מינים, בין גזעים, בין מעמדות ובין דתות.

לצערנו.

פלייליסט מתוך הספר ארץ אחרת

1927,Backwater Blues, Bessie Smith

Take the "A" Train,  Duke Ellington, 1941

Jailhouse Blues, Bessie Smith,1923

Great Gettin' Up Morning, Mahalia Jackson, 1959

Original Jelly Roll Blues,  Jelly Roll Morton, 1924

Reckless Blues by Louis Armstrong, Bessie Smith,

Shipwreck Blues, Bessie Smith , 1932

Long Old Road, Bessie Smith, 1931

In The House Blues, Bessie Smith, 1931

Since I Fell for You, Buddy Johnson, 1945

 Betty and Dupree ,Brownie McGhee, 1955

Trouble in Mind, Richard M. Jones,1924

I Loves You, Porgy,  George Gershwin, 1935

פלייליסט מתוך הולכים לפגוש את האיש:

Ella Fitzgerald's: Hamp's Boogie and Cow-Cow Boogie

Rocks in My Bed, Duke Ellington, 1957

Wade in the Water, Sunset Four Jubilee Singers, 1925

מאהליה ג'קסון מוזכרת גם כאן

אחת הדמויות יש לה "קראש" על פרנק סינטרה, דמות אחרת מנגנת בטהובן

Facebook Comments

מאת

Meirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *