ג'ים הוא בנה היחידי של אליזבת', סיסי. הוא נולד שבוע אחרי שאביו ג'ים מת כנראה מדום לב, כשהוא בן 23 בלבד.
הנרטיב מתמשך שנה אחת בלבד בחייו של ג'ים, כשהוא קם בבוקר יום הולדתו כשהוא מחליף את הקידומת הראשונה שלו: מעתה יהיו שתי ספרות בימי הולדתו. כך הסיפור מגולל את שנתו העשירית של ג'ים, ספק רומן חניכה, רומן התבגרות. הוא מתחולל בשנת 1934 בצפון קרוליינה.
וגם אם זה נראה לכם רחוק מדי, ולא ממש קשור אליכם, אל תפספסו – זהו ספר שמחמם את הלב
ג'ים הילד / טוני ארלי, תרגום: אמיר צוקרמן, עם עובד, 2018
Jim the Boy, Tony Earley, Little, Brown and Company, 2000
שם הספר
את שם הספר, ג'ים הילד, שואל הסופר טוני ארלי מספרו של גים וושברן מ 1952, והוא כותב שאי אפשר היה אחרת. הספר פורסם לראשונה בשנת 2000 ורק עכשיו הוא מתורגם לעברית.
אז אמנם זהו רומן על ילד בן עשר, שחי לבד עם אימו ושלושת דודיו הרווקים, אבל זהו לא רומן ברוטלי, אכזרי, גנגסטרי כפי שבוודאי אתם חושבים שעלול לקרות מכיוון שכתבתי שזהו רומן התבגרות.
ממש לא.
על הספר
ג'ים הילד חי עם אימו ודודיו שאוהבים אותו מאוד, ועוטפים אותו בחמימות אין קץ. הם כמו שלושה אבות לילד, מחנכים אותו, מגדלים אותו ומלמדים אותו צניעות ואהבת הזולת בדרך מכמירת לב. ג'ים מכריז שהוא רוצה להידמות אליהם. ג'ים האב שמת, השאיר את אימו "עדיין נשואה", כפי שהיא מצהירה ואת המשפחה עם המון חמלה. ג'ים האב היה גם מתנגדו הגדול של אביו, איימוס גלאס שהיה איש קשור וגר בלינ'ס מאונטן, ואימו של ג'ים לא הרשתה לו לראות אותו לעולם.
לכאורה ספר בלי כוונה מוצהרת, פשוט, בלי עלילה נפתלת, בלי אלימות.
החיים עצמם
המשפחה גרה באליסוויל, עיירה נידחת בצפון קרוליינה, שדי מנותקת מעיירות אחרות שבסביבה. ג'ים מקבל מחבר המשפחה ליום הולדתו כדור בייסבול אמיתי מדודיו הוא מקבל כפפת בייסבול ומחבט. הנרטיב מתפתח באמצעות שלושה מסעות עיקריים שג'ים יוצא אליהם עם דודיו: בפעם הראשונה שהוא יוצא הוא מגלה שהוא מתגעגע הביתה (שם, עמ' 71), והוא רואה לראשונה את האוקיינוס האטלנסטי. כאן ג'ים לומד משהו על ארעיות החיים. והוא גם לומד מדודו, זינו, על הקמת אליסוויל, שנקראה בהתחלה סדני בוטום והסיבות לשמה.
המסע הראשון
כשמגיע הזמן ללכת לבית הספר, ג'ים עולה לכיתה ד', והוא נדהם לגלות שאימו ודודיו עומדים ללוות אותו. נבוך, הוא מבין שהם מלווים אותו רק עד הדלת והוא מקווה "לרגע שלא יצטרך ללכת אפילו צעד נוסף, שיכול להישאר בדיוק היכן שהוא, ושלעולם לא יצטרך ללכת שוב מן הבית" (עמ' 81).
בבית הספר המרחבי, שנפתח כדי שתלמידים יגיעו מכל האיזור כולל לינ'ס מאונטן, מתקיים יום מיוחד, יום שמח עם גלגל ענק ותחרות טיפוס על עץ מזיל שרף שבראשו דבוק דולר. מי שיצליח לטפס עליו יקבל את הדולר אליו. לפניו מתמודד הילד פן קלרסון, אבל פן הילד נופל ולא מצליח. ג'ים הילד, מצליח לטפס ולזכות בדולר. שמח, מאושר וצוהל, דודיו מלמדים אותו מהי צניעות.
המסע השני
בפעם השנייה ג'ים הילד יוצא לניו קרפנטר, ופתאום אליסוויל נראית לג'ים עיר שקטה. שם, דודיו מאפשרים לו לראשונה לטייל לבד. כאן, הילד לומד מה זה להיות שחור ומה זה להיות לבן. בתמימות אין קץ. בינתיים גם מחלת הפוליו מתפרצת וחברו הטוב נדבק בה ועומד למות. ארצות הברית בכלל ואליסוויל בפרט מקיימת הסגרים רפואיים.
בערב חג המולד דודיו של ג'ים מעירים אותו בחצות ומבריחים אותו מחוץ לבית, בו בזמן שאימו ישנה. הם לוקחים אותו לצפות בבית הספר הענק שבו למד, והוא לא מבין מה הסיבה. דודיו סופרים עד שלוש וכל האורות בסביבה נדלקים – החשמל מגיע לאליסוויל. פתאום העיירה נראית לג'ים גדולה ורחבה יותר, הבית שהוא גדל בו, נראה גדול, וגם בתיהם של דודיו פתאום לא רחוקים כל כך.
המסע השלישי
רגע לפני יום הולדתו האחד עשר דודיו של ג'ים הילד לוקחים אותו למסע השלישי שלו, הם לוקחים אותו לבקר את סבו, איימוס גלאס, האיש הקשוח. איימוס זקן מאוד מאוד והוא עומד למות, לפני מותו אימו מתרככת ומאפשרת לילד לראות אותו. בדרך, דודיו לוקחים אותו לבקר את פן חברו הטוב, וג'ים נותן לפן את כפפת הבייסבול שלו. ג'ים עצוב מאוד, אם בשל הפריד מפן ואם בשל הפרידה מהכפפה היקרה לליבו. הוא מרגיש רע על כל הפעמים שניצח אותו. במצב רוח עגום הוא מאזין לסיפור על סבו ועל אביו, על הדרך שאביו עושה מההר על הבקעה, אל הבית של דודיו ואימו.
המסעות הפיזיים האלה של ג'ים הם גם מסעות נפשיים, מבגרים. אבל בסוף בסוף ג'ים מזכיר לדודיו שהוא "רק ילד".
זהו ספר התבגרותו של ג'ים הילד, אבל גם סיפור של עיירה, סיפורה של צפון קרוליינה. סיפור שנוגע בעדינות במלחמת האזרחים ושחרור העבדים וממש בלטיפה על מקומם של האינדיאניים בעולם הזה, הסקרנות של ג'ים הילד כלפי העבר, האישי שלו והקולקטיבי.
לבבי להפליא!
